איך מתאימים את הטיפול באמנות לילדים שנפגעו מינית בחברה הערבית? - אמנות מקדמת בריאות - הארץ

איך מתאימים את הטיפול באמנות לילדים שנפגעו מינית בחברה הערבית?

טיפול באמנות הוכח ככלי יעיל מאוד לטיפול בילדים שעברו פגיעה מינית בחברה המערבית, אך מטפלות באמנות בחברה הערבית נתקלות באתגרים מורכבים בניסיון להתאים את הטיפול לתרבות המקומית ולמערכת החינוך

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
"אלימות", ציור של הציירת הלבנונית נאדה עבדאללה
"אלימות", ציור של הציירת הלבנונית נאדה עבדאללה. הטיפול הנפשי בחברה המערבית הוא עניין מקובל אבל בחברה הערבית המושגים 'קושי רגשי' או 'קושי נפשי' מזוהים עם מחלת נפשקרדיט: nada abdalla
איתן גילור מילר
איתן גילור מילר

ילד אחד מכל חמישה ילדים עד גיל 17 מדווח על פגיעה מינית. בחברה הערבית בישראל המצב חמור יותר - 28.5% מהילדים הערבים, כלומר קצת יותר מילד אחד מכל ארבעה ילדים, מספר שנפגע מינית בשלב כלשהו של חייו, כך נכתב במחקר שנערך באוניברסיטת חיפה בראשות פרופ' צבי איזיקוביץ ופרופ' רחל לב-ויזל. הנתונים הקשים האלה אינם חדשים, ולפחות בחרה היהודית בישראלי נראה שהמודעות הולכת וגוברת. בחברה הערבית, לעומת זאת, להתמודדות עם פגיעות מיניות של ילדים יש מאפיינים ייחודיים בגלל השוני התרבותי. 

פעמים רבות, הראשונות לזהות את הפגיעה הן מטפלות באמנויות, שאליהן מגיעים ילדים לטיפול בגלל סיבות שונות שאינן קשורות לפגיעות מיניות. אבל בתוך הטיפול, לאחר שנוצרים אמון ותחושת ביטחון, הפגיעה נחשפת. זה יכול לקרות באופן ישיר, כלומר במילים מפורשות, או באופן השלכתי בגלל טבעה של ההבעה באמנות.

גיאנא חליפה היא מטפלת באמנות ודוקטורנטית לחינוך באוניברסיטת תל אביב, חוקרת בתחום הטיפול באמנות ובתחום החינוך בחברה הערבית בישראל. שוחחתי איתה על הקשיים הייחודיים של מטפלות באמנות במגזר הערבי שמתמודדות עם התופעה הזו.

גיאנא, את עובדת כמטפלת באמנות במשרד החינוך ובתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. התופעה הזו באמת נוכחת בבתי הספר?

"התופעה הנוראית של פגיעות מיניות קיימת בכל המסגרות החינוכיות. יותר מזה, אני בטוחה שיש הרבה יותר פגיעות מיניות מאשר בנתונים הרשמיים, ושרוב המקרים אינם מדווחים. אחת הדרכים לטפל בילדים הנפגעים היא טיפול באמצעות אמנות, ואנו המטפלות רואות את זה קורה באופן יומיומי.

"הטיפול מאפשר לילדים שנפגעו מינית להשתלב חזרה מבחינה חברתית ומבחינה לימודית. עם זאת, הטיפול באמנות פותח בחברה המערבית, ולכן כשאנחנו רוצות ליישם אותו בחברה הערבית אנחנו נתקלות בכמה אתגרים הקשורים להתאמתו למאפייניה.

"בספרות המקצועית אין מחקר שבודק איך הטיפול באמנות בילדים שנפגעו מינית מתאים למאפייני החברה הערבית. לכן החלטתי לחקור את התחום בעצמי, והמחקר פורסם בכתב העת "טיפול באמנויות: מחקר ויצירה במעשה הטיפולי", והוצג בכנס הדו שנתי השני של ארגון המטפלים באמנויות, שנערך בפברואר האחרון.

