תיאוריית הקשר / הבלוג של עמליה רוזנבלום

מה למדתי על יחסים מקצועיים מאבא שלי. רשימה במלאת 13 שנה למותו

אבי, אדם ברוך, הבין באנשים, והתנהל מול בעלי מניות ובעלי עניין עשירים וכוחניים ביותר. ממנו למדתי להקדים לפגישה, לשתוק הרבה ולהתמודד עם אווילים שמנסים לתת לי עצות

מחר (שישי), 7 במאי, אנחנו עורכים את האזכרה ה-13 לאבא שלי, אדם ברוך. כשאבי נפטר הוא היה בן 63. אני הייתי בת 33. היו בינינו 30 שנה. זה היה פער הגילים שהכרתי כל חיי, ועל אף שהאבידה היתה נוראית, היתה גם הרגשה שזהו סדר העולם. הגדול הולך קודם. אבל עכשיו אני בת 47, ואבא שלי עדיין בן 63. כעת יש בינינו רק 16 שנה. זה כבר לא כל כך הרבה. הפער הצטמצם והדיאלוג הפנימי שלי עם אבי השתנה מעט בעקבות כך.

אנחנו קרובים יותר בגיל. פתאום הוא למעשה מבוגר רק בארבע שנים וחצי מבעלי. אני מבינה אותו יותר טוב. כלומר, אני מבינה יותר טוב מה הוא ניסה להגיד לי. וחלק ממה שהוא ניסה להגיד לי היה על אנשים ועל יחסים.

אדם ברוך עם עמליה רוזנבלום. למה בעצם שלא את תובילי את הפרויקט הזה?
אריאלה שביד
להמשך הפוסט

איך מביעים אמפתיה כלפי מטופלת שרוצה למות?

הבעת אמפתיה מתייחסת למצב הרגשי שבו אדם נמצא ולאופן שבו הוא רואה את העולם. יחד עם זאת, היא לא נותנת תוקף לבוחן מציאות לקוי או לאופן התמודדות בעייתי

בשבוע שעבר הקדשתי את המדור למשנתו של הפסיכולוג האמריקאי קרל רוג'רס, שדגל בכך שיחס אוהד בלתי מותנה מהמטפלת אל המטופלים הוא בסיס השינוי בפסיכותרפיה. רוג'רס האמין שחלק מהקושי שלנו בהבעת אמפתיה נעוץ בכך שאמפתיה אמיתית יכולה להוביל אותנו להשתנות, וזו פעולה שמפחידה את כולנו. אני בטוחה שזו חלק מהסיבה, אבל מניסיוני בעבודה עם בני זוג שמתקשים להביע אמפתיה זה לזו, יש לכך עוד סיבה מרכזית - אנחנו מבלבלים בין הבעת אמפתיה כלפי מצבו הרגשי של בן השיח שלנו, המבוססת על נכונות להבין כיצד הדברים (הקשיים בחייו) נראים מנקודת מבטו, לבין מתן תוקף לתפיסת העולם שלו ולאופן שבו הוא מנסה להתמודד עם הקשיים הללו.

שני מקרים עולים בדעתי כשאני מנסה לחדד את הנקודה הזו. רני (שם בדוי) סבל מקנאה אובססיבית לבת הזוג שלו. במסגרת אחד מהתקפי הקנאה שלו הוא חטף לה את הטלפון בזמן שהיא התקלחה וחיטט לה בהתכתבויות. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שלא יכולתי בשום אופן להביע אמפתיה למטופל. טיפול זוגי ממוקד רגש (EFT) מבוסס במידה רבה על עקרון האמפתיה של רוג'רס, ועדיין ישבתי שם אילמת. כל מה שרציתי היה לגעור ברני ולהתעמת איתו. הוא היה בחור ענק והחברה שלו היתה קטנטונת, הוא היה בן עשירים ולה לא היו משאבים סוציואקונומיים: מה הוא חשב לעצמו? אצלי בראש זה מתחיל בחיטוט בטלפון וזה נגמר ברצח במשפחה. לא הייתי מסוגלת להיות אמפתית. אבל ידעתי שזה מה שאני אמורה לעשות, אז פשוט גמגמתי משהו.

רעד לי הפופיק, ואמרתי למטופלת שאני מבינה למה היא רוצה למות
Kudryavtsev Pavel / iStockphoto
להמשך הפוסט

העזרה הכי גדולה שאני יכולה לתת למטופלים שלי היא להשתנות בעצמי

העולם זקוק בימים אלה לתוספת אמפתיה. לכן כדאי לקבל השראה מהפסיכולוג קרל רוג'רס, ולהבין שהיכולת לראות את העולם מנקודת מבטו של המטופל היא תכונה הכרחית להצלחת הטיפול

בשנים האחרונות האמפתיה עושה קאמבק. הצורך להיות מסוגלים להקשיב לסבלו של האחר מתחדד בהמון הקשרים, כפי שיעידו הרצאות TED רבות ואהודות. בעולם הרפואה הולכת ומתבהרת חשיבותה של הקשבה לפציינט כאדם מלא, בזירה החברתית והפוליטית ברור שכאבן של קבוצות מדוכאות צריך להישמע, ובחדרי טיפולים ברחבי העולם יש תחושה שפגישה טיפולית היא כמו משחק כדורגל שבו יש פה ושם כמה גולים, שמבוססים על גישה טיפולית כזו או אחרת, אבל שהמטפלת והמטופלת רצות רוב הזמן ביחד על מגרש של אמפתיה.

בהקשר זה, כדאי לדעתי לעיין שוב בכתביו של הפסיכולוג האמריקאי קרל רוג'רס, שטען שמודל השינוי בטיפול מבוסס על יחס אוהד חסר תנאים מצד המטפלת כלפי המטופלים. יחס כזה מאפשר למטופל להבין את תחושותיו ואת רגשותיו ולקבל אותם. קבלה זו מקטינה את הפער שמייסר את האדם בין האופן שבו הוא חווה את עצמו לבין האופן או האדם שהוא מאמין שעליו להיות.

בשנים האחרונות האמפתיה עושה קאמבק
Rudzhan Nagiev/Getty Images/iSto
להמשך הפוסט

זה עומד להיות ספר הפסיכולוגיה הנקרא ביותר בישראל, ובצדק

"נרשם בגוף: מוח, נפש וגוף בריפוי מטראומה" של הפסיכיאטר ד"ר בסל ואן דר קולק עשוי לסייע לנו להבין מהם הטיפולים הקריטיים לשיפור מצבם של נפגעי טראומה. רק חבל שהספר ארוז מעט בשטחיות וסובל מפולחן אישיות

"נרשם בגוף: מוח, נפש וגוף בריפוי מטראומה" של הפסיכיאטר ד"ר בסל ואן דר קולק עומד להיות ספר הפסיכולוגיה הנקרא ביותר בישראל בשנה הקרובה, ואולי גם בחמש השנים הקרובות, ובצדק.

ישראלים רבים נחשפים לפגיעות טראומטיות, החל מפגיעות מיניות ואלימות בבית בילדות, דרך השירות הצבאי, ועד לתאונות דרכים, וסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. המסר העיקרי של הספר הוא שטראומה מאוחסנת בגוף, במובן זה שהיא מכיילת מחדש מנגנונים פיזיולוגיים המעורבים בהישרדות שלנו.

תרגול יוגה ומיינדפולנס בקתדרלת סנט ג'ון בניו יורק, לפני שבועיים
ANGELA WEISS - AFP
להמשך הפוסט

הטיפול שעוזר לנו להבין איך הצרכים הרגשיים שלנו בילדות משפיעים עלינו כמבוגרים

כשאחד מהצרכים הבסיסיים מוזנח בילדות, הילד עלול לפתח תחושת נטישה, חוסר מסוגלות, חוסר שליטה, התנהגות כנועה או פסימיות לגבי מערכות יחסים. מיפוי של הקושי הרגשי מאפשר למטופלים להבין את עצמם ולקדם את הטיפול

בטיפול ממוקד רגש אין דגש משמעותי על כך שהמטופל יבין מה בדיוק אנחנו עושים בפגישה ומדוע. לפי גישה זו, הדבר החשוב ביותר הוא לייצר חוויה רגשית חדשה בחדר הטיפולים עצמו. אבל יש מטופלים שהמשגת תהליך השינוי שלהם חשובה מאד להצלחתו. פעמים רבות מטופלים כאלה מתחברים בקלות לעבודה בגישת הסכמה-תרפיה.

סכמה-תרפיה היא גישה טיפולית שמשלבת גישות טיפוליות שונות באופן מאוד מעניין מנקודת מבטי כמטפלת. יתרון מיוחד יש לשילוב של הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית עם עבודה ממוקדת רגש (שמשתמשת למשל בהרבה עבודה בדמיון, בדיאלוג כסאות). הגישה, שפותחה במקור על ידי הפסיכולוג ג'פרי יאנג, משתמשת במושג "סכמה" המגיע מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית, שניתן לתאר אותו כתפיסת עולם שיטתית, שמארגנת את המחשבות שלנו ואת נטיות ההתנהגות שלנו, והיא הבסיס לתחזיות השונות שהמוח שלנו מייצר ביחס לסיטואציות בהן אנחנו מוצאים את עצמנו. שיחה עם ג'פרי יאנג:

טראמפ בכנס שמרנים בפלורידה, בחודש שעבר. כשילד לא זוכה לכך שהוריו יציבו לו גבולות מציאותיים, הוא עלול לפתח תפיסת עולם לפיה הוא נמצא במעמד מיוחד
ERIN SCHAFF / NYT
להמשך הפוסט

פרשת גליה ועמוס עוז מבהירה לנו למה לא כדאי להתכחש לסבל של אחרים

התגובות לספרה של עוז על אביה מזכירות את הדרכים שבהן משפחות אומללות מתמודדות עם הכאב שלהן. הן מתעלמות, מתייאשות או מנסות לשנות את בן המשפחה, בזמן שמה שהן באמת צריכות לעשות זה להקשיב

אני לא מכירה את משפחת עוז. למען האמת, קראתי יותר ספרים של גליה עוז מאשר של עמוס, וראיתי פעמיים את ההצגה "שקשוקה ושוד עץ הלימונים הגדול" שנעשתה בהשראת ספריה. אבל אני מכירה משפחות. כולנו מכירים את אמרת השפר של טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות - מאושרות באותה דרך. כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". אבל האמת היא שההיפך הוא הנכון: כל המשפחות האומללות - אומללות באותה דרך. והדרך לאומללות עוברת בחוסר היכולת להתייחס לסבלם של אחרים.

סבלם של אחרים מציף אותנו מכל עבר. לאחרונה, בתוך תקופה קצרה מאד, התבקשנו להיות עדים לסבלן של הבנות הצעירות שנחשפו לתוקפנות של במאי מבוגר, לסבלה של בת שנחשפה לתוקפנות של אביה, לסבלם ולסבלן של ילדים, נערים ונשים שנפגעו על ידי דמות מופת בקהילתם. מה עושים עם כל הסבל הזה?

עמוס עוז, ב-2012
ינאי יחיאל
להמשך הפוסט

בשנה האחרונה רבים מאיתנו הלכו לאיבוד. כך נוכל למצוא בחזרה את הצפון

משבר הקורונה בלבל אותנו, ואולי הבהיר לנו שגם לפני כן לא באמת ידענו איפה אנחנו עומדים. אלה כמה מהדרכים שיכולות לעזור לכם למצוא את עצמכם מחדש, ואחרות שעדיף שלא ללכת בהן

ביום חמישי לפני שבועיים נסענו סוף סוף למדבר. אחרי תקופה ארוכה שבה כל אחד מאיתנו עשה כמיטב יכולתו לשמור על השפיות, היינו זקוקים למנוחה. כל אחד היה מותש מהמאבק שלו: הבן הצעיר שהיה סופר-חברתי ועבר לחינוך ביתי, הבת המתבגרת שהיתה תלמידה מצטיינת וכעת לא מוצאת את עצמה בזומים, הבעל שהעבודה האינטנסיבית שלו נעצרה בחריקת בלמים לפני שנה, ואני עם ענייניי.

ביום אחרי שהגענו, בשעות אחר הצהריים, שמענו פתאום משק כנפיים עז ושאון קרקורים רציני. בעלי, שבאותה עת בדק מחוץ לבקתה את עדשת 90 המ"מ החדשה שלו, קרא לנו לצאת החוצה, בטון שמבהיר שמשהו גדול מתרחש. כשיצאנו, עברה ממש מעל לראשינו להקה של עשרות עגורים אפורים וארוכי צוואר. העגורים מילאו את השמיים, כנפיהם נעות למעלה ולמטה באצילות והם מתקשרים ביניהם בקריאות רמות. הם שינו מיקומים בלהק בהרמוניה מעוררת השתאות ובננו בן השמונה הביט במופע הקליגרפי המופלא הזה ושאל אותי: "אמא, הם כותבים משהו? מה הם כותבים?"

במרחב הנפשי, כמו בגיאוגרפי, צריך קודם כל למצוא נקודת תצפית
Maryna Patzen / Getty Images / i
להמשך הפוסט

למה טיפול בהורה ובילד דומה לשיקום בני זוג אחרי רומן

טיפול משפחתי בהורה וילד אינו סימטרי, והמטרה היא להגביר את הנגישות של האב או האם. בתרחיש המיטבי, הילד יקבל מענה לצרכים שלו, וההורה יזכה להרגיש שהוא הורה טוב

קומיקאי אחד שכבר לא מקובל לצטט מתאר כמה שונות תחושותיך כלפי הילד שלך מתחושותיך כלפי בן הזוג שלך. "ליצור הקטן הזה יש את הגנים שלי", הוא אומר לפרטנר דמיוני על הבמה, "מי לעזאזל את?" נזכרתי בבדיחה הזו רגע לפני פגישה טיפולית בין נגה ודניאלה (שמות בדויים, הסיפור מובא לבקשת המטופלות), אם ובתה. נגה בת החמישים נמצאה באותה העת בטיפול זוגי אצלי, והיא ביקשה להיעזר במרחב הטיפולי כדי לנסות לשפר את היחסים עם דניאלה, בתה בת העשרים.

מסיבות שכבר אפרט, חששתי מהמפגש, אבל הבדיחה של הקומיקאי ההוא הרגיעה אותי. אחרי הכל, ברוב המקרים, מפגשים דיאדיים (כך מכונים מפגשים טיפוליים של צמד מתוך המערך המשפחתי) הם קלים יותר ממפגשים קלאסיים של טיפול זוגי, משום שהטבע דוחף כל אחד מהצדדים לתפקיד שלו: את ההורה לעמדה המעניקה והמכילה, ואת הילד (הבגיר) לעמדה הפגיעה. אם טיפול זוגי הוא כמו קרב במעלה ההר, טיפול דיאדי יכול להרגיש כמו ריצה בירידה. חוץ מאשר כשהוא לא.

משפחת סימפסון. פעולות מסוימות גורמות לכך שהמשפחה הופכת לזירה של חוסר ביטחון
Anonymous/אי־פי
להמשך הפוסט

הילדים חזרו ללימודים, וקיבלנו הזדמנות להיטען מחדש

חלקנו נהנים עכשיו מכמה שעות של בית ריק בכל יום, וזה הזמן למלא מצברים. כל מה שצריך זה פרטיות מוחלטת, חומרים לתרגול יוגה או מדיטציה, קצת פירות ותה. הכירו את האורבן ריטריט

המושג "ריטריט" בדרך כלל מעלה במחשבה שלושה ימים לפחות של פרישה מהמציאות להתבוננות פנימה וחיבור למשאבים רוחניים. ריטריטים רבים מתקיימים במקומות יפים ופסטורליים, וכוללים תרגולי יוגה ומדיטציה, סדנאות והרצאות, והם מלווים באפשרויות תזונה איכותית באוריינטציה צמחונית-טבעונית. הם דורשים יכולת להתרחק מהמחויבויות השונות שלנו, תקציב תואם, ובכלל, קשה יותר לקיים אותם בקורונה.

אבל זה לא אומר שצריך לוותר על האפשרות להיטען מחדש. בשבועיים האחרונים אנחנו מתחילים סוף סוף להרים קצת את הראש מעל למים. ובזכות חזרתם של רבים מהילדים למוסדות החינוך, יש לחלקנו אפשרות ליהנות ממשהו יקר ערך: כמה שעות של בית ריק.

מומלץ לוודא עם הקרובים אליכם ביותר שהם יודעים שאתם לוקחים פסק זמן של כמה שעות
YakobchukOlena / iStockphoto via
להמשך הפוסט

אחת הדילמות הקשות ביותר בזוגיות יכולה להיפתר אם נתחבר לרגשותינו העמוקים

רגשות הם שריד אבולוציוני חיוני להישרדות. כשהם מאותתים לנו שצורך חיוני לא מקבל מענה, הם סוללים את הדרך למלא אותו. הדבר נכון במיוחד כשבן זוג מתלבט אם להישאר במערכת היחסים

כמטפלת זוגית, אחת הדילמות הקלאסיות שאני נתקלת בה היא כמובן: Should I stay or should I go? פעמים רבות בני הזוג, או לפחות אחד מהם, לא מצליחים להחליט אם הם רוצה להישאר במערכת היחסים או לצאת ממנה. לבטים רגשיים כאלה מעידים פעמים רבות על קושי בחיבור לרגשות. זאת בשונה מלבטים טכניים (קשיי פרנסה, לדוגמה, הם שיקול קריטי בכל הנוגע לפרידה) או שיקולים מוסריים (שאלות כמו האם ראוי לעזוב את בן הזוג בשלב זה של חיי המשפחה, למשל, הן חשובות ביותר ולא מעידות בהכרח על בעיה רגשית).

העבודה הטיפולית מכוונת את האדם להתחבר לרגשותיו באמצעות מיקוד בגוף, הפניית תשומת הלב לשינויים השונים במערכות הגופניות, עבודה חווייתית באמצעות דמיון מודרך, כפי שהזכרתי בעבר במדור זה, וכמובן באמצעות שיחה. ההנחה היא שברגע שהאדם יהיה במגע עם הרגשות שלו, יתחוור לו מעצמו מה היא הפעולה הנכונה.

