קלה, בינונית, קשה: על ההיררכיה של הטראומות

היררכיה היא חלוקה לפי סדר חשיבות שאנשים עושים כדי להתמודד עם ריבוי מידע או משימות. זו פעולה הגיונית בענייני עבודה, אבל כשמדובר בטראומות כל הקשיים שווים בחשיבותם וכל סוגי הסבל כואבים בעוצמה זהה

מיכל בסן
מיכל בסן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלט בהפגנה בנושא הטרדה מינית שעליו כתוב metoo
בכך שאנו רותמות את האשה המוחלשת ואת הטראומה שלה כדי לשחרר את האישה החזקה אנחנו רק מנציחות את מצב העניינים הזהקרדיט: Ted S. Warren / AP
מיכל בסן
מיכל בסן

מכיוון שיש לי כל כך הרבה זמן פנוי, ומכיוון שאני בכלל לא מבזבזת אותו בשינה ובניסיונות להבין איך אמור אדם מבוגר להתנהל בעולם, החלטתי להצטרף לתא מרקסיסטי-פמיניסטי-דו לאומי. שהרי לא טוב היות האדם לבדו, אבל אם הוא מחליט לשנות את העניין הזה ועושה את זה בפעילות פוליטית – מה טוב.

העברנו את המפגש הראשון בניסיון להבין איך אנחנו רוצים להיות פוליטיים. התגעגענו למרקסיזם, הרהרנו בחוליי השלטון בישראל ותהינו איך משיגים דרכון אירופאי. במפגש הבא כבר הייתי חולה, אבל מקבוצת הווטסאפ הבנתי שסוף סוף הצטרפו לתא אנשים שבאמת לא יכולים להשיג דרכון אירופאי, ולכן אין להם ברירה אלא לצאת לרחובות. זה קצת כמו נפגעי נפש, להוציא העובדה שלציבורים הללו יש כוח ומשאבים להיאבק על זכויותיהם, ולנפגעי נפש יש הרבה פחות.

התמדתי במחלתי משך קרוב לשבועיים ובינתיים המשיך התא בעבודתו הברוכה. מכיוון שיש לי אג'נדות, או לפחות אג'נדות שאני שואפת להעלות למודעות, ניסיתי להעלות הצעה בפני חברי הקבוצה. אבל הצעתי התקבלה בקרירות-מה. לא בביטול, אך נאמר לי שהפגנה מול חנות המעסיקה עובדים בפחות משכר מינימום בתנאי ניצול חשובה בדיוק כמו מאבק באלימות נגד נשים בחברה הערבית. זו האמת, ואין לי מנדט לתעדף מאבקים או לקבוע באיזה מקרה הממשלה שלנו מפשלת יותר, לכן הנחתי לנושא.

אבל כפי שקורה תמיד, הזמן לא עוצר עבור חולים ונכים. התא המשיך בלעדיי, וטוב שכך. הוא לא אמור היה לחכות לי. פעולות שונות תוכננו לשבועות הקרובים, בהן מיצג של גלעד ארדן מחלק כלי נשק, דוכן שיחתים סטודנטיות על עצומה המכריזה שהן מודעות לכך שבאוניברסיטה זו מלמדים מרצים שנמצאו מטרידים מינית, וכן הלאה וכן הלאה.

תיבת הווטסאפ שלי המשיכה להתמלא במסרים שתיאמו, הנחו ואז חילקו טפיחות עידוד מטאפוריות. התוכניות תקתקו ויצאו לפועל. התמונות שעלו נראו נהדר. באמת, שאפו לחברי התא המרקסיסטי-פמיניסטי-דו לאומי. אנחנו אחלה חמודות.

הפגנה נגד ניצול עובדים במפעל לתפירת בגדים בירדן
הפגנה נגד ניצול עובדים במפעל לתפירת בגדים בירדן. האם הפגנה מול חנות המעסיקה עובדים בפחות משכר מינימום ובתנאי ניצול חשובה בדיוק כמו מאבק באלימות נגד נשים בחברה הערבית?צילום: לימור אדרי

למרות כל השמחה הזו, בנקודה מסוימת הרגשתי בדחיפת כל סוגי האלימות וכל סוגי הנשים לסל אחד. לפיכך ציינתי, כנראה לא הכי בנימוס, שאני מצטערת על ההתערבות במועד מאוחר כל כך (הייתי ועודני חולה), אבל האם ייתכן ששוב אנחנו רותמים נשים מוחלשות לסייע במאבקים של נשים חזקות? ראש התא התרגזה נורא. "הטרדה מינית היא אלימות בדיוק כמו כל צורה אחרת של אלימות כלפי נשים", הסבירה בנחרצות. "נשים סובלות ממנה מאוד, ואיך את מעזה לעשות היררכיה של טראומות?".

בנקודה הזו התעצבנתי. זה הרגיז אותי מפני שחוויתי הטרדה מינית וגם חוויתי אונס. ובזמן שהראשונה השאירה אותי עם תחושה של גועל, השני גרם לי טראומה מתמשכת. וכל זמן שאנחנו ממשיכות לטעון שחוויה שבסופה אי נעימות או הימנעות זהה לחוויה שבסופה נאלצת מישהי להסתמך על ביטוח לאומי למחייתה לא רק שאנחנו מוחקות נשים, אנחנו מוחקות את הטראומה שלהן.

יותר מזה: עצם היכולת להגיע לאוניברסיטה כדי להיות מוטרדת שם היא סוג של פריבילגיה. מה עם כל הנשים שאין מי שיאבק על זכותן שלא לחוות אלימות במוסדות שאף אחד לא מעניין אותם?

אז כן, יש היררכיה של טראומות. יש היררכיה של טראומות מפני שהיא מתקיימת בין חזק, בריא וכשיר שיכול להכתיב לו"ז ולהגיע למפגשים לבין החולה והחלש, שהטראומה שלו עומדת ביסוד הקושי שלו לתפקד. אנחנו יכולות להתעלם ממנה עד מחר בבוקר, אבל היא לא תיעלם. ובכך שאנו רותמות את האשה המוחלשת ואת הטראומה שלה כדי לשחרר את האישה החזקה אנחנו רק מנציחות את מצב העניינים הזה, לא משנות אותו. 

מיכל בסן

מיכל בסן | |חורגת

"מיכל נמצאת במעקב סדיר (אחת לחודש) מכיוון שסובלת מהפרעה דכאונית ממושכת, המתאפיינת בתקופות של החמרה משמעותית. אושפזה לאחרונה במחלקת אשפוז היום במוסדנו למשך מספר חודשים לצורך איזון. שוחררה ביוני 2017 במצב יציב (יחסית) ומאז מטופלת תרופתית ומתמידה בטיפול התרופתי במעקב הרפואי. מחלתה מוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי והיא מקבלת קצבת נכות על רקע זה".

ד"ר מרגנית כרמון, מחלקת יום, המרכז הרפואי לבריאות הנפש מזור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