תנסו את זה בבית: התרגיל שיעזור לכם לשפר את חיי המין והזוגיות

מטפלים מיניים מסייעים לזוגות להתגבר על בעיות בסקס באמצעות "המיקוד החושי". כך תעשו אותו נכון

עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צפרדעים מזדווגות
עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום

התרגיל "מיקוד חושי", sensate focusing, פותח זה מכבר על ידי צמד החוקרים המהפכני מאסטרז וג'ונסון ומשמש מטפלים מיניים כבר לא מעט עשורים כדי לעזור לזוגות להתגבר על בעיות בסקס. קצת כמו אספירין, שעושה דברים טובים מעבר לשיכוך כאבים, כך גם תרגיל המיקוד החושי מקדם את ההתמודדות עם קשיים מיניים שונים, ובנוסף, משמש כלי אבחוני יעיל.

אז אם צלחתם את החגים ואתם עדיין ביחד, הנה הההנחיות לתרגיל, הפשוט לכאורה: בני הזוג (אתם) מתבקשים למצוא זמן שבו שום דבר, אף איש, קבוצת ווטסאפ של הגן, כלב או חתול, לא יפריע לכם. מיותר לציין שכבר בשלב שבו מכבים את הטלפונים יתחילו לצוץ קשיים. לאחר מכן ודאו שבחדר תהיה טמפרטורה שנעימה לשניכם. כמו בשעשועון ריאליטי, בשלב הזה מודחים עוד מספר זוגות. לסיום, התאימו את התאורה כך שתהיה מקובלת עליכם.

השלב הבא הוא הסרת הבגדים. ברמה ההתחלתית של התרגיל, ההנחיה היא להסיר את רוב הבגדים או את מה שאתם מרגישים נוח להסיר, ובכל מקרה להישאר בתחתונים ו/או חזייה. זוהי נקודה קריטית שקשורה לכך שהתרגיל מדגיש הימנעות של מגע באיברי המין, כלומר שדיים/ חזה/פטמות ואזור החלציים מלפנים או מאחור. כל אלו מחוץ לתחום! החוכמה של התרגיל טמונה בכך שהוא משחרר חלק מהחסימות המיניות דווקא משום שהוא באופן מובהק, בהתחלה לפחות, אינו מפגש רומנטי או ארוטי ביניכם.

התרגיל מכתיב במפורש שבני הזוג לא מקיימים יחסי מין ואפילו לא מתנשקים במהלכו וגם בשעות שאחריו. כללי המשחק כוללים גם: הימנעות ממוזיקה ומדיבור וגם הימנעות מנרות, קרמים או כל עזר טקטי אחר שמשמש יונקים כדי להכניס למיטה יונקים אחרים.

חבר המושבעים עדיין לא הכריע לגבי השאלה אם הזוג המתרגל צריך גם להימנע משימוש בחומרים פסיכואקטיביים (בלשון עממית: כוס יין או ג'וינט), אבל השכל הישר אומר שלא כדאי למטפל להגביל את המטופלים באופן שהם לא יעמדו בו. לכן מטפלים רבים היו מבקשים מכם להקפיד שלא להיות לגמרי שתויים או מסטולים, אבל הבחירה להוריד קצת את המתח באמצעות הכימיקלים החביבים על כל אחד היא קבילה.

אז מה כן מותר? התרגיל מתחלק לשני חלקים, המאפשרים לכם להחליף ביניכם תפקידים. בחלק הראשון - אחד מכם הוא הנוגע והשני הוא מקבל המגע. בחלק השני, אתם מתחלפים.

התרגיל מסייע לבני זוג שמתקשים להגיב מינית זה לזהצילום: Pixabay, Creative Commons

ההוראות לנוגע גם הן פשוטות לכאורה: להתמקד בתחושות הפיזיות המתעוררות אצלו תוך כדי נגיעה בבן/בת הזוג. הנוגע עובר בכפות ידיו (יש כאלה שאחר כך משלבים גם מגע באמצעות חלקי גוף אחרים כמו שיער, לחי, שפתיים) על פני גופו של בן הזוג, מכף רגל ועד ראש. הוא עושה זאת פעמיים: ראשית, כשבן הזוג שוכב על הבטן, ושוב כשבן הזוג שוכב על הגב. הנוגע ממקד את תשומת הלב שלו בתחושות כמו חום גוף, מרקם העור, עוצמת המגע (אחרים מוסיפים גם טעם וריח בשלבים מתקדמים יותר של התרגיל).

