"אני מתה ללא מין". איך לדבר אל בן הזוג שלנו כך שישמע אותנו? - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אני מתה ללא מין". איך לדבר אל בן הזוג שלנו כך שישמע אותנו?

אם נצליח להבין את נקודת המבט של בן הזוג, נוכל להגיע אל לבו. פוסט שני בסדרה

תגובות
איור של זוג שמנסה לתקשר
mohamed_hassan, Pixabay

אוקיי, הבנו, חשיפת הפגיעות מקרבת. אבל פעמים רבות אנחנו מדברים עם בן הזוג שלנו מכל הלב ועדיין מקבלים תגובה שלילית. הרגעים האלה יכולים להיות קטלניים ממש מבחינה רגשית. לבנו כבר פתוח, אנחנו רגועים, לא ביקורתיים ולא במגננה, ועדיין ניסיונות ההתקרבות מתפוצצים לנו בפנים. הסיבה לכך עשויה להיות טמונה בכך שאנחנו עדיין מאוד מרוכזים בעצמנו. בחרתי בשני מיילים שקיבלתי, שמייצגים מצבים שאני רואה בקליניקה לעתים קרובות, כדי להדגים מהו הרכיב הסודי של דיבור גלוי לב, שיכול לעזור לבן הזוג שלנו לשמוע אותנו.

עמליה שלום,

בעלי ואני תקועים בלופ השלילי. התפקידים שלנו אם אני מבינה את זה נכון הם של "רודפת" ו"נמנע". במריבות אני נוטה להיות ביקורתית וכועסת ואני תוקפת אותו. היום אני כבר יודעת גם שהדרך הזאת לא עובדת ושהוא מרגיש מאוים ומותקף. הבעיה היא שכשאני מנסה לדבר אתו בצורה אחרת, זה לא הולך. בליל הסדר קרה משהו שממש שבר אותי. אירחנו את ההורים משני הצדדים ועמדנו במשימה יפה מאוד, אבל אז בסוף הערב ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו, שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ושאין דבר שאני רוצה יותר מאשר שהנישואים שלנו יצליחו, כי בלעדיו אני מרגישה שאני לא שווה כלום. אמרתי את זה מכל הלב, אבל התגובה שלו היתה מאכזבת ומעליבה ביותר. הוא פשוט עמד שם שותק, וחייך קצת, אבל לא אמר שום דבר! אני בוכה כבר ימים, אין לי מושג איך לדבר איתו, ואני מרגישה ממש מיואשת.

יעל (שם בדוי)

יעל שלום,

אני שומעת כמה את מתאמצת להציל את הקשר שלך ושל בעלך. את קוראת, מנסה ליישם, ומנסה גם להסב את תשומת לבו להצלחות שלכם, ולמרות הכל, את שוב ושוב מרגישה דחויה ובודדה. יש לי השערה לגבי הסיבה שבעלך לא הצליח להגיב אלייך באופן שבו קיווית אחרי ארוחת ליל הסדר. המחקר הפסיכולוגי הקיים מעלה את ההשערה שבמוח שלנו יש שתי מערכות שסוקרות את הסביבה תמידית. מערכת אחת מחפשת סימנים חברתיים חיוביים, שמעודדים קרבה, והמערכת השנייה תרה באופן מתמיד אחרי איומים וסיבות להתרחק. מערכת דומה מתקיימת גם בכל הקשור לעוררות מינית, וכתבתי עליה בעבר. המערכות הללו פועלות במקביל, וההחלטה שלנו אם להתקרב או להתרחק מאדם או מסיטואציה נובעת משקלול שהמוח עושה, אחרי שכל אחת מהמערכות הללו מגיעה למסקנה שלה.

אחבר עכשיו את הרעיון הזה יחד עם התפקידים שאנחנו "מלוהקים" אליהם בזוגיות: הרודפת והנמנע במקרה שלכם. על פי גישת הטיפול ממוקד הרגש, כפי שאת כבר יודעת, רוב הזוגות נתקעים בלופ שבו אחד מהם מנסה להציל את הקשר באמצעות פעולות שנחוות לשני כרדיפה, ואילו השני מנסה לייצב את הקשר באמצעות פעולות שנראות לראשון כמו הימנעות. הפתרון מתחיל לבצבץ כשבני הזוג מבינים ששניהם למעשה נאבקים על הקשר, ורק לכאורה רבים זה עם זו.

איך זה קשור לשתי המערכות המוחיות? ההשערה שלי היא שתפקוד המערכות הללו אינו זהה אצל שני בני הזוג. מהניסיון הקליני שלי אני מתרשמת ש"נמנעים" סובלים מרגישות יתר של המערכת הסורקת איומים, ואילו ה"רודפים" סובלים מתת-רגישות של המערכת הסורקת אותות חיוביים. התוצאה היא שאת לא מצליחה לחוש את האיתותים החיוביים שבעלך משדר לך, ואילו הוא נוטה לחוות גם את המחוות החיוביות שלך כאיומים.