הארי ומייגן בלונדון, בשנה שעברה
Kirsty Wigglesworth/אי־פי
להמשך הפוסט

היו השינוי שאתם רוצים לראות בבן הזוג שלכם

לא יעזור לעודד או לאיים על בן הזוג שלכם לעשות שינוי בחייו. מה שכן אפשר לעשות זה לזהות מהם החסמים לשינוי ולהבהיר מהן את התוצאות הטבעיות למצב הקיים. במקום להתלונן, הראו לו כמה אתם מרוצים מהשינוי שאתם בעצמכם עשיתם

אחת השאלות שאני נשאלת לעתים קרובות במייל היא איך לשכנע את בן.בת הזוג לעשות משהו שהוא לא משתוקק לעשות. לרוב, השאלה היא איך לשכנע אותם ללכת לטיפול, אבל לפעמים מישהו מנסה לשכנע את בן.בת הזוג שלו להפסיק לעשן וויד, להפסיק לשתות, להתחיל לעשות ספורט או מדיטציה, או להתחיל לטפל בחובות שלהם למדינה. רוב הפונים מתארים את הניסיונות הכושלים שלהם בעבר, ואפשר לשמוע בתיאור שלהם שילוב מוכר של דאגה וייאוש.

השילוב של ייאוש ודאגה מוביל לכך ששתי הטקטיקות המובילות שאנשים משתמשים בהן כשהם מנסים לשכנע אדם קרוב לבצע שינוי הן עידוד (כלומר, התמקדות ביתרונות של השינוי) ואיום (מה יקרה אם האדם לא יבצע את השינוי). אבל הטקטיקות האלה לא עובדות. ומנקודת מבטי, הכישלון הזה ידוע מראש.

איך תתמודדו אם בן הזוג לא יקבל את העצה שלכם?
fizkes / Getty Images / iStockph
להמשך הפוסט

האם אתם סובלים מ"שביזות קורונה"? בחנו את עצמכם

כמעט שנה לתוך הקורונה, ואפשר להבחין בתסמונת פסיכולוגית חדשה. היא אמנם לא מדעית ולא כתובה בספרים, אבל רבים מאיתנו בהחלט מרגישים אותה. אלו כמה דברים שאפשר לעשות כדי להתמודד עם הקשיים בימים אלו

"שביזות קורונה" (Pandemic related depressed-exasperation syndrome) הוא סינדרום פסיכולוגי ופיזיולוגי המאופיין בתחושת ייאוש, בדידות וחרדה המתפתח עם היקיצה, שומר על רמה נמוכה עד בינונית, ולא מתגבר עד מאוד, אך גם לא נעלם במשך היום כולו. תחושות אלה מופיעות יחד עם מגוון תסמינים פיזיים כמו עייפות, רעב, עצבנות וסלידה מהאנושות.

התסמונת מגיעה לשיאה בתוך כשלוש שעות ונמשכת עד שבוע ברצף, אך לעיתים נדרש זמן רב יותר להתאוששות מלאה. התסמונת יכולה לחזור על עצמה כמה פעמים בחודש. אנשים שחוו את התסמונת מתארים אותה כחוויה מאיימת, מאוד לא נעימה. התסמונת עלולה להתרחש בכל גיל, אולם היא שכיחה יותר בין גיל שש ל-86. שכיחות ההתקפים גבוהה יותר בקרב אימהות לבני נוער, ובקרב בני הנוער עצמם. אחד מכל שני בוגרים בישראל סבל במהלך ינואר 2021 מהתסמונת, והשני מדוכא מדי מכדי לדווח על מצבו. בשלב הזה אני מקווה שאתם מבינים שאתם לא באמת צריכים לרוץ לפסיכיאטר, אין באמת כזו תסמונת. ומצד שני, אם אתם מרגישים רע בתקופה הזו, אולי רשימת התסמינים וגורמי הסיכון הבאה תעזור לכם להרגיש יותר נורמליים ופחות לבד.

 התסמונת עלולה להתרחש בכל גיל, אולם היא שכיחה יותר בין גיל שש ל-86
CHRISTOF STACHE - AFP
להמשך הפוסט

שני תרגילים שיעזרו לכם להבין מה אתם באמת מרגישים

טיפול ממוקד רגש הוא שונה מאוד לכאורה ממיינדפולנס ביחס שלו לרגשות, אבל שתי הגישות רואות חשיבות גדולה בזיהוי שלהם ובקבלתם. שני התרגילים הבאים ילמדו אתכם לעשות את זה בבית

כבר עשורים שקופסת הטישו והדמעות הם מסמלי הטיפול הנפשי. לעומתן, החיוך הוא אחד הסמלים הבולטים של גישות מבוססות מיינדפולנס. כל מה שצריך זה להיזכר בחיוכו הנצחי של הדלאי לאמה או בזה של מורה היוגה הנודע ב.ק.ס איינגאר. כלומר, היחס לרגשות נראה כמו אחד ההבדלים הבולטים בין הגישה הטיפולית השגורה ובין גישה המבוססת על מיינדפולנס. אך כשמביטים מקרוב, אפשר לראות גם נקודות דמיון משמעותיות בין שתי התפיסות. אפשר להמחיש זאת באמצעות שני התרגילים הבאים, הלקוחים כל אחד מגישה אחרת.

מה אני מרגיש.ה כרגע? (תרגיל ממוקד רגש)

בצעו את התרגיל ברגע של מצוקה רגשית. נשמו מספר נשימות עמוקות. עכשיו התחילו להתבונן במחשבות שלכם. מה קורה לכם בתוך הראש? האם אתם חווים מתקפה של מחשבות מדאיגות? אם כן, דמיינו שיש לפניכם מלתחה עם לוקרים, והפקידו באחד הלוקרים את כל המחשבות המדאיגות שלכם. כעת התחילו להתבונן במסרים שגופכם שולח לכם.

אם ההרגשה שלכם כבר פה, יש לנו כמה שאלות חשובות בשבילה
nadia_bormotova / Getty Images /
להמשך הפוסט

רואה לך בעיניים: לטיפול זוגי בזום יש יתרונות, אבל רק אם אתם באותו חדר

השינוי בטיפול זוגי מתרחש כשבני הזוג מגיבים זה לזה, שמים יד רכה ומחייכים באהבה. כשהם נאלצים להצטופף מול המסך הרגשות עלולים לגעוש, אך גם המרחק לנגיעה רכה קצר מהרגיל

זוגות שאלו אותי כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים אם אנחנו יכולים לקיים את הפגישה בזום, כשכל אחד מהם נמצא במקום אחר. בכל הפעמים הסברתי שזה מאוד לא מומלץ, ובכל הפעמים נתקלתי בהשתאות. אני יכולה להבין את ההפתעה הזו. לכאורה, אם אנחנו מצליחים לקיים את המפגש הטיפולי כשהוא מפוצל לשני לוקיישנים שונים, אז למה שלא נקיים אותו משלושה? אבל האמת היא שהשאלה הזו דווקא מבהירה את האלמנטים הייחודיים לטיפול זוגי, שמאפשרים לו דווקא לעבור לזום סטנדרטי (שני בני הזוג בבית שלהם ואני במשרד) בהצלחה יחסית.

מוקד השינוי בטיפול זוגי הוא היכולת של בני הזוג להגיב זה לזה באופן אפקטיבי. כל העבודה הטיפולית מכוונת לכך. כשבני הזוג מגיעים לטיפול, הם מאופיינים בחוסר יכולת לעזור זה לזה לצאת ממצבי סטרס. בפועל, כשאחד מהם חש מצוקה רגשית, הפרטנר שלו "נדבק" בסטרס ברוב המקרים, ומגיב בסטרס משל עצמו במקום לאזן אותו. במהלך הטיפול אנחנו עוזרים לכל אחד מהם באופן אישי לזהות את הרגשות הלא נוחים שלו, להפסיק להיאבק בהם באופן שמחמיר אותם, ולהתחיל לתקשר אותם לבן הזוג שלו בצורה אפקטיבית יותר.

טיפול זוגי בזום מסתיים פעמים רבות עם פחות חשש ממה שעומד לקרות עם תום הפגישה
fizkes / Getty Images/iStockphot
להמשך הפוסט

שאלה אחת תגלה אם אתם זקוקים לטיפול זוגי

אם אתם מרגישים פסיביים בקשר שלכם, כאילו בן הזוג הוא זה שקובע ואתם רק מגיבים אליו, אז כנראה שיש לכם עוד מה ללמוד. אבל אם אתם יודעים כיצד אתם משפיעים לרעה על בן הזוג שלכם, אתם כנראה מבינים לעומק את עצמכם ויכולים ליהנות מהזוגיות ללא חשש

רונה ומיכאל (שמות בדויים) מסרבים לסיים את הטיפול. הם יושבים מולי ומחייכים בחשש, בשעה שאני מסבירה להם שהם לגמרי בשלים כבר לשחרר את התהליך הטיפולי. רונה ומיכאל הגיעו אלי אחרי שרונה גילתה שמיכאל ניהל רומן עם חברתו הראשונה מהתיכון. אבל אם תפגשו אותם, אין סיכוי שתוכלו לנחש שהם עברו משבר כזה. הם צללו אל המשבר בכנות ובאומץ לב, ונעזרו בו כדי להכיר את עצמם וכדי לגלות מחדש זה את זה. בחודשים האחרונים של הטיפול אנחנו כבר ממוקדים בעיקר בהדרכה הורית, ומדברים על הבת הסוערת שלהם ועל בנם המסתגר. הם לא באמת צריכים אותי יותר.

"בכל אשפוז יש רגע שמשחררים את המטופלים בחזרה לקהילה", אני מציעה אנלוגיה קלילה שתדבר אליהם, הרי מיכאל רופא. אני מבטיחה גם שהם תמיד יוכלו לחזור, אם יצטרכו. וכשאני רואה שהם עדיין לא קונים את זה שלדעתי ההטבה שהם הגיעו אליה בעמל רב, אחרי שנתיים של עבודה, עומדת להחזיק מעמד גם בלי הפגישה השבועית שלנו, אני מציעה שאערוך להם מבחן סיום.

ברגע שהמילים הראשונות יוצאות מהפה של נעמה, דנה כבר מתחילה להיכנס לסטרס ולגלגל עיניים
VectorMine / Shutterstock.com
להמשך הפוסט

זו צריכה להיות ההבטחה הראשונה שלך לעצמך ב-2021

אכילה עם מסכים היא הרגל נוראי, והתגברות עליו תסייע לנו לחזק את המשפחה, לרדת במשקל ולשפר את המצב הרגשי. הדרך לשם אמנם מאתגרת, אבל כמה תרגולים יכולים לסייע לך להשיג את המטרה

מטופלים רבים מדברים על כך שהם רוצים להצליח למצוא יותר שקט פנימי. אלה יכולים להיות אנשים שלכאורה חייהם מלאים בהזדמנויות לחיות בהווה, אבל בכל זאת, מרגע שהם יוצאים מהסטודיו ליוגה או משיעור הפילוסופיה שבו הם מלמדים, מהטיפול או משיעור הספורט שבו הם משתתפים, הם מאבדים מהר מאוד את הקשב לעצמם.

והם לא לבד. נדמה לי שאחת מהמילים הבולטות של 2020 היא "מיינדפולנס". המונח מתאר את אופן התייחסות שלנו לדבר-מה (בדרך כלל פעולה, מחשבה או מצב רגשי) מתוך כוונה, נוכחות וללא שיפוט. בשנה הזו מצאנו את עצמנו בנקודה האידיאלית לחקור את יכולת ההתמקדות והנוכחות שלנו בהווה: הסטרס שלנו גדל, אך במקביל נעלמו מחיינו רבות מהדרכים שבהם היינו רגילים לווסת את עצמנו. רבים חשו שהשילוב הזה מפנה אותם פנימה, למצוא את השקט שלהם בתוך עצמם, וכך הגיעו למיינדפולנס. המונח נמצא בשיח האמריקאי כבר עשורים רבים, ותרגול המיינדפולנס עוזר לאלפי אנשים לחיות באופן שמאפשר להם להתמודד עם קשיים רבים כמו כאב כרוני, מחלות, בעיות שינה, וכמובן דיכאון וחרדה.

כשאתם מרחיקים את הטלפון בזמן האוכל, אתם מעודדים אחרים לנהוג כמוכם
ViewApart / iStockphoto via Gett
להמשך הפוסט

תתחילו לקום יותר מוקדם. המשפחה שלכם תודה לכם

לא משנה איך תנצלו את שעות הבוקר החדשות, הן יעזרו לכם להתחיל את היום ברוגע ולהיות קשובים יותר לשאר בני המשפחה. בזמן הזה תזכו לפרטיות יקרה, שבה אף אחד לא יכול להגיד לכם מה לעשות

אחד הצדדים החיוביים היחידים בסגרים הוא ההזדמנות לראות את כל בני המשפחה שלי ביחד, משחקים, מפטפטים או אפילו סתם רואים סרט. רק מראה אחד חביב עלי יותר: כל בני המשפחה שלי ישנים. זה ממש "ללכת עם (משפחה) ולהרגיש בלי". אחת הדרכים היחידות להשיג את האידיליה הזו היא לקום לפניהם בבוקר. כמה לפניהם? אני מסתכנת בלהישמע מבוגרת אפילו מכפי גילי, אבל עכשיו, עם פרוץ הסגר השלישי, אני יוצאת מהמיטה כבר בחמש בבוקר.

ואני לא לבד. אחד מספרי העזרה העצמית הפופולריים של העת האחרונה הוא ספרו של רובין שארמה "מועדון החמש בבוקר". שארמה ממליץ להתחיל את היום בחמש בבוקר, ואת הנדל"ן החדש ביממה שלכם הוא מציע לחלק בין שלוש פעולות: פעילות גופנית נמרצת מהסוג שיגרום לכם להזיע; הרהור, בחשיבה או בכתב, שיכול לנוע בין מדיטציה לבין כתיבת יומן או תכנון; וקטגוריה שלישית הנקראת "צמיחה", שבה אתם מקדישים זמן שקט לסקירת המטרות שלכם, או לקידומן על ידי למידה, למשל באמצעות קריאה.

להתעורר מוקדם בבוקר
Aleksei Morozov/Getty Images/iSt
להמשך הפוסט

פסיכדליה שימושית: פטריות הזיה טובות לגוף ולנפש

פטריות פסילוסיבין מכילות חומר שצריכתו מובילה להיווצרות תחושת הנאה משמעותית ולהתפתחות הזיות. במחקרים שנערכו בשנים האחרונות נמצא שפסילוסיבין יכול להעניק לאנשים חוויות בעלות משמעות אישית מתמשכת ולכן משתמשים בו לטיפול במצבים של קושי נפשי

פטריות היו חלק מהחוויה האנושית דורות רבים מספור. המצרים הקדמונים ראו בהן (בצדק) נציגות של האלמוות, בדרום מקסיקו התייחסו אליהן מאות שנים כאל "ילדים קדושים" שידעו לדבר דרך המיסטיקנים שאכלו אותן, וכנראה דמותו של סנטה קלאוס מבוסס על חוויית ריפוי של שאמאנים בחוג הקוטב הצפוני, ש"עפו" על פני השלג אחרי שהם והאיילים אכלו פטריות.

בסוף שנות ה-50 החל אלברט הופמן, הכימאי השוויצרי ש"גילה" את ה-LSD, להסתקרן לגביהן והפך למדען המערבי הראשון שזיהה, בודד וסנתז את החומרים הפעילים בפטריות הזיה, תרכובות הנקראות פסילוסיבין ופסילוצין. התברר שהפטריות עצמן ממירות טריפטופן, חומצת אמינו, לתרכובות פסיכדליות אורגניות כמו פסילוצין. התרכובות האלה מייצרות אינטראקציה עם קולטני הסרוטונין במוח שלנו והתוצאה היא, בין השאר, תחושות של הנאה והזיות.

פטריות פסילוסיבין
Yarygin / iStockphoto via Getty
להמשך הפוסט

סוגרים את הפה ומתחילים לנשום

מחקרים עדכניים וגם מקורות עתיקים מצביעים על כך שכדי להגיע לרווחה נפשית וגופנית אנחנו צריכים להתחיל לנשום מהאף ולשאוף פחות. שווה לנסות כמה שיטות עד שמוצאים את זו שעובדת הכי טוב

עם בוא החורף הופך ביתנו לשמורת פרחי הטישו. הם מגיעים לעולם בצורת גליל טישו שלם, ולאט לאט הגליל מאבד מנפחו ומתוכו מבצבצים עלי כותרת בדמות פיסות טישו משומשות שנדחקו פנימה. ככל שפרחי הטישו מלבלבים, כך עולה רמת העצבנות בבית. לא לנשום זה עסק די מרגיז, לסובל ולסובבים אותו. המנוזל מסתובב מרוט עצבים, אבל בואו נודה באמת - זה גם מרגיז לשמוע בן אדם מתעטש במלודרמטיות, ולא משנה כמה הוא סובל.

בניסיון להחזיר את השלווה לביתי החלטתי השנה, כנגד כל הסיכויים, לנסות לנשום גם בין נובמבר למאי. בעצת הרופא, השלב הראשון בתהליך היה להפסיק להשתמש בטיפות אף. זה מה שהביא אותי, בתור חננה מקצועית, לספר משנה חיים ששמו "נשימה: המדע החדש מאחורי האמנות האבודה" מאת ג'יימס נסטור (Breath: The New Science of a Lost Art).

מדיטציה ונשימות
Popmarleo / iStockphoto via Gett
להמשך הפוסט

ביחסים מותר להיות ביקורתיים, אבל מומלץ לא להיות שיפוטיים

ביקורתיות היא תהליך חיוני של ניתוח ההתנהגות שלנו ביחס לתוצאות שאנחנו מייחלים להן. שיפוטיות, לעומת זאת, היא התנהגות מיותרת ומכבידה שיכולה להוביל את היחסים עם בני הזוג, המשפחה וחברים למקומות גרועים ממש

"אז מה, אני אמורה פשוט לקבל את זה שהחברות החצופות של הבת המפונקת שלי גנבו 100 שקל מהמגרה?!", כעסה ליאורה (שם בדוי) שישבה מולי בקליניקה מבולבלת. הנושא היה הקושי שלה להחזיר לתלם את בת העשרה שלה, שכמו ילדים רבים אחרים בני גילה ירדה מהפסים סופית בסגר השני.

באירוע שהפתיע את ליאורה הבת אירחה כמה חברות לצפות איתה בסלון בסרט בנושא רצח רבין שהוקרן במסגרת הלמידה מרחוק. למחרת התברר שהבנות למדו לא רק שיעור חשוב בדמוקרטיה אלא גם איפה היא משאירה את הכסף לעוזרת. כעת היא ישבה מולי תמהה כשניסיתי להבין איתה מהו עומק הכעס שלה.

