רק רציתי שתבינו אותי: טיפול בשיטת "הכפיל" - אמנות מקדמת בריאות - הבלוג של איתן גילור מילר - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק רציתי שתבינו אותי: טיפול בשיטת "הכפיל"

אמפתיה מהסביבה היא חלק חשוב מהיכולת שלנו להתמודד על קשיים. טיפול בפסיכודרמה עוזר למטופלים לחוות ולהבין מה עובר על האנשים בסביבתם וכך לפתח אמפתיה כלפי אחרים ולקבל אותה מהם

תגובות
כפיל
steve_w

כותבת אורחת: מיה גל

לכל בני האדם יש צורך בסיסי שיבינו אותם ויקבלו אותם ללא שיפוט וביקורת. הצורך הזה עולה ביתר שאת כשמרגישים רגשות קשים ולא נעימים כמו כעס, קנאה או פחד וכשמחפשים מענה לצרכים רגשיים בסיסיים או נקלעים למצבים נפשיים מורכבים. במיוחד ברגעים שבהם אנו מרגישים שבירים וחלשים, אנו צריכים לדעת, ולהרגיש, שהאנשים המשמעותיים בחיינו רואים אותנו, מבינים אותנו, מקבלים אותנו ואוהבים אותנו, על כל חלקינו. במילים אחרות, אנחנו צריכים להרגיש אמפתיה מסביבתנו הקרובה. כאשר איננו זוכים לכך, אלא מרגישים שיפוטיות ומבט ביקורתי, או מקבלים עצות ורעיונות לפתרון הבעיה במקום הקשבה, אנו עלולים לחוש בודדים, דחויים, לא מובנים, לא מוערכים, אשמים, מבוישים. גם תחושת הערך העצמי שלנו עלולה להיפגע.

החיבור בין הבנת הצרכים הרגשיים של המטופל לבין טכניקות מתחום הפסיכודרמה, ענף בתחום הטיפול באמצעות אמנויות, מאפשר לו להרגיש נראה ומובן, עם מקום ולגיטימציה לכל הצדדים באישיותו. אחת הטכניקות המרכזיות בפסיכדרמה מכונה "הכפיל". המטפל מנסה לשים את עצמו בנעלי המטופל ולומר דברים שהוא חושב שהמטופל מרגיש, חושב או צריך, בגוף ראשון. למשל, אם המטפל חושב שהמטופל כועס, הוא לא יגיד: "אתה כועס על אבא שלך", אלא יתקרב אל המטופל ויאמר בשמו: "אני כועס על אבא שלי". המטופל יקשיב למטפל, שמתנהג ומדבר ככפיל שלו, ויבחר אם לקבל את הדברים, לשנותם, לתקנם או לדחות אותם. תכליתה העיקרית של טכניקת "הכפיל" היא להראות למטופל שהמטפל הבין אותו לעומק, ואולי מעבר לדברים שהוא עצמו אמר. כך המטופל עשוי להבין את עצמו באופן עמוק ומלא יותר, ולקבל את עצמו באופן שלם יותר.

מטופלת כבת 50, שסועדת את אמה החולה, ביטאה לאחרונה תחושה של מרמור. נקטתי את טכניקת "הכפיל" ואמרתי: "אני רוצה להיות בת מסורה ולטפל באמא שלי באהבה, אבל זה קשה לי מאוד, כי אני סוחבת כל כך הרבה כעסים עליה עוד מהילדות, מכל מה שהיא החסירה ממני". המטופלת התרגשה מדברי. פתאום היה לה ברור יותר מדוע היא כל כך מתקשה לפנות זמן לטיפול באמה, ובעיקר מדוע היא כל כך ממורמרת. היא הפסיקה לכעוס על עצמה ולהאשים את עצמה שאינה בת "מספיק טובה", והתחלנו לפתוח חסכים רגשיים מילדותה. היא הבינה גם את החסכים של אמה ואת העובדה שהאם לא היתה מסוגלת לתת לה יותר מכפי שנתנה, כי היא עצמה היתה פגועה מהוריה. תוך כדי התהליך הטיפולי הקשר בין המטופלת לאמה הקשישה השתפר מאוד. הן החלו לדבר באופן גלוי ולהתייחס לכאבים מן העבר. האם הבינה טוב יותר את הכאב של בתה והמטופלת הצליחה להבין את אמה ואף לסלוח לה. כך היא יכלה לדאוג לה באמת, עם הרבה אהבה ורצון טוב.

