כימותרפיה היא הדבר הכי קשה שעברתי בחיי - Triple Positive - הארץ

כימותרפיה היא הדבר הכי קשה שעברתי בחיי

הטיפולים הכימותרפיים היו קשים, מתישים, מייאשים. אבל הם היו גם הזמן שבו יכולתי לעצור את המרוץ ולהתרכז בעצמי, למדתי לקבל עזרה וראיתי איך האנשים שסביבי עושים בשבילי דברים נפלאים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
כימותרפיה
עם קבלת האבחנה הייתה נחמה מסוימת בכך שהסרטן שלי פופולרי למדי. הוא נחקר רבות והפרוטוקולים לטיפול בו ידועיםקרדיט: ענת שפירא
ענת שפירא
ענת שפירא

הזמן שבו עברתי טיפולי כימותרפיה הוא התקופה הכי קשה שעברתי בחיי.

היא כל כך קשה, עד שיש ימים שאני לא זוכרת למרות שהתקופה הזאת נגמרה רק לפני שלושה חודשים. לפעמים צפים לי רגעים מהתקופה הזאת, ואני לא יודעת אם הם בדיה או מציאות. זאת תקופה מעורפלת ומורכבת, והכי קשה שעברתי אי פעם.

כימותרפיה היא גם החלק הקשה בפרוטוקול הטיפול שלי, ואני הלכתי על הקשה ביותר.

עם קבלת האבחנה הייתה נחמה מסוימת בכך שהסרטן שלי פופולרי למדי. הוא נחקר רבות והפרוטוקולים לטיפול בו ידועים. העובדה הזאת הקלה עלי את הבחירה בבית החולים שבו אקבל טיפול, הרי הפרוטוקולים זהים בכל מקום, לא? לכן בחרתי בבית החולים שקרוב לביתי, זה שיש לי בו קצת קשרים וששמעתי דברים טובים על הצוות שלו.

ישבתי אצל האונקולוג שהסביר באדיבות ובאריכות על הפרוטוקול הנבחר, זה שאומר שנכה בסרטן עכשיו בחוזקה כדי שהוא לא יכה בנו בחזרה. שני סבבים של טיפול כימו: תחילה ארבעה טיפולים של כימותרפיה קשה, מסוכנת, כזאת שמפילה והורסת כל חלקיק שמעז להתרבות מהר בגוף, ואחרי כן 12 טיפולים של כימותרפיה קלה יותר, משולבת עם טיפול ביולוגי. הנהנתי וחתמתי על טופס ההסכמה המפחיד ביותר שראיתי בחיי. מאוחר יותר ישבתי אצל האחות המתאמת שהעמיסה עלי דפי מידע ומרשמים וניפצה מיתוסים על ימין ועל שמאל: בסרטן שלי לא מרזים אלא משמינים, אין סיכוי שלא ינשור לי שיער הראש, והשערות ברגליים נושרות אחרונות, אם בכלל.

כדי להרגיש טוב עם הבחירה שביצענו כרגע, פנינו לחוות דעת שנייה. ציפינו לחזק את הדעה הראשונה, אך לפתע הוצעה גישה נועזת יותר שהציעה להיפטר מהסבב הקשה ולהישאר עם סבב אחד בלבד, שאותו אקבל אחרי ניתוח. עכשיו נותרנו עם שתי אפשרויות מבלבלות עוד יותר: כיצד אפשר להחליט בצורה מושכלת לגבי עניין חשוב כל כך שאין לנו מושג קלוש לגביו? כל אחד מהרופאים נחוש בדעתו, ואנחנו נמצאים ביניהם, חסרי מושג. פנינו לכל רופא שאנחנו מכירים וביקשנו את דעתו, ובעזרת חברה רופאה שנמצאת בהתמחות בקנדה פנינו למומחה שלישי, שאמר בסופו של דבר: "אם זאת הייתה הבת שלי לא הייתי מוותר על הטיפול הקשה", והחלטנו ללכת על כל הקופה.

כימותרפיה
האחות במחלקת האשפוז הסבירה ברוגע על התהליך הארוך שנעבור באותו היום ובפעמים הבאות, על תופעות הלוואי הצפויות ועל כל הטריקים הקטנים שיעזרו לי לצלוח את הימים הקרוביםצילום: טיבה לוין

כימותרפיה היא גם הדבר המלחיץ ביותר שעברתי.

