למה בני זוג רבים על שטויות?

התשובה טמונה בתקופת הילדות

עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זוג רב, האשה מכניסה אגרוף בכפפת אגרוף לגבר
כשהיא מבקרת אותו, היא בסך הכל מנסה לקרב אותו אליה ולגשר על הפער שנוצר ביניהםקרדיט: Ryan McGuire
עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום

ערב שיכול היה להיות נחמד התקלקל, ואתם אפילו לא יודעים למה. נדמיין שאתה נכנס הביתה, חיכית כל היום לערב, אתה מסיים שיחה, אבל ברגע שאתה מרים עיניים לחברה שלך, והיא שואלת אם זכרת לקנות אוכל לכלב, אתה כבר יודע שהערב הזה השתבש.  מנקודת המבט שלך, בת הזוג, זה לא כל כך שונה. גם את חזרת הביתה מיום ארוך, בלימודים נניח, ואחר כך עוד עזרת לחברה לעבור דירה. גם את חיכית לראות אותו בערב, לנשיקה, לראות ביחד איזה פרק על הספה. אבל ברגע שהוא נכנס הביתה ואת רואה שהראש שלו בתוך הטלפון, כבר הכל עולה לך, ואת רואה את הערב הזה נשאב לתוך עוד אחת מהמריבות המתישות שלכם. זה מייאש, כי כבר דיברתם על זה הרבה פעמים, וניסיתם להגדיר כל מיני כללים, וכל אחד אמר מה הוא צריך מהשני, ובכל זאת, הנה עוד ערב אבוד.

הנושא הרי לא משנה. לפעמים המריבה עוסקת באוכל של הכלב אבל בפעמים אחרות רבתם על השעות שהיא מבלה עם החברות שלה, לפעמים המריבה עוסקת באופן שבו הוא מתנהג או לא מתנהג אל ההורים שלו, לפעמים הנושא הוא מה לעשות בשבת, ולפעמים הנושא על פני השטח הוא העובדה שאחד משניכם עובד יותר מדי. אבל אם נדמיין אתכם על מסך, וננמיך את הקול, נראה מהצד שזו תמיד אותה המריבה. השאלה היא: אם הנושאים לא חשובים, אז על מה בעצם אתם רבים?

לז גרינברג (Greenberg) וסו ג'ונסון (Johnson), שפיתחו יחד ולחוד את גישת ה-EFT לזוגות (Emotion Focused Therapy for Couples), צפו במשך שנים בקלטות וידיאו של מאות זוגות, והגיעו למסקנה שהריב הוא תמיד על הקשר עצמו. במלים אחרות,  הריב נוצר כשאנחנו חשים שהקשר בינינו לבין בן הזוג שלנו נמצא בסכנה, ושמתוך כך נשקפת גם לנו סכנה. תחושת הסכנה לקשר דוחפת כל אחד מאתנו להשתמש במערכת ההגנה שהוא פיתח בילדותו, והריב הוא למעשה ההתנגשות בין מערכת ההגנה שלי לבין מערכת ההגנה של בן הזוג שלי.

בבסיסה של הגישה מצויה ההנחה שכל אחד מאתנו פיתח כבר בשנות הילדות שלו אסטרטגיה רגשית שעזרה לו להתמודד עם מצבים מאיימים שאפיינו את משפחת המקור. לדוגמה: ילד שיש לו אמא סוערת, מלודרמטית ומציפה, עשוי לפתח מולה סגנון התמודדות המאופיין בפני פוקר, שכלתניות ושליטה עצמית; וילדה שיש לה אבא דיכאוני, מרוחק ונרפה עשויה לפתח מולו סגנון התמודדות שמאופיין בליצנות, פעילות יתר, הסחת דעת ונדנוד.

הנחת המוצא של EFT  היא שהאסטרטגיות הללו מוכיחות את עצמן בילדות, ועוזרות לילדים להתמודד עם תחושת האיום על הקשר בינם לבין ההורים ועם תחושת האיום על העצמי. הקושי מתחיל כשהילדים מתבגרים, נכנסים לקשר זוגי, ומשתמשים באותן אסטרטגיות קדומות על מנת להגן על הקשר הזוגי ועל עצמם.

