כיצד רומן מחוץ לנישואים עשוי לשפרם, ומי אשם בו? - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיצד רומן מחוץ לנישואים עשוי לשפרם, ומי אשם בו?

פוסט ראשון בסדרה בעקבות ספרה החדש של המטפלת הזוגית אסתר פרל על רומנים ובגידות

תגובות
זוג מתנשק
AFP

אסתר פרל עשתה את זה שוב. המטפלת הזוגית שטלטלה זוגות ברחבי העולם לפני כעשור עם ספרה הפרובוקטיבי "אינטליגנציה ארוטית" הוציאה ספר חדש על נושא ישן: רומנים מחוץ לנישואים. הספר, The State of Affairs, הוא במובן מסוים התשובה לשאלה שהוצגה על ידה ב"אינטליגנציה ארוטית". השאלה היתה: האם אפשר לשמר מתח ארוטי ביחסים מונוגמיים ארוכי טווח? התשובה של פרל, במילה אחת, היא: אפשר. ובשתי מלים: אי אפשר.

הספר הראשון הבהיר היטב שהקונספט שלפיו בני זוג אמורים להיות גם נאהבים וגם החברים הכי טובים שווק להמונים מבלי שעבר הוכחת היתכנות. אבל לעומת תרומתה המשמעותית להגדרת הבעיה, הפתרון שפרל הצביעה עליו בזמנו היה עמום ומופשט. אם נישואים הם חיידק שמכלה את התשוקה המינית של בני הזוג זה לזה, האנטיביוטיקה, לפי פרל, מבוססת על שימור תודעת ה"שלישי", אדם אחר פוטנציאלי, שיכול להוות אובייקט ארוטי עבור בן הזוג שלנו, או רואה אותו ככזה. תפקידו של אותו שלישי - אמיתי או מדומיין - הוא להזכיר לנו לא לקחת את בן הזוג שלנו כמובן מאליו.

במלים אחרות, ב"אינטליגנציה ארוטית" נראה היה שפרל מנסה להישאר בגבולות ההשראה של הפסיכואנליטיקאי ההתייחסותי סטיבן מיטשל. מיטשל פירש את השעמום שלנו מבן הזוג כאשליה שאנחנו מייצרים כדי להפחית את החרדה שמעוררת בנו התלות באותו אדם. האשליה הזו מאלחשת את הכאב הטמון בידיעה שאנחנו בונים את זהותנו ומפקידים את ליבנו בידי אדם שאינו באמת ידוע לנו, מעצם היותו אחר, אדם שמשתנה על בסיס יומיומי כמונו ממש, ושאין שום ערובה לכך שיישאר מסור לנו לנצח.

זה רעיון חזק, מטלטל ורומנטי, אבל הדרך של מיטשל להשאיר את התשוקה ביחסים דורשת מודעות עצמית בודהיסטית כמעט. לעומתה, רומן הוא דרך הרבה יותר זריזה של אדם נשוי להחזיר תשוקה לחייו (אם לא מתקטננים על זהות הפרטנר). מה שמביא אותנו לספרה הנוכחי של פרל. בספר The State of Affairs, פרל עוזבת את הפתרון התיאורטי ומתמסרת לחקירה של הפתרון המעשי הנפוץ ביותר לבעיית "חדר המיתות" של הזוג הנשוי: רומן עם אדם אחר.

בתקשורת מציגים את פרל כמתירנית שמאפשרת לבוגדים להשתחרר מנקיפות המצפון שלהם. כותרת הביקורת על ספרה במגזין "הניו יורקר" היתה: "להגנת הבוגדים". אבל קריאה בספר הותירה אצלי רושם שונה. גם אם פרל חושבת שריבוי רומנים הוא תופעת לוואי צפויה של מוסד הנישואים, היא מודעת לנימים הדקים ביותר של הסבל של בן הזוג הנבגד. היא לא מקלה ראש לרגע בכאב המרסק, בניתוץ הזהות, בבושה ובאבל שחווה מי שמגלה שבן הזוג שלו שיקר לו וניהל מערכת יחסים ארוטית עם אדם אחר, מאחורי גבו.

הייחוד שלה הוא שבעוד היא מטילה אחריות גדולה על בן הזוג שבגד, היא לא שופטת את המצב הרגשי שלו טרם הבגידה, ולא מתעניינת בדיון מוסרי בשאלת הנאמנות. מבחינתה, הצביעות הגדולה ביותר אינה כפל הפנים של בן הזוג הבוגד אלא של החברה שאנחנו חיים בה. חברה, שמצד אחד מקדשת מונוגמיה ארוכת שנים, ובמקביל לא מאפשרת דיון פתוח וריאליסטי בטבע התשוקה והמיניות. התוצאה היא מיליוני זוגות מפורקים ומיליוני אנשים שמרגישים שנכשלו באחת המשימות האזרחיות והאישיות החשובות ביותר, בגלל אופיים החלש ולא בגלל שהמגרש באמת עקום.