טכניקת "הכפיל" וטכניקות נוספות בפסיכודרמה מסייעות למטופל לפתח אמפתיה כלפי הזולת. לאחר שהמטופל עצמו מרגיש מובן ונראה, והוא מבין יותר ומקבל יותר את הרגשות והצרכים שלו-עצמו, הוא יכול לראות גם את הזולת בלי לשפוט אותו, אפילו כשמדובר בזולת שממנו נפגע או שעליו הוא כועס. חילופי תפקידים שמציעה העבודה הפסיכודרמטית יכולים לתרום לכך.

מיטל, בחורה בשנות השלושים לחייה, הגיעה לטיפול אצלי בשל דיכאון ממושך, לאחר שהיתה בטיפול נפשי ותרופתי שלא שיפר את מצבה. טיפלתי בה כמה חודשים, מצבה הוטב מאוד והיא אף מצאה קשר זוגי תומך ומיטיב. לפגישה שתתואר להלן היא הגיעה נסערת, לאחר מריבה עם בן זוגה. נתנו למריבה ביטוי בעזרת חילופי תפקידים פסיכודרמטיים.

במריבה מיטל חוותה ביקורת מבן זוגה והגיבה עליה בהסתגרות ובהתנהגות מתנכרת. בטיפול, כשגילמה את עצמה, היא לא יצרה קשר עין ודיברה איתי - בתפקיד בן זוגה - בקיצור ובאגרסיביות. השתמשתי בטכניקת "הכפיל" ופניתי אל בן זוגה בדמותה-שלה. "כשאתה מבקר ושופט אותי, הכל קורס. אני לא מרגישה את האהבה שלך כלפי ונוצרת חומה ביני לבינך, שמגינה עליי מלהרגיש", אמרתי. מיטל קיבלה את "הכפיל" ואמרה שבדיוק כך היא מרגישה. כאשר מיטל עברה לגלם את בן זוגה ואני גילמתי אותה, היא ראתה את עצמה ואת התנהגותה מבחוץ, מעיניו של בן זוגה, לפתע הדבר היכה בה. היא אמרה: "וואו, עכשיו אני מבינה מה הוא מרגיש כשאני מאחורי החומה שלי. זה ממש לא נעים. אני מבינה למה הוא התרחק ולא רצה לדבר יותר".

בפגישה העוקבת מיטל סיפרה שהיא ובן זוגה דיברו והשלימו. היא ציינה שהפגישה שבה הייתי "הכפיל" מאוד עזרה לה להבין מה קורה כאשר היא חווה ביקורת, ולמה. היא גם הבינה מה קורה לבן זוגה ומה הוא מרגיש כאשר היא נפגעת ממנו.   

השימוש ב"כפיל" שתיאר את הרגשתה של מיטל בעת המריבה גרם לה להרגיש מובנת, ולהבין את עצמה באופן שלם יותר. הוא גם תרם ליכולתה לראות את מצוקתו של בן זוגה ולהבינו טוב יותר, לאחר שהיא-עצמה קיבלה אמפתיה. אמירת הדברים ככפיל, היינו, בגוף ראשון, כאילו אני מיטל ובקירבה פיזית אליה, איפשרה לה חוויה של נראות מדויקת וקרובה, מאחר שהיא צימצמה את הפער בין המילים המתארות את החוויה לבין החוויה עצמה. הפער הזה עלול להשאיר את המטופל בתחושת בדידות.

אלו רק שתי דוגמאות קצרות לשימוש ב"כפיל". בסדרה של פגישות טיפוליות המטופל מרגיש לאורך זמן ובאופן עקבי את האמפתיה וההבנה של המטפל כלפיו, פוגש "כפילים", מבצע חילופי תפקידים והתערבויות טיפוליות אחרות ונמצא בתוך מצע אמפתי מתמשך. המטופל יכול לעבור תהליך נפשי משמעותי ביותר, עם חוויה של ערך עצמי, של שייכות, של קבלה עצמית ושל חיים מספקים ומלאי משמעות וחיות.

מיה גל היא פסיכותרפיסטית ומטפלת באמנויות בעלת תואר שני, עם מומחיות בפסיכודרמה. בעלת קליניקה פרטית לטיפול בילדים, בבני נוער ובמבוגרים. מדריכה הורים וסטודנטים לטיפול באמנויות

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#