לד מפוחד מתחבא בין כריות על ספה
אותן האסטרטגיות שסייעו לנו להתמודד עם קשיים רגשיים בילדות מקשות עלינו בזוגיותצילום: ambermb

נחזור לערב ההרוס שאתו התחלנו. נניח שאחרי תקופה של קשיים, הבחורה שלנו מחכה מאוד לערב עם בן הזוג שלה. אבל כשהוא נכנס הביתה, בדיוק ברגע שהיא רוצה לראות את העיניים שלו שמחות לקראתה, היא רואה שהעיניים שלו נעוצות בטלפון. לפי ה-EFT, האיום שהיא חווה על הקשר באותו רגע, ההרגשה הרעה שלה לגבי האפשרות שצורכי ההתקשרות שלה שוב לא יתמלאו, גורמת לה להפעיל מיד את האסטרטגיה העתיקה שבאמצעותה היא היתה מעוררת את אבא שלה מהקיפאון שלו, והיא מתחילה לנדנד לו. כלומר, כשהיא שואלת את בן הזוג שלה אם הוא הביא את האוכל לכלב, היא לא עושה את זה כדי להציק לו, אלא כדי להוציא אותו מהטלפון, לחבר אותו אליה, לגשר על המרחק שהיא חשה שנפער ביניהם.

אבל מה עובר עליו בזמן הזה? הוא, מצדו, רואה שהיא נסערת, גם אם היא עדיין מנסה להסתיר את זה. היא לכאורה בסך הכל שואלת אם הוא הביא את האוכל לכלב, אבל הוא מכיר את הטון שלה ויודע שהוא מבשר רעות עבורו. כמוה, גם הוא יודע שהפנטזיה שלו על ערב כיפי ביחד לא עומדת להתממש, ואפילו גרוע מזה, יכול להיות שיתפתח הוריקן קטן בדירה השכורה עם הכלב. האיום הזה גורם לו להפעיל את דפוס ההתמודדות שבאמצעותו הצליח בילדותו לשרוד בהתפרקויות הרגשיות של אמא שלו, והוא משתתק ומתכנס בתוך עצמו. הוא לא עושה את זה כדי להתעלם ממנה, ובטח לא כדי לחרפן אותה. הוא עושה את זה כדי לתת לה זמן להירגע, וגם כדי לא להחמיר את המצב, כי מניסיון החיים שלו, מדובר במצב של lose-lose: אם הוא יענה לה הוא יסתבך, כי הוא לעולם לא יצליח להגיד את הדבר הנכון, ואם הוא ישתוק היא רק תתרגז יותר.

ומה קורה לה כשהוא קופא? זוכרים את האבא הקפוא שלה? נכון, היא פשוט תגביר את המאמצים שלה לגרום לו להפשיר ולהתקרב אליה. הבעיה נעוצה בכך שהיא תעשה את זה באופן שרק יגביר את הרצון שלו להיעלם ולהתכנס עד יעבור זעם. התוצאה העגומה היא ששני אנשים שבסך הכל רצו ליהנות זה מחברתה של זו, ועשו כמיטב יכולתם להגן על הקשר, מוצאים את עצמם מלקקים את הפצעים כל אחד בפינה שלו.

הצעד הראשון בגישת EFT  הוא אם כך להבין מהו ה״לופ״ הספציפי של הזוג. כלומר, מהי האסטרטגיה הרגשית של כל אחד, למה היא היתה הגיונית בעבר הרחוק, ואיך היא מובילה אותם עכשיו לרחוב ללא מוצא.