"במחקר זיהיתי שבעה נושאים שבהם קיימת התנגשות בין מאפייני הטיפול באמנות לבין המאפיינים, הערכים, הנורמות והצרכים של החברה הערבית. שניים מהם קשורים לטיפול באמנות ככלי לזיהוי ואבחון של פגיעות מיניות בקרב ילדים, וחמישה קשורים לטיפול עצמו".

מדוע קשה לאבחן ולזהות את הפגיעה המינית בילדים בחברה הערבית?

Enrique Saldivar
בטיפול בחברה הערבית קשה ליישם את עקרון הסודיות. היבטים פשוטים כמו סגירת הדלת או הקפדה על זכוכית אטומה יכולות להיתפס כחוסר נימוס או פגיעה בסמכות של אנשי צוות נוספיםצילום: Enrique Saldivar

"לעתים ילדים שעברו פגיעה מינית מגיעים לטיפול כשהם אפילו לא יודעים להגדיר את החוויה שעברו, ורק בעקבות הטיפול הם מצליחים להבין זאת. לכן, זהו המקום שבו במקרים רבים מתגלה לראשונה הפגיעה המינית. תהליך אבחון הפגיעה המינית נעשה באמצעות זיהוי אינדיקטורים, שהם מאפיינים מסוימים שאפשר לזהותם בציורים והם מעידים על אפשרות (לא ודאית) לפגיעה.

"האינדיקוטורים הם תוצאה של מחקרים שנעשו בחברה המערבית, וחלקם לא מתאימים בהכרח לחברה הערבית. למשל, שימוש בדימוי הלב נחשב לאינדיקטור אבל בחברה הערבית הדימוי הזה פחות נפוץ ואינו נושא את המטען התרבותי כמו בחברה המערבית. דוגמה נוספת היא שימוש בצורות גרפיות מסוימות כמו קווים ועיגולים, אבל ההשפעה של האמנות האוריינטלית כמו ערבסקות מעלה שאלה לגבי תקפותו של האינדיקטור הזה לפגיעה מינית.

"קושי שני שמעיב על זיהוי פגיעות מיניות בחברה הערבית קשור לחובת הדיווח. החוק מחייב מטפלת באמנות לדווח לפקידת סעד כשהיא מגלה חשד לפגיעה מינית. הבעיה היא שקיים חשש שבגלל עקרון הפגיעה בכבוד המשפחה חיי הילד עלולים להיות בסכנה. הדיווח גם עלול לגרום לילד לנזק בלתי הפיך. למשל, דיווח על ילדה שנאנסה עלול לפגוע באפשרות שלה להתחתן בבגרותה".

נשמע שהדילמה העומדת בפני המטפלת באמנות בחברה הערבית היא בלתי אפשרית: החוק שתפקידו להגן על הילדים מהמשך הפגיעה מנוגד לכך שהדיווח יכול לסכן את חייו של הילד או את עתידו. איך הפער התרבותי משפיע על הטיפול עצמו?

"ראשית, ישנו הבדל בין התרבות המערבית לבין תרבות הערבית בתפיסה של האמנות. בתרבות הערבית האמנות נתפסת ככלי לביטוי דתי וקבוצתי, והשימוש המערבי בה ככלי לביטוי עצמי ורגשי אינו מוכר תמיד לילדים בחברה הערבית. פעמים רבות זוהי הפעם הראשונה בחייהם שהם מתנסים בהבעה עצמית באמצעות אמנות. שנית, הטיפול באמנות הוא שיטה טיפולית המבוססת על המדע, כלומר הוא חילוני ואינו קשור לדת. בחברה הערבית טיפול נפשי נחשב לחלק מתפקידיהם של אנשי הדת, והטיפול באמנות נתפס גם הוא כחלק בלתי נפרד מהדת. לכן יש ציפייה מהמטפל לעסוק בתכנים דתיים בעת הטיפול".

אלה היבטים שמשפיעים על העקרונות הטיפוליים. מה לגבי המערך הטיפולי?

