שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

נפגעי התפרצות הר געש בגואטמלה פוגשים מטפלת באמנות מישראל

המטפלת סלינה רוזנבלום לפלמן הצטרפת למשלחת סיוע בינלאומי באזורים מוכי אסון והיא מספרת על כוחה האדיר של האמנות בהגעה אל נפשם של האנשים שחוו טראומה משמעותית

איתן גילור מילר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
Ximena Fuentes Molina
סלינה רוזנבלום בעת העברת סדנה לצוות פסיכולוגים מקומייםקרדיט: Ximena Fuentes Molina
איתן גילור מילר

סלינה רוזנבלום לפלמן התקשרה אלי לא מזמן, מעט אחרי שחזרה מגואטמלה. בשיחת הטלפון אפשר היה לשמוע עד כמה היא משולהבת, ואם לא הייתי מכיר אותה כמטפלת ותיקה ומנוסה הייתי חושב שזו צעירה שחזרה עכשיו מטיול בדרום אמריקה.

אלא שסלינה שבה משליחות מצילת נפשות: הר הגעש פואגו שבגואטמלה התפרץ ביוני 2018 והיא הצטרפה למשלחת "ישראייד", ארגון ישראלי לא ממשלתי וללא מטרות רווח שמגיע לאזורים מוכי אסון ומסייע בשיקומם. הארגון עבד בשיתוף פעולה עם "י.ה.ת – ארגון המטפלים באמצעות אמנויות", וסלינה היא אחת ממטפלים רבים שהתנדבו לעשייה משמעותית זו. ייתכן שבעקבות שיתוף פעולה זה כלי התערבות רבים שהארגון העולמי משתמש בהם באים מעולם הטיפול בהבעה ויצירה.

הצטרפותה של סלינה לצוות התמיכה הפסיכוסוציאלית (PSS) נעשתה במטרה לתת תמיכה נפשית לאוכלוסייה הרחבה ולתמוך במטפלים השונים ובצוותי הפסיכולוגים, האחיות והאחים של מרכזי בריאות, המורות והמורים ואנשי הקהילה שחווים בעצמם טראומה משנית בגלל החשיפה לנפגעי האסון על מנת שיוכלו להמשיך לפעול שם.

תושבים נמלטים מהר הגעש

מה ראית שם?

"ההתמודדות בגואטמלה קשה, אין תשתיות בריאות שיכולות לענות על הצרכים של האוכלוסייה שנפגעה, במיוחד בהיבטים הנפשיים. הייתי שם בערך חודש ופגשתי צוות קטן ומקסים בהם טלי גרוסאוס שהיא ראש הצוות של 'ישראייד' בגואטמלה, הפסיכולוגית המקומית חימנה פונטס מולינה, המתנדב המקומי קווין רוולוריו והנהג אדגר שעבד איתנו בשטח.

"עבדנו בעיקר באסקווינטלה (Escuintla), עיר בצפון המדינה שאליה הגיעו רוב הפליטים מאזור האסון. עזרנו לנפגעים גם בכפרים ליד הר הגעש שאליהם הלבה לא הגיעה. העבודה התבססה על תכניות של 'ארגון הבריאות העולמי', בעיקר סדנאות של כמה מפגשים שאליהן הוספנו תרגילים יצירתיים המבוססים על טיפול באמנויות".

Ximena Fuentes Molina
צוות הסיוע וקבוצת ילדים מקומיים צילום: Ximena Fuentes Molina

איך הייתה ההרגשה לצלול לתוך המצוקה הזו?

"בגואטמלה אסונות טבע הם עניין שכיח, זו אחת המדינות שבהם מתרחשים הכי הרבה דברים כאלה. הסדנה הראשונה שבה נכחתי הועברה על ידי חימנה פונטס מולינה, פסיכולוגית מקומית שעם הזמן נעשתה לחברה ולשותפה לסדנאות. הסדנה התקיימה בבית הספר של הכפר, ומטרתה היתה לבנות עבור שוכני הכפר תכנית לפינוי מסודר ובטוח של הילדים ושל הצוות במקרה של אסון אפשרי. גילינו שתושבי הכפר הם אנשים מאמינים. בסוף הסדנה אחת המורות ביקשה שניצור מעגל ונחזיק ידיים, נעצום עיניים ונכיר תודה על כך שאנחנו חיות ויכולות לעזור זו לזו, וגם דיברה על אלוהים ועל היכולת שלו לעזור.