ככל שאנחנו מיטיבים להבין איך זוג מסתבך כך אנחנו יכולים בהדרגה לעזור לו לצאת מהסיבוך. מנגנון היציאה מהתקיעות, על פי הגישה הזו, מבוסס על ההנחה שחשיפת הפגיעות הראשונית יוצרת קרבה. כלומר, בשלב ראשון תעזור לי המטפלת לשאת בתוך עצמי את הרגשות הפגיעים (תחושת העלבון, התחושה שאני דחויה, נטושה, תלויה, עצובה, חלשה, מקנאה, חרדה וכו'). זהו שלב קריטי, שמבוסס על התובנה שהרגשות שלנו מתחלקים לרגשות ראשוניים, שקשה לנו לשאת, ורגשות שניוניים, שאליהם אנחנו מתחברים בקלות רבה יותר, והם אלה שאנחנו בדרך כלל מראים לבן הזוג שלנו, כשאנחנו במגננה (לדוגמה, בן הזוג שלי נעלב ממני, אבל הוא לא יכול לשאת את הפגיעות שלו-עצמו, ולכן הוא עובר מהר מאוד להבעת כעס - רגש שהוא מרגיש הרבה יותר נוח איתו).

השלב הבא הוא לעזור לי לשתף את בן הזוג שלי ברגשות האלה. ולאחר מכן המטרה היא שאני אדע לשתף אותו ברגשות אלה כבר ברגע שאני חשה את האיום הראשוני על הקשר, ועוד לפני שאני מזנקת אל ״האקדח״ המטאפורי שלי ומתחמשת באסטרטגיות הילדות שלי. כפי שרואים בקליניקה, לכל אחד מהשלבים האלה יש השפעה מקרבת על בן הזוג.

היכולת לשתף במקום הפגיע לא מתפתחת ברגע וגם לא מתרחשת בעקבות הסבר אינטלקטואלי, אלא באמצעות יצירת אווירה בטוחה בטיפול, באמצעות הרבה אמפתיה ותיקוף, והגברת הביטחון בקשר. תנאים אלה יוצרים רגיעה הדרגתית בין בני הזוג, והיא שמאפשרת לכל אחד מהם לקחת את הסיכון ולחשוף את הכאב הבסיסי שלו מול השני.

תהליך הטיפול ב-EFT מאפשר לזוג "להתאמן" על סגנון ההתמודדות החדש הזה, והמטרה היא להביא את השניים למצב שבו הם יהיו מסוגלים בכל מצב של איום או קושי לתפוס את עצמם בזמן. כלומר, לא לטעון כל אחד את הנשק שלו ולהפנות אותו אחד אל השני, אלא להיאבק יחד בלופ שלהם, להישאר קרובים ולהתמודד עם כל נושא שהחיים עשויים לזמן.

בעזרת הטיפול הם מגלים שהבעיה לא טמונה באף אחד מהם אלא שלופ של מגננות הוא האויב החיצוני של הקשר. כשהתהליך מצליח, כל אחד מבני הזוג יודע לזהות איפה הוא מתגלצ׳ למקומות עתיקים של פגיעות ומגננה. וכל אחד מבני הזוג יודע גם להושיט יד לשני, ולעזור גם לו, שלא להחליק נמוך מדי ולחזור למציאות, המציאות שבה האהוב או האהובה שלנו לא מייצגים את אותו איום קדום שחווינו בילדות, אלא מתקבלים בתור הישות הנפרדת והאוהבת שחולקת אתנו את חיינו.

עמליה רוזנבלום

עמליה רוזנבלום | |תיאוריית הקשר

אני מטפלת זוגית וסופרת, בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה חברתית, התפתחותית וקוגניטיבית מאוניברסיטת הניו סקול בניו יורק. בימים אלה יצא לאור ספרי החדש "זמן שאול" (כתר), שעוסק בפחד לגלות שהחלק הטוב ביותר של חיינו מאחורינו, בחרדה שכל מה שאנחנו חושבים על עצמנו אינו נכון, ובהבנה שברגע שאדם שוקל לעשות עסקה עם השטן, הוא למעשה כבר חתום עליה.

אתם מוזמנים לצפות ב"פינת היחסים" שלי ששודרה בחדשות הלילה של ערוץ 2, לבקר באתר שלי www.amaliarosenblum.com וכמובן לפנות אליי במייל

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