המרכיבים שיהפכו את חיי המין שלכם למסעירים ביותר - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המרכיבים שיהפכו את חיי המין שלכם למסעירים ביותר

כדי לחוש התעוררות מינית אנחנו זקוקים גם למכשולים אירוטיים - מהם וכיצד ניתן ליישמם?

תגובות

הקטגוריות המובילות ב"סליזי" - אתר סיפורי הסקס הישראלי - הן "יותר מזוג" (101 סיפורים), "בגידות" (83 סיפורים), "שליטה גברית" (81 סיפורים), "קוקהולד" (68 סיפורים) ו"שליטה נשית" (50 סיפורים). קטגוריות מובילות נוספות כוללות את "פנטזיות אלימות" (36 סיפורים), "מחוץ לבית" (36 סיפורים"), "דתיים" (35 סיפורים) ו"השפלה" (34 סיפורים). באתר סיפורי הסקס העברי "הידית", ניתן למצוא בין הקטגוריות המובילות את "צעירים ומבוגרות", "מין בכפייה", "דוסיות", "גילוי עריות" ו"היריון".

לכאורה יש הבדלים גדולים בין הקטגוריות האלה: מי שסיפורי בגידה עושים לו את זה יכול להרגיש דחייה מסיפורים על גילוי עריות, ומי שנדלק מסיפורים על "יותר מזוג" לא בהכרח יתלהב מפנטזיות אלימות. אבל אם נסתכל על הסיפורים האלה מנקודת מבטו של הסקסולוג והמטפל ג'ק מורין, שהתפרסם בזכות הספר The Erotic Mind, נוכל לראות שכל הקטגוריות האלה מעידות על קיומה של משוואה אירוטית שנמצאת בבסיס העוררות המינית שלנו.

מורין ערך סקר מקיף בקרב 350 אנשים בעלי נטיות מיניות שונות, שהתבקשו לספר בפרוטרוט על החוויות המיניות המלהיבות ביותר שהיו להם אי פעם. כשניתח את החוויות הללו (יותר מ-1,000 דוגמאות) מצא שהן למעשה הורכבו ממספר לא גדול של אלמנטים, שמסבירים את התהליך המסתורי של הגירוי האירוטי. הממצא הבסיסי שלו הוא שכדי שנתעורר מינית אנחנו צריכים לחוש שילוב של משיכה ומכשול. החלק של המשיכה הוא מובן מאליו, אבל מהו מכשול? למרבה הצער לא מדובר על זה שאין לנו זמן לסקס. הטוויסט של מורין הוא שחרדה, אשמה, פחד וכעס יכולים, בקונטקסט הנכון ובמינון הנכון, לפעול כמו אפרודיזיאק.

מורין זיהה ארבעה מכשולים עיקריים שמלבים את הגירוי האירוטי: געגועים וציפייה, הפרת איסורים ("אנחנו ממש לא אמורים לעשות את זה"), רדיפת כוח (מצבים של כניעה או של שליטה), והתגברות על אמביוולנטיות כלפי מושא התשוקה ("אני שונאת אותך, נשק אותי"). שני מצבים ספציפיים תורמים במיוחד לתחושה של סערה אירוטית והם: הסיכון להיתפס או להתגלות, ומשיכה לאנשים שנחשבים פרטנרים לא הולמים לסקס (על ידי האדם עצמו או על ידי המעגל החברתי שאליו הוא משתייך). במלים אחרות, בעוד חרדה מופרזת תהרוס לנו את חיי המין (זוהי "דוושת הברקס" שאמילי נגוסקי מדברת עליה), חרדה כשלעצמה אינה סותרת עוררות מינית. יותר מכך: אם נשאיר אותה מחוץ למיטה שלנו, זה עלול להזיק לחיי המין שלנו.