"ביום הראשון של הסדנה פגשנו את דוניה מריה, סבתא צעירה לשמונה נכדים שהיא מגדלת בביתה שבכפר. היא ישבה יחד עם יתר נשות הקהילה, אחדות מהן מורות ואחרות הן אמהות של ילדים שלומדים בבית הספר. רובן עניות מאוד ולא יודעות קרוא וכתוב. כשדיברנו על התמודדות עם שכול וציירנו את הקשיים היא סיפרה בבכי שקט שאיבדה את בתה, את נכדתה התינוקת ואת בעלה של הבת בהתפרצות הר געש. זה היה רגע אחד מבין רגעים של קושי, שהיו מלווים בשקט ובהחזקה של כל הקבוצה שהיתה ממוקדת בכאב בצורה אנושית כל כך. היה שם משהו שהזכיר לי מקום אחר, מוכר מאוד, כנראה בברזיל שבה נולדתי.

"בסדנה היו רגעים רבים של קסם, מפני שכשמאפשרים עיבוד בשיתוף עם החזקה קבוצתית וקהילתית כולם יוצאים נרגשים והחוסן האישי מתחזק. בזכות התמיכה של החברות ושל אנשי המקצוע דוניה מריה הצליחה לעבד את הטראומה הקשה כל כך. היה מקום לשתף ולעבוד גם דרך תחושות הגוף, ולכך היתה השפעה מרפאת על כל הנוכחים, שכל אחד מהם היה עסוק באבלו הפרטי".

מה עשיתם בסדנאות?

"בסדנאות הקבוצתיות השתמשנו בציור, ביצירה ובמשחקים, תוך מחשבה על ההיבטים התיאורטיים שעולים במצב כזה. הבעת רגשות דרך יצירה אפשרה למשתתפי הסדנאות מפגש עם החוויה הקשה שעברו ועיבוד קרוב ואינטימי של תחושותיהם.

"ההבעה היצירתית מאפשרת עיבודים נוספים לכל אחת ואחד. כשהמשתתפים התבוננו בתיאור החזותי שיצרו בעצמם או שמעו את השיתוף של חבריהם הם התחילו עבודה משמעותית של עיבוד התכנים הקשים בעקבות האסון שחוו. היצירה והשיתוף בקבוצה אפשרו עיבוד רגשות שהיו יכולים לשחרר מהבדידות ומחוסר האונים, שהם תוצאות ישירות של הטראומה".

Kevin Revolorio
סלינה רוזנבלום וחימנה פונטס מולינה במהלך העברת סדנהצילום: Kevin Revolorio

נשמע קשה ומרגש. איך את מסכמת את החוויה?

"אחד הדברים הראשונים שהיה לי חשוב לשתף עם מטפלים באמנויות היה השמחה והגאווה שחשתי בזכות המקצוע שלנו. חזיתי בעוצמה האדירה של השימוש ביצירה וגיליתי שוב שהטיפול באמנות מאפשר ביטוי רגשי, גם לאנשים שלא מדברים. היצירה בעבודה הטיפולית נותנת ביטוי למה שאי אפשר לדבר עליו. התפרצות הר הגעש הייתה טראומה משמעותית מאוד, קשה מאוד, עד שהאנשים שחוו אותה מרגישים שהדיבור עליה בלתי אפשרי.

"העשייה, החשיפה לחוויה של האחרים והעיבוד הרגשי פותחים דרכים חדשות להתמודדות עם כאב וטראומה. חזרתי עם תחושת סיפוק אדירה ושמחה בלב, והרגשתי שקיבלתי מההתנדבות בגואטמלה הרבה מאוד כלים שבהם אשתמש עם המטופלים שלי כאן בישראל".

סלינה רוזנבלום לפלמן היא מטפלת באמנות MA ופסיכותרפיסטית CPP. מטפלת בילדים ובנוער, טיפול דיאדי, הדרכת הורים וסדנאות, ובעיקר במשפחות, ילדי אומנה וילדים מאומצים, ומדריכה מטפלים באמנויות

איתן גילור מילר
איתן גילור מילר |אמנות מקדמת בריאות

מטפל באמנות (M.A.), מדריך הורים, מרצה ומנחה סדנאות בשילוב אמנות. הסיפורים שאני מתאר בבלוג הם פרי דמיוני, אך מבוססים על חוויות אמיתיות ואנשים אמיתיים. כמטפל, אני מחויב לסודיות. התהליך הטיפולי, ניסיוני והתיאוריה הפסיכולוגית שאני נשען עליה - הם אלו שמהווים את המצע לסיפורים. אשמח לקרוא תגובות כאן ובמייל eerolig@gmail.com

לאתר האישי
לעמוד הפייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