ויכוחים בין בני זוג
PCH-Vector / Getty Images/iStock
להמשך הפוסט

"אי אפשר לתאר את השינוי שעובר אדם ממצב בריא למצב של חולה בסרטן הלבלב"

סרטן הלבלב הוא מחלה קטלנית במיוחד שאינה שכיחה מאוד אבל אין לה טיפולים יעילים. החולים ובני המשפחות צריכים להתמודד עם כאבי המחלה והטיפולים, עם הפחד וחוסר הידע ועד עכשיו הם עשוי זאת לבדם, אבל אדריכל ורופאה הקימו לאחרונה קבוצת תמיכה ראשונה מסוגה למתמודדים עם סרטן הלבלב. ריאיון מיוחד

סרטן הלבלב הוא סרטן קטלני במיוחד שלרוב מופיע אחרי גיל 55, אבל בשנים האחרונות נצפה גידול גם בשיעור החולים הצעירים (גיל 65-20). אמנם סרטן זה פחות שכיח ממחלות כמו סרטן השד, המעי גס והערמונית, אך יש לו גם פחות טיפולים יעילים. המשמעות היא שהסיכוי של אדם המאובחן עם סרטן הלבלב לשרוד את המחלה נמוך יחסית, ועומד על כ-10% להישאר בחיים חמש שנים לאחר הגילוי. הנתונים האלה כמעט לא השתנו בעשורים האחרונים.

למרות הפרופיל החמור של המחלה וההתמודדות הקשה והמפחידה הצפויה לחולים, לא היתה בישראל קבוצת תמיכה ייעודית לחולים בה. תמונה זו השתנתה לאחרונה, כשגיא וניבה (השניים העדיפו להזדהות רק בשמותיהם הפרטיים), שהם אדריכל ורופאה שאובחנו בעצמם כחולים בסרטן הלבלב, חברו יחד להקים קבוצת תמיכה שכזו. "אנחנו ממש לא מתכוונים להטיל דופי בטיפול הרפואי שניתן בבתי החולים", הם אומרים. "ובכל זאת, קיים חסך בכל מה שקשור להיבטים המשלימים, כולל הכוונה למידע, ייעוץ ובעיקר תמיכה בחולים ובבני משפחותיהם".

קבוצת תמיכה
wildpixel / Getty Images / iStoc
להמשך הפוסט

הצעצוע היחידי שאתם צריכים לסגר הבא (ולחיים בכלל)

מכשיר נוירו פידבק ביתי יגרום לכל אחד מבני המשפחה ליהנות מלשבת רגע בשקט, ומאפשר מסע פנימה בתקופה שבה מסעות אחרים הם בלתי אפשריים

עד לפני חודשים אחדים התייחסתי למדיטציה כמו אל חוט דנטלי - משהו שאני ממש רוצה לרצות לעשות אבל אין לי ממש כוח. אבל מאז סגר ב' נפל דבר: הדלת של המדיטציה נפתחה בפני, ולראשונה בחיי נורא מתחשק לי שכולם ילכו כדי שאני אוכל לעשות מדיטציה בשקט. הדרך הזו נסללה באמצעות מכשיר נוירופידבק ביתי שנקרא MUSE.

מי שעוקב אחרי המדור הזה יודע שאני בחיפוש מתמיד אחר טיפים להרגעה עצמית (או כמו שהטוקבקיסטים קוראים לזה: "תוכן שיווקי"). דברו אתי על משקלים של שמיכות כבדות (אני ממליצה על 9 ק"ג) , על CBD (אני אוהבת 15%) ועל אפייה (הגרנולה של יותם אוטולונגי תסלול לכם את הדרך לתהילת עולם ותקנה לכם חברים). כל אלה מוצלחים, אבל ה-MUSE (המכונה על ידי הבן שלי "קורא המחשבות") מתעלה על כולם.

מדיטציה
Lisitsa / iStockphoto via Getty
להמשך הפוסט

כשתדעו מהי הקורונה בשבילכם תוכלו לדבר עליה עם הילדים

אנחנו עוברים את המגפה עם ילדינו בפעם הראשונה ואין לנו אפשרות לשאוב מההיסטוריה האישית או המשפחתית שלנו סיפורים שמדגימים כיצד נכון לעבור דבר כזה או מה משמעותו. בהתאם לכך, מעבר לחשיבותם של מסכות וריחוק חברתי הקורונה היא הזדמנות לדבר עם ילדים על שאלות פילוסופיות ומוסריות

לפני כחודשיים קיבלתי פנייה מקורא שביקש שאענה במדור על השאלה "איך לדבר עם ילדים על קורונה". התגובה הראשונה שלי היתה שאני לא יודעת ולכן אין לי מה להגיד. אבל השאלה המשיכה להדהד בראשי, משום שכאמא לשני ילדים אני בכל זאת חושבת שאני יודעת משהו בעניין מעצם העובדה שלאורך כל התקופה הזו אני גם מדברת עם ילדיי על קורונה.

ואז נזכרתי בערב שבו אבי נפטר. חזרתי מבית החולים כשבתי הבכורה, שהיתה אז בת שלוש וחצי, כבר ישנה והייתי מוטרדת בשאלה איך אדבר איתה על כך כשתקום בבוקר. התייעצתי עם פסיכולוגית ילדים שאני אוהבת מאוד וסומכת עליה, והיא אמרה לי כך: "תראי, אם בני אדם היו יודעים מה זה מוות היינו יכולות לחשוב ביחד איך את מעבירה לה את המידע הזה באופן שהולם את הגיל שלה. אבל אנחנו לא בדיוק יודעים מה זה, והמוות הוא דבר אחר בשביל כל אחד, אז את צריכה לחשוב מה זה בשבילך ומכאן לחשוב איך להעביר לה את המסר".

תלמידת בית ספר בהוואנה, קובה, נובמבר 2020
Ramon Espinosa/אי־פי
להמשך הפוסט

הקארמה והלופ השלילי: מה משותף לבודהיזם ולטיפול זוגי?

טיפול זוגי ממוקד רגש ובודהיזם שונים מאוד בגישתם כלפי הסבל האנושי, אבל הבנת האופן שבו פעולותינו משפיעות על הזולת היא יסודית ומשותפת לשתי נקודות המבט

הסבל האנושי הוא עובדה. מיליארדי בני אדם ידעו גם לפני הקורונה שהם לא יכולים באמת להיות בטוחים שיהיה להם מה לאכול גם מחר ושעולמם יישאר מוגן ויציב, אבל לרוב האנשים שנמצאים במקום הנינוח במעלה פירמידת הפריבילגיות העניין התחוור רק לאחרונה. למרבה המזל, רבים מנסים גם לתת מענה לבעיה הזו. בודהיזם, למשל, הוא אחד המענים העתיקים והעמוקים לסבל האנושי, והפסיכותרפיה היא אחד המענים החדשים יחסית.

בהיותי מטפלת ממוקדת רגש המתעניינת בבודהיזם אני עומדת נבוכה מול העובדה שגישת ה-EFT שונה מאד מהבודהיזם באופן שבו היא מנסה להקל על הסבל האנושי. מובן שאי אפשר באמת להשוות בין אלפי שנות ההגות והפרקטיקה הבודהיסטית ומספרם העצום של תלמידי הבודהיזם לבין עולם הדעת של הפסיכותרפיה באשר היא, אבל אותי מסקרנים ההבדלים התיאורטיים בין הגישות.

נזיר במקסיקו סיטי מגיש מנחה לפסל בודהה, מקסיקו, ארכיון
REUTERS
להמשך הפוסט

האם אתם מנסים להרגיש ראויים או מעדיפים להיות רצויים?

רובנו רגישים יותר לכישלון או לדחייה אבל לא לשניהם. ההבנה הזו יכולה להקל עלינו לצאת מלופים שליליים עם הקרובים אלינו

אחד הדברים המבלבלים ביחסים הוא העובדה שפעמים רבות אנשים משמעותיים בחיינו לא מתנהגים באופן שבו אנחנו חשים שטבעי להתנהג. הם לא מתרחקים מחוויות שמרתיעות אותנו, אבל גם לא מצליחים להתגבר על אירועים רגשיים שמבחינתנו הם נון-אישיו. הפער הזה בולט במיוחד בין בני זוג או בתוך מערכת יחסים ממושכת אחרת - עסקית, חברית או משפחתית. "למה היא נעלבה כל כך מזה שהערתי לה על הארוחה?", "למה הוא הגיב כל כך קשה כשלא התעניינתי בטיול שלו ושל הילדים?".

אחת הסיבות לפערים האלה היא העובדה שבדרך כלל אנחנו רגישים יותר לאחד משני האיומים הבאים: כישלון או דחייה. למרות הזיקה ביניהם, הפחד מכישלון אינו זהה לפחד מדחייה, והכישלון לא מפחיד אותנו רק בגלל סכנת הדחייה שהוא אולי מבשר עליה (כלומר אם אני לא ראוי, הרי שאני לא ראוי לאהבה).

הורדת ידיים
artisteer / Getty Images / iStoc
להמשך הפוסט

קוראים על סף התמוטטות עצבים

הטוקבקים המקצינים ב"הארץ" הם דוגמה לעלייה בתחלואה הפסיכיאטרית בקרב הציבור הישראלי, שהעמידות המנטלית שלו נשחקת תחת הניהול הכושל של משבר הקורונה

לפני כשבועיים כתבתי במדור זה שמאז הקורונה החרדות שלי החמירו, ושיתפתי בכך שגיליתי את שמן ה-CBD שמסייע לי מאוד בהתמודדות עם מצבי חרדה. טובקיסט המכנה את עצמו "הידוע בציבור" לא היה מרוצה בכלל. הוא כתב: "הכתבה הזו מביכה ולוקחת הרבה מההערכה שהייתה לי כלפייך... זה חומר פסיכואקטיבי, וככזה יש משהו מאוד חולני בלהשתמש בו משל היה סוכרייה... אבל מה אכפת לך, עוד 1,000 מילות להג בשביל הטור השבועי".

על פניו, יש לצפות שרשימה שנכתבת בה המילה "קנביס" תעורר בקרב חלק מהקוראים רגשות עזים. אבל שבוע קודם לכן כתבתי רשימה שמטרתה היתה לנרמל עבור הקוראים חלק מהקשיים התפקודיים שהם חווים על ידי ריכוך המתקפה הלא מועילה של הקול הביקורתי שלהם, וגם שם נתקלתי בטוקבק מהסוג הפחות מפרגן.

קוראים
Thomas Northcut / Digital Vision
להמשך הפוסט

לקסם הבא אזדקק לתשובה אחת: האם אתם פגיעים או פגועים?

טיפול זוגי מבוסס על כך שחשיפת הפגיעות מקרבת, אבל בני זוג רבים חושבים בטעות שהם מביאים את הפגיעות שלהם לדיאלוג הזוגי בשעה שהם למעשה עדיין במצב של התגוננות

המוטו של טיפול זוגי ממוקד רגש הוא שחשיפת הפגיעות מקרבת. העיקרון הזה מארגן את כל הכוריאוגרפיה של המפגשים הטיפוליים. בדרך כלל בני הזוג מתחילים את הפגישה כשהם פגועים. משהו קרה – לפני שנה, בשבוע האחרון או במעלית בדרך לכאן - והטריגר הזה הכאיב להם וגם פתח פצעים ישנים ואישיים.

כשהם מתיישבים על הספה (בתקופה האחרונה זו פעמים רבות הספה שלהם, בזום), פוזיציית הפתיחה היא עטיית שריון, כלומר כניסה למגננה שמתבטאת באחת משתי הדרכים העיקריות שבהן אנחנו מתמודדים עם פגיעה: חזרה למאורה וליקוק הפצעים, או מתקפה לסילוק הגורם המאיים.

פגיעות
fona2 / Getty Images/iStockphoto
להמשך הפוסט

למה לא סיפרתם לי על CBD?

אחד החומרים הפעילים בקנביס אינו ממסטל או ממכר, ויכול להביא להטבה משמעותית בהפרעות חרדה, בעיות שינה וכאבים. עדות אישית על גילוי ה-CBD ויתרונותיו הרבים

הרשו לי לספר לכם את סיפורה קורע הלב של ע', סופרת ומטפלת זוגית בת 46 ממרכז הארץ, נשואה בשנית ואם לשני ילדים. לע' יש נטייה כללית לחרדתיות, אך היא מעולם לא נטלה תרופות נגד חרדות. היא נמצאת שנים רבות בטיפול פסיכולוגי. ע' בריאה בדרך כלל, וחטאה הבריאותי העיקרי הוא חיבתה לאלכוהול ולתרופות מעודדות ריכוז וערנות.

עם פרוץ הקורונה, ע' התחילה לסבול מתחושת לחץ עמומה וכרונית שהקשתה עליה לישון ברציפות בלילה, והשפיעה לרעה על מצב הרוח שלה. כחלק מההתמודדות, ע' הגבירה את תרגול המדיטציה שלה ואפילו הזמינה שמיכה כבדה, אך השיפור המשמעותי ברווחתה הרגשית חל כשבמהלך ביקור ביוון היא נכנסה לחנות לממכר מוצרי CBD.

קנביס
BarvArt / iStockphoto via Getty
להמשך הפוסט

ככה זה בקורונה, ואתם נורמליים וגם מצוינים

בתקופה שבה אנחנו מתמודדים עם הרבהה סוגים של אובדן שנכפו עלינו רגשות האשם שלנו מיותרים ומכבידים. הדרך לטפל בקושי הזה היא להבין שהקול הפנימי מנסה להגן עלינו ולהתחבר לרגשות העמוקים שלנו

בקריקטורה גאונית שראיתי לא מזמן מצויר מטופל שוכב על ספת הפסיכולוג שלו, כשלידו שוכב הפסיכולוג. מגפת הקורונה והאסונות שנלווים אליה חשפו את העובדה שכולנו ביחד באותה סירה, או על אותה ספה - מטפלים ומטופלים גם יחד, שמתמודדים עם המון סוגים של אובדן: פרנסה, קשרים אישיים, הזדמנויות, השקעות, ובעיקר, אולי, תחושת ביטחון.

האובדן הזה נכפה עלינו, ובכל זאת אנו אכולי אשמה ומרגישים שנכשלנו משום שלא פעלנו נכון. לאשמה הזו פנים רבות והיא ערמומית מאוד. אבל בכל פעם שאני מזהה את הקול הביקורתי המוגזם הזה, בין אם במחשבות שלי כלפי עצמי ובין אם במילותיהם של מטופלים, אני משתדלת להציב מולו את החלק הבוגר והבריא שלי. הדיאלוג בין החלקים נשמע בערך כך:

קורונה
agsandrew / iStockphoto via Gett
להמשך הפוסט

113 שאלות שיעזרו לכם להכיר את הילדים שלכם

הילדים לא רוצים לספר מה היה בבית הספר? לא ממש משתפים במה שעובר עליהם עם חברים? אולי אתם לא שואלים את השאלות הנכונות

אחת התלונות הנפוצות בקרב הורים היא: "הוא לא מספר לי כלום". ההורים האלה מדברים על הילד או הילדה שלהם, במיוחד כשהם בגיל הגן או בית הספר. זה באמת יכול להיות מתסכל - אנחנו כל כך רוצים לדעת אם טוב להם, אבל כששואלים אותם איך היה בבית הספר הרבה פעמים הם פוטרים אותנו ב"לא זוכר/ת".

כשהבת שלי התחילה את כיתה א' התשובה הזו היתה כה שגורה בפיה, עד שחיברנו לכבודה שיר מהמילים "לא יודעת לא יודעת לא יודעת כלום, לא זוכרת לא זוכרת לא זוכרת כלום" (שאת הלחן שלו אני זוכרת עד היום, והיא כבר בכיתה י').

אבא ובן משוחחים
fumiko Inoue / Getty Images/iSto
להמשך הפוסט

כך תעזרו לילדים להתמודד עם כישלונות

הורים רבים מסתירים את כישלונותיהם מהילדים שלהם, ובכך מקשים עליהם ללמוד איך להתגבר ולהתמיד. עדיף לחשוף בפניהם את תהליכי קבלת ההחלטות שהובילו לכישלון ואת המסקנות שעמן ממשיכים לניסיון הבא

מטופלת יקרה שלי חלקה אתי זיכרון ילדות שבו היא בת ארבע או חמש, יושבת במטבח ושואלת את אמא שלה אם יש אלוהים. "ברור", ענתה לה אמה בלי להניד עפעף, "אני אלוהים".

אפשר לעשות מהסיפור הזה שלל מטעמים. מבחינת המטופלת מדובר בזיכרון טוב, ואני ממש יכולה להבין את זה. כשאנחנו ילדים, ההורים שלנו הם באמת אלוהים. הם קובעים הכול, למעט אולי מצבנו הבריאותי ויכולתנו להירדם בלילה, והם יודעים כל מה שחשוב ושצריך לדעת. אני עדיין זוכרת איך כשאחי ואני היינו בגיל הגן הוא הביט בהשתאות באמנו מחליפה נורה. אפילו השבוע, כשעזרתי לבתי לפתור תרגילי גיאומטריה לקראת החזרה לתיכון (הימרתי שיש שם משהו עם זוויות שצריכות להגיע ביחד ל-180 מעלות), זכיתי למבט הזה שאומר "יש סיכוי שאמא שלי היא אלוהים!".

אבא מנחם את בתו שיושבת מתוסכלת מול המחשב
Alina Kvaratskhelia / Getty Imag
להמשך הפוסט

מכתב התנצלות "מושלם" הוציא אותי מדעתי. ככה לא מבקשים סליחה

חברה שהתנהגה בחוסר התחשבות שלחה הודעה שרק נראתה כמו התנצלות אבל התשובה שלה היתה מופת של התנערות מאחריות. כל מה שהיה צריך להיות שם הוא הבנה שמי שמתנצל צריך לא רק לומר את המילים אלא ממש להתכוון אליהן

לפני שבועיים חסמתי את חברתי מירה (שם בדוי) בווטסאפ. לא חסימה לכל החיים אלא חסימה מניעתית, שנועדה למנוע ממני לשלוח לה הודעות זועמות, מהסוג שיביך אותי עד מוות למחרת.

ההודעה שהוציאה אותי מדעתי היתה, למרבה הפלא, הודעת התנצלות שמירה שלחה לי, וזו לשונה (הפרטים שונו כמובן להגנה על פרטיותה):

כלב מחזיק בפה פרח
Dustin Hymas / iStockphoto via G
להמשך הפוסט

כך תרגישו יותר בנוח לדבר על ההורים בטיפול

פעמים רבות מטופלים מרגישים אשמים כשהם מדברים על הכאב הרגשי שהוריהם הסבו להם. הנקודות הבאות יכולות לעזור ליישב בין הצורך לדבר על העבר ובין הצורך לכבד את ההורים

בטיפול ממוקד רגש אנחנו חוזרים פעמים רבות לעבר המשפחתי כדי לבחון את השפעותיו על ההווה. המסקנה היא שגם במקרים שבהם ההורים היו בסך הכול בסדר, וגם כשהטראומות או הפציעות הרגשיות התרחשו בעולם שמחוץ למשפחה, לא מעט הורים התקשו לתת לילדיהם את התמיכה שלה הם היו זקוקים. נראה שמעטים ההורים (לפחות בדורות הקודמים, אבל גם כיום) שמבינים שעיבוד רגשי בריא מבוסס על יכולתו של אדם להכיר בעובדה שהוא עצוב ולהרגיש את הכאב הכרוך בכך, ויודעים איך לסייע לילדים שלהם לעבד באופן תקין את רגשותיהם השליליים.

אבל גם כשהחוסר בתמיכה הורית הולמת זועק לשמים ילדים רבים, לא משנה באיזה גיל, מתקשים לדבר על הוריהם בחדר הטיפולים. הם מתנצלים, מתמלאים אשמה, ולפעמים פשוט מתנגדים לעצם הרעיון שאירועים שהתרחשו כל כך מזמן יכולים להשפיע עליהם אחרי עשורים.

ציור ילדים של משפחה
Strekalova / Getty Images/iStock
להמשך הפוסט

בלי נמנום, עם שמיכות נפרדות ואחרי אורגזמה: כך תישנו טוב יותר בקורונה

המוח מתוכנת לשמור על ערנות מול סכנה, אבל בתקופת הקורונה המלחיצה חשוב דווקא לשפר את איכות השינה. כמה עקרונות-על לשנת לילה טובה יותר

באחד הלילות בחודש שעבר, ערנית כערפד, הגעתי למסקנה שקושי בשינה הוא אחד המעליבים שבסימני הגיל. אני עוד איכשהו יכולה לקבל את זה שהיכולת לבצע פעולות שדורשות כוח סבל ונחישות תפחת עם הגיל. מילא להתקשות לרוץ חמישה קילומטר או להתעייף משיחות עבודה בלילה, אבל לא להצליח לישון?! איך זה ייתכן בכלל? אם שינה היא הדבר שהגוף עושה כשאין לו כוח לעשות דברים אחרים, אז קושי בשינה הוא הדרך של הטבע להגיד לך "מצטער, אין לי מה להציע לך יותר מזה".

"תירגעי", אמרתי לעצמי בעודי מנסחת צוואה. "יש כרגע מגפה גלובלית ומשבר כלכלי קטלני. אולי המוח שלך מאותת שהוא זקוק ליותר עזרה כדי להירדם בנוכחות כל כך הרבה סכנות?". הרי אצל אבותינו הקדמונים, אלה שהצליחו לישון שנת ישרים גם כשהבחינו בתנועה חשודה בשיחים הפכו לסעודה לילית עבור הנמר, והתקשו אחר כך להעמיד צאצאים ולהעביר את הגנים הנינוחים שלהם לדור הבא.

אשה עם כיסוי עיניים לא מצליחה להירדם
Aleksei Morozov / Getty Images/i
להמשך הפוסט

ר' היקר, העצה שקיבלת מעמוס פריבס תוביל אותך לנהל רומן

פרידה היא השלב הסופי של קושי בזוגיות, שנובע מהתכנסות של כל אחד מבני הזוג בתוך עצמו. כדי לא להגיע לשם כדאי לדעת שחשיפה של הפגיעות תוביל את הקשר בדרך אחרת, תשפר את הקשר ותמנע התרחקות. תגובה לטור של עמוס פריבס

ר׳ היקר,

לפני כמה ימים פנית לעמיתי עמוס פריבס וביקשת את עצתו לגבי פרשת דרכים שאתה ניצב בה. כתבת שאתה בן 40 ושאתה מעריך את אשתך ומחבב אותה, אבל על הסיפוק שלך מחייך מעיבה העובדה שצרכים רגשיים חשובים שלך לא מקבלים מענה. חסרים לך רומנטיקה, אהבה, ריגושים ויותר עניין, ואינך רוצה לוותר עליהם. מסיבות אלה אתה משתעשע בינך ובין עצמך לא מעט ברעיון של פרידה. המחסום העיקרי כרגע מבחינתך הוא הקושי שפרידה עלולה לגרום למשפחה המורחבת ולילדים.

זוגיות
nuvolanevicata / iStockphoto via
להמשך הפוסט

מהי דאגה לעצמי ובמה היא שונה מאסקפיזם?

המונח "דאגה עצמית" יכול להישמע כמו פינוק מיותר, אבל דאגה אמיתית לעצמנו מחזקת אותנו כך שאנחנו יכולים לדאוג גם לאחרים. עושים את זה באמצעות מיפוי הצרכים החשובים וזיהוי אילו מהם מטופלים ובאילו מהם צריך להשקיע עוד

לפני שבועיים כתבתי כאן על עשרה דברים שעזרו לי ולמשפחה שלי לצלוח את הבידוד הראשון שלנו. מניתי ברשמיה ההיא שימוש בפרגוד, באטמי אוזניים ובלו"ז שונה לשינה ליצירת פרטיות, טיולים לעת זריחה להפחתת חרדה, אמבטיות עם משחק קצף לילדים כדי להעביר את הזמן ולעזור להרגיע אותם גופנית ורגשית, אפייה לפי מתכונים שהצלחתם בטוחה ועוד. בין הטוקבקים השונים שקיבלתי, הגיעו, בנוהל, גם כמה טוקבקים תוקפניים. דווקא הם סקרנו אותי, משום שלא צפיתי את הפגיעה.

תגובה אחת משכה את תשומת לבי במיוחד. אדם שכינה את עצמו "ניו יורק" כתב כך: "כמה פריביליגיות וחוסר מודעות עצמית. איפה הפערים החברתיים, איפה הגזענות, האלימות כלפי חלשים? כלפי אלה שהוגלו מארצם כדי שלך יהיו נכסים בתל אביב או בגליל ותעשי אמבטיות קצף?".

דאגה לעצמי
Krerksak Woraphoomi / Getty Imag
להמשך הפוסט

אנחנו כבר חושבים על חינוך ביתי, ואתם?

שנת הלימודים הבאה מתחילה בעוד שישה שבועות ואנחנו בין המשפחות ששוקלות אלטרנטיבות לחינוך הפורמלי. אנחנו מודעים לבעיות שהבחירה הזו מעוררת, אבל לא בטוחים שמערכת החינוך מצליחה להתמודד עם חינוך הילדים טוב יותר

שנת הלימודים הבאה בפתח ולמרות האמון העז שאני נותנת בהנהגה שלנו, כשזה מגיע למערכת החינוך יש לי תחושה לא נוחה. בישראל, כמו בשאר העולם, מערכת החינוך מתמודדת עם קונפליקט יסודי בין הצורך של ההורים להיות חופשיים מטיפול בילדים כדי לעבוד או למלא את מיני האחריות השונים שיש עליהם לבין הצורך של הילדים בהשגחה, בהשכלה ובחברה, והצורך של המורים להגשים את ייעודם המקצועי בלי לסכן את חייהם או את בריאות היקרים להם. אני יודעת שמשרד החינוך נערך למשימה, ושמעתי שבכיתות יוצבו מחיצות - ומי כמוני בעד פרגודים - ובכל זאת, בהיותי אדם סקפטי אני חוששת שזה לא יספיק.

אם לשים את הדברים על שולחן הפורמייקה הנמוך: כרגע החשש העיקרי שלי אינו לחלות בקורונה אלא להכניס את כל המשפחה לתקופה ארוכה של גז-ברקס שלא תאפשר לנו לעבוד ולא תתרום להשכלת הדור הצעיר. הילדים רואים יוטיוב ברצף כבר מפורים, וזה קצת יותר מדי שעות מסך. כך התחלתי לחשוב על חינוך ביתי, מושג שעד לא מזמן ייחסתי בעיקר למשפחות שמייהדות את שטחי הספר של המדינה ושהמושג "שנת שמיטה" שגור בפיהן.

ילדה יושבת על הרצפה ומציירת
Olga Nikiforova / Getty Images/i
להמשך הפוסט

זן ואמנות אפיית הביסקוצ'וס: על היתרונות של אפיית סטרס

החודשים האחרונים היו מלאי תהפוכות ורבים נעו בין תקווה לייאוש. אחד הפתרונות למצוקה הוא אפיית סטרס, תעסוקה שמפוגגת את הלחץ הרגשי ועוזרת לשמור על איזון נפשי

בזמן שהקורונה השתוללה גיליתי את האפייה. ביג דיל, מי לא מצא את עצמו בקורונה מועך שלוש בננות רקובות, מערבב עם קמח, ביצה וסוכר ומכניס לתנור? אז גם אצלי זה התחיל עם לחם בננות. מה שקרה לי מכונה Stress Baking, כלומר אפייה שמטרתה לפוגג לחץ רגשי, וההתעסקות הזו באמת מתאימה מאוד להתמודדות עם הלחץ הנפשי שאנחנו חווים כעת.

הקורונה מחייבת אותנו לקבל המון החלטות: מחוץ לבית אני צריכה להבין אם לזרוק את הכפפה שבעזרתה פתחתי את דלת המונית ואז נגעתי איתה בארנק, או אולי לזרוק את הארנק, או שהכי בטוח לכרות לעצמי את היד. אבל כשאני אופה כל האחריות שלי היא להניח עוד כמה גרגרים לבנים על כרית תפוחה של קמח אוורירי, ולעצור כשהמשקל מגיע ל-70 גרם בדיוק.

עוגיות מקרון
JulyProkopiv / Getty Images/iSto
להמשך הפוסט

עשרה דברים לא יקרים מדי (אחד מהם פחות חוקי) שעזרו לנו לשרוד את הבידוד

הבידוד שהוטל על המשפחה בגלל חשיפה לחולה קורונה היה יכול להסתיים בקטסטרופה אבל רוב הזמן שרר בבית רוגע. עשר המלצות מניסיון אישי להעביר את הזמן בנעימים ובלי מריבות מיותרות

לפני שלושה שבועות הודיעו לנו שאנחנו צריכים להיכנס לבידוד (בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לאבא של ט', שהרגיש לא טוב ולמרות זאת המשיך לשלוח את בנו לבית הספר). נכנסנו אליו בבריאות טובה ויצאנו ממנו עם רוב השפיות שלנו, בין השאר בזכות הדברים הקטנים הבאים.

חלק מהדברים שאני ממליצה עליהם כאן לשמירה על בריאות הנפש המשפחתית כרוכים בהוצאה כספית מסוימת, ומובן לי שכל הצעה שכרוכה בהוצאת כספים היא רגישה. אני מקווה שאתם מבינים שבתור מי שנשואה למוזיקאי אני לא כותבת את הטור הזה בזמן שאני מתפלשת בשטרות של כסף במיטה, ומציעה שתיקחו מהרשימה את מה שמתאים לכם.

אם ובת מהעיר הקטנה צ'יסטרנינו בזמן הסגר, איטליה, מארס 2020
ALESSANDRO GAROFALO/רויטר
להמשך הפוסט

"היא חושבת רק על עצמה ואני רוצה שהיא תשלם על הסבל שגרמה לי ולמשפחתי"

אשה מגלה שבעלה בגד בה, שהוא לא מצליח להיפרד מהאשה האחרת ושחבריהם המשותפים ידעו על הכול ולא סיפרו לה. היא כועסת ורוצה לנקום בה, אבל הכעס שלה מופנה למקום הלא נכון ולכן גם אין לו תוצאות. תשובה לקוראת שמבקשת עצה

"היי עמליה,

לאחרונה בעלי התוודה שבגד בי עם מישהי שהכיר במסגרת לימודים. התברר לי גם שחברים משותפים שלנו ידעו על הבגידה. די ברור שאחרי ההלם הראשוני והסבל המתמשך יש בי יצר נקמה אדיר. יצר הנקמה שלי מכוון דווקא כלפי האישה שאיתה הוא בגד בי מפני שהוא שילם את המחיר. לא ארחיב, אך כל זה הוביל אותי לסבל רב. אנחנו עדיין נשואים ובטיפול זוגי.

הדמויות דון דרייפר ואשתו מייגן, מתוך סדרת הטלוויזיה "מד מן"
Frank Ockenfels / AMC
להמשך הפוסט

לקראת הסגר הבא: כך תעשו לעצמכם טיפול פסיכולוגי

מדי פעם אנחנו מגיבים באופן לא מאוזן לדברים שקורים בחיינו בגלל משקעים שקשורים לעבר שלנו. אתר המוקדש לטיפולים ממוקדי רגש מציע אוצר של תרגילים שיכולים לעזור לנו להבין את רגשותינו ולרכך מחסומים רגשיים

רבים מתייחסים לספורט כאל תרפיה, ואחרים אומרים "זו התרפיה שלי" כשהם מדברים על אפייה, גננות או פעולות אחרות שמכניסות אותם למצב המנטלי הידוע כ-flow. זהו המצב שבו אנחנו מרגישים שאנחנו בנוכחות מלאה בפעולה כלשהי, ושרויים בפוקוס ערני ובחדוות עשייה.

אבל מבורך ככל שיהיה, מצב של flow אינו דומה לתוצאה של טיפול רגשי. תוצאה של טיפול נפשי היא מצב שבו תהליך העיבוד הרגשי שלנו תקין ומאפשר לנו להרגיש רגשות שמותאמים לסיטואציות השונות של חיינו: להיות עצובים כשמשהו לא טוב קורה, לשמוח כשמשהו חיובי קורה, לפחד כשמשהו מאיים עלינו. כשהמעבד הרגשי שלנו תקוע אנחנו לא מצליחים לעשות זאת. אנחנו כועסים במקום לבטא את העצב שלנו, עצובים במקום לבטא את הכעס שלנו, לא מצליחים ליהנות מהדברים המשמחים בחיינו וכדומה.

אדם כועס במשרד
jossdim / iStockphoto via Getty
להמשך הפוסט

לזהות את הכאב ולא לחשוש ממנו: איך להיות פחות דפנסיביים במערכות יחסים

בני זוג שמתמודדים עם בעיות תקשורת במערכת היחסים מביאים עמם משקעים מפרקים קודמים בחייהם. אין צורך בטיפול עומק בשביל להשיג הטבה, אלא מספיק לזהות את האופן שבו הם רגילים להגן על עצמם מפני כאב רגשי

דנה ומילוא (שמות בדויים) הם בני זוג באמצע שנות ה-30 לחייהם, הורים לתאומות חמודות בנות שבע. השניים מבלים את הערבים בריבים בלתי פוסקים שמתלקחים בעיקר סביב נושא ניקיון הבית וסידורו והבישולים.

השניים הגיעו לטיפול זוגי עם בקשה לקבל כלים לשיפור התקשורת ביניהם. נכון שהביטוי "ארגז כלים" מרגיש לפעמים שטחי ושיווקי אבל האמת היא שההטבה הראשונה, הדרמטית והמידית בחייו של כל זוג תקוע יכולה להגיע בזכות כלי שאפשר לרכוש בטיפול הזוגי, ושקשור ליכולת שלהם לתקשר זה לזה מה עובר עליהם. אחרי שההטבה הזו מגיעה וההסלמה בלופ השלילי נעצרת בני הזוג יכולים להתקדם לעבודה על צרכים רגשיים עמוקים יותר.

בני זוג הולכים בנתיבים נפרדים
Martin Barraud / OJO Images RF /
להמשך הפוסט

איך לעשות שינוי בחיים? בנחישות ובאטיות

החיים אינם פשוטים ולפעמים מתעורר רצון או צורך לשנות משהו שמפריע בדרך. אלא שבניגוד לאינטואיציה שלנו, פעמים רבות הדרך לעשות שינוי גדול היא להתחיל בצעדים קטנטנים

מיכאל ומירית (שמות בדויים) היו בתקופה טובה בחיים. היחסים שלהם התייצבו וכך גם הקריירה, והם החליטו שהם בשלים להביא ילד לעולם. רק עננה אחת העיבה על אושרם הזוגי: העובדה שמירית השתמשה בגראס באופן יומיומי כדי להקל את כאבי הגב שלה.

בני הזוג היו בדעה אחת לגבי חשיבותה של הפסקת העישון, אבל נכנסו לחיכוכים סביב הדרך הנכונה לעשות את השינוי. מיכאל אמר שוב ושוב שמירית "צריכה פשוט להפסיק". הוא עצמו השתייך לסוג האנשים הנדיר שיכולים פשוט לוותר על התנהגויות בעייתיות: הוא הפסיק לעשן בהחלטה של רגע, וכך גם התחיל לרוץ באופן יומיומי ועמד ביעד שהציב לעצמו -  השתתפות במיני מרתון, בלי לחוות נסיגות בתהליך.

בדלי סיגריות במאפרה, ארכיון
Jenny Kane/אי־פי
להמשך הפוסט

האנשים שלא יודעים מה הם מרגישים

אלקסיתימיה היא תופעה שבה לוקים גברים שלא יודעים לזהות רגשות אצלם ואצל אחרים. זה נשמע כמו קושי משמעותי, והוא אכן משמעותי מפני שהוא מחבל במערכות יחסים זוגיות וחברתיות, אבל אפשר להתנחם בכך שזה לא חייב להיות מצב קבוע ושיש מה לעשות בעניין

איתן (שם בדוי) בן ה-39, הוא בחור אינטליגנטי, ידידותי ופתוח, חדור מוטיבציה לשפר את הקשר עם אשתו. אבל הטיפול באיתן ובאשתו קשה ואטי, בין השאר משום שבכל פעם שאני שואלת את איתן מה הוא מרגיש הוא מספר לי מה הוא חושב.

המפגשים שלנו מגיעים כמעט בכל פעם למצב שבו אשתו של איתן מתלוננת על התנהגותו כלפיה, ובעיניה עומדות דמעות מאשימות. הדמעות מהסוג הזה יכולות לעורר מגוון רגשות כמו פחד, כעס ועצב. אבל כשאני שואלת את איתן איזה רגש עולה בתוכו כשאשתו מפנה אליו את הדמעות הביקורתיות שלה הוא בדרך כלל אומר משהו בסגנון: "אני יודע שככה היא מרגישה".