הגעתי למחלקת אשפוז יום באיכילוב. היא נמצאת בקומה שבע, שזאת הקומה במעלית שתמיד קיוויתי שלא אגיע אליה. נכנסתי לחדר 14 ושם קיבלה אותי יפה, אחת האחיות המקסימות של המחלקה. היא הסבירה לי ברוגע על התהליך הארוך שנעבור באותו היום ובפעמים הבאות, על תופעות הלוואי הצפויות ועל כל הטריקים הקטנים שיעזרו לי לצלוח את הימים הקרובים. בתום שמונה שעות שוחררתי הביתה, וזאת אחת החוויות המלחיצות שעברתי. גם החזרה הביתה אחרי הטיפול הראשון, אל הלא נודע, הייתה קשה. אחרי שהחנינו עמדתי ליד הרכב ופרצתי בבכי של לחץ. של חרדה.

תופעות הלוואי של כימותרפיה זה לא רק בחילות והקאות, האמת שזה היה עוד נשלט במקרה שלי. אבל עם הכימותרפיה מקבלים גם תרופות נגד בחילות, וסטרואידים שלא נותנים לישון, ותרופה שמייצרת מח עצם וגורמת לכל העצמות שלך לכאוב מבפנים, אז גם מקבלים משככי כאבים. ותרופות נגד עצירות, ונגד שלשולים, ומשחות לעור ומי פה מיוחדים כדי לנסות למנוע את הפצעים בפה, והטעם משתנה עד שהדבר היחידי שנותר לו טעם הוא מלח. לא שזה תמיד משנה, כי לפעמים רק המחשבה על אוכל מריצה אותי לסלסלת התרופות. וזאת עוד תגובה טובה לכימותרפיה.

לפעמים אני לא יודעת איפה מצאתי כוח לחזור לכימותרפיה אחת לשבוע או שבועיים, מפני שלהישאר בחיים זאת מוטיבציה מאוד לא מוחשית כשמרגישים כל כך רע ויודעים שאחרי הטיפול הבא זה יחמיר, כי לטיפולים יש אפקט מצטבר.

הכימותרפיה היא גם Chemo Brain.

החלק הכי קשה בשבילי היה כאבי הראש והגולגולת, ובעיקר הפגיעה הקוגניטיבית וההתחלה של בעיות קשב וריכוז. בכל אותה תקופה המשכתי לעבוד ומצאתי את עצמי מנסה לחשב חישובים פשוטים ולנסח משפטים קוהרנטיים בחוסר הצלחה. כל מייל ומענה טלפוני הצריכו מאמצי על, והרבה פעמים כתבתי לעצמי הוראות מפורטות לתהליכים פשוטים, או מבקשת מליאור לעבור יחד איתי על דברים בסיסיים. מזל שיש לי את הלקוחות הכי מבינים ומדהימים בעולם.

כימותרפיה היא גם שיעור מטורף בקבלה עצמית.

נשירת השיער, ההשמנה מהסטרואידים, השינויים בעור ובציפורניים ובעיקר ההבנה שזה הגוף שלי ושעם זה ננצח. המצב קיצוני כל כך עד שהביקורת העצמית תיאלץ להידחק לצד. הצלחתי לאכול? כל הכבוד לי. הצלחתי להביא את הילדים לגן? אז שכולם יסתכלו. הצלחתי להעלות לאוויר פרויקט? אני אשב בצד ואחכה למשאית המדליות, גם אם הוא רחוק מלהיות מושלם.

בתקופה הזאת השדים הפנימיים פשוט קופצים החוצה, וכולם רואים אותם ויודעים שאת חולה. הפרטיות מתפוגגת. ואני? צפה לי באוויר, תוהה אם אי פעם ארגיש ואתפקד שוב כמו פעם ומנסה להתגבר על הכול בשביל קצת נורמליות.

כימותרפיה היא גם לסמוך על הסביבה.

