סמים פסיכדליים מגבירים את הדאגה לאיכות הסביבה - ריאה ירוקה - הבלוג של זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סמים פסיכדליים מגבירים את הדאגה לאיכות הסביבה

מחקרים מהעת האחרונה מצביעים על קשר בין צריכת חומרים משני תודעה לבין חיבור לטבע

תגובות

ד"ר אביעד הדר, זווית

השימוש בסמים פסיכדליים במחקר הפסיכיאטרי בעשור האחרון הספיק לעשות סיבוב פרסה ולחזור מהמחתרת אל הרפואה הקונבנציונלית והממוסדת. העיסוק המחודש הזה מגיע אחרי הפסקה כמעט מוחלטת של מחקר בתחום, שנמשכה מאז שנות השישים בשל הוצאת החומרים מחוץ לחוק והערמת קשיים רגולטוריים רבים על כל העוסקים במחקר בתחום.

לאחרונה, עם עליית השכיחות במחלות פסיכיאטריות עמידות לטיפול, קבוצות שונות של חוקרים ברחבי העולם חוזרות לחקור את התחום ומדווחות על יעילות גבוהה של חומרים אלו בטיפול בדיכאון, חרדה, התמכרויות ופוסט-טראומה. אחת התגליות המרעישות בתחום, שפורסמה לפני כשנה בכתב העת הרפואי היוקרתי Lancet, היא שטיפול בודד בפטריות המכילות פסילובין (פטריות הזיה), בסיוע צוות פסיכולוגי, שיפר משמעותית מדדי דיכאון וחרדה במטופלים שקודם לכן הוגדרו עם דיכאון שאינו מגיב לטיפול (דיכאון עמיד). כעת מתברר שהחומרים הפסיכדליים גורמים גם לתופעת לוואי מעניינת: המשתמשים מדווחים על שינויים מרחיקי לכת ביחס אל עולם החי, הצומח והסביבה הטבעית.

בשורה בבריאות הנפש

איש בטבע
Ben Blennerhassett, Unsplash

אחת מקבוצות התרופות המבטיחות בתחום היא הסמים הפסיכדליים הקלאסיים. קבוצת זו כוללת חומרים כמו פסילוסיבין (תרכובת הנמצאת בלמעלה מ-200 פטריות), LSD ומסקלין (נמצא בעיקר בקקטוסים). בשווייץ, חולים הסובלים מחרדה בשל מחלות סופניות עברו טיפול קצר טווח המשלב פסיכותרפיה עם נטילה מבוקרת של LSD. התוצאות הראו שיפור משמעותי ואף החלמה מלאה מהחרדה. האפקט האנטי חרדתי נותר בעינו אף לאחר שנה מהטיפול, וכל זאת ללא תופעות לוואי, המלוות לרוב טיפולים תרופתיים קיימים בחרדה. קבוצת חוקרים מבריטניה - שמוביל באופן אירוני פרופ' דייוויד נאט, לשעבר ראש הסוכנות למאבק בסמים במדינה – מצאה גם שהשימוש בפסילוסיבין יעיל לטיפול בדיכאון עמיד.

יכולות החומרים הפסיכואקטיביים החזקים האלו לא נעצרות בדיכאון וחרדה. כמה קבוצות מחקר מרחבי העולם מדווחות שגם בטיפול בהתמכרויות שונות, כולל לאלכוהול, נצפו השפעות חיוביות של שילוב LSD בטיפולי גמילה אינטנסיביים. כיום מתבצעים בישראל כמה מחקרים המשתמשים בחומרים פסיכדליים לריפוי דיכאון עמיד וגם בפסילוסיבין לטיפול בחרדה. מחקרים אלו ורבים אחרים מעסיקים מאוד את עולם הפסיכיאטריה ונותנים תקווה למיליוני חולים בעולם.

בנוסף, שלא מפתיע, ההתקדמות המהירה בתחום הריפוי בעזרת חומרים פסיכדליים גוררת גם את חברות התרופות להתעניין בתחום. ד"ר טום אינסל, ראש המוסד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב (NIMH), אף טען לאחרונה בכנס בינלאומי ש"ריפוי בעזרת חומרים פסיכדליים הוא ההתפתחות המבטיחה ביותר בעולם הפסיכיאטריה".  

חוויה מיסטית ורוחנית

חרף התרגשותם הרבה של אנשי הטיפול והרנסנס המחקרי בשימוש בחומרים פסיכדליים, עדיין לא קיים מענה ברור על השאלה באמצעות איזה מנגנון נוירו-פסיכיאטרי צריכת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים מסייעת לבריאות הנפש. ברמת פעילות תאי העצב במוח, ההשפעה המרכזית של החומרים הפסיכדליים הקלאסיים היא על קולטני סרוטונין מסוג 5-HT2A. המרכיבים הפסיכואקטיביים נקשרים לקולטנים אלו ומפעילים אותם לזמן משתנה הנע בין עשרות דקות עד מספר שעות. פעילות זו גורמת בין היתר להשפעות על מערכות החושים שגורמות לתפיסה חושית שונה מהרגיל (הזיות), שינויים בעיבוד הרגשות והזיכרון, וירידה בפעילות רשת ברירת המחדל (default network) במוח שאחראית בין היתר על תחושת הקיום העצמאי והנפרד שלנו מהסביבה.

"למרות הבנת חלק מהמנגנונים השאלה הבלתי פתורה היא מהי המהות של החוויה הפסיכדלית העמוקה הנגרמת מ-LSD", מדגיש נאט, שהוא גם פסיכיאטר ופסיכו-פרמקולוג מאוניברסיטת אימפריאל קולג' בלונדון, ממובילי המחקר הפסיכדלי בעולם. לטענתו, "אנחנו רק מתחילים להבין מהם השינויים ארוכי הטווח המתרחשים בתפיסה של אנשים את עצמם ואת הסביבה בעקבות הטיפול הפסיכדלי".

קבוצת המחקר בראשות נאט, המפרסמת חדשות לבקרים מחקרים בכתבי העת המובילים בעולם הרפואה, מדווחת שמטופלים יכולים לחוות זיכרונות טראומטיים רגשיים בצורה בטוחה יותר תחת ההשפעה הפסיכואקטיבית וכך לשנות את השפעת זיכרונות האירועים על מצבם הרגשי. בנוסף, נמצא שהחומרים הפסיכדליים מעניקים למטפל יכולת גבוהה יותר להשתמש בהשאה (סוגסטיה) - תהליך פסיכולוגי שבאמצעותו ניתן לשנות את רגשות ואמונות המטופל - בדיבור או באמצעים פיזיים.

יחד עם סיבות אלו, התלויות בטיפול המשולב עם לקיחת החומר, קיימים מחקרים רבים (וגם דיווחים של משתמשים) המצביעים על חוויה מיסטית או רוחנית משמעותית במסע הפסיכדלי. החוויה האישית מתוארת במקרים רבים כניגוד שבו מתקיימת תחושה של היעלמות העצמיות של האדם יחד עם תחושה של חיבורו או מיזוג עם כוחות הגדולים ממנו כגון כוחות הטבע. במצב נפשי כזה, שמבחינת פעילות מוחית מקביל לירידה זמנית בפעילות רשת ברירת המחדל המוחית, מתגמדות גם תחושות הדיכאון העמוק והחרדה. החוויה הזאת שמוצעת כאחד המנגנונים המסבירים את הריפוי הפסיכדלי מובילה את החוקרים החוצה - מהמעבדה אל הטבע.

שינוי בתפיסת הסביבה והטבע

מנגנון נוסף להשפעה המיטיבה של החומרים הפסיכדלים נמצא במחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Psychopharmacology. החוקרים ד"ר מתיאס פורסטמן וד"ר כריסטינה סגיוגלו חושבים שיש סיבה להאמין שחומרים פסיכדליים קשורים להגברת ההערכה והקשר לטבע. המחקר מצא כי קיים קשר בין חשיפה למשני תודעה במהלך החיים להגברת החיבור והדאגה לטבע והגברת התנהגות "ירוקה", כגון מיחזור. צריכה של חומרים פסיכדליים היתה קשורה בדיווח על הגברת התנהגות סביבתית כמו הפחתה של טיסות בשל פליטת גזי חממה, צריכת מוצרים עם פחות אריזות מפלסטיק, חיסכון במים וחשמל מסיבות סביבתיות, מיחזור פסולת ועוד.

החוקרים טוענים שהמנגנון הגורם לכך הוא הורדת הגבולות בין העצמי לבין הסביבה המתרחשת בעת שימוש בחומרים פסיכדליים בשל ירידה בפעילות המוחית ברשת ברירת המחדל. במילים אחרות, "המסת האגו", או היעלמות העצמי, גורמת להזדהות עמוקה עם הסביבה ולהאנשה שלה. ייחוס התכונות האנושיות לטבע במצב הפסיכדלי משריש במשתמשים מחויבות עמוקה אליו. טענה זו נתמכת אף בעבודה (מחקר חלוץ  שכלל 14 משתתפים בלבד) של ד"ר רובין קטהרט מלונדון שבה נמצא כי טיפול בדיכאון עמיד לתרופות בעזרת פסילוסיבין גרם גם לתופעת לוואי של עלייה משמעותית בחיבור לטבע בקרב המטופלים.

“ברמה הרעיונית, ולעתים קרובות גם הפרקטית, ריפוי פסיכדלי קשור עמוקות לקשר לריפוי הגלובלי של הסביבה וכדור הארץ", מסביר ד"ר עידו הרטוגזון, סופר וחוקר פסיכדליה. "אחד ההיבטים הבולטים של החוויה הפסיכדלית הוא חוויה של מודעות מתעוררת ואחריות גדלה לבחירות ולמעשים שלנו, חוויה של חיזוק הקשר לממד של אתיקה ובריאות, במגע עם הטבע ובמגע עם הגוף שלנו (שניתן לראותו כפיסת הטבע המצומצמת שהופקדנו עליה)". 

לדבריו, "בתרבויות עתיקות השימוש בחומרים פסיכדליים הולך יד ביד עם שאמאניזם וגישות ילידיות שבהן הקשר לעולם הטבע תופס מקום מרכזי. אנשים שמתנסים בחומרים פסיכדליים במערב מדווחים כבר עשרות שנים שהחוויות שלהם כוללות תחושת קשר מוגבר לעולם הטבע ועניין מוגבר במצב הסביבה ובהגנה עליה". עוד הוא מוסיף כי "עבור רבים חוויה פסיכדלית בטבע היא הפעם הראשונה שבה הם נחשפים לתחושת ההוד והיראה מול המורכבות והיופי האין-סופיים של הטבע, והזדמנות ראשונה לחוש חיבור עמוק למארג החיים ולתובנה שכולנו חלק ממנו. בשנים האחרונות מופיעים סוף סוף גם המחקרים הראשונים שמראים את מה שכולם חשדו בו כל הזמן: שהתנסויות פסיכדליות מחזקות את תחושת הקשר לטבע".

פירוק גבולות האני

הרטוגזון מאמין שהיכולת של החומרים הפסיכדליים לחולל שינוי תודעתי ביחס שלנו לטבע ולסביבה היא אחד המאפיינים החשובים ביותר שלהם. "חוויות פסיכדליות שמעצימות קשר לטבע ולנושאים אקולוגיים עשויות בהחלט להעצים את הרצון שלנו לאמץ פרקטיקות סביבתיות משופרות, כמו למחזר או לאסוף קומפוסט. אבל המשמעות החשובה יותר שלהן היא במהפך התודעתי שהן יכולות לתרום לו".

מעניין כי במחקר לא נמצא קשר כזה דווקא לחומרים כגון קנאביס, שנתפס כחומר טבעי שאהוב על שוחרי טבע, אלא רק לחומרים הפסיכדליים הקלאסיים, שבשימוש בהם נוצרת חוויה מרכזית של "המסת האגו" ופירוק גבולות האני. ממצא זה מחזק את טענת החוקרים שלא מדובר רק בהשפעה תרבותית פשוטה של אהבת טבע בקבוצות המשתמשות בסמים, אלא השפעה ממשית של החומרים על הקשר לטבע.

עם זאת, בשלב זה לא ניתן להסיק קשר סיבתי בין השניים. כלומר, אי אפשר לשלול לחלוטין את הפרשנות ההפוכה, שאותם אנשים שוחרי טבע בוחרים להשתמש בחומרים הפסיכדליים הקלאסיים ולא בסוגי החומרים האחרים.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#