נרקיסיזם, ריצוי ומחשבות טורדניות

נרקיסיזם הוא הרבה מעבר לאהבה עצמית ויש הרבה דרכים שבו הוא יכול להתבטא בנפש האדם

יובל רומיק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדם עם מסיכה של הדפס של עצמו
קרדיט: סניקלאנק
יובל רומיק

בשימוש בשפה פופולרית, המילה נרקיסיזם מתארת נטייה של אדם להיות מאוהב בעצמו בצורה מוגזמת. ומקובל לומר על אדם המתנהג באופן אנוכי, שלפיו לשאר העולם חשיבות משנית, שהוא נרקיסיסט. בפועל, מדובר במושג קצת שונה, מורכב ומרתק, והיום ננסה לשפוך עליו קצת אור. 

אחד המאפיינים המגדירים נרקיסיסט בשיח הפסיכואנליטי והפסיכיאטרי הוא שהאדם הנרקיסיסט מתעסק בעצמו ביתר שאת לעומת אדם שאינו כזה. הגדרה זו אינה כוללת בתוכה בהכרח רגשות חיוביים ועמדה עקרונית מאשרת. נרקיסיסט יכול להיות שטוף שנאה עצמית כל חייו, או יכול לחוות מטוטלת רגשית שדרכה הוא נע בין רגשות התעלות ורווחה לבין ביקורתיות עצמית, דיכאון ואף היפוכונדריה או כאבים פסיכוסומטיים.

הנפש הנרקיסיסטית נצרפת בשנות החיים הראשונות, מול ציפיות של דמויות סמכותיות דומיננטיות שעמן הילד בא במגע הדוק: הורים, מטפל/ת, גננ/ת וכו'. ציפיות אלה יוצרות מתח רב בנפשו של הילד, בין אם הדבר בא לידי ביטוי בפועל בצורה של מאבקי כוח עם ההורים ובין אם לאו. ציפיות אלה באות לידי ביטוי בדרך כלל על רקע מסגרת התייחסות ספציפית: ההורה רוצה שהילד ירסן את עצמו ויהיה פחות ממה שהוא, או לחלופין שהילד יתעלה מעל למצבו ההתפתחותי ונטיותיו הטבעיות, ויהיה לפיכך יותר ממה שהוא. ייתכן גם מצב שבו הורה אחד מושך לכיוון ריסון והשני לכיוון הישגיות מוגזמת.

דוגמה נפוצה למקרה הראשון הוא התנהגות טיפוסית טבעית לחלוטין של תינוק, שהמצוקה שהוא מפגין כשצרכיו אינם מסופקים מלחיצה את האם, והיא משדרת לו שאם יהיה בשקט או יפגין התנהגות רגועה יותר הוא יקבל ממנה אהבה ואישור שהוא רצוי. דוגמה למקרה השני הוא כשהורה ביקורתי בעל נטיות תחרותיות מצפה שילד קטן יצליח לעשות פעילות מאתגרת כלשהי, או לעשות דבר מה באופן מסוים, והילד מוצא עצמו נשאב לפיכך למסגרת התייחסות הכוללת עמידה ביעדים. המשותף לשתי הגישות הוא שיקוף של אידיאל לצאצא. הבה נבחן מה קורה כשאידיאל זה מופנם.

ניתן לומר שאדם הוא אותנטי כשהוא מודע לעצמו באופן מלא וכשהתנהגותו היא ביטוי שמשקף מודעות זו. מודעות זו כוללת כמובן רגשות, ומאחר שרגשות כוללים בין השאר תחושות פיזיות - המודעות כוללת גם את הגוף. במידה מסוימת ניתן אף לומר בהקשר זה שמודעות לגוף ומודעות לרגשות הן שני צדדים לאותו מטבע. בעת שלחץ סביבתי מכניס למשוואה מרכיב של דימוי אידיאלי לחוויית הזהות האישית, חוויית האני, חלק חדש זה של הזהות אינו מתבטא ברגשות אותנטיים שמגובים בתחושה פיזית. זהו חלק אבסטרקטי, ולצורך הדיון נקרא לו אינטלקטואליזציה – חלקית או מלאה - של האני.

