חמסה-חמסה: על אמונות טפלות של רופאים

רופאים הם אנשים רציונליים שעוסקים במקצוע מבוסס מדע ובכל זאת כמעט כולם מחזיקים באמונות טפלות. אמנם מחקרים לא ביססו את הקשר בין אמונות כאלה לבין השפעה על המציאות, אבל ידוע שיש איסור מוחלט לומר שהמשמרת במיון שקטה מפני שזה בדיוק מה שהופך אותה לעמוסה במיוחד

יונתן גופר
יונתן גופר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנשי צוות בחדר מיון
אסור בשום שלב של המשמרת להגיד שהמשמרת שקטה, רגועה או סבירה. מיד יתחילו נחילי מטופלים לנהור למיון ויהפכו את המשמרת שהתנהלה על מי מנוחות לגרועה אי פעםקרדיט: חגי פריד
יונתן גופר
יונתן גופר

לפני קצת פחות משבועיים עשינו את דרכנו חזרה מירושלים אחרי הפסד של מכבי חיפה לבית"ר המקומית. הדיון במכונית נסב סביב הסיבות למפלה: שני חברים האשימו את השופט בבעיטת עונשין גבולית שנתן לירושלמים, שניים אחרים טענו שאם הפנדל שאנחנו קיבלנו לא היה נהדף הכול היה נראה אחרת. בלבי ידעתי את התשובה שפחדתי לשתף עם חברי - זה אני. אני הסיבה להפסד הזה.

יותר משנה לא הייתי במשחק של הקבוצה. שש תורנויות בחודש, ילדה בת שבעה חודשים וילדה שנייה גדולה יותר, לו"ז צפוף בהרצאות ובמאמרים שצריך להכין ולכתוב, ובואו נודה באמת גם חוסר מחויבות מצדי, הפכו את נוכחותי במשחקי הקבוצה לדלה עד כדי לא קיימת. לכן ברור שביום שבו אגיע למשחק הקבוצה תפסיד. אין אופציה אחרת, הפעם זה עלי, חברים.

האמת היא שאמונות טפלות כאלה הן לא רק חלק מהפולקלור התרבותי של משחקי הכדורגל, ושתחתוני מזל וגרבי פלא אפשר למצוא גם בעולם הרפואה. מפתיע לגלות בכמה אמונות ומנהגים מחזיקים רופאים למרות היותם חלק מעולם מדעי קר ורציונלי.

למשל, חבר שהגיע לתורנות בטיפול נמרץ עם נעליים חדשות ועבר את אחת התורנויות הקשות בהתמחות מסרב מאז לנעול את הנעליים ההן לבית החולים. יש רופאים שמאמינים בכל לבם שאסור לנקוב בשמו של חולה כרוני מסובך מפני שזה יגרום להופעתו במיון עוד באותו הערב, ואחרים נמנעים מלהחמיא למטופל על הוורידים היפים שלו בידיעה שהם לא יצליחו להוציא דם בלי לנקב את ורידיו של המטופל כמה פעמים.

ישנם רופאים שמקוטלגים כנאחסים תמידיים, ואם שובצת יחד אתם לתורנות אתה יודע שיהיה לך לילה מהגיהינום, אבל ישנם גם רופאים שנגעה בהם יד אלוהים ומשמרת משותפת היא כמו זכייה בלוטו שהפרס שלו הוא כמה שעות שינה. אני מכיר רופאים שמביאים תמיד ציוד נוסף לבדיקת דם כדי לא להיראות שחצנים מול הגורל, וגם כאלה שמחליפים כפפות ממש לפני ניקור מותני בשביל המזל.

אוהדי מכבי חיפה במשחק נגד בית"ר ירושלים
אוהדי קבוצת הכדורגל מכבי חיפה. בחזרה מהמשחק נגד בית"ר ירושלים שבו הפסידה מכבי חיפה, הקבוצה האהובה עלי, ידעתי שאני אשם בהפסד הזהצילום: שרון בוקוב

האמונה הטפלה הנפוצה ביותר, אֵם כל האמונות של הצוות הרפואי, היא הפחד שמטילה עלינו המילה "שקט". כל רופאה ורופא, אח ואחות, מהצעיר שבסטאז'רים עד לוותיקה שבמומחיות, יודעים היטב שאסור בשום שלב של המשמרת להגיד שהמשמרת "שקטה". גם לא "רגועה", "סבירה", "לא עמוסה", או כל אזכור אחר לכך שהלילה הוא משהו אחר חוץ מעומס חסר פרופורציות.