כמטפלת זוגית ממוקדת רגש אני חשה שזו תרומה קריטית לטיפול בקשיים המיניים שמאפיינים קשרים מונוגמיים ארוכי טווח. כשאנחנו מסתכלים על זה כך, אנחנו מבינים מדוע גם במערכות יחסים שבהן בני הזוג נמשכים עדיין זה לזו, יכולה להיות ירידה בתשוקה. מנקודת המבט הזו יש מעט מדי חרדה או מכשול באשר הוא בכל הנוגע לחיי המין של בני הזוג המחויבים: תנאי החיים שלהם לא מאפשרים להם להתגעגע זה לזו; הם לא פוגעים ברגשות הציבור כשהם סוגרים את דלת חדר השינה; הסקס שלהם לא ממלא אותם ברגשות אשם; ואין מהם פרטנרים ראויים לסקס זה עם זו.

המכשול הוא אם כך ה"נישה" שאותה ממלאים רומנים מחוץ לנישואין, וזה גם הדגל שמנופפת המטפלת המינית אסתר פרל. הרי רומן מחוץ לנישואין מייצר באבחת סמס אחת את התנאים הדרושים לסערה האירוטית: הסיכון להתגלות + פרטנר לא הולם לסקס. זה גם מסביר את העובדה שמרבית הרומנים לא מתפתחים ליחסים משמעותיים: הוסר המכשול - פג הקסם האירוטי. אבל בעוד פרל ממשיגה מצוין את הבעיה, לדעתי, ללא עזרתו של מורין היא לא באמת מצליחה להציע פתרון. פרל אמנם שואבת השראה מהפסיכואנליטיקאי ההתייחסותי סטיבן מיטשל, שלפיו אנחנו רק משלים את עצמנו שבן הזוג שלנו שייך לנו, ושאין שום מכשול שמסכן את אהבתו אלינו. אבל בינינו, התובנה של מיטשל דורשת רמת מודעות מאוד גבוהה ומתאימה למיטיבי הלכת של הלב. רומן, כפי שמצביעות העובדות בשטח, הוא פתרון הרבה יותר עממי.

גם בני זוג שנמשכים זה לזה סובלים לרוב מירידה בתשוקה, מורין מסביר למהפואטרי סלאם - נועה לזר-קינן "הערב שוכבים"

אבל רומן – אפילו על פי פרל - הוא תרופה מסוכנת. המינון שנדרש ממנו כדי להחיות את המיניות בקשר המחויב קרוב ביותר למינון שעלול להיות קטלני עבור אותו הקשר. ההצעה של מורין, לחקור את התשוקה שלנו, ולזהות את המכשול או האיסור האירוטי שהכי מפעילים אותנו, היא הרבה יותר מעשית.

אז למה אנחנו לא מסתכלים נכוחה על המכשולים האירוטיים שהכי מגרים אותנו? התשובה בשאלה, כמו שאומרים. רובנו דחקנו לשולי התודעה מצבים של עוררות אירוטית עוצמתית בדיוק משום שהם לא היו "תקינים פוליטית" לפי אמת המידה האישית שלנו. אם למשל מצאנו את עצמנו חשים משיכה כלפי מישהו שאנחנו סולדים ממנו רגשית או ערכית, או שמצאנו את עצמנו מתגרים ממחשבה על פעולה שעלולה לסכן אותנו, מובן שיהיה לנו קשה להרהר בזה בנחת. אבל זה הפרדוקס: הרגעים האלה הפעילו אותנו בדיוק משום שהם היו "לא בסדר". מורין מעודד אותנו להפסיק לחשוב על הרגעים האלה כפתולוגיים ולבחון אותם באופן שיעזור לנו להכיר את עצמנו טוב יותר, וליהנות מחיי מין מסעירים יותר.

