לאכול ולהישאר בחיים - למען בריאות מושכלת - הבלוג של עמותת מדעת - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאכול ולהישאר בחיים

בשבועות האחרונים חלו בארצות הברית 197 בני אדם וחמישה מתו בגלל חיידקי אי קולי שהיו בחסה רומית. הם לקו בהרעלת מזון, מצב נפוץ מאוד שיכול לפעמים להיות מסוכן

תגובות
מטבח של מסעדה
בלומברג

ענר אוטולנגי

רובנו היינו שם בשלב כלשהו בחיינו. בחירה אחת לא נכונה, לפעמים אפילו לא מודעת, שגוררת אחריה כאבי בטן, שלשולים, הקאות ולעתים חום גבוה. חליתם בגלל הרעלת מזון. אתם תשושים ומזיעים, ושואלים את עצמכם רק שאלה אחת: "למה אכלתי את הדבר הזה?!".

הרעלת מזון, או בשמה העממי קלקול קיבה (אף על פי שלרוב ההרעלה מתרחשת במעי ולא בקיבה), היא תופעה נפוצה מאוד. המרכז לניטור מחלות בארצות הברית (CDC) מעריך שבכל שנה נפגעים מהרעלות מזון כ-148 מיליון בני אדם. כ-128 אלף מתוכם מאושפזים ו-3,000 בני אדם מתים. הבעיה חמורה עוד יותר במדינות מתפתחות. בישראל מתפרסמים נתונים חלקיים בלבד, ובשנים האחרונות דיווח משרד הבריאות על כ-13 אלף מקרים של הרעלות מחיידקים שעוברים במזון שאנחנו צורכים. מומחים לבריאות הציבור מעריכים שמספר החולים גבוה הרבה יותר אלא שהמקרים האלה אינם מדווחים ולכן משרד הבריאות אינו בודק מה מקורם.

בחודשים האחרונים ניהל ה-CDC חקירה לאחר ש-197 בני אדם הורעלו וחמישה מהחולים מתו. הניסיונות למצוא מה משותף להם הביא את החוקרים למוקד ההתפרצות הראשוני שהוא שדה חקלאי של גידול חסה רומית באזור יומה שבאריזונה. כדי למנוע הישנות מקרים כאלה, משרד הבריאות האמריקאי המליץ לא לצרוך חסה רומית בתקופה הקרובה.

האשם הוא זן אלים של חיידק בשם Eschrichia coli שרובנו מכירים בשם אי קולי. על שמם קרויים הקוליפורמים (דמויי-קולי), חיידקים אחרים בצורת מוט שמשגשגים בתנאי המחיה המצוינים של אספקת מזון וטמפרטורה נוחה וקבועה שמעניק להם המעי. החיידקים האלה ממלאים תפקידים שונים בשמירה על בריאותנו ומשתתפים בתהליך העיכול. אלא שישנם סוגים מסוימים של האי קולי שמייצרים רעלן אלים במיוחד, שעלול לפגוע בדופן המעי ואף יכול להגיע למחזור הדם ולפגוע באיברים נוספים.

שדה לגידול חסה רומית
Ted S. Warren/אי־פי

ישנם אינספור תקנות, חוקים וגופי אכיפה שתפקידם לנסות למזער את הנזק של הרעלות כאלו. נשים הרות צריכות להימנע מאכילת דגים חיים, תינוקות בני פחות משנה לא אוכלים דבש, מדי פעם קוראים בעיתונות על מסעדה שנסגרה בגלל שנמצאו בה מזונות בתנאים קירור והכנה לא נאותים, או שומעים בכלי התקשורת שמשרד הבריאות קורא להרתיח את מי השתייה באזורים מסוימים בארץ. לאלה מצטרפים כללי אצבע המוכרים לכולנו מילדות: אסור לאכול מפחית שימורים נפוחה, לא מרימים אוכל שנפל על הרצפה וחייבים לשטוף ידיים היטב אחרי שיוצאים מהשירותים ולפני הארוחה, גם מתחת לציפורניים.

הרעלת מזון מתרחשת כשגורם רעיל כלשהו נצרך דרך הפה. מסלול ההדבקה העיקרי הוא המסלול הפקו-אוראלי, כלומר מחזור צואה-פה. כל דבר בסביבתנו מכוסה חלקיקי צואה זעירים: צואה של בעלי חיים מגיעה אל המזון שאנו צורכים מהאדמה או מהמים שאליהם היא הגיעה מלשלשת עופות, מחתולים ומכלבים שעושים את צורכיהם במקומות רבים. צואה של בני אדם עוברת באמצעות מגע עם אנשים אחרים. חלקיקי הצואה עם החיידקים המסוכנים נמצאים על הידיים, על הבגדים, על משטחים שאנשים נגעו בהם ועוד. ככל שמקפידים לשטוף ידיים יותר כך הסיכוי למעבר כזה יורד, אבל תמיד יש שאריות, גם אחרי (ואפילו בעקבות!) מקלחת.

גורמי מחלה המופרשים בצואה על ידי אדם חולה אחד יכולים בקלות לעבור לאדם אחר. זה חמור יותר במקרה של ילדים משום שבאופן טבעי הם מקפידים פחות על שטיפת ידיים ומתקשים לצמצם את החשיפה למחוללי מחלות. כשגורם מחלה כזה מגיע אל טבח במסעדה שאינו מקפיד על ניקיון, התוצאות יכולות להיות הרסניות - אדם אחד יכול להדביק עשרות אנשים. תרחיש כזה הוא כאין וכאפס לעומת הנזק שיכול להיגרם מזיהום במפעל מזון, בשדה או במקווה מים.