הרכיב הנוסף הקריטי בהנחיה הוא מה שמכונה היום לעתים מיינדפולנס. מהותו היא זיהוי הסחות דעת כמו עוררות רגשית ("החגים הרגו אותי, איזה דיכאון הכרס שלי"), התעסקות בהערכת המצב ("אני עושה את זה נכון?"), או נדידת המחשבות למחוזות אחרים ("עוד לא שלחתי את חומרי המע"מ לרואה חשבון/ נגמרה הגבינה הצהובה, מה אני אשים לילדה מחר בסנדביץ'?"). כמו במדיטציה, בכל פעם שמבחינים בכך שתשומת הלב נדדה, ממקדים אותה שוב בחושים.

מקבל המגע מתמקד למעשה באותם דברים, אבל עושה זאת מנקודת מבטו. אמצעי התקשורת היחיד שלו הוא הזזת היד של הנוגע אם המגע באזור מסוים לא נעים לו.

יש מטפלים שלא מגדירים את משך התרגיל משום שהם מוצאים ערך אבחוני במשך שעליו מדווחים המטופלים. ברור שזוגות שנכנסו לתרגיל וביצעו אותו במשך חצי שעה כל אחד מתמודדים עם סוגיות שונות מאלו שביצעו אותו במשך חמש דקות, או מאלו שמעידים על הפרשים גדולים במשך הזמן שכל אחד מהם לקח לעצמו בתור הנוגע. לעומתם, יש מטפלים מיניים שמגדירים מראש את משך התרגיל וממקמים אותו למשל במסגרת של עשר דקות על הבטן, עשר דקות על הגב, ואז החלפת תפקידים. כלומר, 40 דקות בסך הכל. כך או כך, נושא הזמן הוא גמיש ואין מינימום רשמי. כשהנוגע החליט שהספיק לו הוא אומר "מתחלפים" (באנגלית אומרים " switch". מן הסתם זוגות ישראלים גם יכולים להגיד "יאללה") ובני הזוג מחליפים ביניהם תפקידים. בנוסח הרשמי של התרגיל זוהי התקשורת המילולית היחידה המתקיימת ביניהם.

בתום התרגיל אתם מתבקשים לא לחפור זו לזה מחד, וגם לא להשתמש בתרגיל כהקדמה לסקס. במקום זה, עליכם לצאת מהמיטה, להתלבש, ואז כל אחד מכם אמור לכתוב לעצמו את רשמיו מהתרגיל; הכוונה אינה לנתח את מעלותיו או מגרעותיו של בן הזוג אלא להעיד על עצמכם ובמיוחד לתעד את מה שאתם חוויתם מבחינה חושית, מה היו הסחות הדעת שלכם, ובאיזו מידה הצלחתם להחזיר את תשומת הלב שלכם לחוויות החושיות שלכם.

לו הייתם בטיפול זוגי או מיני, הייתם מביאים את הרשמים הכתובים הללו למפגש הבא עם המטפל. הרשמים הללו מעבירים מידע עשיר ביותר בנוגע לכל אחד מכם ולדינמיקה ביניכם ומהווים כר נרחב להקניית מיומנויות ולהתערבויות טיפוליות שונות, בהתאם לאסכולה שבה פועל המטפל שלכם.

המטפלים המיניים המנוסים וויינר ואייברי-קלארק, שיש להם מקום חשוב בהבהרת מהותו הטיפולית של תרגיל המיקוד החושי, מסבירים שהוא מסייע לבני זוג שמתקשים להגיב מינית, משום שהוא מאפשר להם לתרגל ריכוז במשהו שהם כן יכולים להתמקד בו, כמו תחושות, ובפעולות שיש להם שליטה ישירה עליהן, כמו החזרת תשומת הלב. זאת במקום להתמקד, כפי שזוגות מתקשים בדרך כלל עושים, ברגשות (כמו חיבה או הנאה) או במשיכה ובעוררות מינית, תגובות שעליהן אין להם כל שליטה רצונית ישירה.

וויינר ואייברי-קלארק מתארים גם שמאסטרז וג'ונסון גילו את היתרונות של התרגיל הזה כשפגשו במעבדה נבדקים שנהנו מתגובתיות מינית טובה. נבדקים אלה העידו שהם נוגעים בבן הזוג שלהם בעיקר כדי להסב לעצמם הנאה, ולאו דווקא כדי להסב לבן הזוג הנאה. בנוסף, הנבדקים הללו הגדירו את מטרת המגע כהתמקדות בתחושות ולא כניסיון לעורר מינית את עצמם או את בני הזוג. לסיום, אותם מרואיינים בני מזל סיפרו שהם דאגו להחזיר את תשומת לבם למתרחש במיטה, כשהיא הוסחה.

