החיפוש אחר האושר בניו-אייג'

למה אנחנו לא מצליחים להיות מאושרים כל הזמן, ואיך יתאפשר התיקון בחברה שאנחנו מייחלים לו אם נתייחס לאושר באופן רוחני? על מחזורים של טוב ורע בחיים

יובל רומיק
יובל רומיק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קונכיה
קרדיט: רוג'ר אוונס
יובל רומיק
יובל רומיק

רבים בעת הזאת פונים לעיסוקים רוחניים, מתרגול יוגה ומדיטציה, דרך סדנאות, פסטיבלים, טיפולים אלטרנטיביים ועוד. מבטיחים לנו שהאושר בהישג יד אם רק נתעלם מהשגים חומריים ונתמקד במרדף אחריו. האם כך הדבר? ואם האושר הנכסף אפשרי חלקית, האם ניתן לפחות ליהנות מהדרך? נחקור היום את הנושא המורכב והמתעתע הזה.

תורות רוחניות מודרניות, כמו "נוסחת ההתרגשות", מספרות לנו שברמה היסודית ביותר לחיים אין משמעות מובנית. החיים, לפי גישה זו, הם רצף אירועים נעדרי משמעות. אנחנו אלה שנותנים להם משמעות. ובאמצעות הענקת המשמעות – שיש לה בין השאר ממד רגשי שנחווה כטוב על גווניו המשמחים או כרע על גווניו הבעייתיים – אנחנו משתתפים ב"משחק החיים", מינוח מלבב הלקוח משיטת הטיפול האלטרנטיבית הפופולרית תטא הילינג.

בעת שאנחנו חווים רגע בחיים כמשהו חיובי, ואנחנו מודעים לכך שטוב לנו, משתמע מכך שהענקנו משמעות לנסיבות חיינו שאותה אנחנו מעדיפים. היינו בוחרים באותן נסיבות על פני תרחישים אחרים שחסר להם אלמנט ההעדפה הזה, לו רק ניתנה לנו ברגע הקודם במפורש האופציה לבחור. ואם לא כך הדבר, ולא טוב לנו עם מצבנו – כנראה שהפרשנות שלנו למשמעות של אותו רגע לא מוצאת חן בעינינו. ומה חושבים על כך בניו-אייג'? תפיסת האחריות האישית של תורות העידן החדש, שכולן מדברות על האדם כריבון בעולמו הפרטי, ריבון שמגשים לעצמו מרגע לרגע את מציאות חייו, מסיקה שבאותו רגע לא מוצלח עלו לפני השטח אמונות לא מיטיבות ומושגים "מקולקלים" שאספנו במשך החיים. אלה לא מאפשרים לנו ליהנות מהחיים. אדם שחי חיים רוחניים של התפתחות אישית וצמיחה רוחנית, לפי גישה זו, ייקח אחריות על תחושותיו כדי להרגיש טוב. הוא יחקור, יזהה ויפתור את אותן נקודות בעייתיות, ויחווה עקב כך נסיבות חיים מיטיבות מרגע לרגע. נשאלת השאלה למה שכל סט נסיבות יהיה בהכרח מיטיב אם בפועל, אובייקטיבית, בחלק מהמקרים נראה לנו שמשהו איום ונורא אירע? התשובה לא בהכרח קלה לעיכול, אך היא נחרצת וחוזרת ממורים רוחניים רבים בצורות דומות: הנסיבות אינן רלוונטיות. רק הפרשנות של הפרט, המשמעות שהוא מעניק, תקבע את רמת הרווחה שהוא חש.