ברגע שתעלה על דל שפתיך את המילה "שקט" נחילי מטופלים יתחילו לנהור דרך דלתות המיון ויהפכו את המשמרת, שעד אותו רגע התנהלה על מי מנוחות, לגרועה אי פעם. התורן המסכן שיעז להגיד את המשפט "וואלה, המיון רגוע הערב", יקבל מבטים כועסים מלווים בגערות שיסתום את הפה שלו, כמה נקישות על עץ ואחריהן הפרחת "חמסה חמסה" לאוויר.

מכיוון שברפואה אפשר לגבות כל דבר במחקר, נעשו כמה מחקרים שבהם נבדק הקשר בין אמונות טפלות לבין העומס במיון ובמחלקות האשפוז. באחד מהם נבחן המיתוס האלמותי של מילת השי"ן בחדרי מיון אורתופדיים באנגליה. החוקרים חילקו את המיונים לשתי קבוצות - בקבוצה אחת הרופא הבכיר איחל לתורנים: "לילה טוב, נתראה בבוקר", ובקבוצה השנייה הבכיר אמר: "שיהיה לילה שקט, נתראה בבוקר". נמצא שהקבוצה שבורכה ב"לילה שקט" התאפיינה ביותר ביקורים ואשפוזים לעומת אלו שקיבלו רק "לילה טוב". בעקבות זאת, נערך מחקר גדול יותר וממושך יותר שבדק את העומס במחלקת מיקרוביולוגיה בבית חולים אחר באנגליה, אבל לא נמצא בו הבדל בין שתי הקבוצות.

בין אם האמונה עובדת ובין אם היא אכן טפלה, היא ללא ספק משפיעה על התנהלות הצוותים בבתי החולים ומגדילה את הנטל הכלכלי על מערכת הבריאות. במחקר שנערך ביפן נמצא שסירוב של מטופלים להשתחרר ביום שמסמל את מותו של בודהה מחשש להרעה במחלתם גרם לבית החולים הוצאות רפואיות מיותרות של כ-40 אלף דולר.

מהן אמונות טפלות והאם יש להן ביסוס מדעי

איך ייתכן שלמרות העובדה שרופאים פועלים בעולם חשיבה רציונלי שדורש עיסוק יומיומי במדע, עדיין כמעט כל חבר סגל רפואי שתפגשו מחזיק באמונה טפלה כזו או אחרת? למה המילה "שקט" מעוררת פלצות בקרב תורני הלילה, אף שהוכח שהיא יכולה לשמש כברכה חברית בלי לסכן את העומס במיון? אני חושב שהתשובה היא שאנחנו רוצים להרגיש שאנחנו שולטים במה שקורה סביבנו.

הדבר הקשה ביותר במקצוע שלנו הוא חוסר השליטה במה שהלילה צופן לנו, בזוועות שעלולות להביא המחלות של המטופלים שלנו, ובחוסר הידיעה כמה עמוס יהיה לילה וכמה שעות נוכל לישון במהלכו. המנהגים הללו, מוזרים ככל שיהיו, מעניקים לנו תחושה שיש לנו השפעה על מהלך הדברים. הם מספקים לנו משהו להיתלות בו: אם נגיע לעבודה עם הנעליים הנכונות, לא נזכיר את שמות המטופלים שמפחידים אותנו ונימנע באופן מוחלט מלומר את המילה "שקט" על כל נגזרותיה אולי - אבל רק אולי - יהיה לנו לילה רגוע ונעים.

זה לא דורש מאתנו מאמץ יותר מאשר לירוק לצד הכביש למראהו של חתול שחור, או להימנע מלעבור מתחת לסולם כשזה מזדמן לנו. בסופו של דבר, אין לנו מה להפסיד. ואם אתם לא מאמינים לי אתם יכולים לשאול את מאמן מכבי חיפה, מרקו בלבול, שלא הפסיד בשני המשחקים מאז המשחק בירושלים, שני משחקים שאני לא הגעתי אליהם.

יונתן גופר

יונתן גופר | |מסדיר נשימה - מחשבות של סוף משמרת

רופא מתמחה ברפואת ילדים וחבר גאה ב"מרשם - ארגון המתמחים לרפואה בישראל". נשוי לאחת והיחידה ואבא להכי חמודות שיש. טבעוני מהסוג השקט, אוהד מכבי חיפה אבל תמיד תורן במשחקים. אוהב לכתוב ואוהב מוזיקה אבל בעיקר רוצה קצת לישון.

בתוך יומיום עמוס ברגעים מרגשים, בהתמודדויות לא פשוטות ובהרבה תסכול ממערכת מורכבת אני מנסה לעשות סדר במחשבות ולהעלות אותן על הכתב, להביא טעימה קטנה מחייהם של מתמחים ברפואה במערכת הבריאות של ישראל.

תגובות