משום כך, כשאת ניגשת אליו אחרי הארוחה ואומרת לו כמה את אוהבת אותו ושבלעדיו את לא שווה כלום וכו', את בעצם מנסה לתת לו את מה שהיית רוצה לקבל בעצמך (קרי, גירוי יתר של המערכת המחפשת אותות חיוביים). אבל מה שהוא שומע זה כנראה איזשהו סוג של איום וציפייה, נוסח: אתה לא מספיק חם אלי, אני לא מספיק חשובה לך, למה אתה לא מביע את האהבה שלך אלי באופן שאני רוצה? מול זה, הוא נסגר.

אם את רוצה להצליח להתקרב אליו ולרכך אותו, אני ממליצה לך לקחת בחשבון את רגישות היתר שלו לאיומים, ולשתף אותו באספקט אחר של החוויה הרגשית שלך. באופן ספציפי, אני מעריכה שאם תספרי לו על כך שמתחת להתנהגויות הביקורתיות שלך את בעצם ברוב המקרים פשוט מנסה להשיג את תשומת לבו, ואת מצטערת שזה יוצא בצורת כעס, את פשוט לא יודעת בשלב זה איך להביע את עצמך אחרת, אני חושבת שזה יעזור יותר. הנקודה היא להראות לו שמתחת להתנהגויות שהוא חווה כרודפניות מסתתרים בעצם צרכים פגיעים יותר. כולי תקווה שככל שהוא יראה אותך כפחות לוחמנית, כך הוא יעז יותר לצאת מעורו ולהתקרב אלייך.

המגננות מרחיקות ביננו, אבל דיבור גלוי לב יכול לקרב אותנו זה לזו Sharon Mead

עמליה שלום,

אני והחברה שלי לא עושות סקס בכלל. זה מאוד עצוב לי וכואב לי. אנחנו בחורות צעירות ובכלל לא הרבה זמן יחד. חיפשתי חומר על זה באינטרנט וגיליתי שיש תופעה שנקראת THE LESBIAN DEATH BED, אבל כל כך מהר? אני דואגת. אם זה מה שעובר עלינו עכשיו, אז מה יהיה בעוד כמה שנים?

בעקבות הטור שלך (שלוש שיחות שחייבים לקיים לפני החתונה), החלטתי לפתוח איתה את הנושא הזה. אמרתי לה שאני לא יכולה לחיות בלי אינטימיות פיזית, ושאני מרגישה שאני ממש מתה מחיים ללא מיניות. אני מרגישה שהייתי מאוד מחוברת לעצמי, לא כעסתי, לא מתחתי ביקורת ולא האשמתי, הייתי רגועה (נדמה לי), ובכל זאת השיחה ממש לא הלכה למקום טוב. בת הזוג שלי נעלבה נורא והתרגזה. לא הבנתי בשום אופן מה עשיתי לא בסדר, ועכשיו המצב ממש גרוע ואני מפחדת להעלות את זה שוב. מה עשיתי לא בסדר?

דנה

הי דנה,

אני שומעת כמה את עצובה. לחיות בלי אינטימיות פיזית יכול להיות מאוד קשה. הייחוד של הקשר הזוגי המבוגר הוא באמת הפן המיני שלו. ולהרגיש כמיהה חד-סתרית לבת הזוג שלך זה קשה במיוחד. וזו הנקודה שלי - יכול להיות שמה שהתפספס לך בתקשורת איתה זה שלא הדגשת את החשיבות שלה עבורך.

אני מאמינה לך שהיית מחוברת לעצמך, ודיברת איתה ממקום פגיע וחשוף ללא האשמות. אבל מנקודת מבט של טיפול ממוקד רגש, זו רק חצי מהדרך. החצי השני של הדרך מושג על ידי כך שאנחנו מזכירים לבן הזוג שלנו שהתגובות הקשות שלנו נובעות מהחשיבות שלו עבורנו ומהרצון שלנו להיות קרובים אליו.

אם אמרת לה שאת לא יכולה לחיות ללא קרבה פיזית, ייתכן שהיא שמעה שאת מאוכזבת ממנה או חושבת שאת מתייחסת אליה באופן מנוכר, כאל מי שאמורה לספק את הצרכים שלך. בפעם הבאה שאתן מדברות, נסי להדגיש בפניה את זה שהקושי שלך לא נובע רק מזה שאין לך מין בחיים, הוא נובע בעיקר מכיוון שאת נמשכת אליה ורוצה להיות באינטימיות פיזית איתה כי היא אהובתך. אני מאמינה שהשיחה הזאת תהיה יותר אפקטיבית. בהצלחה.

עמליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#