להיות מונוגמישים: איך יחסים פתוחים יכולים להיטיב עם חיי הנישואים?

אולי אפשר להיות בקשר פתוח במקום להתגרש? רשימה רביעית ואחרונה בסדרה

עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שלוש חיפושיות מזדווגות
עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום

"לבעלי ולי יש בעיות כמו לכל זוג, אבל אני עדיין מחייכת כשאני רואה אותו נכנס לחדר, ואנחנו עדיין נותנים ידיים כשאנחנו הולכים ברחוב. בשבע השנים האחרונות היינו "מונוגמישים". זה התחיל עם אמירה בסגנון "אם אי פעם תבגדי בי וזה יהיה קטע חד פעמי, אני מעדיף לא לדעת". ואז, כשלבעלי היה יום הולדת 40, עשינו שלישייה עם ידידה. ובסיטואציה ההיא, כשראיתי אותו ברגע האמת, לא חשתי את הקנאה שתמיד פחדתי ממנה. אין לנו ספק שהקשר שלנו נמצא בעדיפות עליונה, ומספיקה לנו הידיעה שיש לנו את האפשרות להתנסות במשהו קצת שונה מעת לעת, כדי לגרום לו להרגיש כמו סמל מין (ואני המרוויחה העיקרית מכך!). אני עצמי לא כל כך בעניין של סקס בלי רגשות וחיבה, ולכן ההרפתקאות שלי מחוץ לקשר היו מוגבלות למדי. לא סיפרנו למשפחות שלנו ולא ליותר מכמה חברים. אני לא רוצה להתמודד עם השיפוטיות של אנשים אחרים".

הציטוט הזה התפרסם לפני כחמש שנים במדור של היועץ המיני דן סוואג', שטבע את המונח "מונוגמיש", שנשמע בעברית אפילו יותר טוב מאשר באנגלית. המושג מתאר אורח חיים שהוא ברובו מונוגמי אך מאפשר פתיחה כלשהי של היחסים, בהסכמת שני הצדדים (או יותר). ברשימה המכוננת שלו העלה סוואג' את הטענה שאנחנו מניחים שכל צורה של יחסים פתוחים מובילה לכישלון, משום שאנחנו שומעים רק על הניסיונות שאכן נכשלים. אם נישואים התפרקו בגלל רומן או בעקבות אדם שלישי שנכנס לקשר בדלת האחורית, אנחנו כבר נשמע על זה. אבל כמעט שלא מזדמן לנו לשמוע על זוגות מאושרים שאינם מונוגמיים. ולא מכיוון שהם לא קיימים, טען סוואג', אלא מכיוון שהם שומרים על שתיקה, משום שהם חוששים שנתייחס אליהם כאל חולי מין מסוכנים הנמצאים בדרך המהירה לרבנות.

הטענה שפתיחת היחסים יכולה להיות דרך טובה להציל את הנישואים חיונית על מנת שנוכל לסכם את ספרה של אסתר פרל, THE STATE OF AFFAIRS, שלו הקדשתי כבר שלוש רשימות. פרל מאז ומעולם ראתה בהכרה בטבעה הפראי של התשוקה את הפתרון לבעיות בזוגיות. "אל תבינו אותי לא נכון", מבקשת פרל, "יחסים לא מונוגמיים אינם מזור לכל הפצעים והם לא משמשים הגנה נגד בגידה. אבל כשאני רואה אנשים שסובלים ושנדחקים לקבל החלטות שמקשות על כל הצדדים, אני רוצה לפחות להיות מסוגלת להעלות את האפשרות שהם יפתחו את הנישואים שלהם. [...]. הרעיון שאפשר לאהוב אדם אחד ולקיים יחסי מין עם אדם אחר מצמרר אותנו. אנו חוששים כי מרגע שייחצה גבול אחד, יקרסו כל החומות. וזה באמת עלול לקרות. אבל כמו שיותר מדי אנשים מגלים, נישואים מונוגמיים הם משענת קנה רצוץ. יתרה מכך, אני לא רוצה לשתף פעולה עם אשליות. יותר מדי אנשים מעמידים פנים שהם עובדים על הצתת התשוקה שלהם מחדש. הם אוהבים את הרעיון אבל הם בעצם לא רוצים להתמודד עם המציאות. הם רוצים את המשפחה, את החברות, או את החיים שבנו יחד; הם לא באמת רוצים לקרוע זה מזה את הבגדים. כאשר הכתובת הזו על הקיר, האין זה ייתכן שהפתרון הלא-מונוגמי עדיף על פני גירושים? חוסר הנכונות לשקול את האפשרות הזו מוביל להרס של יותר מדי שותפויות אכפתיות ושל משפחות מאושרות ויציבות".

