הילדים נחשפים לפורנו? כך תתמודדו עם זה - מין זה שאיננו אחד - הבלוג של לי ראובני בר דוד - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילדים נחשפים לפורנו? כך תתמודדו עם זה

רוב הצעירים מעבירים חלק גדול מזמנם בטלפונים הניידים ובמחשבים שלהם, ושם הם גם נחשפים לתכנים שלא מתאימים לגילם. למרות הקושי והמבוכה, ההורים צריכים לשוחח איתם ולהסביר מה הבעיה עם פורנו ותכנים אלימים אחרים

תגובות
נער במיטה עם מחשב
Getty Images IL

אחת לאיזה זמן, הרשתות החברתיות גועשות בעקבות ידיעה חדשותית על ילדים צעירים שמתמכרים לפורנוגרפיה. לפני כמה שנים אמרה בכתבה טלוויזיונית ד"ר אביגיל מור, ראש המסלול ללימודי מגדר במכללה האקדמית תל חי, שילדים בישראל נחשפים לפורנו מרגע שיש להם טלפון חכם, ושפלח הצרכנים הגדול ביותר הוא ילדים ונוער בני 17-11. הנתונים שמתפרסמים מדהימים את ההורים, אבל לא ברור למה הם מופתעים בכל פעם מחדש. אולי מפני שהם לא יודעים איפה נמצאים הילדים שלהם בכל הסיפור הזה.

לפני חודש הגעתי ליישוב קטן בצפון להרצאה בפני תלמידים בחטיבת ביניים. כמה ילדים שאלו מה זה פורנו. זה לא בהכרח מפני שלא הבינו או שהם לא יודעים, אלא שהרבה פעמים שאלות מהסוג הזה עונות על שני צרכים: האחד, לבדוק אם אני לא נבהלת מהם ושאני יכולה לתת תשובות אלגנטיות בלי למצמץ ממבוכה, והשני הוא שבאמת יש צורך לתיווך ולעיבוד של הנושא עם אדם מבוגר.

השאלה עצמה לגיטימית, חשובה ומשמעותית ולכן אמרתי מה שאני תמיד אומרת בשיחות עם מתבגרים: "פורנו הוא ביטוי מוקצן של מיניות. יש בו תיאור של אקטים אינטימיים בצורה שאיננה אינטימית אלא כאוטית ודחוסה. אלה יחסים מיניים שאין בהם באמת יחסים ושאין להם הקשר בתוך סרט או סצנה, כלומר מציגים אותם בלי התחלה, אמצע וסוף.

"בדרך כלל, האקטים אלימים ופוגעניים מאוד. הם מכוונים להנאה של הגבר ולכן אין שם אמצעי מניעה, אין משא ומתן בין הפרטנרים ואין תקשורת ביניהם. אין רוך, אין תשוקה ואין רגש כמעט בכלל. הגוף מהונדס ופלסטי, אין שיער גוף, צלקות או קמטים. פורנו הוא לא סרט דוקומנטרי, זה כמו לראות את סופרמן ולחשוב שיש אנשים שעפים".

בהמשך אותו הערב פגשתי את ההורים של אותם מתבגרים, שהיו מזועזעים מכך שנתתי מענה קונקרטי לשאלה זו ושהנושא בכלל נדון בצורה כל כך בוטה וישירה. אחת האמהות, שלא נכחה בהרצאה שלי, סימסה בזעם למארגנים שעד כה הבת שלה לא ידעה מה זה פורנו ועכשיו "בזכות" ההרצאה שלי היא יודעת.

יכול להיות שזה נכון. יכול להיות שאף אחד לא הסביר לה את פירוש המונח, יכול להיות שאין לה מחשב נייח בבית או מחשב נייד להסתובב איתו, יכול להיות שאף אחד בכיתה שלה לא שלח סרטון פורנוגרפי בווטסאפ של הכיתה, יכול להיות שהיא אף פעם לא ראתה קליפים של קנייה ווסט או ליידי גאגא או קייטי פרי. אבל איך היא מרגישה כשהיא היחידה בכיתה שלא מבינה, לא יודעת ולא מדמיינת את מה שכולם עסוקים בו כל הזמן?