מכיוון ששאריות צואה נמצאות בכל מקום, אפשר להבין שמקורות הזיהומים יכולים להיות שונים, והנטייה לקשר חיידקים מסוימים והרעלות מזון בכלל לסוגי מזון או לתזונות מסוימות שגויה. בארצות הברית כ-17 אחוזים ממקרי הרעלות המזון מקושרים לדגים, 11 אחוזים מקורם במוצרי חלב, 9 אחוזים בעוף ו-12 אחוזים בפירות וירקות.

הקוליפורמים זכו לפרסום לפני שנים רבות כשרפי גינת פרסם בתכניתו "כלבוטק" תחקיר על הימצאותם של חיידקי אי קולי צואתיים בחומוס. חיידק מפורסם אחר שגורם מחלות הוא סלמונלה, אחד החיידקים שמייצרים רעלנים ושתת מין שלה אחראי למחלת טיפוס הבטן. פחות מוכר אבל לא פחות נפוץ הוא סטפילוקוקוס אורוס (Staphylococcus aureus), חיידק שנמצא בכל מקום באופן טבעי המייצר רעלן שמשפיע באופן ישיר על מרכז ההקאה שבמוח. הרעלן עמיד יחסית בחום ובחומציות, לכן אפשר לחלות גם אם אוכלים מזון שבושל ושהחיידקים שבו כבר אינם חיים.

חיידק אחר שמייצר רעלן הוא קלוסטרידיום בוטולינום (Clostridium botulinum), שיכול לגרום בעיות נוירולוגיות. רעלן הבוטולינום הוא הסיבה העיקרית לכך שיש להימנע משימוש בפחיות שימורים נפוחות שכן פליטת גז, בעיקר פחמן-דו חמצני, מעידה על כך שחיידקים התרבו בתוך הפחית. זוהי גם הסיבה לכך שאסור לתת לפעוטות בני פחות משנה דבש שכן הוא עלול להכיל נבגים של החיידק שגופו של אדם בוגר מסוגל להתמודד עם פגיעתם.

מיוחד ומעניין בין כל החיידקים הקשורים בהרעלות מזון הוא הליסטריה, הגורם למחלת הליסטריוזיס. החיידק הזה נבזי במיוחד משתי סיבות: ראשית, הוא משגשג גם בטמפרטורות נמוכות, כלומר הוא נותר מזיק גם במזון שהונח במקרר. שנית, חיידקי ליסטריה מצליחים לחדור לתוך תאים מסוימים של מערכת החיסון ולהתחבא בתוכם בצורה יעילה למדי. החיידק יכול להימצא בבשר ובדגים נאים, בנקניקים ובדגים מעושנים, בחלב שאינו מפוסטר, בירקות ובפירות טריים, בגלידות ועוד. ליסטריוזיס במצבה הקל גורמת זיהום במערכת העיכול בלבד, ואילו במצבה הקשה והמסוכן הזיהום חודר למערכת העצבים המרכזים ולמחזור הדם ויכול לגרום למותם של החולים. אצל נשים הרות הליסטריה יכולה לגרום הפלה וזוהי אחת הסיבות להגבלות הנוקשות על תזונתן.

כמו בכל בעיה, הימנעות היא הפתרון הטוב ביותר. ישנן מחלות הקשורות במערכת העיכול והמזון כמו רוטה שקיים עבורן חיסון. הקפידו על היגיינה אישית כדי לצמצם כמה שיותר את החשיפה למחזור הצואה-פה. מומלץ לקנות מזון במקומות מוכרים המפוקחים על ידי משרד הבריאות, והכי טוב לבשל בבית. מזון מבושל שומרים בקירור או בהקפאה, ובניגוד לאמונה הרווחת אפשר להכניס מזון חם למקרר, שכן המקרר יתמודד עם שינוי הטמפרטורה והמזון לא יתמלא חיידקים ונגיפים מזיקים. חשוב מאוד גם להרחיק חומרי גלם שעלולים להיות מזוהמים, כמו בשר ועוף, ממוצרים מוכנים לאכילה.

אם חליתם שתו הרבה כדי למנוע התייבשות בגלל איבוד נוזלים בשלשולים ובהקאות. גשו לקבל טיפול רפואי גם אם אתם חושבים שזו מחלה קלה, מפני שבמקרה של מחלה חיידקית אפשר לתת טיפול אנטיביוטי, או לפחות טיפול תומך כמו נוזלים באינפוזיה. סיבה נוספת היא שהרופאים ידווחו על המקרה לגורמים האחראיים לניטור הרעלות מזון, מה שיסייע לאתר את מקור ההתפרצות ולעצור אותה בזריזות בטרם אנשים רבים ייפגעו. בחלק מהמקרים, כמו בהדבקה נגיפית או בהרעלה מרעלן שאינה מלווה בזיהום מפושט, תקבלו טיפול תומך שיקל את הסימפטומים. חשוב גם שלפני נטילה של כל תרופה לעצירת השלשול וההקאות תתייעצו עם רופא כך שלא תגרמו יותר נזק מתועלת.

ענר אוטולנגי הוא דוקטורנט לאימונולוגיה באוניברסיטת בן גוריון ופעיל בעמותת מדעת – למען בריאות מושכלת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#