ובכן, זה לא סוף הסיפור. אדם שמתמסר לדרך חיים רוחנית לא מסיים לחוות קושי וצער וסבל וכן הלאה ברגע שהנוסחה הובנה והוטמעה כגישה לחיים וכהרגל. זה כמעט מובן מאליו אך צריך להיאמר: אנשים בתהליך של התפתחות אישית חווים ממד נוסף של קושי בחייהם בגלל הכורח לפצח ללא הרף את אותן משמעויות סוררות בתהליך ההתמרה של הקונפליקטים הנפשיים והמצוקות שלהם לאיכויות של רווחה ושקט נפשי. אם יש לאדם סגנון מחשבה שבו משולבות מחשבות טורדניות רבות עקב נטיות נרקיסיסטיות כאלה ואחרות, הדבר יכול להיות משמעותי ולייצר אורח חיים של התעסקות בבעיות – סגנון חיים שלעתים חומק מאושר במופגן.

נניח לצורך הדיון שהעיסוק בבעיות אינו יוצא משליטה באופן הזה, ושאדם רוחני פותר בשגרת יומו, ברגעים שהוא מקדיש לחלקים הסבוכים של נפשו, איזו הגדרה או עמדה המונעות ממנו קלילות וגמישות מחשבתית ביחס לסיטואציית חיים מסוג מסוים. נניח לדוגמה שאותו אדם התגבר על החשש שלו מאספרגוס ואז הלך ואכל מנה עם הרבה אספרגוס והצליח ליהנות והוא שמח בעקבות כך. מה הלאה? האם השמחה הזו תלווה אותו עד סוף חייו?

התשובה היא לא. מוקד הפוקוס שלנו משתנה מרגע לרגע. החיים אינם פוסקים והאתגרים אינם פוסקים. דווקא כאשר אדם חש בטוב – נניח שהוא סיים סשן טיפול מוצלח ונמצא במצב "מאוזן", כמו שאוהבים לכנות זאת בניו-אייג' - או אז מתהווה באופן טבעי הזדמנות לאתגר נוסף. נסביר את מושג האיזון הרגשי דרך השוואתו לשיווי משקל. כאשר אדם עומד ושתי רגליו נטועות היטב בקרקע, הוא מאוזן ויישאר כך ברגע הבא. נקרא למצב זה איזון סטטי - ביוגה תנוחה זאת נקראת טדאסנה, תנוחת ההר. אך כאשר אדם פוסע בשביל, צעד אחרי צעד, הוא יישאר מאוזן ברגע הבא – אבל כאן יש איזון דינמי. לפני שנייה האיזון היה על רגל שמאל ועכשיו האדם דורך דווקא על רגל ימין.

נשוב לדיון על חוויית "הכל בסדר עכשיו", של איזון רגשי. "איזון" אינו מצב סטטי אצל בני אדם. הוא מצב זמני. הסיבה היא שלאורגניזם שהוא אנחנו – גוף ונפש כאחד - יש נטיות התפתחותיות טבעיות, גם ביולוגיות וגם פסיכולוגיות, והוא שואף לבוא לידי ביטוי מלא ככל האפשר בכל רגע נתון. אם אין מה שמפריע לחוויית החיים בצורת תחושות לא טובות, למשל חוויית קושי כלשהי שפועלת כבלמים, התגובה הטבעית של הנפש היא לחוות את החיים בעוצמה גדולה יותר. או אז יתגלה באופן טבעי הרובד הבא של תחושות הקשורות לקשיים – כמעט בכל המקרים בתוך פחות מיממה, ולעתים בתוך דקות ספורות. למעשה ניתן לומר שמצב של איזון "מפריע" לרצף חוסר האיזון של בני אדם רק מעת לעת ולתקופות קצרות. אותו חוסר איזון משתנה כפונקציה של סיטואציות חיים. בכל סיטואציה אמונות לא מיטיבות שונות והגדרות משובשות שונות יתבטאו, באקט המשגת המציאות המעניקה בכל רגע משמעות לחיים. בני אדם הם לפיכך חיה שחיה במצב של חוסר איזון דינמי, לא כמו אדם שפוסע בנחת בנתיב חייו אלא כמו אדם המתגלגל בחוסר שליטה במדרון, כשבכל רגע גופו אינו מצוי בשיווי משקל באופן אחר. האופן המדויק של אותו חוסר איזון, כלומר הקושי הספציפי שאנו חווים ברגע נתון, הוא האינדיקציה הברורה ביותר של החלק בנפשנו שכדאי לנו לתעדף מבחינה התפתחותית. ההבנה שהמחזוריות הזו היא "בסדר" היא המפתח לאושר. כי זו מסגרת ההתייחסות הכללית ביותר למצב של חוסר אושר, והיא מגיעה ממקום של לקיחת אחריות מלאה.