בכל המפגשים שלי עם הורים אני מדגישה את החשיבות של שיח בגובה העיניים עם מתבגרים, מתוך הבנה שבהיעדר מתן מענה מדויק הילדים שלנו יחפשו את התשובות בגוגל, ואנחנו יודעים מה הם ימצאו שם כשהם יקלידו את המילה "פורנו". הם לא ייכנסו למאמרים תיאורטיים של עמליה זיו או של קתרין מקינון, אלא יחפשו את קיצורי הדרך של יו טיוב או יו פורן או פורן האב. אם כבר, אז כבר.

מה עושים בכל זאת כדי ליישב את הפער? איך בכל זאת לוקחים אחריות? ראשית, אני בעד חסימות של תוכני אינטרנט במכשירי הטלפון ובמחשבים של הילדים. לא משנה באיזה שירות תבחרו מבין אלה שקיימים, כולם מציעים מענה טכנולוגי לחסימת תכנים מסוימים, כולל עדכון של ההורים כשהילדים מחפשים את המילים שהוגדרו מראש.

שנית, צריך לדבר על זה. להגיד שזה קיים בעולם ושזה פוגעני ולא מותאם גיל. כשאני אוסרת על הבן שלי לראות סרטים מסוימים או קליפים מסוימים הוא יודע לשאול ולבקש הסבר למה. הוא יכול לשאול: "את לא מסכימה כי זה אלים?", ובתגובה לכך אנחנו מדברים על מה הוא לומד מסרטונים של מכות ועל תוכן שמציף אותו יותר מדי או גורם לו לחלום חלומות מפחידים בלילה.

שלישית, צריך להבין שזה לא רק מה שהילד הפרטי שלי צורך, אלא גם מה צורכים הילדים סביבו. חשוב לדעת איזו סביבה חברתית הילדים מקיימים, כלומר אם כולם שרים שירים של סטטיק ובן אל שהם מיניים ולפעמים גם סקסיסטיים (מחפיצים וכו'), צריך לזכור שהתיווך עדיין נדרש ולהסביר את ההשלכות והמשמעות של שהייה במרחב כזה עבורם.

הצעה נוספת שלי היא להבין שדיבור לא מעודד פעולה אלא יוצר אווירה של בחירה. אותה הבחירה צריכה להיעשות באופן מחושב כשהילד מבין את ההשלכות של מעשיו. דוגמה לכך היא תיכוניסט חמוד ששאל אותי בפרטיות בסוף הרצאה: "תגידי, אם אני רואה פורנו רק פעם בשבוע זה נורא?". הרגעתי אותו ואמרתי לו שאין דבר כזה נורא. בוא ננשום, לא צריך להילחץ. אם אתה בשליטה ואתה מסוגל ליהנות בדרכים נוספות (לבד, עם פנטזיה, בלי פנטזיה, עם פרטנר או פרטנרית, לידם) אז הכול באמת בסדר.

החשש שלו מוצדק – הוא לא רוצה להיות חלק מהסטטיסטיקה של ההתמכרויות, וטוב שהוא פנה אל מישהו מבוגר. מה שאנחנו צריכים לעשות זה להבין שהמטרה היא לא לנטרל את הילדים ולטעת בהם רגשות אשמה, אלא להציג את ההשלכות ואת המשמעויות של חשיפה לפורנו ושל חשיפת היתר לתכנים האלה. בעיקר חשוב לזכור שמה שרלוונטי למבוגרים או מתבגרים גדולים אינו תקף לילדים קטנים, ולהתאים את רמת השיח ליכולת שלהם להבין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#