אבל מעבר לרקע הקליני הזה, יש לתרגיל גם היגיון תיאורטי. בבסיסו, הוא מפתח אצל כל אחד מבני הזוג את היכולת "להיות לבד בנוכחות האחר", מושג שטבע הפסיכואנליטיקאי דונלד ויניקוט. הורים רבים עוזרים לילדיהם לפתח בילדות את היכולת להתמסר לעושר של עולמם הפנימי, בזמן שהם (הילדים) נהנים מהתחושה שאדם נוסף (ההורה) נמצא לידם, ונוכחותו השלווה והלא-מתערבת מעניקה להם שקט וביטחון. כשאנחנו מתבגרים יש ליכולת הזו השלכות רבות על האופן שבו אנחנו חווים את הזוגיות הבוגרת שלנו, וקל לראות את ההשפעה שיש לה על היכולת שלנו ליהנות מסקס.

במלים אחרות, התרגיל הזה גם מעודד את פיתוח תחושת הנפרדות הבריאה בתוך קשר, ויש שלל סיבות לכך שהתרגיל הזה הוא עמוק. הקושי הוא שבשביל להשיג את היעילות המקסימלית שלו, יש לחזור עליו אחת ליומיים-שלושה. זוהי בעיה לאור העובדה שמטפלים רבים יעידו שזוגות רבים מתקשים לבצע אותו אפילו פעם אחת.

זוהי הסיבה שמטפלים מיניים מוצאים את עצמם בדילמה כשהם מציגים את התרגיל. מצד אחד, הם יודעים שרצוי שהאווירה תהיה מרגיעה ואינטימית. מצד שני, הנחיה כזו היא אם-כל-התירוצים להימנע מהתרגיל. בני הזוג צפויים לחזור בשבוע שלאחר מכן לקליניקה ולהגיד שהם פשוט היו לחוצים מדי, בגלל שיש להם יותר מדי עבודה/ אין להם עבודה, בגלל בעיות עם ההורים/ עם הילדים/ ניתוח של הכלב וכו', ובגלל זה לא ביצעו את התרגיל. זוגות אחרים פשוט מצליחים לריב כל פעם שהמועד שנקבע לתרגיל מתקרב. חלקם אפילו לא יודעים שיש קשר בין הריב לבין הפחד מהתרגיל. אם כי, בראייה טיפולית, גם הדינמיקה הזו היא חומר חיוני שניתן לעבוד אתו.

לאור כל זאת, מדגישים וויינר ואייברי-קלארק, חשוב להבהיר לזוגות שאין צורך או ציפייה שהם יחוו רגש מסוים כלשהו לפני שהם מתרגלים את המיקוד החושי. הם לא צריכים לאהוב את התרגיל הזה, והם אפילו לא צריכים לרצות לעשות אותו. הם לא צריכים להצטיין בו או להתעלות מעבר להוראות שניתנו להם. הם רק צריכים להאמין שהם מסוגלים לבצע אותו.

הפרדוקס הנחמד הוא שמסיבות אלה, אי אפשר להיכשל בביצוע התרגיל הזה. כל עוד ביצעתם אותו ודבקתם בהוראות - זו כמובן הצלחה. ואם "נכשלתם" והתרגיל הידרדר לסקס - אז תוכלו ליהנות מהכישלון המתוק.

עמליה רוזנבלום

עמליה רוזנבלום | תיאוריית הקשר

אני פסיכולוגית ומטפלת זוגית, הנמצאת בחיפוש מתמיד אחרי אסטרטגיות חדשות לשיפור ההרגשה, הבריאות, והגרוב הכללי של החיים - משיטות פסיכותרפיה שונות, דרך מדיטציה, ועד דברים קצת יותר נסיוניים (Biohacking & Lifehacking בלעז).

אני כותבת מגיל צעיר, ספריי (החדש שבהם "זמן שאול") היו לרבי מכר ותורגמו לשפות שונות, והשתתפתי בכתיבת תסריטים שהופקו לטלוויזיה.

אפשר לבקר אותי באתר שלי www.amaliarosenblum.com ומוזמנים ולפנות אלי במייל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