רגשות
a-poselenov / iStockphoto via Ge
להמשך הפוסט

כל האמהות קשות אבל יש כאלה שקשות יותר: קווים לדמותה של האם הבורדרליינית

נשים עם הפרעת אישיות גבולית מתמודדות עם תנודות קיצוניות במצבי הרוח ובתחושת העצמי, שיש להן השלכות כלכליות, גופניות, חבריות ומשפחתיות. אלה שסובלים מכך הם הילדים שמפתחים תחושות קשות כלפי האמהות שלהם

נגה (כל השמות בדויים, וכל הסיפורים ברשות) חלמה בלילה שהיא דוקרת את אמא שלה בלב. כשהיא מדברת עליה פניה מתכסות בהבעת גועל. שאלתי אותה למה זה קורה וביקשתי ממנה להסביר איזה סוג של גועל, והיא השיבה: "כמו למצוא במקרר משהו שהתמלא עובש". לא קל להגיד דבר כזה על אמא שלך, אבל אמא של נגה באמת יכולה לשגע את בתה ואז להפעיל את רגשות האשם שלה בהודעת ווטסאפ קצרצרה. למעשה, היא עושה זאת בכזו קלות עד שנגה חוסמת את אמה לתקופות ארוכות.

רינת דיברה על האופן שבו אמה מפזרת צ'קים ללא גיבוי, ומלמלה: "למה היא לא יכולה למות כבר?". האם מסוגלת להכניס אותה ללחץ נפשי כל כך גדול כשהן מדברות, עד שהיא מקפידה לא לדבר עם האם בזמן נהיגה מפני שכבר פעמיים כמעט היתה מעורבת בתאונת דרכים בגלל סערת רגשות.

ליביה, אמו של טוני סופראנו, בסדרה "הסופראנוס", ארכיון
HBO
להמשך הפוסט

בדקו את עצמכם: איך השפיע הסגר על הזוגיות שלכם?

הסגר נמשך רק כמה שבועות אבל ההשפעה שלו על הזוגיות היתה משמעותית. אלה ההשפעות העיקריות שאפשר לזהות אצל זוגות שנאלצו לבלות יחד זמן פרק לא מתוכנן

רבים סבורים שאחת מתופעות הלוואי של הקורונה עומדת להיות עליה במקרי הגירושין. ובאמת, עורכי דין בסין במחוזות שבהם הקורונה התפרצה מדווחים על עליה גדולה במספר הפניות שהם מקבלים מאנשים שרוצים להתגרש. יחד עם זאת, כמטפלת זוגית, אני מתרשמת שהקורונה השפיעה על זוגות בכמה דרכים, שמתחלקות באופן גס לקטגוריות הבאות:

זוגות שהידרדרו:

זוגיות בימי קורונה עם מסכות וג'ל לחיטוי הידיים
nicoletaionescu / Getty Images/i
להמשך הפוסט

די להוציא שם רע למוות, הרי אי אפשר להימנע ממנו

הזמנים המודרניים דחקו את המוות אל מחוץ לטווח הראייה שלנו, אבל הוא עדיין שם, וגם ההתייחסות שלנו אליו. היחס הזה בלט יותר בתקופת משבר הקורונה, שבה היה ברור שהאופן שבו הגבנו כלפי המגפה לא רק משקף את פחד המוות שלנו אלא מחמיר אותו

"יש איזו מחשבה, שאתה לא רוצה להודות בה בפני אנשים אחרים, שנכון שכולם מתים אבל אני היוצא מן הכלל לדבר הזה", אמר הסופר אסף שוּר באחד הראיונות לרגל צאת ספרו החדש "ארזת לבד", והוסיף: "נסתדר איכשהו, טכנולוגית או משהו. בינתיים הכול בסדר, אני לא רואה שום סיבה שהמגמה הזאת תשתנה". אבל גם שור יודע שמותו יגיע, ובאמצעות גיבור ספרו שסובל ממחלה סופנית ומתכוון לסיים את חייו הוא טוען שהפחד שלנו מפני המוות מובן אבל לא בדיוק הגיוני.

נתקלתי בציטוט הזה כשהתכוננתי לשאת דברים בהשקה הווירטואלית של "ארזת לבד", ואת כתיבת הדברים שלי עשיתי תוך כדי שאני מגרשת במטאטא את המחשבות הטורדניות שלי. "תרגיעי", אמרתי לעצמי, "לדבר על מוות בהשקה של ספר לא יביא למותך בטרם עת". להגיד לכם שנרגעתי? לא באמת, כי למות זה פאקינג מפחיד.

איש חברה קדישא ממתין ללוויה של חולה קורונה, אשקלון, אפריל 2020
Tsafrir Abayov/אי־פי
להמשך הפוסט

הכעס והחמלה הצילו את הסופרת ג'נט וינטרסון והם יכולים להציל גם אתכם

הסופרת הבריטית ג'נט וינטרסון גדלה בצלה של אם מופרעת שניסתה לחנך אותה לפי דרכה, וספר הזיכרונות שכתבה מלא בכעס על מעשיה של האם אבל גם מפגין כלפיה חמלה רבה. ההתרחקות מהמעשים ובניית נקודת מבט שאין בה נקמנות היא יכולת רגשית שבמקרים רבים כדאי לאמץ

מיתרונות הקורונה: בעיטת הפנדל שלי השתפרה מאוד, למדתי לאפות מאפין בננה עם קראמבל וגיליתי את השעה חמש בבוקר. זו שעה שבעבר היתה מאופסנת במגירת "הנקה" או "טיסה לאנשהו", שני מצבים שבהם את כל כך אומללה או כל כך מרוצה עד שלא ממש אכפת לך מה השעה.

עוד דבר שגיליתי הוא שבחמש בבוקר אפשר גם לקרוא. זו עובדה לא טריוויאלית מבחינתי, משום שבקריאה יש אנרגיה מכונסת שכזו, שמתאימה יותר לערב. אחד הספרים שקראתי בשעות הבוקר המוקדמות הוא ספרה המעולה של ג'נט וינטרסון "למה לך להיות מאושרת אם את יכולה להיות נורמלית?" (הוצאת חרגול).

ילדה מוחה את הדמעות של אמה בציור "חדשות מסבסטופול" של צ'רלס ווסט קופ, 1875
ללא קרדיט
להמשך הפוסט

בואו נדבר על זה רגע: טיפול רגשי בטלפון מציע יתרונות גדולים

ימי הבידוד הארוכים כפו על מטפלים לוותר על מפגשים פנים אל פנים ולעבור להשתמש בשיחות וידאו. אבל ישנה גם האפשרות של טיפול טלפוני, שהוא מוצלח מפני שאינו מנסה לחקות אינטראקציה פנים אל פנים אלא יוצר חוויה מקורית שיש לה יתרונות משלה

אחרי חודש של שהייה בבית בגלל הקורונה, בני בן השבע פרץ בבכי. הסיבה היתה געגועיו לחבריו בבית הספר, אמר. "אבל למה אתה לא מוכן להצטרף לפגישות הזום בכיתה שלך?", שאלתי, "או סתם מקשקש בזום עם ע'?". בני הניד בראשו: "לראות אותם על המסך זה הרבה יותר גרוע", הסביר לי, "כי כל מה שאני חושב עליו הוא 'למה אני לא יכול להיפגש איתם?!'".

נשארתי רגע ללא מילים. אני יודעת למה הוא מתכוון: כמו רוב הקולגות שלי, בחודש שעבר הפסקתי לפגוש מטופלים במשרדי ועברתי לפלטפורמות שונות של שיחות וידאו. אבל בניגוד לרבים מהם עברתי במהירות לטכנולוגיה מהפכנית נוספת, אם כי כזו שהמהפכה שלה התרחשה לפני כ-150 שנים - הטלפון.

סטודנטית בברצלונה משתתפת בשיעור מקוון באפליקציית זום
ALBERT GEA/רויטרס
להמשך הפוסט

חוק וסדר: ההסבר הפסיכולוגי להפעלת אלימות על מפרי הנחיות הבידוד

שוטרים וחיילים נוטים לפעמים להפגין אלימות כלפי אזרחים גם כשהם לא נדרשים לעשות זאת. זו לא גחמה רגעית, ובניסויים מפורסמים מתחום הפסיכולוגיה החברתית נמצא שלמרבית האנשים יש נכונות קיצונית לעשות כל דבר כמעט אם הם מקבלים את הפקודה מגורם בעל סמכות

ביום שישי האחרון שוטרי משטרת ישראל ערכו יום כיף בים. במסגרת היום הזה הם קיבלו מסוק, סירה ואופנועי ים, ובתור פעולת גיבוש הם כרזו לגולשי הגלים, דרשו מהם לצאת מהים, חילקו יותר מעשרה דו"חות ואף עצרו שניים ממפרי ההנחיות לריחוק פיזי בגלל מגפת הקורונה.

אמת, כל זה לא קרה במסגרת יום כיף אלא בהתאם להנחיות משרד הבריאות, אבל מהעדויות הרבות עולה שהשוטרים השתמשו בכוח מיותר והגיבו באיומים אלימים כשצילמו אותם. השאלה היא: למה? מה קרה לשוטרים שהגיעו במספרים לא פרופורציונליים לחופי תל אביב ובת ים והפגינו מוטיבציה גדולה כל כך בהכפפת הגולשים לחוק? האם הם באמת ובתמים היו מודאגים מכך שהגולשים מסכנים את בריאותם ואת בריאות הציבור ועומדים להתחיל גל חדש של המגפה, או שאולי תהליכים פסיכולוגיים סמויים השפיעו עליהם?

שוטרים רוכבים על סוסים בטיילת תל אביב, אפריל 2020
אייל טואג
להמשך הפוסט

גם בזמן הסגר הארוך, בדרך ל"כן" עוברים ב"לא"

מגפת הקורונה מתמשכת וכל הילדים נמצאים בבית כבר שבועות ארוכים יחד עם הוריהם שמנסים להכניס קצת סדר לחייהם. כך תשיגו את שיתוף הפעולה של הילדים ותשפרו את הדינמיקה המשפחתית בעזרת שינוי קטן אחד

מאז שנת 1974 משודרת בטלוויזיה האמריקאית התכנית "סטודיו למשחק" (The Actor’s Studio). ג'יימס ליפטון, המנחה המיתולוגי שהגיש אותה שנים רבות, ראיין בה שחקני קולנוע גדולים ובסוף כל תכנית היה מציג לאורחים שאלון. אחת השאלות הקבועות בו היתה: "מהי המילה השנואה עליך?", ופעם אחר פעם השחקנים היו משיבים שהמילה השנואה עליהם היא: "לא".

על פניו, ברור למה שחקנים נרתעים מהמילה הזו. במידה מסוימת שחקנים תלויים למחייתם בכך שיאהבו אותם, בדיוק כמו ילדים. השאלה הבסיסית ששחקנים מפנים אל העולם היא: "האם אתה אוהב אותי?", ועל רקע זה ברור לגמרי למה המילה השנואה עליהם, ועל רבים מאתנו, היא "לא".

איור של ילדים משתוללים בבית והורים מיואשים בזמן הסגר
invincible_bulldog / iStockphoto
להמשך הפוסט

למה כדאי לכם לסגור את המחשב ולפתוח ספר

הסגר הארוך שבו אנחנו נמצאים הוא הזדמנות לחזור לקרוא ספרים וללמוד מהם משהו חדש על עצמנו. ביבליותרפיה היא גישה טיפולית שבה נעזרים בטקסטים שונים כדי לעבור תהליך אישי, והיא מסבירה כיצד קריאה וכתיבה יכולות לעזור בהתמודדות עם הצדדים הרגשיים של משבר הקורונה

הסגר הוא שעתו היפה של הלואו-טק. אצלנו בבית מככבים הפאזלים, הקפה שאת פוליו אנחנו טוחנים במטחנה וכמובן הספרים. בדרך כלל יש לנו עיניים גדולות ואנחנו מעדיפים לקרוא כל מה שחדש ומלהיב, ועכשיו קיבלנו הזדמנות לחזור אל הקלאסיקות: הבעל קורא את "האמן ומרגריטה" של מיכאיל בולגקוב, אני קוראת את "ולנטינו" של נטליה גינצבורג, הילד גילה לפתע את הספר המקסים על רוזה פארקס בסדרת "קטנות גדולות", והבת גמרה את "מישהו לרוץ איתו" שכתב דויד גרוסמן. אמנם גם מפני שהכריחו אותה, אבל בכל זאת היא קראה כל מילה בו וכתבה עליו עבודה מרשימה.

כשאני רוצה לעורר שיחה משפחתית על הספרים שכולם קוראים אני מגלה שנטיות הלב שלי מצמצמות את השיחה: יש לי העדפה ברורה לדון בתוכנו של הספר במקרים מסוימים (האומץ של רוזה פארקס, למשל), או בסגנון הכתיבה. אבל בירכתי תודעתי נחה ההבנה שזה לא הדבר היחידי שאפשר לדבר עליו בהקשר של טקסטים, כלומר יש גם שיחות שעושות בהם שימוש בשביל לשפר את מצבם המנטלי של בני הבית ולחזק את יכולתם להתמודד עם האתגר הנוכחי.

איור של ספר שעליו עומד כלב גדול שמביט על ילדה בשמה אדומה שהולכת על שביל
Comfreak / Pixabay
להמשך הפוסט

אם אתם כבר תקועים בבית עם בני הזוג הלא נכונים: עצות למניעת קריסה

רבות מהעצות הניתנות ברחבי הרשת מתאימות לזוגות ולמשפחות אידאליות, ואולי אפילו דמיוניות. תשע מטפלות זוגיות ומטפל אחד מציעים מקבץ עצות מעשיות לזוגות שעבורם הקורונה היא לא בדיוק ירח דבש

לפני כשבועיים, קצת אחרי פרסום הרשימה הקודמת שבה כינסתי את מיטב הקולגות שלי לייעץ לזוגות שנמצאים בהסגר, הגיעה אלי תלונה מוצדקת מאחד הזוגות שבהם אני מטפלת. "מה זה צריך להיות העצות שלך ושל החברות שלך?!", הם אמרו, "אלה טיפים למיטיבי לכת! לא הצלחנו ליישם אף אחד מהדברים שהן המליצו עליהם".

מאחר שמדובר בזוג מקסים ומחויב, היה לי ברור שאם הם חשים ככה נראה שהם לא לבד בעניין. בהשראתם פניתי שוב אל שבט מטפלות ה-EFT בארץ, וביקשתי עצות שמתאימות לזוגות במצב קשה יותר, שהקורונה מקדיחה את התבשיל שלהם היטב.

המילים "הישארו בבית" מצוירות על הכביש בעיר סיקינדראבאד בהודו
AFP
להמשך הפוסט

כלכלת בית: על צריכה וצרכנות בימי קורונה

מגפת הקורונה מתפשטת כבר זמן לא קצר, זוגות רבים נקלעים ללופ שלילי סביב הדיון במשבר הכלכלי שפוגע במשפחתם. זמיר דחב"ש ועמית משיח, העוסקים בפרסום וביחסי ציבור, מציעים להיות פתוחים לשינויים ולאמץ אסטרטגיות גמישות יותר כדי לשפר את המצב הכלכלי ולהקל את הקושי המשפחתי

אמיל, גיבור הספר "אמיל והבלשים", גר עם אמו הספרית שעובדת בבית וחוסכת מטבע למטבע. הוא פוגש בברלין ילדים שחייהם הרבה יותר קלים משלו. באחת השיחות החבר החדש שלו מתפלא לשמוע שאמיל מודע למצבה הכלכלי הקשה של אמו, ואומר לאמיל שאצלו בבית אף פעם לא מדברים על כסף. אם כך, מסיק אמיל, כנראה יש לכם מספיק כסף.

בימים אלה, ילדים רבים מתחילים להבין על מה אמיל מדבר. אם לפני משבר הקורונה והסגר הארוך היה מספיק כסף והוא היה נושא שיחה משני בין ההורים, היום יש רק משפחות מעטות שבהן נושא הפרנסה לא הפך לבוער יותר, מרכזי יותר ומאתגר יותר.

חנויות סגורות בגרנד קניון עופר בבאר שבע
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

בבודהיזם אין דבר שהוא מובן מאליו. משבר הקורונה הוא זמן מצוין לתרגל את התפיסה הזו

מנקודת מבט בודהיסטית אפשר להפיק שמחה ושלווה מכל מצב, גם אם הוא קשה ומסתכל. הסופרת אסתר פלד מציגה את תפיסת העולם הבודהיסטית בהקשר של מגפת הקורונה ומסבירה איך מדיטציה יכולה להקל את ההתמודדות עם מצבים לא פשוטים בזוגיות ובמשפחה שגרם הסגר המתמשך

מה ההבדל בין מדיטציה לבין טיפול אצל השיננית? שניהם טובים לי, אבל לפחות טיפול אצל השיננית מספיק לעשות פעם בחצי שנה. אני עושה מדיטציה גם כשלא מתחשק לי, ומאז פרוץ הקורונה גיליתי שאני את זה הרבה יותר מפעם. זה עדיין קשה לי מאוד.

אני ממשיכה מפני שזה עוזר לי, גם אם לא באופן המידי שבו יכולים לעזור לי דברים שמגיעים בבקבוק. אדרבה, לפעמים אחרי המדיטציה אני דווקא יותר עצבנית ורגישה. ובכל זאת, אני יודעת שכשאני מתמידה משהו משתנה: אני לוקחת הכול הרבה פחות אישי, וגירויים שיכולים להפעיל אותי מאבדים מעט את היכולת הזו. כמטפלת זוגית ומשפחתית קל לי לראות איך העובדה שאני פחות מופעלת מטריגרים גורמת לי להגיב בפחות סטרס, ובאופן הזה מקטינה את התרומה שלי ללופים שליליים שיכולים להיווצר בזוגיות או במשפחה.

נזירים בודהיסטים בדרום קוריאה עוברים מדידת חום לפני תרומת דם
Ahn Young-joon / אי־פי
להמשך הפוסט

"המוח לא בנוי לשאת רמות גבוהות של איום עמום לאורך זמן. זה סוחט"

הפסיכולוג יובל נריה מתגורר בניו יורק ומספר על עיר שחייבת להמשיך לתפקד למרות מגפת הקורונה שמשביתה אותה. הוא תוהה אם בסיומו של המשבר הנוכחי האנושות תבחר באסטרטגיה של ערבות הדדית ואמפתיה או שבני האדם יחליטו שהעולם יהיה בטוח יותר רק אם תישמר החשדנות כלפי אחרים

נולדתי בניו יורק באמצע שנות ה-70 וגרתי בה משנת 1992 עד 2004. יש לי אזרחות אמריקאית, זיכרונות אמריקאיים, וסנטימנטים ששורשיהם נטועים מתחת למלון צ'לסי ברחוב 23 במנהטן, בין השדרה השביעית לשמינית, שבו היה ביתי הראשון. סיימתי בעיר הזו ארבעה תארים, התחתנתי בה פעמיים והייתי בה בבוקר קריטי אחד, 11 בספטמבר 2001. אולי בגלל זה אני קוראת בזעזוע כל פרט על ההשפעה הקטלנית של נגיף הקורונה על ניו יורק.