המסע לגילוי עצמי מבוסס, ע"פ מורין, על ההנחה שיש קשר בין חוויות הילדות המוקדמות שלנו לבין התבנית האירוטית היסודית שמרגשת אותנו. אם נסתכל בינינו לבין עצמנו על החוויות המסעירות ביותר שעברנו בסקס, קרוב לוודאי שנגלה שהן לא מתפזרות על פני כל הספקטרום, אלא שהן נכתבו על ידי אותו "תסריטאי". התסריטאי הפנימי הזה חוזר פעמים רבות לסיטואציות שהיו מורכבות עבורנו מבחינה רגשית בילדות, ומנסה להתמודד איתן באמצעות הפנטזיות המיניות. ילדה שהוריה ניהלו רומנים בסתר עשויה בבגרותה להיות מופעלת מפנטזיות שבהן היא תופסת את בעלה בוגד בה. נער שעבר טיפולים רפואיים חודרניים וכואבים עשוי להפוך למבוגר בעל פנטזיות מעולם ה-BDSM, וכו'. לא חסרות ואריאציות בקליידוסקופ של הנפש.

זוהי גם הסיבה לכך שחקר הפנטזיות שלנו יכול לשפר את חיי המין שלנו. כי בעוד אנחנו עשויים לחשוב שהסקס הטוב היה קשור לבני זוג מסוימים או למצבים שלא יחזרו, ושמסיבות אלו לא ניתן להגיע לאותם שיאים בתוך הקשר הנוכחי, הרי שזיהוי התבנית הארוטית יכול לאפשר לנו לחשוב על דרכים לייצר את התנאים האלה בתוך חיינו.

נניח שמבחינתך הסקס הכי טוב היה כשאת ובעלך השארתם את הילדים אצל הסבתא, לקחתם סמים ועפתם על עצמכם, וסקס אחר שאת זוכרת לטובה הוא זה שעשית בגיל 20 בחניון עם איזה אידיוט שהוא עצמו זכור לך רק במעורפל. לכאורה המצבים הללו לא קשורים, ולכן אין לך מה ללמוד מהם. אדרבה, ההמלצה להיזכר ברגעי השיא המיניים שלך עלולה להישמע לך כמו רעיון מפחיד שיכול לייצר איום על הקשר הנוכחי שלך. אבל בפרספקטיבה של מורין, ייתכן שהמכשול שהכי מעורר אותך מינית הוא "הפרת איסורים". זיהוי התבנית הזאת יכול לפקוח את עינייך לגבי אופנים אחרים שבהם את יכולה להכניס את התבלין הסודי הזה לחיי המין שלך בזוגיות הנוכחית.

ניקח דוגמה נוספת: נניח למשל שהסקס הכי טוב שהיה לך היה עם בני זוג אבל רק אחרי שנפרדת מהם. זהו לכאורה מתכון שלא ניתן ליישם אותו בזוגיות הנוכחית. אך התמונה תשתנה אם תביני שהאטרקציה לא היתה טמונה בבני הזוג עצמם, אלא בעצם האמביוולנטיות שהרגשת כלפיהם. כלומר, אולי בניגוד אפילו למה שחשבת על עצמך, את לא צריכה לעשות סקס עם בעלך דווקא כשאתם רגועים בצימר ביום הולדת, מסתכלים זה לזו בעיניים, אלא דווקא סמוך לרגעים שבהם מתחשק לך לתלות אותו מהמאוורר תקרה.

כמובן שכדי שהגילויים העצמיים האלה יזינו את הקשר הזוגי, נדרשת יכולת לדבר על סקס באופן שגדול על הרבה זוגות. מפחיד לשתף את בני הזוג שלנו בחומרי הבערה שלנו, אבל התמורה באיכות הסקס שלנו עשויה להיות מאוד משתלמת. בכל מקרה, את הצעד הראשון לשם כל אחד מאיתנו יכול לעשות לבד, משום שהוא פנימי ופרטי וכרוך רק בהשהיית השיפוטיות שלנו כלפי עצמנו ובחמלה עצמית. אחרי הכל, אם "יותר מזוג", "מחוץ לבית" ו"דתיים" הן הקטגוריות המובילות בסיפורי הסקס, אז אולי אתם מוזרים, אבל לא יותר מכל אחד אחר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות