ארבעה מיתוסים על רומנים מחוץ לנישואין - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארבעה מיתוסים על רומנים מחוץ לנישואין

האם כולם בוגדים? מהי הדרך הנכונה להתמודד עם בגידה? התשובות הן לא בהכרח מה שחשבתם

תגובות
מתוך הסדרה קליפורניקיישן
קליפורניקיישן, שואוטיים

1. כולם בוגדים.

ממש לא. תום סמית', חוקר בכיר במכון NORC, המבצע סקרים חברתיים בסדר גודל לאומי באוניברסיטת שיקאגו, מעריך שבכל רגע נתון רק כ 3-4 אחוז מאנשים נשואים מקיימים קשר מיני עם מישהו מלבד בן הזוג הרשמי שלהם. על פי המחקרים של סמית', לאורך חיי הנישואין שלהם, בין 15-18 אחוז מהאנשים יקיימו קשר כזה לפחות פעם אחת. הסיכון הוא גבוה ביותר בתקופה המכונה משבר אמצע החיים, כשבני הזוג הם בגילאי 40-49. אם עברתם בשלום את הגילאים האלה, הסיכון שתתפרקו מתחיל לרדת.

חוקרים אחרים, שהסתכלו על מחקרים וסקרים שנעשו בתחום המאד עמום הזה, הגיעו למסקנות די דומות: הסיכוי שברגעים שאתם קוראים את השורות הללו, בן הזוג שלכם שולח את הפוסט הזה למאהב/ת שלו הוא בערך 6 אחוז. אבל הסיכוי שלאורך חיי קשר ארוך טווח, אחד מכם ינהל רומן, הוא כנראה בסביבות 25 אחוז.

קשה כמובן לדעת בוודאות כמה אנשים מנהלים רומנים. אם ניהלתם אי פעם רומן מבלי להיתפס, ההיגיון מחייב שגם בכם ניתן לבגוד מבלי שתדעו זאת. ואולי רומן הוא קצת כמו תאונת דרכים: מרגע שהגעת לגיל 18 והתחלת לנהוג, הסיכוי שתהיה מעורב פעם אחת בתאונה שכזו - כלומר שלאורך חייך תמצא את עצמך לפחות פעם אחת משמש בתור צלע אחת בתוך רומן (בוגד, נבגד או "מאהב") - מתקרב למאה אחוז. וכשזה קורה, הביטחון שלנו בכוחה של האהבה להתמיד מזדעזע. ייתכן שהמפגש הזה עם הקצה של האהבה, חוקק בליבנו את התחושה שאף אחד לא בטוח. תחושה שמתורגמת לחשש ש"כולם בוגדים".

2. אם אחד מכם ניהל רומן, סימן שיש לכם בעיות בקשר.

לא נכון. לפעמים אנשים נמצאים במקום הלא נכון, במצב הנפשי הלא נכון, ולא מצליחים להישמר. שליטה בדחפים היא לא רק עניין של ערכים וכוח רצון. יש אנשים שיש להם בעיה של שליטה בדחפים, או של ויסות רגשי, שלא קשורה לבן הזוג. בלי לתת לאף קורא "קלף יציאה מהכלא", חשוב להכיר בכך שלפעמים בן אדם פשוט "נופל". הוא בודד או שהיא עצובה, לו מתחשק, או שהיא שתתה יותר מדי, דבר מוביל לדבר, ואדם יכול למצוא את עצמו מקיים מגע מיני עם מישהו שאינו בן הזוג שלו, מבלי שהדבר מעיד על בעיות בקשר העיקרי.

חשוב לי להבהיר שאני לא חושבת שזה סבבה לעשות משהו שלא מקובל על בן הזוג. זה לא סבבה בגלל שזה מוביל להסתרה, וגורר בעקבותיו שקרים, ושקרים הם משהו שגובה מחיר רגשי ורוחני. אני רק מבקשת להדגיש שהטיפול בכך לא חייב להיות טיפול זוגי, והמוקד שלו אינו בהכרח הזוגיות. במלים אחרות, אם מצאת את עצמך עושה משהו שמחייב אותך לשקר לבן הזוג שלך, הפתרון אינו בהכרח לשתף את בן הזוג בכל מה שקרה, ולשים את הזוגיות על ספת הטיפול. בהתאם לנסיבות שהובילו אותך לכך, ייתכן שאתה צריך יותר עזרה בוויסות הרגשי שלך.

בהקשר זה, חשוב לציין תת-מיתוס, והוא ש"אף אחד לא בוגד, אם יש לו מספיק סקס בבית". אנשים רבים שניהלו רומנים ציינו שדווקא בתקופת הרומן הם חוו פריחה מינית יחסית עם בן הזוג הרשמי שלהם. כמובן שזה יכול להיות ההיפך, וברור שזה גם יכול לעורר דחייה כששומעים את זה. אבל חשוב להבין את זה, בין השאר גם כדי לא להתמלכד בהאשמת הקורבן.

תת-מיתוס נוסף, שחשוב להפריך בקשר הזה, הוא הרעיון ש"גם לנבגד יש חלק בבגידה". אולי כן ואולי לא. אף אחד לא "גורם" לאף אחד לבגוד בו. גם אם הרומן היה דרך לעורר את רגשותיו של הנבגד, תמיד יש דרכים פחות קטלניות לעשות את זה, ויש סיכוי טוב שהנפגע לא היה מודע בכלל לניסיונותיו הכושלים של הפוגע להתקרב אליו רגשית בתקופה שלפני הרומן. בניגוד למה שאנחנו אוהבים להגיד לעצמנו, פעמים רבות בן הזוג שבוגד, הוא לא זה שלא מקבל מספיק בקשר, אלא דווקא זה שנמנע מלתת מעצמו בתוך הקשר.

3. חשיפה של כל פרטי הרומן היא שלב הכרחי כדי לרפא את הקשר.

חשיפת הפרטים יכולה להיראות לנבגד כמו הדרך הנכונה לשקם את האמון בקשר, אבל היא לא בהכרח הפתרון הטוב ביותרמתוך הסרט "קרוב יותר" של המבאי מייק ניקולס

לא בהכרח. פעמים רבות בני זוג, שמנסים להשתקם מרומן, מגיעים למבוי סתום כשבן הזוג הנבגד רוצה לדעת הכל על הרומן, ובן הזוג השני מתנגד לכך. לכאורה, נראה שהם רוצים דברים הפוכים, שלא ניתן לגשר ביניהם. אבל כשיורדים לעומק, מגלים ששניהם רוצים אותו דבר: לייצב את הקשר ולהפוך אותו שוב למקום בטוח. הבעיה היא, שכל אחד מהם מאמין שהדרך שלו היא הדרך הנכונה לעשות זאת. ניתן גם להבין את שניהם בהקשר הזה. הנבגד מרגיש בדרך כלל אובדן אמון, וחשיפת כל הפרטים נראית לו מענה טוב לצורך שלו לשקם את האמון. ואילו בן הזוג שפגע מתמודד עם בושה ואשמה משתקים, ומחיקת הפרטים נתפסת על ידו כתנאי כמעט הכרחי כדי לאפשר לו להצליח לתפקד רגשית בתוך הקשר.

הדבר שהם מתקשים לראות לבד, ושייתכן שיגיעו אליו בטיפול, הוא שהצרכים שלהם אינם סותרים. הפתרון טמון ביכולת שלהם להפוך את הפוגע למקור הנחמה של הנפגע, ובכך להקל גם על הכאב של האחד וגם על הבושה המצמיתה של השני. חשוב להבין, בהקשר הזה, ש SHAMING של הבוגד, עלול להיות מסוכן לקשר, ולהנציח את הלופ השלילי שבני הזוג לכודים בו. מנקודת מבט טיפולית, כדי לעודד את הפוגע לקחת אחריות על המעשים שלו, ועל הנזק שהוא גרם, אנחנו צריכים דווקא להפחית את תחושת הבושה שלו, ולעזור לו לקחת סיכונים רגשיים ולהיחשף מול בן הזוג.

4. השאלה הקריטית היא: האם היה סקס?

לא תמיד. עוצמת הפגיעה הרגשית לא נקבעת על פי העובדות הטכניות של מי עשה מה עם מי, כמה פעמים איפה ובאיזה תנוחות. אמנם ייתכן שהנבגד ירצה לדעת את זה. אבל כאב הוא דבר סובייקטיבי. אשה יכולה לשאת את העובדה שבעלה שכב עם מישהי אחרת, אבל לא את העובדה שהוא עשה את זה בבית שלהם. גבר יכול לספוג את העובדה שבן הזוג שלו בגד בו, אבל לא לשאת את זה שהוא שילם על הבילוי שלו עם היריב בכספים מהחשבון המשותף שלהם וכן הלאה.

מהסיבה הזו, בגידות ללא סקס, יכולות לפעמים להיות קטלניות לא פחות מכאלה שכוללות סקס. בגידה כלכלית, כלומר מצב שבו בן הזוג מועל בכספים המשותפים, כואבת מאד ומפרקת משפחות גם בלי שאף אחד התפשט. ובוודאי שרומן רגשי, שבו אדם זר מקבל רשות להכנס לנבכי נפשו של בן הזוג שלנו, יכול להיות קטלני יותר מהידיעה שנבגדנו פיזית. בנוסף, רומן רגשי עלול להיות מסוכן יותר למערכת היחסים הראשית, בגלל שקשה יותר לסיים אותו מאשר רומן שהתבסס בעיקר על סקס.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות