מה הקשר בין שתיית מים לבין סרטן המעי הגס? - ריאה ירוקה - הבלוג של זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה הקשר בין שתיית מים לבין סרטן המעי הגס?

מחקרים שנעשו בעולם מצאו שזיהום מי תהום בחנקות קשור לשכיחות גבוהה של סרטן המעי הגס. בישראל מי התהום מזוהמים גם כן, אבל המצב שונה מפני שרוב מי השתייה והמים לחקלאות מגיעים מהתפלה

תגובות
מי ברז
AFP

כותב: ד"ר יניב עובדיה, זווית

סרטן המעי הגס והחלחולת הוא המחלה הממאירה החודרנית השנייה בשכיחותה בישראל, עם  2,998 חולים חדשים שאובחנו בשנת 2016. המשמעות היא שבמגזר היהודי (גברים ונשים) אחד מכל שמונה מקרים חדשים של סרטן התגלה במעי הגס ובחלחולת, ובמגזר הערבי זה היה אחד מכל תשעה מקרים. מבין כל סוגי הסרטן זוהי המחלה הקטלנית השנייה בשכיחותה, אחרי סרטן הריאה בגברים וסרטן השד בנשים, יהודים וערבים כאחד.

תוצאותיהם של מחקרים מהשנים האחרונות מצביעות על קשר בין זיהום מי שתייה בחנקות לבין סיכון מוגבר לחלות בסרטן זה באוכלוסיות שונות בעולם. בישראל התגלה שמאגר המים התת קרקעי (אקוויפר) של מישור החוף מזוהם בחנקות, ושריכוזן במגמת עלייה. ממצאים אלה מעלים את השאלה אם קיים קשר בין זיהומי החנקות לבין מקרי סרטן המעי הגס והחלחולת גם כאן.

מהדשן אל המים

חנקות (Nitrates) הן קבוצת תרכובות עשויות מחנקן וחמצן, שהיא אחד המזהמים העיקריים של מי התהום. מקורן בדשנים חקלאיים, בפסולת מסוגים שונים ובהפרשות של בעלי חיים. הן נמצאות באופן טבעי בצמחים ולעתים גם במי שתייה, ובמצב תקין התורמים העיקריים לצריכה היומית של חנקה בתזונה הם ירקות, פירות ומי שתייה.

המוצר העיקרי שבו אפשר למצוא חנקות הוא דשנים חקלאיים, אך מכיוון שחקלאים אינם מודעים לכמות החנקות שבקרקע הם נוטים להשתמש בכמות עודפת של דשן, שנשטף אל הנחלים ומשם לים. מי הגשם מחלחלים באדמה ומעבירים את עודפי החנקן אל מי התהום. מקור נוסף לזיהום מים בחנקה הוא חלחול שפכים לא מטופלים.

התקן של ארגון הבריאות העולמי (WHO) לריכוזי חנקה במי שתייה עומד על 50 מ"ג חנקה לליטר מים לכל היותר, והתקן של משרד הבריאות בישראל הוא 70 מ"ג לליטר. החנקה מסוכנת לאדם בריכוזים גבוהים, והפגיעה הגדולה ביותר היא תסמונת התינוק הכחול (Blue Baby Syndrome), המתבטאת בירידה ביכולת קשירת החמצן בדם, שבגללה עורו של התינוק מקבל גוון כחלחל.

מים מסוכנים

סקירה נרחבת שפורסמה באחרונה מציגה שורת מחקרים שבהם נבדק הקשר בין חשיפה לחנקות שמקורן במי השתייה לבין השפעות בריאותיות שליליות. אחד המחקרים נערך באזור הכפרי של מדינת ויסקונסין שבארצות הברית, והשתתפו בו יותר מ-2,000 נשים, שכרבע מהן אובחנו עם סרטן המעי הגס והחלחולת. במחקר נבדקו בארות מים מקומיות ונמצא שחשיפה של יותר מ-44 מ"ג לליטר חנקה במי השתייה גרמה לעליית הסיכון לחלות במחלה, לעומת נשים שאצלן החשיפה הייתה נמוכה ביותר ועמדה על פחות מ-2.2 מ"ג לליטר.

במחקר אחר, שבו נבדקו רמות החנקה במים ובמזונות שונים שצרכו יותר מ-5,000 גברים ונשים מאיטליה ומספרד, התגלה שהסיכון לסרטן במעי הגס גבוה משמעותית אצל אלה שצרכו יותר מ-10 מ"ג ליטר לעומת אנשים שאצלם שיעור צריכת החנקות הוערך ב-5 מ"ג לליטר או פחות (בעיקר בגברים).

אצל משתתפים שדיווחו גם על צריכת בשר אדום נוסף על מי השתייה נמצא קשר לסרטן החלחולת אך לא לסרטן המעי הגס. צריכה מוגברת של סיבים תזונתיים ושל ויטמינים C ו-E מירקות ומפירות נמצאה קשורה בסיכון קטן יותר לסרטן המעי הגס, למרות העובדה שבירקות ובפירות יש חנקות. החוקרים הסיקו שנוכחות חנקה בתזונה ממקור מימי עלולה להגדיל את הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת בעיקר אצל אוכלוסיות שיש להן גורמי סיכון אחרים, בהם מגדר גברי וצריכת בשר אדום.

תוצאות מחקר ארצי בדנמרק מלמדות על סיכון מוגבר לסרטן המעי והחלחולת אצל אנשים  המתגוררים באזור שבו מקורות מי השתייה הציבוריים והבארות הפרטיות הכילו רמות ממוצעות של לפחות 9.25 מ"ג חנקה לליטר. במחקר הוערכה החשיפה של 2.7 מיליון תושבים והתוצאות הראו שישנו מתאם חיובי בין ריכוז החנקה לבין עליית רמת הסיכון. המשתתפים לא נשאלו על תזונתם, אך גודל המדגם ומציאת המתאם החיובי מחזקים את האפשרות שלפיה ריכוזי חנקה גבוהים מגדילים משמעותית את הסיכון לסרטן המעי הגס והחלחולת, כפי שנמצא במחקרים אחרים.

השקיית שדות
אליהו הרשקוביץ

הרס מתמשך של משאב המים הטבעי

הקשר בין זיהומי חנקות במי התהום לבין סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל לא נבדק עדיין, אך מצבם של מי התהום בישראל אינו מעודד, גם בעידן ההתפלה. לפי דיווחי רשות המים, בשנים 2017-2000 נפסלו לשימוש עשרות קידוחים בשל חריגות מהתקן, שנבעו מדעיכה מתמשכת באיכות מי התהום ומגילוי זיהומים חדשים באקוויפר.

מרבית אוכלוסיית ישראל מרוכזת באזור החוף, ואיתור הזיהום באקוויפר שמתחתיו מלמד על כך שיש קשר בין פעילות חקלאית הכוללת שימוש נרחב בדשנים כימיים עתירי חנקות לבין זיהום מי התהום. בשטחי ההתיישבות החקלאית הוותיקה קיימים ריכוזים גבוהים במיוחד של חנקות. למשל, בשנים 2010-2005 נמצאו באזור השרון ריכוזי חנקה של 120 מ"ג לליטר ביותר מעשרה קידוחי מי תהום המזינים את רשת אספקת המים. ריכוזים אלה גבוהים מתקן ארגון הבריאות העולמי, וגבוהים מהריכוזים שנמצאו קשורים בסיכון מוגבר לסרטן המעי הגס והחלחולת באזורים אחרים בעולם. ייתכן שהיום הם אף גבוהים יותר, מכיוון שריכוז החנקות באקוויפר החוף ממשיך לעלות.

האם החנקות שבמי התהום יכולות להזיק לתושבי ישראל? פרופ' עופר דהן מ"מכון צוקרברג לחקר המים" במכונים לחקר המדבר שבאוניברסיטת בן גוריון בנגב, העוסק בחקר השפעת פעילות חקלאית על איכות משאבי מים, אינו חושב כך: "למרות העלייה בריכוז חנקות במי האקוויפרים, השפעתן השלילית נמוכה יותר בשנים באחרונות בזכות שילוב משמעותי של מים מותפלים במי השתייה". דבריו של פרופ' דהן מקבלים חיזוק מנתוני רשות המים המלמדים שמאז שנת 2016 80% ממי השתייה המסופקים לתושבי ישראל הם מי ים מותפלים, כך שצרכני מי ברז נחשפים לריכוזי חנקה נמוכים יותר מאלה שהתגלו בבארות בשטחים החקלאיים באזור השרון.

אנשי רשות המים מצהירים שמים שאינם ראויים לשמש כמי שתייה מועברים להשקיה חקלאית. למרות זאת, פרופ' דהן אינו מודאג: "בעשור החולף גילינו ריכוזי חנקות גבוהים מ-100מ"ג לליטר במי התהום באזור מישור החוף הדרומי. למיטב ידיעתנו, במקרים רבים קידוחים אלה הושבתו. ומכיוון שברוב אזורי הארץ מי שתייה ומים לחקלאות מועברים באותה הרשת, ידוע שהמים המזוהמים לא הגיעו לחקלאים". עוד הוא אומר: "בניגוד לאזורים שבהם רשת אספקת המים משותפת לצריכה ביתית ולחקלאות, ישנם יישובים בשרון שמקבלים את המים מבארות פרטיות שבהן ריכוז החנקה יכול להגיע ל-70 מ"ג לליטר, רמת התקן הישראלי".

בשורה התחתונה, נראה שבאזורים מסוימים ישנה סבירות למצוא ריכוזי חנקה של 50 עד 70 מ"ג לליטר. אמנם זה פחות מהתקן שקבע משרד הבריאות, אך גם גבוה מהתקן של ארגון הבריאות העולמי. אחדים מהפתרונות האפשריים לבעיה זו הם צמצום השימוש בדשנים, טיהור בארות והתפלת מים מזוהמים שהגיעו מהן. יש צורך בפעולה מהירה, אומר פרופ' דהן ומזהיר: "ריכוז החנקות באקוויפר החוף עולה בהתמדה, והעלייה תוביל לסגירת בארות נוספות ולהרס של משאב המים הטבעי החשוב ביותר שלנו. התוצאה עלולה להיות תלות גדולה יותר במים מותפלים, ואף לגרום לכך שהתקן הישראלי ימשיך להיות גבוה מהתקן של ארגון הבריאות העולמי".

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#