"אחד המרכיבים המרכזיים של המערך הטיפולי (setting) הוא שמירת הסודיות. מרכיב זה חשוב במיוחד בפגיעות מיניות בשל הטאבו, הבושה והמעורבות האפשרית של גורמים קרובים לילד. לכן נדרשת רמה גבוהה מאד של אמון בין המטופל לבין המטפלת.

"בטיפול בחברה הערבית קשה ליישם את עקרון הסודיות. היבטים פשוטים כמו סגירת הדלת או הקפדה על אי שקיפותה יכולות להיתפס כחוסר נימוס או פגיעה בסמכות אנשי צוות נוספים. סירוב לשיתוף תכנים שעולים בטיפול עלול להיתפס כחוסר קולגיאליות לאנשי הצוות האחרים, שלעתים הם גם קרובי משפחה של המטופל".

עולה מדברייך שבחברה הערבית תפיסת הטיפול הנפשי שונה בבסיסה.

"זה נכון. הטיפול הנפשי בחברה המערבית הוא עניין מקובל, שנחשב אפילו לטיפוח עצמי, בחברה הערבית המושגים 'קושי רגשי' או 'קושי נפשי' מזוהים עם מחלת נפש, לכן הטיפול סובל מסטיגמה חברתית שעלולה להשפיע על הילד ועל משפחתו לטווח ארוך. החשש מהסטיגמה מקשה על הענקת טיפול, והמטפלות נדרשות לפתרונות יצירתיים כמו הצגתו כחוג אמנות. הרתיעה החברתית מקשה גם את השילוב של בני המשפחה בטיפול, היבט שהוא לעתים משמעותי במצבים של פגיעות מיניות.

"איתור הפערים הללו הוא רק השלב הראשון, וחשוב לי לומר שלא מדובר בשחור ולבן. בחברה הערבית יש משפחות שנרתמות לטיפול, ויש ילדים שמתחברים מגיל צעיר לביטוי אישי ורגשי באמצעות אמנות. אלו פערים יחסיים ולא מוחלטים. עם זאת, הם בולטים מספיק בשביל שתידרש עבורם התייחסות מיוחדת. קהילת המטפלות באמנות צריכה למצוא דרכים טובות מספיק להתמודד עם הפערים הללו על מנת למצות את מלוא הפוטנציאל של הטיפול באמנות ובכך לעזור לילדים שעברו פגיעה מינית".

מהן האפשרויות שעומדות בפניכן?

"לפני כל דבר אחר, המטפלות מוכרחות לגלות רגישות להבדלים התרבותיים, ובמיוחד לשים לב לנושא האינדיקטורים ולקושי בביטוי רגשי באמצעות האמנות. הן צריכות להכיר את התכנים הדתיים הרלוונטיים ואת תפקיד אנשי הדת בכל הנוגע לבעיות הקשורות בכבוד המשפחה. חשוב מאוד להקפיד על הסודיות והפרטיות בטיפול כמו על יתר כללי האתיקה למרות הקשיים הכרוכים בכך. גם על מערכת החינוך מוטלת אחריות, למשל להקצות חדר נפרד בבית הספר שישמש לטיפול באמנות בלבד. לבסוף, יש צורך בשינוי חקיקה שיתאים את חובת הדיווח כדי לאפשר למטפלות לשמור על הילד הפגוע בלי להסתכן בהפרת החוק".

איתן גילור מילר
איתן גילור מילר |אמנות מקדמת בריאות

מטפל באמנות (M.A.), מדריך הורים, מרצה ומנחה סדנאות בשילוב אמנות. הסיפורים שאני מתאר בבלוג הם פרי דמיוני, אך מבוססים על חוויות אמיתיות ואנשים אמיתיים. כמטפל, אני מחויב לסודיות. התהליך הטיפולי, ניסיוני והתיאוריה הפסיכולוגית שאני נשען עליה - הם אלו שמהווים את המצע לסיפורים. אשמח לקרוא תגובות כאן ובמייל eerolig@gmail.com

לאתר האישי
לעמוד הפייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