השאלה הגדולה היא, לכאורה, האם יחסים פתוחים יכולים לעבוד. לסוואג' ופרל יש המון ניסיון, אבל, לדעתי, מדובר בשתי שאלות שקורסות זו לתוך זו, ושלכל אחת מהן תשובה אחרת. מזוגות שפגשתי בחיי למדתי שיחסים פתוחים יכולים לעבוד. כמו בציטוט שפתחתי איתו את הרשימה שלפניכם, זה יכול לעבוד אם פתיחת היחסים נעשית בהסכמה מלאה, בהבנה שהקשר הזוגי הוא הקשר הרגשי והמיני החשוב ביותר בחייהם של שני בני הזוג, ואם ההסכם מתעדכן לפי הצורך. עד כאן אני בדעה אחת עם סוואג' ועם פרל.

האם פתיחת היחסים היא פתרון טוב ליחסים שאיבדו את הלהט המיני? דן סוואג' ואסתר פרל בדיון משותףקרדיט: Talks at Google

אבל האם פתיחת היחסים היא פתרון טוב ליחסים שאיבדו את הלהט המיני? בנקודה הזו אני חולקת על פרל. הרקע שלי כמטפלת זוגית ממוקדת רגש משפיע עלי כמובן. אני מאמינה שאנשים שפותחים את היחסים שלהם מתוך תפיסת עולם מינית דומה, שמצליחה לחגוג את האירוטיות שלהם תוך כדי הכנסת שלישי זה או אחר למיטה שלהם, משתייכים לקבוצה אחת. זוהי קבוצה שונה מאוד מהקבוצה שאליה משתייכים אותם אנשים "בנאליים" יותר, שהפנו את התשוקה שלהם לאחרים אחרי שאיבדו את החיבור האירוטי לבני הזוג שלהם.

אנשים כאלה ("וניל" כמו שקוראים להם לפעמים), שלא הגיעו לפורמט המונוגמיש מתוך קשר בטוח אלא מתוך קשר שבור, יתקשו להערכתי למצוא בפתיחת היחסים פתרון ארוך טווח לנישואים מחוסרי תשוקה. מי שהקטע שלו הוא סתם-מונוגמי ולא מונוגמיש יצליח אולי להחזיק ככה מעמד זמן מה, מכיוון ששוב יהיו בחייו גם סקס לוהט וגם קשר יציב. אבל בסתר ליבו, אני מאמינה, ברוב המקרים הוא ימשיך לחפש מישהו שיכול להציע לו את כל החבילה. וכשהוא ימצא את המישהו הזה, שגם רוצה לעשות איתו סקס וגם רוצה אחר כך לישון איתו כפיות כל הלילה, הוא יפרק סופית את הדחליל שנקרא הנישואים שלו.

עמליה רוזנבלום

עמליה רוזנבלום | תיאוריית הקשר

אני פסיכולוגית ומטפלת זוגית, הנמצאת בחיפוש מתמיד אחרי אסטרטגיות חדשות לשיפור ההרגשה, הבריאות, והגרוב הכללי של החיים - משיטות פסיכותרפיה שונות, דרך מדיטציה, ועד דברים קצת יותר נסיוניים (Biohacking & Lifehacking בלעז).

אני כותבת מגיל צעיר, ספריי (החדש שבהם "זמן שאול") היו לרבי מכר ותורגמו לשפות שונות, והשתתפתי בכתיבת תסריטים שהופקו לטלוויזיה.

אפשר לבקר אותי באתר שלי www.amaliarosenblum.com ומוזמנים ולפנות אלי במייל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