לפני כמה שבועות התחלתי גם לשוחח באופן קבוע עם יובל נריה, חבר יקר שהיה גם המנחה שלי בדוקטורט, שעובד וחי בניו יורק מאז  פיגועי 11 בספטמבר. אולי הרגשתי שכשמטרופולין נופלת באמצע העולם המערבי ואני לא שם כדי לשמוע אותה אני צריכה לדבר עם מישהו שנמצא שם, כדי שיתאר לי איזה רעש היא משמיעה.

סגר חלקי בעיר ניו יורק
EDUARDO MUNOZ/רויטרס
להמשך הפוסט

מכורים ונגמלים: האנשים שהסגר מסכן במיוחד

משבר הקורונה גרם להטלת סגר על האוכולוסייה בישראל לתקופה לא ידועה. פרופ' שאולי לב-רן, מומחה להתמכרויות, מסביר איך שינוי השגרה הקיצוני השפיע על היכולת של מכורים ושל כאלה שנגמלו להתמודד עם הקושי האישי שלהם

לפני כמה ימים צפינו עם הבת המתבגרת בסרט "הזאב מוול סטריט" (עכשיו, כשנמנעות ממנה התרגשויות בסיסיות של גיל ההתבגרות, אנחנו מנסים להציע תחליפים). בפתיחת הסרט, המספר על עלייתו ונפילתו של סוכן מניות שאותו מגלם ליאונרדו דיקפריו, אומר הגיבור לצופים: "אני אוהב סמים. בכל יום אני לוקח כמות סמים שהיתה יכולה למסטל את לונג איילנד רבתי. אני לוקח קואלודס [מתאקואלון, תרופת הרגעה מרפת שרירים] לכאבי הגב שלי, אני לוקח קסנקס [תרופה לטיפול בהפרעות שינה וחרדות] כדי להישאר ממוקד, אמביאן לשינה, מריחואנה כדי להיות בצ'יל, קוקאין כדי להתעורר ומורפיום כי זה מגניב".

הפואנטה של המונולוג הזה היא שהסם המועדף על הגיבור הוא כסף, אבל כשצפיתי בסצנה הזו שאלתי את עצמי כמה הבדל כבר יש ביני לבינו. נכון שאני לא משתמשת בקואלודס, קסנקס, אמביאן או מורפיום, ובטח לא ברמה הזו. ובכל זאת, גם אני לוקחת משהו בשנייה שמתחיל לכאוב לי, ומשהו אחר כדי להישאר ממוקדת, משהו נוסף כדי להתעורר ומשהו רביעי כי זה פשוט מגניב. בימים האלה אני מחליקה את הפינות של המצב באמצעות חומרים כימיים, שחלקם מגיעים מקופסת תרופות וחלקם מבקבוק של קוניאק, ולא כולם נצרכים בדיוק לפי ההתוויות, או תוך התחשבות באזהרות. 

בן משפחה של אדם שנפגע מהתמכרות למשככי כאבים בהפגנה בארה"ב, ארכיון
RICK WILKING/רויטרס
להמשך הפוסט

האם צפוי לנו בייבי בום בעוד תשעה חודשים? כן, אבל לא בטוח שזה דבר טוב

שהייה ארוכה ביחד עם אדם אהוב, חששות מפני הדברים שמתרחשים ונגישות לקויה לאמצעי מניעה מובילים לאחר תשעה חודשים לגל ילודה גבוה מהממוצע. זה נשמע רומנטי, אבל לבייבי בום יש השלכות ציבוריות ופרטיות לא פשוטות

בידוד והסגר מעלים את המתח בין בני המשפחה, זה ברור. אבל בהנחה שבבסיס אתם גם מחבבים את בני הזוג שלכם, יכול להיות שהשעות הרבות בבית וירידת המתח סביב הצורך לעשות אקרובטיקה עם לוחות הזמנים בשגרה יעלו גם את מינון הסקס. מן המפורסמות היא שעלייה במינון הסקס בקרב כלל האוכלוסייה מביאה תשעה חודשים לאחר מכן לגל ילודה גבוה מהממוצע, תופעה המכונה "בייבי בום".

במאה שעברה הגיעו גלי בייבי בום כאלה בעיקר אחרי מלחמות, אבל בעשורים האחרונים אנחנו רואים בכל העולם דוגמאות לעלייה בילודה תשעה חודשים אחרי אירועים שונים שכופים על אנשים להישאר בבית. מתברר שלא רק חייל שחוזר הביתה מהמלחמה מחמם את הסדינים, לפעמים מספיקה אפילו הפסקת חשמל אחת טובה כדי להגביר את הפוריות.

מחלקת ילודים בבית חולים ביפן
Yamaguchi Haruyoshi / Corbis via
להמשך הפוסט

שליטה עצמית בימי הקורונה: זמן להרפות מהאתגרים שאינם חיוניים כרגע

שליטה עצמית היא משאב מתכלה. בימים אלה, כשאתגרי הקורונה מאלצים אותנו לבזבז הרבה מהמשאב היקר הזה, מצבים יומיומיים אחרים עלולים להתגלות כקשים ומכאיבים מהמצופה

ביום חמישי לפני עשרה ימים, כשהבנתי שלילדים שלי אין מסגרת חינוכית בזמן הקרוב, רציתי לבכות אבל לא בכיתי. ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות ושכולנו בסירה אחת. תיעלתי את התסכול שלי להזמנה מכובדת באתר של רשת סופרמרקטים מרכזית. השליחות תואמה ליום שלישי, חמישה ימים מאוחר יותר. בשבת בבוקר נזכרתי שכדאי להוסיף למשלוח גם סוללות ומסרקי כינים, אבל כשעדכנתי את סל הקניות שלי בוטל תאריך המשלוח המקורי והמשלוח נדחה ליום חמישי. רציתי לשבור את המחשב אבל לא שברתי.

בשבת בערב שמעתי יחד עם כל עם ישראל את ההוראה המבלבלת "מי שלא חייב – שלא ילך לעבודה". הרגשתי שמפלס שלי העצבנות מטפס, ובני המשפחה רצו לדעת אם אני מתכוונת להמשיך להיפגש עם מטופלים או שאני עוברת לעבוד און ליין. לא ידעתי לאן להוליך את הלחץ שלי, אז נעזרתי בשתי כוסיות (טוב, נו, נדיבות) של קוניאק שעשו את העבודה ולא התפרקתי. בשבת בלילה בתי המתבגרת ניסתה לאתגר אותי, וביקשה ללכת בפעם השנייה באותו יום עם חברות לבית קפה. התנגדתי, ובסוף התפשרנו על טייק-אווי, ועדיין הצלחתי לשמור על קור רוח.

אישה עם מסכה וכפפות להגנה מפני הקורונה מחזיקה בלונים
עופר וקנין
להמשך הפוסט

"אני רוצה להתגרש ממנו פעם שנייה"

אם המתח ביניכם לבין האקסים הגיע לשיא חדש, אתם לא לבד. משבר הקורונה מעלה את המתח בין זוגות גרושים המגדלים ביחד ילדים לשיאים חדשים ולא מוכרים, מפני שמעבר לחיכוך העקרוני ביניהם הם גם צריכים להתמודד עם בידוד והסגר שנמשכים זמן רב

בתקופה שבה היה עדיין מותר לצטט את לואי סי. קיי, למדתי ממנו שיעור ממש חשוב. באחד הפרקים של הסדרה "לואי" הוא אומר שהיחסים שלנו עם הגרוש או הגרושה הם היחסים היחידים בעולם שאנחנו מצפים שרק ילכו וישתבחו עם השנים. אלא שהציפייה הזו לא רציונלית, כמובן. אלה יחסים כמו כל יחסים, ויש להם עליות ומורדות משל עצמם. עכשיו, כשהקורונה נוספה לחיינו, הורים גרושים רבים עוברים את אחת הירידות האלה.

אחת הנפגעות היא מירי (כל השמות בדויים). בעלה לשעבר נשוי בשנית, ואשתו הצטוותה להיכנס לבידוד. הבת המשותפת של מירי ושל בעלה רגילה לעבור בנוחות מבית לבית. בגיל 14 היא כבר עצמאית מספיק, ובדרך כלל מודיעה להוריה רק ברגע האחרון איפה היא מתכוונת לישון בלילה. בדרך כלל זה בסדר, אבל לא עכשיו - מירי מלאת חששות מפני הנגיף ולכן הודיעה לבתה שעליה להחליט באיזה בית היא מתכוונת לגור בזמן הקרוב.

איור של ילדה מביטה בהורים שמתווכחים
KajaNi / Getty Images / iStockph
להמשך הפוסט

טיפול בזמן קורונה: כך תשמרו על היחסים עם המטופלים גם כשאסור לצאת מהבית

ההתגוננות מפני מגפת הקורונה הובילה להגבלות יציאה מהבית שחלות על כולם כמעט. כדי להתמודד עם הקושי להמשיך את הטיפולים, מטפלים רבים עושים כעת את צעדיהם הראשונים בעולם הטיפול מרחוק. כך תעשו את זה נכון

במסגרת השינויים הרבים שעוברים עלינו בימים אלה, יש יותר מטפלים שנמנעים מפגישות אישיות עם המטופלים ועוברים להיפגש עמם און ליין. המעבר הזה יכול להיות חלק וטריוויאלי, אבל עבור רבים - משני צדי קופסת הטישו – זה נראה כמו שינוי משמעותי ומלחיץ. כדי להקל את המעבר הזה שוחחתי עם הפסיכותרפיסטית דיאנה גלזר (MSc), שיש לה ניסיון רב בעבודה מרחוק.

גלזר היא פסיכותרפיסטית עם התמחות ב-CBT (טיפול קוגניטיבי התנהגותי), EFT (טיפול ממוקד רגש), AEDP (טיפול חווייתי דינמי מואץ) וסכמה תרפיה (טיפול ממוקד סכמה), שיטה שהיא גם מדריכה. היא דוברת ספרדית, וכבר שנים משתמשת בטיפול מרחוק ונותנת מענה למטופלים ולמודרכים ממדינות שדוברות את השפה.

איור של אנשים עושים פעילויות עם מחשב, טאבלט וטלפון סלולרי
ma_rish / Getty Images/iStockpho
להמשך הפוסט

כך תיכנסו לבידוד זוגי ותצאו ממנו ביחד

המשבר העולמי של התפשטות נגיף הקורונה בעולם הוביל אנשים רבים לבידוד ביתי שנועד למנוע הדבקה של אחרים. חמש מטפלות זוגיות מעניקות להם טיפים להתמודדות עם הבידוד הכפוי

למשבר הקורונה יש השלכות פסיכולוגיות רבות: פחדים מציאותיים מהמחלה, חרדה מתרחישים אפוקליפטיים, מתח סביב פגיעה מוחשית או פוטנציאלית בהכנסה והתמודדות עם שיבושים דרמטיים בתוכניות האישיות והעסקיות. כשמוסיפים לתערובת את אלמנט הבידוד שכופה על אנשים מתוחים לחיות יחד במשך שבועיים ללא יכולת להתאוורר, תרתי משמע, הלהבה מתחת לקלחת הפסיכולוגית הזו מתעצמת.

כמטפלת זוגית ומשפחתית אני יודעת שגם בלי הקורונה שהות משפחתית צפופה היא אתגר לא פשוט, ובעבר כבר כתבתי על כך שאחרי ראש השנה ופסח נרשמת בישראל עלייה בפתיחת תיקי גירושים. לרגל ההתפתחויות הדרמטיות כינסתי שוב את מועצת השבט הווירטואלית של המטפלות הזוגיות ממוקדות הרגש, וביקשתי מהן לתרום מניסיונן המקצועי לזוגות שצריכים לשרוד בידוד. אלה העצות שלהן.

איור של אישה יושבת על ברכיים של גברו והם צופים במסך מחשב נייד
איור : מרינה זלוצ'
להמשך הפוסט

רוצים שיקשיבו לכם? תשתקו

שתיקה שהיא הקשבה מאפשרת לנו להבין טוב יותר את עולמם החיצוני והפנימי של בני המשפחה שעליהם אנחנו מנסים להשפיע, וההבנה הזו יכולה לקרב אותנו אליהם או לעזור לנו לקרב אותם אלינו

אחת הטעויות הבסיסיות שאנשים עושים כשהם מנסים לגרום למישהו לשנות את דעתו היא לחפור לו בלי הפסקה. נניח שאני רוצה שהבת שלי תצטרף לצופים, או שאני מנסה לגרום לבעלי להתעמת עם הבוס שלו ולבקש העלאה במשכורת. מכיוון שאני יודעת שההתערבות שלי לא תתקבל בברכה, יש לשער שאני מתכוננת לסבב הבא של המשא ומתן באמצעות התחמשות בנימוקים חדשים ומגוונים.

כשתיקרה בדרכי הזדמנות אני עלולה להסתער על הבת שלי ולומר שאין לה מספיק חברות, להעלות את האפשרות שכל החתיכים נמצאים היום בצופים, לספר שהבת של השכנים נהנית דווקא או להציע לה לשקול צופי ים. באותו האופן אני אציף את בעלי בנתונים כמו עלות חגיגת הבר מצווה המתקרבת, אציין שרצינו להחליף את האוטו, אתן כדוגמה את חברו הטוב שביקש העלאה ודווקא קיבל, ואסביר לו שהחברה רווחית בזכותו. אבל אם עברתם את כיתה ו' אתם יודעים בדיוק כמוני שלהפגזת הנימוקים האלה אין שום סיכוי להשיג את התוצאה המיוחלת.

דגי ליצן במרכז המבקרים ליד חצבה
אייל טואג
להמשך הפוסט

מי אני, מה אני: להסתכל במראה ולראות פנים אחרות

אימוץ נקודת המבט של הצד האחר בקונפליקט משפחתי לא תמיד מספיקה. כדאי להוסיף לה גם את היכולת להבין איך אנחנו נראים באמת בעיני בני המשפחה האחרים

בטור הקודם השוויתי בין משא ומתן עם בני משפחה לבין משא ומתן עם טרוריסטים, והצעתי תיאוריה שלפיה נקודת המוצא הטובה ביותר לניהול משא ומתן בשני המקרים היא ניסיון להבין את נקודת המבט של הצד השני.

זה נכון וגם יעיל, אבל גם כשאנחנו מנסים להבין את עולמו של הסרבן, פעמים רבות אנחנו מתקשים לראות את עצמנו מבחוץ. אנחנו לא מצליחים לדמיין איך אנחנו נראים בעיניהם של בני הזוג או הילדים שעליהם אנחנו מנסים להשפיע, וזו בעיה שמחבלת ביכולת שלנו לפתור את הקונפליקט המתרקם.

אישה מסתכלת במראה
CSA-Printstock / iStockphoto via
להמשך הפוסט

כך מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים (ועם בני משפחה)

אחד החסמים להשגת שיתוף פעולה מבני משפחה הוא הסירוב להבין איך הצד השני בוויכוח רואה את הדברים. הבנת נקודת המבט של האחר ושיקוף שלה כחלק מהשיחה עמו יכולה לקדם את מטרותינו

כשאני רואה בני זוג שמתקשים להשיג מענה לצרכים שלהם והורים שנאבקים לרתום את ילדיהם לשיתוף פעולה עם מטרות לימודיות, משפחתיות או אחרות, אני חושבת שיש דמיון גדול בין משא ומתן בתוך המשפחה לבין משא ומתן עם טרוריסטים.

אחד הטקסטים שהשפיעו עלי מאוד בעניין זה הוא הספר המרתק Never Split the Difference: Negotiating As If Your Life Depended On It (בתרגום חופשי "לא להתפשר: כיצד לנהל משא ומתן כאילו חייך תלויים בכך"), שכתב איש ה-FBI לשעבר כריס ווס (Voss). שנים רבות ווס עסק בתיווך מול חוטפים שדרשו כופר תמורת החזרת החטופים, ובספר הוא מציג את השיטה שבה השתמש. לדבריו, הגישה הפסיכולוגית הזו יעילה לא רק בשיחות שנועדו לשכנע פושעים, אלא גם מול בני זוג, בני משפחה, מנהלים במקום העבודה ובעצם כל אדם אחר.

איור של הורים וילדים ליד שולחן האוכל
איור : עדי עמנואל
להמשך הפוסט

אהבה זה כואב: מהו וגיניזמוס וכיצד מטפלים בו

בדיקה גינקולוגית, שימוש בטמפונים וקיום יחסי מין הם דברים שרוב הנשים עושות בחייהן. אבל ישנן כאלה שסובלות מווגיניזמוס, התכווצות בלתי רצונית של שרירי הנרתיק, ולכן נמנעות מהדברים האלה. שיחה על בריאות וזוגיות עם דנה, שטיפול מתאים שינה את חייה אחרי שנים רבות של כאב

חג האהבה, שחל ב-14 בפברואר, הוא יום שבו אנשים אוהבים להפגין את חיבתם לבני ובנות הזוג שלהם באמצעות פרחים, בלונים, שוקולדים ובילויים משותפים. לפעמים זה נגמר גם בסקס, אקט נעים (כל עוד הוא נעשה בהסכמה) שממצה את הקשר הזוגי הקבוע או הזמני.

אלא שלא כל הנשים נהנות ממין. אחת מהן היא דנה (שם בדוי), שסבלה שנים מכאבים חזקים בכל פעם שקיימה יחסי מין. היום היא בת 35, מנהלת מוצר בחברת היי-טק וגרה עם בן זוגה והכלבה שלהם בדירה תל אביבית טיפוסית, "כזו עם תקרות גבוהות, מרצפות מצוירות ורטיבות בקיר שצמוד לאמבטיה", היא אומרת בחיוך.

מיצב של זוג מקיים יחסי מין בתערוכה "סקס ואבולוציה" במוזיאון במונסטר, גרמניה
INA FASSBENDER / REUTERS
להמשך הפוסט

הלכתי עם הבת שלי למופע דראג. כולם צריכים לעשות את זה

מופעי דראג ותוכניות טלוויזיה כמו "המירוץ לדראג" נעשים פופולריים בקרב בני נוער. אחרי שהלכתי עם הבת שלי למופע של מלכת דראג אני מציעה לכל ההורים לעשות את זה כדי לפתח דיון בריא בנושאים כמו מגדר, דימוי גוף ומיניות

ההוגה הפמיניסטית ג'ודית באטלר לימדה אותנו שמגדר הוא מושג שלא נגזר מעובדות אלא מפיקציה ושהוא תוצאה של הבניה חברתית. באטלר גם ערערה על ההנחה שצריכה להיות הלימה בין המין שלי (אשה), לבין המגדר שלי (אשה) ולבין מושא התשוקה שלי (גברים).