פתאום, בתוך יום אחד, הפכתי מאישה בריאה לנכה 100% ולמדוכאת חיסון. כל אפצ'י של הילדים מלחיץ, כל ליווי שלהם לגן מלווה בתפילה קטנה, כל כניסה לקופת חולים מלווה בהיצמדות לחלון.

כל דיון על חיסונים שבו מזלזלים במדוכאי החיסון ובמשמעותה של חיסוניות העדר הוא כמו חץ בלב. כל כתבה בעיתון על חולה חצבת נוסף מפחידה אותי למוות, ואני מבינה שהחיים שלי שקופים בעיניהם של אחרים קולניים, ולא רק חיי שלי אלא גם של מרבית מדוכאי החיסון. אני נאבקת כל כך להיות נוכחת בחיי ובחיי ילדי, ובמחי החלטות של אחרים הכול עומד בסכנה.

כימותרפיה
המחלה עזרה לי לגלות סביבי קהילה מדהימה: משפחה, חברים, שכנים, אנשים שאני עובדת איתם וגם כאלה שאני מכירה רק באופן דיגיטליצילום: ענת שפירא

אבל כימותרפיה היא גם לדעת לקבל עזרה.

גילוי הסרטן שפך אור מיוחד מאוד על הסביבה. המחלה היא מעין תמונת מראה לכל אחד מאתנו, ואני גיליתי סביבי קהילה מדהימה: משפחה, חברים, שכנים, אנשים שאני עובדת איתם וגם כאלה שאני מכירה רק באופן דיגיטלי. זו קהילה שעוטפת אותי, את ליאור, את הילדים. החל בלדאוג לילדים כשאני לא יכולה, דרך להכין לנו ארוחת ערב, לעזור לי לסדר את הבית ולהסיח את דעתי בשטויות, וכלה בהצטרפות ל-chemo dates ולוודא שלעולם לא אהיה לבד באף טיפול. הסביבה שלי כל כך רוצה לעזור, ולפעמים אני מבינה שזאת אני שמתקשה בלדייק את העזרה שאני זקוקה לה, אבל כמה אני מודה על הסביבה הנהדרת שלי.

כימותרפיה מאפשרת לי לעצור את החיים לרגע.

היא נותנת לי זמן לנהל שיחות שכבר שנים לא ניהלתי, מאלצת אותי לקחת צעד אחורה מהשגרה והמרוץ ומאפשרת לי לחדש קשרים בצורה מדהימה.

כימותרפיה היא לא מתנה, וכימותרפיה לא הופכת אותי לגיבורה.

כימותרפיה היא עניין מפחיד.

כימותרפיה הורסת את הכול, אבל גם מייצרת קרקע לצמיחה מחדש.

כימותרפיה מצילה לי את החיים. רק הלוואי שלא אצטרך לעבור אותה יותר אי פעם לעולם.

ענת שפירא
ענת שפירא |Triple Positive

אני ענת, בת 38 תושבת תל אביב.

בת זוג לליאור, אמא של ארי וליב, בעלת עסק עצמאי לשיווק דיגיטלי וסטודנטית לתואר שני בבצלאל.

בקיץ 2018 נוספו לכל התארים הללו גם התואר המפוקפק ביותר: חולה אונקולוגית. במהלך החופש הגדול אובחנתי כחולה בסרטן שד רמה 2, IDC מסוג Triple Positive ומאז אני מנסה להבין איך לחיות חיים נורמליים בסיטואציה כל כך לא נורמלית.

אמנם סרטן היא מחלה מאוד מתוקשרת, אך כיום השיח על הסרטן מתמקד לרוב בגילוי המוקדם (זה שבאמת מציל חיים) ובסיפורי הניצחון והמרתון שאחרי, אך סרטן הוא הרבה מעבר לזה. מטרת הבלוג היא לתת הצצה לשלל האתגרים שמביא איתו הסרטן בגיל צעיר, החל בהתמודדות עם ביטוח לאומי ומערכת הבריאות וכלה בהשפעה שלו על הזוגיות, התא המשפחתי והמצב הנפשי.

אפשר לפנות אלי במייל או דרך פרופיל הפייסבוק שלי, וסליחה מראש אם לוקח לי זמן לענות. בכל זאת נלחמת בסרטן עכשיו ;)

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