הספר שילמד אתכם כמה דברים על יחסים בין גברים לנשים - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הספר שילמד אתכם כמה דברים על יחסים בין גברים לנשים

בספרה החדש "פתח גדול מלמטה", אסתר פלד תוהה למה אנחנו עושים עניין מכל הדבר הזה שנקרא אהבה

תגובות

"נסענו אפוא, הגבר הזה ואני, לקנות שואב אבק, ובדרך עצרנו לקנות מיני מזונות לסעודה שאסעיד בה את אורחי. שאלתי אותו אם הוא חושב שזה בסדר, לקנות שואב אבק בלי תחתונים. הוא צחק; הדבר שלהב את דמיונו. כך אמר אחרי שבישרתי לו שאני בלי תחתונים: שאינו יכול עכשיו לחשוב על דבר אחר מלבד התחתונים הנעדרים הללו. אלה דברים שאני מתקשה להבין, ואז אני מייחסת זאת, בפשטנות מפתיעה, לעובדה שאצל גברים זה אחרת. אם מישהו היה נוסע איתי באוטו ומצהיר "אני בלי תחתונים", זה לא היה משנה מבחינתי את פני הדברים כהוא זה: הנסיעה היתה אותה נסיעה, השיממון אותו שיממון, בקיצור, זה לא היה מזיז לי." (מתוך "פתח גדול מלמטה", אסתר פלד, הוצאת בבל).

לא יודעת מה אתכם, אני צחקתי בקול. לדעתי, זו אחת הפסקאות החדות ביותר שנכתבו על ההבדלים בין גברים לנשים. אסתר פלד, שמוכרת יותר בזכות כתיבתה על פסיכואנליזה ובודהיזם ("להרבות טוב בעולם", הוצאת רסלינג 2007,  ו"פסיכואנליזה ובודהיזם", הוצאת רסלינג, 2005), כתבה ספר נפלא על גברים ונשים, או ליתר דיוק על גברים ואישה. על גברים ואישה אחת ספציפית, שהיא בסך הכל דומה-למדי לכותבת, אבל יש ביניהן רווח אוורירי, כמו חולצת פשתן שמצליחה לא להידבק לגוף. וכמו שקורה פעמים רבות כשזה מגיע לאמנות, ככל שהאמנית נכנסת יותר עמוק לתוך עצמה מצד אחד, כך האמנות שלה יוצאת יותר אוניברסלית מהצד השני. המלצתי על "פתח גדול מלמטה" לכל מי שנראה מעוניין במידע שכזה (יש להודות על האמת, גם בפרוס חופשת הקיץ, פחות ופחות אנשים שואלים אם קראת ספר טוב לאחרונה).

עטיפת הספר פתח גדול מלמטה
פתח גדול מלמטה, הוצאת בבל

כשבועיים אחרי שגמרתי לקרוא את הספר, אני ממשיכה לגלות בו עוד רבדים. עכשיו אני חושבת שהוא תשובה לתזת "הזוגיות כשני חצאים משלימים", שנוסחה בבהירות כבר ב"משתה" של אפלטון. על פי אותה מיתולוגיה של האהבה, העולם מלא יחידים שאינם אלא חצאים אבודים של זוגות, שבעבר הדמיוני הילכו על כדור הארץ כיחידה אחת שלמה ומושלמת. על פי פלד, הלא רק שהתפיסה הזו אינה נכונה, היא אינה אפילו לא-נכונה. כלומר, באהבה אין אף יחידה מושלמת. היחיד אינו שלם כשהוא לבדו, אבל קל וחומר ששניים בלתי-מושלמים לא יוצרים משהו שלם ביחד. אין אפילו רגעים של שלמות. בסקס מתרחש משהו, אבל אותו אי אפשר להסביר, אז נשאיר אותו ככה. מהו גבר? מהי אישה? אוסף ההתרשמויות והמאווים המשתנה-תמידית, שמתגלה כשהסקס נגמר. הסקס עצמו נמצא מעבר למלים. מעין טראומה חיובית, אם אפשר לומר דבר כזה. חלום. וכשאנחנו מתלבשים שוב במלים שלנו, אנחנו למעשה מנופפים בהן כבדגל לבן, נכנעים, עם כניסתנו לשפה, לאי היכולת לתקשר. המלים, אם לשאול דימוי של מכרה חכמה, הן כמו "קונדום מברזל", שמצד אחד מגן עלינו, ומצד שני אי אפשר להרגיש איתו שום דבר.

ובכל זאת, על מה הספר?  על פי תפיסות רוחניות שונות, אחרי שאדם מת, נשמתו עלולה להתקע על כדור הארץ. העיכוב הזה קשור, מנקודת המבט המיסטית הזו, בעניינים לא סגורים שהמת צריך עדיין לטפל בהם. לפעמים, על פי האמונות, אלו שעדיין חיים הם מי שלא מאפשרים לנשמת המת לעבור הלאה. מי שרוצה לעזור למת להשתחרר הולך למומחים לעניין. ייתכן שהדבר נכון לגבי נשמתה של זוגיות שמתה.

ב"פתח גדול מלמטה" מלווה המספרת את נשמת הזוג המת, התקועה בעולם, אחרי שהגוף הזוגי גווע והתפצל בחזרה לשני יחידים, שאולי הפכו אפילו לחלק מזוג(ות) חדש(ים). מנקודת המבט של המספרת אנחנו עוקבים אחרי נשמת הזוג המת שתקועה בעולם, בזמן שהיחידים החיים – או לפחות אחד מהם - לא משחררים אותה. 

לפעמים היא כותבת על כך במפורש: "מצד אחר, אם אכן אני הנושאת לבדי, לבדי נושאת בדעתי את הזוג המפוצל, הרי שלחדול מלשאת אותו פירושו לגזור עליו דין מוות, מוות תודעתי. כך, להוציאו להורג בקור רוח, בקור ללא ספק, עכשיו סוף נובמבר ואם אוציא אותו מדעתי החמה יחסית הוא יקפא מקור לבדו ברחובות, בעוד אני משתעשעת לי עם גבר חדש והוא שמח באישה אחרת."

אבל רוב הזמן פלד כותבת על כך בעקיפין: "אני יושבת כאן לבדי וחושבת, האם באמת חייב אדם לחיות עם עוד מישהו. האם זה נורא לוותר על האפשרות לחיות עם ידיד ורע. מה גם שהחיים עם ידיד ורע בדרך כלל נגמרים לא טוב, כלומר מישהו נעשה חולה ואז צריך לטפל זו, או מישהו נעשה חולה ומת ואז צריך להתאבל עליו. יש עוד ואריאציות כמובן: מישהו למשל עוזב אותך כי מצא חבר חדש מעניין יותר, או מישהו הולך וכבה, ובטח יש עוד. עושים עניין גדול מכל הדבר הזה. בכלל, האנושות עושה עניין מכל מיני דברים, בזה אני חושדת כבר זמן רב. עושים עניין מהחיים בשעה שהם לא כזה עניין, ועושים עניין גם מהמוות."

אני מקווה ששני הקטעים האלה מצליחים להעביר את הטון המיוחד כל כך שלה. פלד כותבת בלשון מאופקת ובאירוניה. ויחד עם זאת, הכתיבה מרגישה מאד טבעית, לא מאולצת. על אף שזהו בפירוש "סגנון", עדיין נוצר בי הרושם שכך פלד באמת רואה את הדברים, כלומר, לא הרגשתי שהיא מעבירה את רעיונותיה מבעד למסננת סגנונית לפני שהיא מגישה אותם לקורא. יוענה גונן, מבקרת הארץ ספרים הבינה את הטון הזה בצורה מסוימת מאד: "הגישה המקבלת־אך־המלגלגת של הספר ביחס לצורך האנושי בזוגיות ניכרת כבר בכותרת המשנה שלו, "סיפורים מאוד רומנטיים". תפקידה הלשוני של המילה "מאוד" מתהפך מהעצמה לביטול, והיא משמשת מעין מקל בגלגלי הרומנטיקה. כותרת המשנה מייצגת את עמדתה של הדוברת לאורך הספר: היא מתייחסת לכל העניין הזה של אהבה בסרקזם חומצי, ובכל זאת מתאמצת להשתלב ולמצוא את מקומה בתוכו".

אני לא בטוחה שאני מסכימה עם גונן בנקודה הזו. נראה לי ש"מקבלת אך מלגלגת" הוא תיאור שנשאר כבול בתוך הפרדיגמה ש"עושה עניין", בעוד מה שמפתיע ומושך כל כך את הלב בכתיבה של פלד זה שהיא "לא עושה עניין". כפי שתיארה את זה באוזני אשת ספר, "נדמה שהיא כותבת את זה תוך כדי שהיא מסתרקת".

נדמה לי שפלד הייתה מרוצה מהתיאור הזה.

בתור מי שעבודתה היא לעשות עניין מיחסים רומנטיים, "פתח גדול מלמטה" עזר לי ממש לנשום. לנשום כשאני עמוק בתוך המים הסוערים האלה שנקראים יחסים. פלד, פסיכונאליטיקאית ומתרגלת בודהיסטית, יודעת שיש פערים בלתי ניתנים לגישור בין בני אדם, והיא יודעת שגם לא ניתן לדבר עליהם. אבל בתור סופרת, אין לה ברירה אלא לנסות. ב"פתח גדול מלמטה" פלד היא כמו עיתונאית מלחמה, ששולחת תמונות מהקרב הגדול באמת, וזהו לא הקרב שבין גברים לנשים. זהו הקרב שבין השאיפה הפסיכולוגיסטית לנתח את הרגשות, כלומר לסגור את הפער הקיומי באמצעות השכל וההבנה, לבין ההכרה הבודהיסטית שהחיים הם צורה לא סגורה, עם פתח גדול מלמטה.

.

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות