האם ההפרעה הנפשית היא כל מה שאני?

הבחירה להזדהות בתור נפגעת נפש היא בחירה להתמודד עם התיוג החברתי. מי שמחזיק בתפיסה שלפיה ההפרעה היא מה שמגדיר אותי לא יכול להכתיב את האופן שבו אני מתמודדת איתה או את האופן שבו אני מציגה את עצמי

מיכל בסן
מיכל בסן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור של אישה שראשה בתוך כדור זכוכית ושסביב שערה יש כדורים ועטלפים
לחיות בתוך החברה כנפגעת נפש פירושו לקום בכל יום כנפגעת נפש, לעבור אותו כנפגעת נפש וללכת לישון כנפגעת נפשקרדיט: איור:אילה טל
מיכל בסן
מיכל בסן

בראשית ינואר התחלתי טיפול. הפסיכולוגית, שהומלצה על ידי יותר מגורם אחד, הסתכלה עלי משך פגישה או שתיים, שרבטה לעצמה הערות, ואחרי הרבה מחשבה שאלה: "את מבינה שלהרגיש טוב יותר פירושו להתגרש מהבעיות שלך?".

האמירה הזו מתחברת להרבה קצוות שאני אוספת במהלך השנים. למעשה, התחלתי את הרשומה הזו בניסיון לענות לפליאה, או אולי לכעס שמופנה כלפי לא מעט בתגובות, בגלל הבחירה להציג את עצמי באמצעות כמה שורות ממכתב שהנפיקה הפסיכיאטרית שלי לאוניברסיטה.

האם זה כל מה שיש לך לספר על עצמך? שאת נפגעת נפש שלוקחת תרופות ומצבך כרגע יציב? האם אין שום דבר חשוב או מהותי יותר בחייך? האם זו הזווית שדרכה את רוצה לספר על העולם? האם זה אומר שההפרעה הנפשית היא את?

אני בהחלט יכולה להבין את מי שיושב מהצד (או קורא מהצד, במקרה הזה) ושואל את השאלה הזאת. למה בחורה חכמה, שעשתה דבר או שניים בחיים, או שיש לה פוטנציאל לעשות דבר או שניים בחיים, מגמדת את מכלול הקיום שלה להפרעה הנפשית שממנה היא סובלת. "קומי, תפשטי את ההפרעה ותעשי עם עצמך משהו", הם ודאי חושבים. "כל זמן שתגדירי את עצמך דרך ההפרעה שלך, ברור שלא תעשי עם עצמך שום דבר מעניין או מהותי חוץ מלהיות נפגעת נפש".

יפעת שוורץ, דוקטורנטית ללימודי מוגבלויות וחברה טובה, מצביעה על הבעייתיות שמייצר המודל החברתי של המוגבלות עבור נפגעי נפש. מצד אחד, קיים הרצון העז והמובן לתפוס את ההפרעה כתוצאה של מבנה חברתי בעייתי. תוצאה של טראומה, של אלימות. לפי המודל החברתי המקובל, המוגבלות הנפשית היא שיבוש שמתרחש בתגובה להתנהלות בעייתית של החברה. אבל האם אפשר להפריד בין החברה הפוגענית לבין הנפגעת שהיא מייצרת? האם אפשר להצביע על אישה שנפגעה, שהיא במידה רבה תוצר החברה הזו, בלי שהפגיעה הנפשית תהפוך לתיוג?

בבלוג, ובאופן מיוחד בציטוט שמלווה אותו, אני מנסה לעשות את שני הדברים בבת אחת. אני עושה את זה מפני שלתחושתי פגיעה נפשית היא עמדה שיש סתירה משמעותית: הפרעה נפשית היא קודם כול תפקיד שהחברה מקצה לחברים השונים בתוכה, אבל היא גם אמיתית וקבועה, לא משהו שקונים במכולת ואפשר להחזיר כשנמאס. 

לפיכך, כשאני בוחרת להזדהות בתור נפגעת נפש, אני בוחרת לעשות ריקליימינג לסימון שלי. כן, אני נפגעת נפש. כן, עברתי טראומה, וכן, בהחלט, מבחינת הרבה מהאנשים שאני הולכת לפגוש מעכשיו ועד סוף החיים, זה אומר שיש לי תפקיד מסוים מאוד בתוך כל סיטואציה שאליה אני נקלעת.

האם זה אומר שאני מתכוונת לגלם את התפקיד הזה כפי שהחברה בחרה לנסח אותו? לא. זה אומר שאני מתכוונת למלא אותו בתוכן משלי. האם זה הופך אותי למסכנה, למי שמצמצמת את הקיום שלה או מגומדת לכדי ההפרעה שלה? ממש לא. זה בסך הכול אומר שמי שמחזיק בתפיסה הזאת מאמין שאישה שהיא נפגעת נפש לא יכולה להיות יותר מההפרעה שממנה היא סובלת.

זה המתח שעליו הצביעה המטפלת. האם הפגיעה הנפשית היא דבר כשלעצמו, או שהיא משהו שאני מבצעת אותו? האם אני קמה כל יום בבוקר, ובכל יום מחדש מתעוררת או מסרבת להתעורר כנפגעת נפש, נוסעת לאוניברסיטה כנפגעת נפש, חיה את חיי מתוך הפגיעה הנפשית שלי?

עד שהחברה תמציא את עצמה מחדש, אלא אם אני אמציא את עצמי מחדש, לחיות בתוך החברה כנפגעת נפש פירושו לקום בכל יום כנפגעת נפש, לעבור אותו כנפגעת נפש וללכת לישון כנפגעת נפש. במידה רבה זוהי גם הסתירה שקיימת בדיכאון שממנו אני סובלת: הרצון לחיות את כל העתידים ואת כל האפשרויות ביחד, וההבנה שאפשר לחיות רק אפשרות אחת בכל פעם. רק שאני בוחרת להציג את היותי נפגעת נפש כחלק מאישיותי, ויודעת שלא אני צריכה להתנער מההגדרה הזו אלא החברה.

מיכל בסן

מיכל בסן | |חורגת

"מיכל נמצאת במעקב סדיר (אחת לחודש) מכיוון שסובלת מהפרעה דכאונית ממושכת, המתאפיינת בתקופות של החמרה משמעותית. אושפזה לאחרונה במחלקת אשפוז היום במוסדנו למשך מספר חודשים לצורך איזון. שוחררה ביוני 2017 במצב יציב (יחסית) ומאז מטופלת תרופתית ומתמידה בטיפול התרופתי במעקב הרפואי. מחלתה מוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי והיא מקבלת קצבת נכות על רקע זה".

ד"ר מרגנית כרמון, מחלקת יום, המרכז הרפואי לבריאות הנפש מזור

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