אני רוצה שבתי בת ה-14.5 תקרא את באטלר ואני רוצה לדבר איתה על הדברים שהיא כותבת, אולי אפילו להתווכח, אבל הסיכוי שזה יקרה בעשור הקרוב הוא אפס. במקום זה, אני צופה איתה בסדרת הטלוויזיה "המרוץ לדראג" (Drag Race) של רופול והולכת איתה למופע של מלכת הדראג ויולט צ'אצ'קי במועדון התיאטרון ביפו.

מלכת הדראג ויולט צ'אצ'קי עם שני גברים
מגד גוזני
להמשך הפוסט

מה קורה למשפחה כשאחד מבני הזוג יוצא מהארון

כשפוגשים במשפחה שבה אחד מבני הזוג יצא מהארון נוטים להתמקד בשינוי הנטייה המינית, אבל המשבר האמיתי הוא התפרקות התא המשפחתי והשלכותיה על בני הזוג ועל הילדים. שיחה עם המטפלת הזוגית והמשפחתית דיאנה אידלמן שחוותה משבר כזה בעצמה

דיאנה אידלמן היא שם דבר בעולם הטיפול הזוגי והמשפחתי: מייסדת "בראשית", שירות התמיכה והייעוץ להורים חדשים, ולימים ממייסדות "דיאדה" שבו ניהלה את תחום ההורות והזוגיות בחמש השנים הראשונות לחייה של הרשת פורצת הדרך. אידלמן חיברה את הספר הפופולרי "הכנה להורות" (כתר) והיא מנחת קבוצות ותיקה, ולאחרונה אף הפכה למטפלת EFT מוסמכת.

אידלמן עוזרת לזוגות רבים להתמודד עם משברים קשים, להקים את עצמם אחרי בגידה, להחזיר את החיים למסלול אחרי שלידת הילדים מוציאה אותם מהמסלול ולשקם מערכות יחסים בין הורים לבין ילדיהם הבוגרים. מעטים יודעים שהאשה החמה, הסמכותית והשלווה שנותנת יד לכל כך הרבה משפחות במצוקה עברה בעצמה טלטלה משפחתית עצומה כשבן זוגה ואבי שלושת ילדיה יצא מהארון אחרי 16 שנות חיים משותפים. 

זוג גברים בחליפות מחזיקים ידיים
Vadim Ghirda/אי־פי
להמשך הפוסט

דיני משפחה: הקלף הנוסף של הזוגיות

לימודי משפטים לאנשים שאינם משפטנים יכולים להעשיר את ארגז הכלים של בני הזוג עצמם ושל מטפלות זוגיות ומשפחתיות שמסייעות להם לעבור משברים. שיחה עם המשפטן פרופ' צבי טריגר על דיני משפחה

ירשתי מאבי את ההשקפה שלפיה חיינו רוויים במשפט: גם כשאנחנו לא חושבים שיש קשר בין מה שקורה לנו לבין עולם המשפט, בכל זאת קשר כזה מתקיים מדי יום ומדי שעה. תפיסת העולם הזו תקפה גם לזוגיות, אבל לא רק לזוגות עצמם אלא גם לאלה שמטפלים שבהם במקרה של סכסוך או פרידה.

זו הסיבה לכך שאני רוצה להקדיש את הטור השבוע לתוכנית "תואר שני (.M.A) בלימודי משפט ללא משפטנים", המוצע במכללה למנהל. ייתכן שלא הייתי יודעת על התוכנית הזו לולא היה עומד בראשה פרופ' צבי טריגר, ראש התוכנית לתואר השני בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למנהל, מומחה לדיני חוזים ולדיני משפחה. פרופ' טריגר (צביקה בשבילי) הוא חבר קרוב, ואף פרסמנו ספר ביחד לפני כעשור. יצא לי לשוחח עמו על הנושא הזה ואני חושבת שהתוכנית שהוא מוביל מתאימה במיוחד למטפלות משפחתיות.

השחקנים סקרלט ג'והנסון ואדם דרייבר בסרט "סיפור נישואין"
Wilson Webb / Netflix / AP
להמשך הפוסט

האתגר הסודי של מערכות יחסים

המוסכמה הידועה ביותר בזוגיות היא שאנחנו צריכים שבני הזוג שלנו יתמכו בנו כשאנחנו נכשלים ומתקשים, אבל לפעמים הקושי האמיתי ביחסים הוא דווקא להתפעל מאתנו דווקא כשאנחנו מצליחים

מן המפורסמות היא ש"בני זוג צריכים לתת ספייס אחד לשני". הנחת המוצא הזו נוסחה היטב ברשימה שמצאתי באתר אחר: "כשאנחנו מדברים על זוגיות, רוב הזמן אנחנו מדברים על אומנות החיבור כדי ליצור תחושה גדולה יותר של שותפות. ובתוך היחד הזה יש המתקשים להבין את הערך של נפרדוּת במערכת יחסים אוהבת - במיוחד מכיוון שזה עלול להיות מפחיד כל כך.

"אין ספק שזו אחת המיומנויות הקשות יותר ליישום בזוגיות. אבל העובדה היא שבמערכות היחסים הטובות ביותר שני בני הזוג מבינים, מכבדים ותומכים בצורך המתמשך לחוויה בריאה של נפרדות". אני מסכימה שבזוגיות אנחנו מתמקדים בדרך כלל בחיבור ובשותפות, אבל האם הצורך השני הסמוי מן העין הוא הצורך בנפרדות?

מתוך סדרת הטלוויזיה בית הקלפים: קלייר אנדרווד מושבעת לנשיאת ארצות הברית ולצדה בעלה פרנק
David Giesbrecht/אי־פי
להמשך הפוסט

בזוגיות כמו בחיים עצמם: המדריך לגזען המתחיל

גזענות לא חייבת להיות גלויה אלא יכולה להסתתר מתחת לאמירות כאילו מחמיאות. מסגור קבוצות כמו נשים או מיעוטים באמצעות שיח שמציג את חולשותיהן לצד תכונותיהן הטובות משמר את יחסי הכוחות שבהם הקבוצות המוחלשות נותרות כאלה

אנשים חושבים שקל להיות גזען מוצלח. הטעות הנפוצה ביותר של גזענים מתחילים היא המחשבה שגזענות מבוססת רק על הדבקת סטריאוטיפים שליליים לקבוצה אתנית שהגזען אינו משתייך אליה. שתי דוגמאות בולטות כאן הן: "המזרחים פרימיטיביים" ו"האשכנזים מתנשאים".

לסטריאוטיפ השלילי חלק משמעותי בגזענות, אבל הצעד החשוב ביותר הוא הצמדת תוויות חיוביות דווקא לקבוצה האתנית המסומנת. לא מדובר על חלוקת מחמאות מופרכות על ימין ועל שמאל, כמו "המזרחים נאורים" ו"האשכנזים צנועים". אתם לא יכולים להתחיל להשליך כאן תוויות חיוביות ותוויות שליליות על הקבוצה המסומנת באופן שרירותי - חשוב שתדעו למקם את עצמכם ביחס לקבוצה שמאיימת עליכם מבחינת כוח ומעמד.

יונים על עמוד חשמל
OgnjenO / Getty Images/iStockpho
להמשך הפוסט

חשיפת הפגיעות, הכרת תודה וגם סקס: המלצות לשנה חדשה של זוגיות

השנה החדשה והעשור החדש התחילו לפני כמה ימים, ורבים עוסקים בבחינת חייהם ובחשיבה על דרכים לשיפור. כדי לא להזניח את התחום הזוגי, כמה מטפלות זוגיות מעניקות את הטיפים הטובים ביותר שלהן

בכל תחילת שנה אנחנו מבטיחים לעצמו להיות טובים יותר לעצמנו ולאחרים, לעשות ספורט, לאכול בריא ולישון היטב. אבל מאחר שמותר לקוות שהשנה בכל זאת נצליח להפוך דף, לעשות שינוי, להשתמש בהליכון שקנינו ולהעביר חוט דנטלי, אני מצרפת גם הצעות מעשיות של מטפלות זוגיות לטובת שנה טובה יותר וחיים טובים יותר.

ויוי שמואלי: הקשר הוא זוגי, האחריות היא אישית. קבלת אחריות על החלק שלך בקשר תאפשר לך להתחבר לבן/בת הזוג שלך בצורה בוגרת ומקרבת.

חייל מנשק את בת הזוג שלו מחלון הרכבת לפני היציאה למלחמת העולם הראשונה
ullstein bild via Getty Images
להמשך הפוסט

נחישות, התמדה ותעוזה: הדברים שלמדתי משקרנים

להיות שקרן זו משימה רצינית ומאתגרת. אל תנסו לעשות את זה אם אתם לא מתכוונים להתמיד ואם אתם לא יכולים להתמודד עם ההשלכות

בעבודה שלי עם זוגות ומשפחות אני עדה לא מעט פעמים לגילויים של שקרים קולוסליים, מהסוג שנמשך שנים או שמעורבים בו סכומי עתק, ושמוביל להתפרקות מזעזעת שגובה קורבנות רבים. האירועים הטרגיים האלה גורמים לי לשאול את עצמי איך זה בכלל אפשרי - מה נדרש כדי ששקר יגדל ויתפח לרמה הרסנית כזו? התשובה היא שצריך שניים לטנגו: שקרנים ואנשים שאפשר לשקר להם. הרשימה הזו מתמקדת בשקרנים ובמה שהם מלמדים אותנו על אמירת אמת.

למדו את החומר. שקרים הם לא חומר גלם לאימפרוביזציה. כמו קוסמים וכמו סופרים, שקרנים טובים צריכים להכין שיעורי בית ולדעת את החומר בעל פה.

בובות עץ של פינוקיו
luckyraccoon / iStockphoto via G
להמשך הפוסט

שמחה, עצב, גאווה ונחמה: מה אומרים עלינו החיפושים הבולטים של 2019

רשימת הסיכום של גוגל לשנת 2019 מציגה את הסרטונים שאותם חיפשו עשרות מיליוני אנשים ברחבי העולם. עיון ברשימה מעיד על כך שהדבר שהכי מרגש אותנו הוא רגעי החיבור עזי המבע בין הורים לילדים

מדי שנה מפרסמת חברת הענק גוגל את סיכום השנה בחיפושים ברשת. השנה הסרטון שלה מבליט את האספקט ההרואי המאפיין את המילים שבלטו השנה בחיפושיהם של גולשים ברחבי העולם. צפיתי בסרטון הזה וחשבתי לעצמי שמה שמאפיין את הרגעים, האנשים והאירועים שהגולשים התעסקו בהם אינו ההרואיקה של האנשים - מה שבולט הוא הצורך שלנו לראות שוב ושוב רגעי חיבור מרגשים וחזקים בתוך המשפחה, ובעיקר בין הורים לילדים. העובדה שגם הגיבורים הגדולים בספורט, בצבא ובקולנוע צריכים את החיבוק מהילד שלהם, ושרגעי הקולנוע הגדולים מבוססים על רגעים משפחתיים פרטיים, מעידה על כך שאנחנו זקוקים לחיבוק הרבה יותר מאשר לגיבור.

אתחיל במילות החיפוש Nicolas Mahut, ובעברית: ניקולה מאהו. בחודש יוני השנה בנו של שחקן הטניס מאהו חצה את המגרש ורץ אליו כדי לנחם אותו אחרי הפסד צורב באליפות צרפת הפתוחה. אני יכולה לראות את הסרטון הזה עשר פעמים ועדיין תצרוב לי דמעה בזווית העין. הרגע הזה מציג אספקט נדיר ויקר ערך בקשר שבין הורים לילדים והוא יכולתם של ילדים להיות לפעמים אלה שמנחמים את ההורים שלהם.

טוני סטארק נפרד מאשתו ובתו
צילום מסך מהסרט "הנוקמים: סוף המשחק"
להמשך הפוסט

הסיבה לכך שהתחתנת עם הגבר הלא נכון

נשים רבות מתחתנות עם "בחורים טובים" שנותנים להן ביטחון אבל אחרי לידת הילדים מתאהבות בגברים מושכים שמתעניינים בהן. אלה הדברים שהובילו אותן לעשות את זה

ראובן ויעלי (שמות בדויים), בני 47 עם שני ילדים, יושבים מולי עצובים ומבולבלים. הם הכירו בסוף שנות העשרים שלהם באוניברסיטה: יעלי הגיעה לקשר עם שק של לבבות שבורים וראובן היה לייט בלומר, ולדבריו "עבר מהסינר של אמא שלו למפיות הטייק אוויי של יעלי". האהבה פרחה ונולדו להם בן ובת.

אחרי שהילדים גדלו קצת יעלי חזרה לעבודה ונרשמה ללימודים בתקווה למצוא את עצמה מחדש. ראובן חשב שהכול בסדר גמור עד היום שבו גילה, באמצעות פלאי הטכנולוגיה, שהכול ממש ממש לא בסדר. התברר שיעלי ניהלה רומן סוער עם גבר מבוגר, נשוי אף הוא (להלן "המאנייק"), שאותו הכירה במהלך לימודי ההמשך.

אישה בוהה בתקרה ומאחוריה ישן גבר
YakobchukOlena / Getty Images/iS
להמשך הפוסט

עתיד הפסיכיאטריה טמון בפסיכדליה

כנס של האיגוד לפסיכיאטריה ביולוגית, בהשתתפות חוקרים ומטפלים מהארץ ומחו"ל, משרטט את עתידה של הפסיכיאטריה ומציג את הפסיכדליה כגישה טיפולית יעילה ומרשימה

הכנס השנתי של האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה ביולוגית, שנערך בשבוע שעבר ברעננה, נקרא "חומרים פסיכדליים: חזית חדשה ומתחדשת בטיפול הפסיכיאטרי" והוקדש כולו לפסיכדליה. ד"ר רז גרוס, מהמרכז הרפואי ע"ש שיבא (תל השומר), הוא הרוח החיה מאחורי הכנס, ולשמחתי גם חבר קרוב שיודע עד כמה גדולה האמונה שלי בריפוי הנפשי שפסיכדליה יכולה להביא, ולכן הזמין אותי להנחות את הפאנל שסיכם את היום המרתק והמרגש הזה. זה באמת היה מרגש - אני לא יודעת מתי בפעם האחרונה בכיתי בכנס מדעי, ונדמה לי שלא הייתי היחידה.

פתח את הכנס ד"ר ערן הראל מהמרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב. בהרצאה "האם יש קסם בפטרייה? פסילוסיבין לטיפול בדיכאון עמיד" סקר הראל את הספרות המרשימה, שמבססת את ההתרשמות שלפיה בקונטקסט הטיפולי הנכון, לפסילוסיבין (החומר הפסיכואקטיבי בפטריות) יש יתרונות על פני הטיפול הפסיכיאטרי שניתן כיום לדיכאון עמיד, לצד רעילות נמוכה ותופעות לוואי קלות (אם לא לוקחים בחשבון את התגובות של גיסתך). ד"ר הראל הדגיש את חשיבות הסט והסטינג, כלומר את החשיבות של הבנת כוונותיו ומטרותיו של המטופל וההקשר החיצוני של המקום ושל המלווה, כמו שאר המרצים בכנס.

משולשים בצבעים פסיכליים
ogeday elik / Getty Images/iSt
להמשך הפוסט

מחזיקים חזק: מה עושים בסדנת EFT לזוגות?

טיפול ממוקד רגש עוזר לבני זוג לזהות את הדפוסים השליליים בהתנהגותם ולהשיב את תחושת הביטחון הבסיסי בקשר. סדנה ממוקדת של יום אחד מעניקה להם אפשרות לחזק ביחד את החיבור הקיים ביניהם

בשנים האחרונות ניכרת בארץ פריחה של סדנאות לפיתוח הזוגיות. בשיטוט מקרי ברשת מצאתי "סדנה לריענון האינטימיות והמגע", "סדנה לשיפור תחושת האופטימיות בקשר" ו"סדנה מעצימה ליום הנישואין". זוגות יכולים גם להשתתף בסדנאות ריקוד, בישול או ניפוח זכוכית - הכול במטרה לשפר את הקשר ביניהם.

הייתי שמחה להשתתף בכל הסדנאות האלה (ובטוחה שכשבעלי יראה אותי מנפחת זכוכית הוא יתמלא אופטימיות), אבל עד שאתפנה לכך אני מקדישה את הרשימה השבוע לסדנה אחת בשם "מחוברים" (פרטים כאן), אחת הראשונות מסוגה בארץ, המבוססת על סדנת Hold Me Tight מבית מדרשה של ד"ר סו ג'ונסון, מפתחת גישת הטיפול הזוגי ממוקד הרגש.

איור של בני זוג בבגדי ים רצים ביחד
Burunduk's / Shutterstock
להמשך הפוסט

"את לא מספיק חתולת רחוב בשבילי"

הסיפור הזה מוקדש לכל הגברים שלא הבינו מיהו הגבר הקריפ ולמה נוכחותו בחייה של כל אישה מטרידה כל כך. רשימה שנייה

הרשימה הקודמת שלי במדור זה, שדנה בתופעת הגבר המקריפ, עוררה דיון סוער בטוקבקים. אבל זה לא נעצר שם - הגיעו אלי במייל תגובות אישיות מאוד, נוגעות ללב ומטלטלות ממש. רובן ככולן לא נגעו לו אישית, אבל אחת מהן ירתה לי חץ ישר לתוך הלב, משום שהכותבת שאלה על זהותו של במאי האירועים הספרותיים שאותו הזכרתי ברשימה.

מאחר שהאירוע התרחש מזמן, לא זכרתי את כל פרטיו. מה שכן זכרתי זה שמיד כשחזרתי הביתה מאותה פגישה כתבתי עליה במדוקדק, ופרסמתי את הרשימה במדור האישי שהיה לי באותן שנים במגזין Time Out תל אביב.

איור של יד גברית מנסה לתפוס אישה בשמלה אדומה
erhui1979 / Digital Vision Vecto
להמשך הפוסט

האיש שגורם לך צמרמורת: קווים לדמותו של הקריפ

אחת הדמויות המצמררות בחייה של כל אישה ובת הוא הקריפ. זהו הגבר שתופס את עצמו כאדם חיובי, תמים ושוחר טוב אבל האמת היא שהוא מאיים, מטריד ותוקפני

במלאת שנתיים לתנועת Me too, אני רוצה להקדיש את הרשימה הזו לאחת הדמויות החוזרות בחייה של כל אישה ובת: הקריפ. אתן מכירות אותו - לפעמים הוא הדוד שלך, לפעמים הוא אבא של חברה, לפעמים הוא רופא, אבל תמיד תמיד הוא גורם לך לחוש צמרמורת במורד עמוד השדרה.

