מהו הסוד שמונע שחיקה בזוגיות - תיאוריית הקשר - הארץ

מהו הסוד שמונע שחיקה בזוגיות

אהבה מאושרת יכולה להחזיק מעמד. כיצד?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בובה של מיס פיגי וקרמיט
האהבה הראשונית והמסתורית היא האמת והרעיון שהאהוב שלנו מוכר עד זרא הוא הפנטזיהקרדיט: A Disney Collectible, CC
עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום

"אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת, הַאִם זֶה טִבְעִי,

הַאִם זֶה רְצִינִי, הַאִם זֶה מוֹעִיל –

מַה תּוֹעֶלֶת יֵשׁ לַעוֹלָם מִשְּׁנֵי בְּנֵי-אָדָם,

שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם"

("אהבה מאושרת", ויסלבה שימבורסקה, תרגום מפולנית: רפי וייכרט)

"אהבה מאושרת" של המשוררת ויסלבה שימבורסקה הוא שיר מתעתע. בקריאה ראשונה קשה להחליט אם המשוררת אירונית ביחסה אל האהבה המאושרת, או שמא האירוניה שלה מופנית דווקא אל המלגלגים על האהבה הזו. בגינת השעשועים שואל אותי אבא מהגן, בחור כבן 45, "אבל תכל'ס, בשלב מסוים זה תמיד נגמר כל הפנטזיית התאהבות הזאת של ההתחלה, לא? זה מה שנקרא שחיקה".

אני משיבה שאני לא מאמינה בשחיקה. זה נשמע נאיבי, כאילו אני חולמת על ב"אושר ועושר" מהאגדות. אבל להגנתי אני קוראת לפסיכואנליטיקאי האמריקאי סטיבן מיטשל ולספרו "האם יכולה האהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן" (הוצאת תולעת ספרים), שיצא לאור אחרי מותו המוקדם מדי. מיטשל היה ממייסדי הפסיכואנליזה ההתייחסותית, שלא ניתן להציג אותה ברשימה הזו. אך חשוב להבין בהקשר זה שתפישה זו אינה רואה את הקשרים החברתיים כאמצעי לסיפוק דחפים מודחקים (כפי שהציג אותם פרויד), אלא מאמינה שהצורך בקשרים חברתיים נמצא בבסיס חיי הנפש שלנו.

אלה היו 20 שניות על פסיכואנליזה התייחסותית. נחזור לשאלתנו, ונחבר בין שימבורסקה למיטשל: האם יכולה האהבה המאושרת להתמיד?

התשובה הקצרה של מיטשל היא: כן.

התשובה הארוכה היא: כן, אבל זה לא קל.

על פי מיטשל, ההתאהבות היא לא פנטזיה. הווה אומר, ההתאהבות היא אכן קסם נדיר ורב-עוצמה. אנחנו יודעים שכשהיא מתרחשת, כמו שכותבת שימבורסקה, האוהבים מרגישים:

"מֻגְבָּהִים זֶה אֶל זֶה שֶׁלֹּא בִּזְכוּת,

זוּג אַקְרָאִי מִמִּילְיוֹן, אַךְ מְשֻׁכְנָעִים

שֶׁכָּךְ נִגְזַר – כִּפְרָס עַל מַה? עַל לֹא-כְלוּם;

הָאוֹר נוֹפֵל מִשּׁוּם מָקוֹם –

לָמָּה דַּוְקָא עַל אֵלֶּה, וְלֹא עַל אֲחֵרִים?

הַאִם זֶה עֶלְבּוֹן לַצֶּדֶק? כֵּן.

הַאִם זֶה מֵפֵר עֶקְרוֹנוֹת שֶׁקֻּיְּמוּ בְּקַפְּדָנוּת,

מַפִּיל מוּסָר מִפְּסָגוֹת? מֵפֵר וּמַפִּיל".

בדיוק משום שהאהבה היא חוויה כל כך חזקה ומטלטלת, טוען מיטשל, היא מעוררת בנו תלות וחוסר אונים ומציבה אותנו בעמדה שברירית ונזקקת. אם בזכות האהוב שלי אני מרגישה כאילו זכיתי בפרס, הרי שיש ביכולתו גם לקחת ממני את הפרס הזה ולזרוק אותי מהאולימפוס אל כדור הארץ, לסבול שם בבדידות.

הפחד הזה הוא פעמים רבות בלתי נסבל. הידיעה האותנטית, הקיומית, שאכן אין דרך להבטיח שאהובי יאהב אותי תמיד, ושהוא לא יעדיף מישהו אחר על פניי, או ישבור את לבי בצורה אחרת, עלולה להיות עינוי. זהו השלב שבו, על פי מיטשל, מתפתחת הפנטזיה האמיתית בקשר: הפנטזיה שבן הזוג שלנו מוכר לנו לחלוטין, יציב וצפוי.

עטיפת DVD של married with children
אם הנודניק השתלטן, המקריח, הלוזר והמשעמם שחי לידי יעזוב אותי, זה כבר הרבה פחות גרועצילום: Cover of Married with children DVD, CC

כלומר, כל אותן תכונות שביחד מכונות "שחיקה" הן למעשה פרי הדמיון שלנו. התלות בבן הזוג האהוב מעוררת כל כך הרבה אימה, שאנחנו עובדים בלהקטין אותו בעיני עצמנו. ככל שאנחנו מפתחים את הפנטזיות השליליות עליו, כך אנחנו מרגישים יותר בטוחים. אם הגבר הכובש, הרגיש, החכם והמושך שהתאהבתי בו יעזוב אותי, אני אהיה שבורה ורצוצה. אבל אם הנודניק השתלטן, המקריח, הלוזר והמשעמם שחי לידי יעזוב אותי, זה כבר הרבה פחות גרוע. וזוהי הבשורה המהפכנית של מיטשל: במערכת יחסים ארוכת-טווח, האהבה הראשונית היא האמת והשחיקה היא הפנטזיה.

כשאותו אבא בגינת השעשועים מבקש ממני לאשר את הפנטזיה שלו, שכל התאהבות נגמרת וכל אהבה נשחקת, הוא מביע את אותה עמדה שמבטאים האנשים בשירה של שימבורסקה:

"הִסְתַּכְּלוּ בַּמְאֻשָּׁרִים הַלָּלוּ:

לוּ לְפָחוֹת הִסְתַּתְּרוּ קְצָת,

מִתְחַזִּים לִמְדֻכָּאִים וּמְעוֹדְדִים בְּכָךְ אֶת יְדִידֵיהֶם!

שִׁמְעוּ, אֵיךְ הֵם צוֹחֲקִים – בְּאֹפֶן מַעֲלִיב.

בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הֵם מְדַבְּרִים – מוּבֶנֶת לְמַרְאִית-עַיִן

וְטִקְסֵיהֶם, הַחֲגִיגוֹת,

הַמְּחֻיָּבֻיּוֹת הַמְּחֻכָּמוֹת זֶה כְּלַפֵּי זֶה –

הַדָּבָר נִרְאֶה כִּמְזִמָּה מֵאֲחוֹרֵי גַּבָּה שֶׁל הָאֱנוֹשׁוּת!"

אם כך, הדבר שבאמת מפחיד אותנו הוא האפשרות שאהבה מאושרת יכולה להחזיק מעמד. הרעיון הזה מפחיד משתי סיבות: האחת, משתמע מכך שיש לנו מה לעשות בעניין הזה, ואנחנו לא יכולים להרים ידיים ולהגיד "שחיקה". הסיבה השנייה היא שהדבר שיש לעשות כדי להחזיק את האהבה שלנו לא כולל כנראה לחכות לאשה שלנו בתחתוני טנגה עור נמר כשהיא חוזרת מהעבודה. זאת משום שעצות שמכוונות אותנו להכניס יותר חידושים וגיוון ליחסים על מנת להחיות אותם רק מבססות עוד יותר את האמונה התת-קרקעית שלנו בשחיקה. כשאנחנו חושבים שאנחנו נלחמים בשחיקה, גם אם אנחנו עושים את זה מתוך אמבטיית קצף לאור נרות, אנחנו למעשה מחזקים את האשליה שמדובר בעובדה קיימת.

הפעולה שמיטשל מכוון אליה היא שונה מאוד ומטרתה להסיר את הלוט מעל הפנטזיה שבן הזוג שלנו מוכר וצפוי. זהו שינוי יסודי ביחס שלנו אל בן הזוג שלנו. אנחנו נדרשים להכיר בו כיצור מסתורי, עמוק, שלעולם לא נוכל להשתלט עליו. אדם נפרד מאיתנו, שתמיד יישאר חלק בו שלא יהיה ידוע לנו. אדם שאהבתו אלינו לא מובטחת ולא וודאית, שנמצא בעצמו בשינוי מתמיד, ושלא יכול להבטיח לנו – גם אם הוא רוצה – שהוא יאהב אותנו גם מחר. זהו גם כמובן שינוי יסודי ביחס שלנו אל עצמנו, משום שהוא דורש מאיתנו להכיר בתלות שלנו באדם שאתו בחרנו לחיות את חיינו, בשבריריות שלנו ובחוסר האונים. כשאנחנו חיים במצב מודעות כזה, ומסכימים להיפרד מאשליית הוודאות המכונה "שחיקה", אפשר להשאיר את תחתוני הנמר במגירה.