הנקודה השנייה שמייחדת את פרל היא האמונה שלה שהתמודדות עם רומן יכולה לשפר את חיי הנישואים. בספר היא מתארת, באופן משכנע ועמוס בדוגמאות קליניות, זוגות שהחלימו מבגידה ורקמו קשר טוב יותר, אמיתי יותר, ומספק יותר מבחינה ארוטית מזה שהתקיים ביניהם במקור. באחד הפרקים המרתקים בספר פרל מאירה את הנושא מהזווית הלא שגרתית הבאה, "זוגות רבים שאני רואה מתביישים להודות בעוררות הארוטית האינטנסיבית, שלפעמים מתעוררת בעקבות גילוי של רומן. "איך אני יכולה לחשוק במישהו שבגד באמון שלי? אני כל כך כועסת עליך, אבל אני רוצה שתחזיק אותי". ולמרות זאת, הצורך להתחבר פיזית אל מי שזנח אותנו הוא ענין נפוץ במידה מפתיעה. ארוס אינו משתלב בהרמוניות עם החלקים הרציונליים שלנו. בספרו "המוח הארוטי", הסקסולוג ג'ק מורין מזהה את ארבע אבני היסוד של הארוטיות. "געגועים - הכמיהה למה שאינו קיים – הם במקום הראשון". לאור זה אנחנו יכולים להבין מדוע חרדת האובדן שמופעלת אצלנו על ידי בגידה יכולה להצית אש שבמקרים מסוימים הייתה כבויה במשך שנים [...]. אין כמו המבט הארוטי של השלישי כדי לקרוא תיגר על התפיסות המבויתות שלנו זה על זו".

בתקשורת מציגים את פרל כמתירנית שמאפשרת לבוגדים להשתחרר מנקיפות המצפון שלהםTED

בחרתי בציטוט הזה משום שהוא מדגים מדוע מנקודת מבטי כמטפלת זוגית בגישת טיפול ממוקד רגש, גם אם אפשר לחלוק על חלק מהתפיסות של פרל (ואתייחס לכך בפוסטים הבאים), יש לספרה החדש חשיבות עצומה. השפעתו המיטיבה שלThe State of Affairs נעוצה בראש ובראשונה ביצירת דיון רציני ומעמיק ולא מוסרני ושטחי בתופעת הבגידות והרומנים. השתיקה שלנו כחברה סביב הנושא הזה מגבירה את סבלם של הנבגדים, שתקועים לבד עם הבושה והכאב שלהם, בדיוק בתקופה שבה הם צריכים הכי הרבה חום ותמיכה. במקביל, השתיקה והצביעות שמקיפות את הקשיים המיניים ביחסים מחויבים מבודדות את כולנו, ובאופן הזה משביחות את התנאים שבהם נוצרים רומנים.

באופן אישי, אולי בדומה לפרל, אני אוהבת לעבוד עם זוגות שמנסים להשתקם מרומן. לפני עשר שנים אבא שלי התנדנד כמה חודשים בין חיים למוות ביחידה לטיפול נמרץ בתל השומר. למרות שהוא לא הצליח לצאת מזה, ולמרות שהחודשים האלה היו סיוט, אני זוכרת מאוד לטובה את הצוות הרפואי ביחידה. ואני זוכרת גם את ההילה המיוחדת שעטפה אותם מבחינתי, אנשים שעובדים בקו התפר שבין חיים למוות. יחידת טיפול נמרץ נראתה לי כמו הגבול הפיזי של היקום, אותו קצה ליטרלי במפות עתיקות שממנו נשמטים אל האין-סוף. בעבודה עם זוגות שמנסים לצאת מתחת להריסות של רומן יש מבחינתי ממד דומה. האהבה של הזוגות האלה הגיעה אל הסף. חלק מהזוגות יישמטו אל האין-סוף וחלק יצליחו לחזור אל החיים. בין אם יחזרו אל העולם ביחד ובין אם לחוד, התקופה שבה בני זוג מתמודדים עם גילוי של בגידה יכולה להיות תקופה מיוחדת ביחסים, לימבו של אמת וכנות שנדיר להגיע אליהן ללא איום קיומי.

לכל האנשים האמיצים האלה, שנותנים לי את הזכות ללוות אותם בהליכתם על פי התהום של הזוגיות, אני מקדישה את סדרת הפוסטים הנוכחית, שבהשראת ספרה החדש של פרל תעסוק בהיבטים שונים של רומנים ובגידות. ואם החיים שלכם הושפעו מרומן או בגידה באופן דרמטי, ואתם רוצים לספר לי על כך, אשמח אם תכתבו לי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#