עד כמה נוכחת החוויה האינטלקטואלית במכלול חוויית האני אצל אדם שחלק מזהותו נוצרה באופן הזה על מנת להלום את מה שהבין או שדמיין בגיל צעיר מאוד שהסביבה מצפה ממנו? הוא אינו ניגש למקום האינטלקטואלי בהתאם לנסיבות, נניח בתשע בבוקר בעבודה, ואז למקום האותנטי בשבע בערב שכן אז ניצב מולו אדם שעמו הוא חש בנוח. בפועל, החלק האינטלקטואלי של הזהות נמהל בחלק האותנטי שלה, מתווסף אליה. לכן, גם במקרים שבהם העצימות של החוויה האינטלקטואלית היא חלקית ולא מלאה, יש לפיכך בהכרח טשטוש מסוים של העולם הרגשי, ובפרט טשטוש של מנגנון המצפן הפנימי הרגשי שמשמש אותנו להבנת הצרכים שלנו. למשבצת זו של המצפן הפנימי, שחלק ממנה מתפנה, פולשת תחושה מדומיינת. זו תחושה אינטלקטואלית, שאינה מגובה ברובד הפיזי כמו רגשות "רגילים", שניתן לעתים קרובות למקם במקום כלשהו בגוף. מהות התחושה היא עוצמת האישור של חוויית הזהות של האדם הנרקיסיסט שחש אותה, והיא תלויה בעד כמה שאותו אדם מצליח או נכשל בריצוי הרצונות שהוא מדמיין שיש לסביבה ממנו.

חשוב להבין שיש הרבה דרכים שבו נרקיסיזם יכול להתבטא בנפש האדם. הנרקיסיסט ה"מלא" משחק תפקיד שנועד להבנות אותו כחיה חברתית מושלמת, על פי האידיאל שהותנה לגלם בסיטואציה נתונה (דומיננטי, מצחיק, פתיין, מכבד, אבירי וכו'). במקרים קיצוניים יש אף אנשים שמצב זה מאפשר להם גם התנהגות א-סוציאלית פתולוגית. זה המקום לציין שגם במקרים של לוחמי צדק כלילי השלמות וגם במקרים פתולוגיים של אנשים שמבלים חלקים מחייהם בבתי כלא, מדובר בסך הכל באנשים מאוד אפקטיביים ועם המון פוטנציאל נוסף על הישגיהם הנוכחיים – שלעתים תכופות הם מרשימים בפני עצמם. טבעו של פוטנציאל זה הוא לממש את עצמם ברמה החברתית כמובילי דעה, שכן הם מאוד מיומנים בזירה הבין-אישית ובעלי קסם רב - לו רק ישכילו לפצח את מחסום הנרקיסיזם ולפרוץ דרכו לאותנטיות מלאה. עם זאת, לעשרות אחוזים מהאוכלוסייה יש נרקיסיזם מתון בהרבה, שבא לידי ביטוי כקו באישיות שלהם בלבד. מהי הדינמיקה של עולמם הרגשי של שתי קבוצות אלה במציאות המבלבלת שתוארה כאן?

כשאנו נשענים שלא מדעת ובאופן כפייתי על מודל מופשט של התנהגות רצויה, יש נטייה חזקה לבחון בעין ביקורתית את מצבנו נוכח האידיאל שאנחנו מדמיינים שאנחנו אמורים לגלם. בנוכחות דחף נרקיסיסטי לרצות את אותו "שוטר פנימי" שמשווה אותנו מרגע לרגע מול אותו אידיאל, קיים דפוס טיפוסי של העולם הרגשי הנרקיסיסטי, שתואר בספר "הומאניזציה של הסגנון הנרקיסיסטי": מדובר במטוטלת בין חוויית ערך עצמי גבוהה שמתאפשרת כשאנחנו חשים עצמנו טובים "מספיק", לבין תחושות מצמיתות של דיכאון, בושה וכיוב' כאשר אנחנו חשים שהסביבה או שמציאות חיינו משקפות לנו שנכשלנו בריצוי הקול הפנימי המבקר. קול זה, אותה הפנמה של דמות סמכותית מהילדות המוקדמת, מגיע כאמור בחבילה אחת עם אידיאל המגדיר מהי הצלחה ומהו כישלון. לפחות עבור הנרקיסיסט ה"מלא", שהמצפן הפנימי האותנטי שלו מוחרש לפרקים לכדי לחישה, כריפלקס הימנעות מקול ביקורתי רועם, הכישלון הוא מר ממוות – אדם כזה יתמרן באגרסיביות רבה כדי לא לקחת אחריות על מה שהחברה סביבו תופסת ככישלון. תופעה זו נפוצה בפוליטיקה המודרנית.

המונולוג הפנימי הקשור לתהליך זה הוא אותו עומס מחשבתי עודף של התעסקות עם האני. הוא כולל התייסרות פנימית על רקע חוויית כישלון, כמו גם משא ומתן עם החלק הביקורתי שבנו ואף שחזור ביקורתי של מצבים חברתיים והרצת תרחישים דמיוניים אידיאליים עתידיים. בשיח זה ייתכנו חזרות רבות על גרסאות של אותה מחשבה, ואובדן שליטה חלקי על שיח פנימי שיש לו אופי מעגלי, ההולך סחור סחור, ונמשך עד שאנרגיית הביקורת העצמית מכלה את עצמה. שהות במצב זה מייצג אובדן אוטונומיה מסוים, ואנחנו יכולים למצוא עצמנו דקות ארוכות לאחר שנכנסנו אליו כשאנחנו מותשים ומתוסכלים. זהו זמן אבוד, שתוכנו מאופיין במאמץ עקר לייצר תפיסת עולם מאוזנת רגשית. איזון רגשי אינו יכול להסתמך על אידיאל אינטלקטואלי, שכן מבנה זה מכחיש חלקים לא מושלמים של הנפש שדינם לבוא לידי ביטוי בשלב זה או אחר. גישות אלטרנטיביות בודדות בלבד השכילו לתאר שיח כזה. ברברה ברנן, המטפלת הנערצת בהילינג, כינתה בספרה החשוב "ידי אור" מצב זה בשם "צורות מחשבה דיסוציאטיביות":

מיפוי של מחשבות בלופ
צילום: יובל רומיק

גארי דאגלס ודיין היר, מפתחי אסכולת ההילינג האמריקאית Access Consciousness, הכוללת את שיטת ההילינג הפופולרית בארס, פיתחו טכניקה ייעודית לוויסות מחשבות יתרות אלה. היא קרויה ניקוי שתלי הסחה (Distraction Implants). הם אף הוציאו לאור ספר בנושא. טכניקה אחרת שהיא חלק מאותו סט טכניקות, הקרויות "תהליכי גוף", נקראת ריפוי של חיקוי ביו-מימטי (BMM). טכניקה זו עוסקת בפירוק מנגנון ההזדהות עם אידיאל חיצוני שמאפשר ספיגה של דפוסי פעולה מהסביבה על חשבון אותנטיות, ובריפוי הכאב הרגשי שהודחק על ידי הילד הקטן בדיוק לפני שמנגנון זה נוצר. בתקופה קריטית זו בחיי הילד או התינוק התקבלה המסקנה שאותנטיות מלאה כרוכה בקשיים גדולים מדי מול ההורים – והתנהגות אותנטית אף נחוותה לעתים כבעלת משמעות הרת אסון.

תובנות על אותנטיות ועל נרקיסיזם, והבנה של אופציות הטיפול להתפתח אל מעבר לקונפליקטים שרלוונטיים לנושא זה, חשובות במיוחד להורים לילדים קטנים. בפרט יש להם פוטנציאל טרנספורמטיבי רב בהקשר של עבודה עצמית של ההורה, כמו טיפול עצמי בטכניקות שתוארו פה. הורה נרקיסיסט עשוי לעתים לגדל ילד נרקיסיסט דרך מתן דוגמה אישית של התנהלות שמחשיבה יותר עקרונות, אידיאלים ושאר מבנים נפשיים אינטלקטואליים ודוחקת אותנטיות רגשית לשוליים. כחברה ההולכת לכיוון של מודעות גוברת אנחנו נעים גם לעבר פתרון בעיה התפתחותית מרכזית זו.

תודה למורה להילינג יסמין עקירב על עזרתה בהכנת המאמר.

יובל רומיק | |רגוע מכדי לדאוג

מטפל אלטרנטיבי ומורה למדיטציה ולהילינג. מטפל באמצעות תריסר שיטות טיפול אלטרנטיביות במחלות פיזיות, במצבי חוסר איזון נפשי, ובאנשים שמעוניינים להאיץ את תהליך האבולוציה הטבעי של הנפש. בעל ניסיון בתהליכי איזון ושיקום של מגוון בעיות מורכבות כגון סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, HIV, סכיזופרניה ופוסט-טראומה.

לאתר של יובל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