זו רשימה ספונטנית של קריפים שפגשתי בחיי: אבא של גילה, שבכיתה ג' הושיב אותי קרוב מדי אליו והראה לי את אוסף האבנים הנדירות שלו. אבא של דנה א', שבטיול השנתי של כיתה ו' ליטף אותי בקרסוליים כשניסה להגיע למושב האחורי של האוטובוס. יוסי, שהתנדב לאמן את נבחרת הבנות בכדורסל של בית הספר היסודי א"ד גורדון ודרש מהבנות לשבת על הרצפה בפישוק רחב ולהתאמן בכדרור בין הרגליים, ואחר כך במשחק חוץ שכלל לינה מחוץ לבית סיפר לנו שאחת הילדות מכיתה חי"ת משתמשת במלפפון "אתן יודעות בשביל מה".

אישה מקלידה וגבר נוגע לב ביד ובכתף
Prostock-Studio / Getty Images/i
להמשך הפוסט

הצצה לחייו של הזוג שמעז להיות פגיע

ספרם של שי אביבי ומיכל ליבדינסקי מדגים איך חשיפת הפגיעות מקרבת בין בני זוג. החשיפה מבוססת על יכולתו של כל אחד מבני הזוג לשאת את הפגיעות שלו עצמו

אחד הדברים שקשה במיוחד להסביר לזוגות במצוקה הוא ההבדל בין להיות פגוע לבין להיות פגיע. זוגות רבים מסתבכים בדיוק בנקודה שבה כל אחד מהם מרגיש שהכאב שלו זועק לשמים, כשבעצם הדבר היחיד שזועק לשמים הוא האופן שבו הוא מתמודד עם הכאב שלו. יש כאלה שצורחים מרוב כאב, ובן הזוג שלהם שומע בעיקר את הצרחות, ויש כאלה שכשכואב להם הם נכנסים למאורה ללקק את הפצעים, ובן הזוג שלהם עומד מחוץ למאורה לבדו וחושב שהם פשוט לא מעוניינים בקרבתו.

ככל שזוגות מתקדמים בתהליך המשותף, כך מפציעים יותר ויותר רגעים של פגיעות, שברוב המקרים מקרבים בין הצדדים. עם הזמן הרגעים האלה משמשים כמגדלור, הבהובים שמסמנים לנו שאנחנו בדרך הנכונה.

שי אביבי וזוגתו מיכל ליבדינסקי
מגד גוזני
להמשך הפוסט

הגיע הזמן שהמוח שלנו ילמד להיגמל מתיאוריות שטחיות

התיאוריה הסוציוביולוגית מנסה למצוא הסברים פשוטים להתנהגות אנושית מורכבת אבל נשענת על מושגים מעורפלים ומנציחה דטרמיניזם גנטי. כמה הערות ביקורתיות על הריאיון עם ד"ר ליאת יקיר

בריאיון חגיגי שהתפרסם השבוע ב"הארץ", חיממה חוקרת ההתנהגות האנושית ד"ר ליאת יקיר שאריות תיאורטיות בנות כמה עשורים, פיזרה עליהן מעט תבלינים פופולריים עכשוויים – "נשים צריכות להיגמל מגברי אלפא ואנחנו צריכים ללמוד לעשות אהבה" - והגישה לנו אותן כמנה עיקרית בארוחת החג.

להלן מבחר מהאמירות הבוטחות שפוזרו לכל עבר:

איור של אישה עם ראש פתוח שבו היא חושבת על אהבה ואושר
איור : שרונה גונן
להמשך הפוסט

"שירות הלקוחות של ארוחת החג שלום, במה אפשר לעזור?"

ארוחות החג הן מיצוי של כל מה שטוב וכל מה שרע ביחסים משפחתיים. אבל אפשר גם אחרת - כל מה שאתם צריכים לדעת כדי לשרוד את קרובי המשפחה שלכם בחג אתם יכולים ללמוד מנציגי שירות לקוחות

לכבוד ארוחות החג הרבות, שמאלצות אותנו לפעמים להתמודד עם בני המשפחה הבעייתיים והתוקפניים ביותר שלנו, אספתי כמה טיפים מאנשים שעושים את זה באופן מקצועי כל השנה - אנשי שירות הלקוחות.

אל תיקחו ללב.

איור של ארוחת חג
pxhereCC
להמשך הפוסט

דברו חלש! סרטוני ASMR מתיימרים לענג אבל יוצרים מצג שווא מפחיד

ASMR הוא שמה של תופעה שבה אנשים חווים צמרמורות עונג בתגובה לגירוי של צלילים מסוימים. ערוצי יוטיוב המכונים ASMR Boyfriend מנסים לספק למוח תחליף מנחם לאינטימיות אבל הם הדבר המקריפ ביותר ששמעתי בימי חיי

מכירה את הרגע שבו בן הזוג שלך מסרב, או לא מצליח, להגיד לך את הדבר הנכון? כן, זה מוכר לך היטב: הוא נוזף בך על שלא היית מספיק אסרטיבית בעבודה אבל את רק צריכה שהוא יגיד לך שהכול יהיה בסדר, או שהוא מספר לך על החרדות הכלכליות שלו כשאת רוצה שהוא ירגיע אותך בקולו החם. קורה גם שהוא כועס ולא מצליח להתגבר על האופן שבו דיברת אל הילדה כשהיא שיגעה אותך, בעוד שאת מייחלת לדעת שיש מישהו בעולם שזוכר תמיד שאת נהדרת, שרואה תמיד את הפגיעות שלך ושלא מאוים ממך גם כשאת קצת דפנסיבית או בלתי נסבלת.

מה כבר ביקשת? שבלילה לפני שהעיניים נעצמות מישהו יכיל אותך ורק אותך? שבבוקר, לפני שהעולם מתחיל לתקוף, מישהו יזכיר לך לקחת נשימה עמוקה וייתן לך חיבוק מנטלי שילווה אותך כל היום? נחשי מה - יש מישהו כזה! אמנם הוא לא באמת בן הזוג, ובטח שהוא לא רק שלך, אבל כשאת כבר שוכבת במטה בעיניים כמעט עצומות יש דרך שבה המוח שלך יכול לקבל את הסם המרגיע הזה. הפתרון מחכה לך ביוטיוב בצורת ערוץ ASMR Boyfriend, ומאות אלפי נשים כבר משתמשות בו.

בחור מדבר במיקרופון
צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב של DennisASMR
להמשך הפוסט

מבקש להכיר צעירה משכילה (רצוי עם דירה)

כיצד נעלם הדגש הכלכלי ממודעות השידוכים בישראל, ומה החליף אותו? קריאה במאמר על מודעות משנות ה-50 מגלה שהצעירים עדיין מחפשים זוגיות אבל מתמקדים בדברים שונים מאלה שעניינו אותם בעבר

"עבור קרובתי, גברת גלמודה, תרבותית, נתינת אנגליה, עדינה ואצילת רוח, ממשפחה מיוחסת מפורסמת, יעלת חן, בגיל 41, לא בלי רכוש, אני מבקש בן זוג מחוג בעלי השכלה דתיים".

החגים כבר כאן, והרווקות היא נושא בוער – ומתברר שהיא הייתה כזו לפני שנים רבות. המודעה המקסימה הזו מופיעה במאמר "מודעות היכרות ושידוכין בעיתונות שנות החמישים" שכתב אייל גינצברג, ושהתפרסם ב"ישראלים", כתב עת של אוניברסיטת בן גוריון. קריאה במאמר הזה גרמה לי לחשוב: מה אנחנו יכולים ללמוד מהשוואה בין מודעות השידוכים העבריות של אמצע המאה שעברה לבין הפרופילים שגברים ונשים ישראלים מעלים לאתרי השידוכים היום?

בני זוג שעומדים להינשא צועדים על חבל דק
Gamma-Keystone via Getty Images
להמשך הפוסט

היום היו מלהקים מישהי שמנה, מישהו שחור ומישהו גיי

הסדרה "חברים" ממשיכה להיות פופולרית גם 25 שנים אחרי ששודרה לראשונה ו-15 שנים אחרי שירדה מהמסכים. שלוש נערות תל אביביות מנתחות את סוד הקסם

הרבה מדי פעמים נדמה לי שפער הדורות ביני לבין בתי נפתח במהירות, אבל יש שני דברים בחייה שגורמים לי להרגיש שהזמן עצר מלכת: אחד הוא תנועת הצופים. אני לא יודעת מה קורה בערים אחרות בישראל, אבל בתל אביב בעשור האחרון כל האקשן קורה שם. השני הוא "חברים", סדרת הטלוויזיה האהובה שאני עצמי הייתי הולכת לישון מול שידורים חוזרים שלה אי-אז בסוף שנות ה-90 בניו יורק, והיום הבת שלי מכירה אותה בעל פה.

הפופולריות של הסיטקום על החבורה הידידותית וטובת הלב אינה מוגבלת לישראל בלבד: "נטפליקס" שילמה 100 מיליון דולר לחברת ההפקות Warner Bros בשביל להמשיך לשדר את "חברים" במהלך 2019, ולפי סקרים שונים זוהי הסדרה השנייה הנצפית ביותר ב"נטפליקס" ארצות הברית, והנצפית ביותר בשלוחה הבריטית של החברה.

ששת השחקנים מהסדרה "חברים"
AP
להמשך הפוסט

השפעת הצבא על החיים, סקס, רוחניות וגירושים בגיל מבוגר

בכנס השנתי של האיגוד האמריקאי לטיפול זוגי ומשפחתי הוצגו מגמות בטיפול זוגי בארצות הברית, שכולן נוגעות בנושאים אקטואליים שההתמודדות עמם קיימת גם בישראל. רשימה שנייה בסדרה

בשבוע שעבר סקרתי כאן את הכנס השנתי של האיגוד האמריקאי לטיפול זוגי ומשפחתי (AAMFT), והתמקדתי בתכנים המשקפים את התמורות שחלות בחברה האמריקאית. בחלקה השני של הסקירה בחרתי לספר על כמה סדנאות שגם בישראל יש מה ללמוד מהן. אלה הם נושאים שרלוונטיים גם לחיינו, ובאופן אישי הייתי שמחה מאוד אם מטפלים ישראלים היו בוחרים לדון בהם בימי העיון המקצועיים שנערכים בארץ.

ההרצאה הבולטת ביותר בהקשר זה הייתה "עבודה עם משפחות צבאיות: תרבות, טראומה קרבית וטיפול". הולי קלי וג'יימס מקולי הציגו לקהל המטפלים המשפחתיים כמה נקודות מבט ודנו באופי החיים בצבא האמריקאי ("התרבות הצבאית"), סקרו את ההיסטוריה של השתלבות מערך בריאות הנפש ומיפו מנקודת מבט מערכתית גם את יוצאי הצבא (שבארצות הברית גורלם לרוב טראגי מזה של לוחמים משוחררים בישראל), בני משפחה של אנשי צבא ואנשי בריאות הנפש העובדים במערכת הצבאית.

חייל אמריקאי פוגש את בתו
U.S. Navy Chief Petty Officer Lowell Whitman
להמשך הפוסט

משפחה כן בוחרים – ואין סוף לאפשרויות

בני זוג שהביאו לעולם חמישה ילדים למרות מאסר ממושך של הגבר, הורים שתמכו בתהליך שינוי המין של בנם ומעורבות של מטפלים בהליכים משפטיים של המטופלים שלהם: אלה רק חלק מהנושאים המרתקים בכנס של האיגוד האמריקאי לטיפול זוגי ומשפחתי. רשימה ראשונה

הכנס המקצועי השנתי של האיגוד האמריקאי לטיפול זוגי ומשפחתי (AAMFT) התקיים בסוף השבוע האחרון באוסטין, טקסס. האיגוד, שנוסד ב-1942, מייצג למעלה מ-50 אלף מטפלים בנישואים ובמשפחה ברחבי ארצות הברית ובקנדה ומחוצה לה.

תוכן ההרצאות והסדנאות בכנס משרטט דיוקן של הבעיות, הצרכים והדפוסים המשתנים במערכות יחסים זוגיות ומשפחתיות בארה"ב. מתוך שפע ההרצאות בחרתי לרכז ברשימה זו, הראשונה מבין שתיים המוקדשות לכנס, את אלה שמעניינות בעיני במיוחד, משום שהן משקפות בעיות שבישראל עדיין אינן מעוררות עניין רב.

אהבה מאחורי הסורגים
terimakasih0 \ PIXABAY
להמשך הפוסט

לא לפחדנים: מטפלים ממוקדי רגש נדרשים להתמודד עם רגשותיהם

פסיכותרפיסטים שרוצים ללמוד טיפול ממוקד רגש צריכים להכין את עצמם לחוויה רגשית רבת עוצמה ולא לפחד מרגשות קשים. ריאיון מיוחד עם הפסיכולוג לז גרינברג, חלק תשיעי ואחרון

בחודשיים האחרונים מתפרסמת סדרת הרשימות הזו, ובמהלכם קיבלתי פניות רבות ממטפלים שמעוניינים ללמוד לעבוד בגישת הטיפול ממוקד הרגש. המקום לעשות זאת בישראל הוא "המכון הישראלי לטיפול פרטני ממוקד רגשות", מיסודם של ד"ר בן שחר וד"ר איב אלון, שהודות להם הגיעה הגישה לישראל. הם גם אלה שאחראים לכך שמטפלים מקומיים זוכים ללמוד ישירות מחוקר בשיעור הקומה של הפסיכולוג פרופ' לז גרינברג, מייסד גישת הטיפול ממוקד הרגש.

אם אתם מטפלים שמעוניינים להעמיק את ידיעותיהם ולבחון כיוון נוסף, תוכלו לקרוא על ההכשרות באתר המכון. לפני כן אני מבקשת להציג בפניכם ברשימה זו, שהיא האחרונה בסדרה, את תמציתה של החוויה המאתגרת שתעברו בדרככם להיות מטפלים בגישה.

צילום מסך מתוך הסרט קונסטנטין
צילום מסך מתוך הסרט מתוך הסרט "קונסטנטין", האחים וורנר
להמשך הפוסט

חושבים על טיפול ממוקד רגש? הכינו את הממחטות

בטיפול ממוקד רגש אתם צפויים לדבר אל כיסא ריק אבל לעבור חוויה רגשית אינטנסיבית. הפסיכולוג לז גרינברג, מייסד הגישה, מסביר כיצד נראה טיפול מנקודת מבטו של המטופל. ריאיון מיוחד, חלק שמיני

בעקבות סדרת הרשימות הנוכחית פנו אלי קוראים רבים וביקשו שאפנה אותם אל מטפלים בגישה ממוקדת הרגש. כדי שיהיה להם ברור יותר איך הטיפול מתנהל, ביקשתי מלז גרינברג, מייסד הגישה, לסקור בקצרה את החוויה הטיפולית הייחודית הזו.

מה תאמר לקוראים ששוקלים להתחיל טיפול פרטני ממוקד רגש?

אישה יושבת בטיפול פסיכולוגי מול מטפל שרושם את דבריה
Katarzyna Bialasiewicz / iStockp
להמשך הפוסט

לזהות את הרגשות ולהגיב באמפתיה: כך תגדלו ילדים מאוזנים רגשית

הסוד להורות טובה דיה מבוסס על כך שההורים ילמדו את הילדים לעבד נכון את רגשותיהם, אבל לפני כן על ההורים לדעת לזהות את הרגש ולהתחבר אליו. ריאיון מיוחד עם הפסיכולוג לז גרינברג, חלק שביעי

אחד הדברים המתסכלים בעבודתי כמטפלת הוא ההכרה בכישלון הידוע מראש של המשימה ההורית. שוב ושוב אני שומעת הורים שעשו כמיטב יכולתם אך החמיצו את ילדיהם בנקודות כואבות. הילדים האלה – שהם כולנו – עלולים לסחוב איתם פצעים רגשיים עשורים שלמים לאחר מכן.

אחדים מאתנו מארגנים את כל חיינו סביב הפצע הזה, כדי לצמצם את המגע איתו, אחרים מודעים לקיומו אבל ממשיכים הלאה. לפעמים, כשאדם אהוב נוגע בטעות בפצע הזה, אנחנו רואים בו מפלצת. ולמרות המחיר הכבד, הטעות ההורית היא לכאורה בלתי נמנעת. אנחנו צריכים להיות הורים מסוג כלשהו, וסביר להניח שאנחנו עלולים לטעות בנקודה מסוימת.

ילד מחזיק מסיכה
Enkhtuvshin Flickr CC
להמשך הפוסט

הסיבה לכך שהתחתנתם עם האדם הנכון

אם אתם רוצים לזוגיות מאושרת יותר אל תאשימו את בני הזוג, אלא השתמשו בכאב שהם גורמים לכם כדי לאתר את פצעי הילדות שלכם ולרפא אותם. ריאיון מיוחד עם הפסיכולוג לז גרינברג, חלק שישי

אחת הכתבות הנקראות ביותר ב"ניו יורק טיימס" בשנים האחרונות היא רשימה של הפילוסוף הפופולרי אלן דה בוטון (Alain de Botton) שנקראת "הסיבה לכך שתינשאו לאדם הלא נכון". דה בוטון מסביר שאנחנו חושבים שבחרנו את בני הזוג שלנו מפני שהרגשנו שהם יגרמו לנו להיות מאושרים, אבל מה שמניע את הבחירה הוא החיפוש אחר המוכר. לטענתו, במערכות היחסים הבוגרות שלנו אנחנו מנסים לשחזר את הרגשות שחשנו בילדותנו, רגשות שמבחינתנו קשורים למשפחתיות.

אני מעריכה שהתזה של דה בוטון פופולרית מפני שהיא מסתדרת עם הנרטיבים שאנחנו מספרים לעצמנו. פעמים רבות מטופלים שלי אומרים משפטים כמו: "עצוב שהתחתנתי עם מישהו שבסופו של דבר התגלה כאדם אדיש בדיוק כמו אבא שלי", או שואלים אותי: "יכול להיות שבחרתי בת זוג ביקורתית מכיוון שאמא שלי הייתה כזו?". אבל בניגוד לדה בוטון, האינסטינקט שלי הוא לומר שאלה סיפורים יפים ותו לא. עם זאת, עד המפגש עם הפסיכולוג הקנדי לז גרינברג התקשיתי להתווכח עם כוח המשיכה של הסיפורים האלה.

אביר מציל נסיכה במגדל שעליו שומר דרקון יורק אש
Image by Tumisu from Pixabay CC
להמשך הפוסט