ניתן לחשוב על זה גם במונחים של הפילוסוף מרטין בובר. האהוב שלנו הוא תמיד סובייקט ולא אובייקט. הוא לעולם לא "משהו" והוא תמיד "מישהו", בדיוק כמונו. כאן מיטשל משתלב בשיחה. משום שמנקודת המבט של הגישה ההתייחסותית, בדיוק מכיוון שהצורך באחר הוא בבסיס חיי הנפש שלנו, ההכרה בסובייקטיביות של האחר מעמתת אותנו עם האפשרות המתמדת שהצרכים הרגשיים שלנו לא יקבלו מענה, ולכן היא עניין מפחיד.

או אז, כדי לפחד פחות, אנחנו מתחילים להתייחס אל האחר כאל "משהו". יחסינו הופכים מיחסי אני-אתה ליחסים שבובר מכנה יחסי אני-הלז (אני-זה). אותו אהוב, שהיה בעבר סובייקט שרצינו לשמח, ושראינו בשיקולים שלו את השיקולים שלנו, מפסיק להיות אדם בדיוק כמונו, עם מרכז חוויה משל עצמו, והופך להיות בדמיון שלנו אובייקט, מעין יסוד זר שמפריע לנו: האהובה הופכת לאשה המציקה שאנחנו מקטרים עליה עם החברים, האהוב נעשה הבעל המשעמם שאנחנו לא מתעניינים במאבקי היומיום שלו בעבודה. ברור שאנחנו לא יכולים לאהוב יסוד זר ומפריע שכזה. אנחנו מסתכלים עליהם ושואלים לאן נעלמו האהובים שלנו. אנחנו חושבים שהם נעלמו, שהפנטזיה נשחקה, ואנחנו לא קולטים שהם עדיין שם, מסתוריים, חמקמקים ועמוקים כפי שהיו מאז ומעולם. אנחנו אלה שעיוורנו את עצמנו כלפיהם.

הספר של מיטשל קריא וחכם וכולל גם הרבה יותר מזה. אי אפשר לייצג את התזה שלו בדבר יכולתה של האהבה להאריך ימים ברשימה כה קצרה. שימבורסקה מסכמת את העניין ביותר תמציתיות:

"אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת

טוֹעֲנִים כִּי בְּשׁוּם מָקוֹם אֵין אַהֲבָה מְאֻשֶּׁרֶת.

בֶּאֱמוּנָתָם זוֹ יֵקַל עֲלֵיהֶם לִחְיוֹת, וְגַם לָמוּת".

עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום |תיאוריית הקשר

אני מטפלת זוגית, מגשרת לגירושין ומרצה. כמטפלת אני עובדת בגישת EFT, ומוסמכת  לטפל ולהדריך מטפלים בגישה זו על ידי ICEEFT, האגודה הבינלאומית למצוינות בטיפול זוגי ממוקד רגש. יש לי דוקטורט בפסיכולוגיה חברתית, התפתחותית וקוגניטיבית מאוניברסיטת הניו סקול בניו יורק.EFT היא גישת הטיפול הזוגי היעילה והנחקרת ביותר בעולם. בבלוג זה אני מנסה להנגיש תיאוריות פסיכולוגיות שיכולות לעזור לנו להתמודד עם בעיות נפוצות בזוגיות ובמערכות יחסים במשפחה. 

בקליניקה שלי אני מדריכה מטפלים ב EFT, מייעצת לזוגות וליחידים שמבקשים לשפר את הדינמיקה המשפחתית שלהם, ומגשרת בין בני זוג המעוניינים להתגרש בהצלחה, ולשמור על קשר בריא. בימים אלו אני אורחת קבועה ב"פינת היחסים"של חדשות הלילה של ערוץ 2. אתם מוזמנים לבקר באתר שלי www.amaliarosenblum.com

מוזמנים לפנות אליי במייל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