את אותם מחזורים של טוב ורע ניתן לזהות גם ברמה הקולקטיבית. אף פעם לא משעמם בתקשורת, כי אם חס וחלילה משבר כלשהו נפתר במרחב החברתי שבו אנחנו חיים או בזירה הבינלאומית, סקנדל חדש יצוץ. הקולקטיב עובר את אותו מסע התפתחותי של מעבר דרך משברים ואפשור התגלות של רבדים סמויים אל פני השטח – ומצוי גם הוא בחוסר איזון דינמי. אחת הבעיות הבולטות בחברה האנושית כיום היא שהרבה מהאנשים שצורכים חדשות מפותחים רוחנית יותר ממקבלי ההחלטות בכלי התקשורת שמכתיבים את הנושאים שעל הפרק, ואינם מעוניינים להתבוסס בתחושות של פחד ואיבה שמוגשים השכם והערב. מודעות למחזורי הסנסציות הקולקטיביים ואף ניתוק מהם הם אסטרטגיה לשמירה על היגיינה נפשית שתוביל בסופו של דבר, ברמה הקולקטיבית, להתבגרות החברה ולהתפתחות רוחנית קולקטיבית. זו תיתן פתח לסיום בעיותינו הגלובליות דרך אפשור מסגרת התייחסות חיובית לכלל התהליכים שהציוויליזציה שלנו עוברת.

כשאלבר קאמי כתב ב-1942 את "המיתוס של סיזיפוס", מסה אקזיסטנציאליסטית שדנה בדמות המיתולוגית היוונית שנידונה לגלגל שוב ושוב סלע גדול במעלה הר, הפרשנות שלו למצבו של סיזיפוס היתה טרגית. בעידן החדש, לעומת זאת, ממליצים על נקודת מבט התפתחותית שמאשרת את תקפותם ואת נחיצותם של אתגרים. הפסיכיאטר ג'וליאן ג'יינס, שהתחקה בשנות השבעים באוניברסיטת ייל אחר שורשיה הלינגוויסטיים של חוויית הזהות, ציין בספרו הנודע "מקור התודעה" שמקור הפועל to be ("להיות") מגיע מסנסקריט, מהמילה bhu שמשמעותה "לצמוח". התייחסות לחיים כאל תהליך התפתחותי אם כן היא אקט טבעי, ששורשיו בשחר ההיסטוריה. הכלה מדויקת של המצב האנושי דרך לקיחת אחריות כפי שהוסבר כאן תתמוך בהתפתחות הזו. מודעות למחזוריות הרגשית של החיים ברמת הפרט וברמת החברה תסייע לנו אף ליהנות ממנה. מסע פסיכולוגי זה פנימה אינו טריוויאלי, אך הוא קל יותר ממה שנראה מבחוץ. כוונה לצאת אליו מספיקה כצעד ראשון.

יובל רומיק

יובל רומיק | |רגוע מכדי לדאוג

מטפל אלטרנטיבי ומורה למדיטציה ולהילינג. מטפל באמצעות תריסר שיטות טיפול אלטרנטיביות במחלות פיזיות, במצבי חוסר איזון נפשי, ובאנשים שמעוניינים להאיץ את תהליך האבולוציה הטבעי של הנפש. בעל ניסיון בתהליכי איזון ושיקום של מגוון בעיות מורכבות כגון סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, HIV, סכיזופרניה ופוסט-טראומה.

לאתר של יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