האם הפתרון לבעיות בזוגיות הוא להרים ידיים?

בטיפול זוגי חשוב להבחין בין התרככות המגננות בקשר לבין שינויי התנהגות שנגרמים מייאוש

עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום
מי מפחד מווירג'יניה וולף
מי מפחד מווירג'יניה וולף. לפעמים מרוב ייאוש בן הזוג הרודף הופך למסתגר והמסתגר מתחיל לרדוף. חילופי התפקידים עוזרים רק לזמן קצר, וגם אז כמעט תמיד זה נגמרת בפיצוץ קרדיט: Who’s Afraid of Virginia Woolf? Warner Bros.
עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום

מורן ורוני רבו על המון דברים. מורן, מפיקת אירועים אנרגטית ויצירתית, אהבה לבלות עם חברים, רצתה לתכנן את העתיד המקצועי והמשפחתי שלה ובגדול רצתה לדעת "מה התכנית". רוני, עיתונאי ספורט עתיר ניסיון ומבוגר ממנה בלא מעט שנים, העדיף לשתות בפאב עם חברים, לא הסתדר עם ביורוקרטיה ובגדול רצה קצת לנוח. כל מפגש עם מורן ורוני היה הזדמנות להיסחף לעולם התוכן שלהם ולעזור להם למצוא פתרונות קונקרטיים לדילמות הרבות והמשתנות שלהם (לאן ניסע לחופש? איפה נתחתן? האם נעבור דירה?). אבל מנקודת המבט של טיפול זוגי ממוקד רגש האתגר האמיתי לא היה למצוא את הפתרון הנקודתי לשאלות הזמניות הללו, אלא להתחקות אחר הדפוס שמאפיין את הדינמיקה הזוגית שלהם.

מהר מאוד זיהינו שבמסגרת הלופ השלילי שלהם מורן לוקחת על עצמה את תפקיד בת הזוג המפצירה או הרודפת, ואילו רוני מלהק את עצמו לתפקיד הצד המסתגר או המשתבלל. כשמורן הרגישה שהיא ורוני "לא בטוב" ושרוני מזניח את הטיפול בדברים החיוניים לעתידם היא נהגה להמליץ לו על דרכי פעולה אחרות, שיגרמו לה להרגיש טוב יותר בקשר (לקחת את האוטו לטסט, למשל, או ללכת לבדיקות דם תקופתיות). בתגובה, רוני הרגיש שמורן מנסה להשתלט עליו ולכן ניסה לארגן לעצמו יותר מרווח נשימה, עד יעבור זעם. אבל מה שהיה עבורו מרווח נשימה נחווה על ידי מורן כהתחמקות וכזלזול בצרכיה. עד כאן מדובר ב"לופ" קלאסי למדי.

האלמנט המפתיע היה, שלעתים היו לרוני ולמורן תקופות טובות, שבהן מורן היתה מתחילה להסתגר ורוני היה מחזר אחריה. התופעה של חילופי תפקידים בתוך הלופ השלילי מתרחשת אצל הרבה זוגות. הבעיה היא שחילופי התפקידים האלה עוזרים רק לזמן קצר, וגם הפאזה הזו כמעט תמיד נגמרת בפיצוץ שאחריו בני הזוג מרגישים רחוקים ופגועים יותר.

במקרה של מורן ורוני, גילינו שאחרי סיבוב אחד של ריקוד הרודפת-נרדף התחיל בדרך כלל שלב שני בלופ שבו מורן היתה "יושבת על הגדר". זה היה ביטוי לייאוש העמוק שהיא חשה ושהתאפיין בכך שהיא הפסיקה לנסות לתקן את המצב וחיכתה בשילוב ידיים לראות מה הוא יעשה. באופן אירוני, בשלב זה, מורן ורוני חוו ברוב המקרים הקלה מסוימת בקשר. מאחר שהתייאשה וכבר לא ניסתה לשנות את בעלה, הצליחה מורן בתקופות המבחן הללו לספר לרוני למה חשוב לה שהוא יטפל בבריאותו או בחלק מהצרכים הטכניים של הבית. אלא שהיא עשתה זאת בלי תקווה, ציפייה או לחץ. בשלב שבו מורן ביטאה את עצמה באופן מיואש וללא ציפיות רוני הצליח להתגבר על הפחד שהקשה עליו לדבר איתה בגילוי לב, וסיפר לה על תחושת הכשלון שמציפה כשהיא לא מרוצה ממנו. הוא הצליח להראות לה שמה שנראה כמו אדישות כלפי רצונותיה הוא למעשה פחד משתק מכך שהיא תעזוב אותו.

כאן ה"לופ" של מורן ורוני היה נכנס לשלב השלישי שלו, אותו שלב מתעתע של חילופי תפקידים. אחרי שרוני היה מדבר בגילוי לב אל מורן ומצליח להראות לה עד כמה היא חשובה לו, מורן היתה בדרך כלל יורדת מהגדר ומתקרבת אליו. בפאזה השלישית הזו של הלופ רוני ומורן נהנו מאווירה טובה יותר ביניהם, מיותר חום ורכות. כשרוני קיבל חום ורכות הוא הצליח בדרך כלל לתפקד יותר טוב בזירות החשובות למורן.

אבל, ויש כאן אבל משמעותי, בשלב הזה עדיין שררה ביניהם אווירת "על תנאי" ובנקודה מסוימת רוני היה מתעייף מלהרגיש שהוא במבחן. רוני נפגע מכך שמורן עדיין לא בוטחת בו לגמרי ולא מתמסרת לקשר, ופיתח כעסים שהתבטאו בהזנחה של אותם דברים בדיוק שהיו חשובים למורן ושהוא הבטיח לטפל בהם. וברגע שרוני לא עמד בהבטחותיו מורן ראתה בכך הוכחה ניצחת לכך שצדקה בכך שלא התמסרה, ושלמעשה עשתה טעות בכך ש"ירדה מהגדר" ושהעזה להאמין לרוני ולהתקרב אליו. מובן שבכל פעם שמורן ורוני עברו סבב כזה כאבי הלב היו גדולים יותר, והם מצאו את עצמם רחוקים יותר זה מזה.

העבודה המשותפת עם רוני ומורן הדגישה עבורי שני רכיבים קריטיים בטיפול זוגי. הרכיב הראשון הוא שברוב המקרים אין חשיבות לתוכנם הגלוי של הריבים (בדיקות דם, טסט לאוטו). במקום זאת, הטיפול צריך להתחקות אחר האופן שבו כל אחד מבני הזוג מגן על עצמו רגשית כשהוא חש שהאחר מתרחק ממנו. הרכיב השני הוא שתפיסת ה"לופ" השלילי צריכה להיות מעודנת ומרובדת שתאפשר לבני הזוג להבין את התנהגותם לא רק על ציר של תפקידי בסיס, כמו רודפת ומשתבלל, אלא גם על ציר הזמן. אצל מרבית הזוגות הלכודים בלופ שלילי של מגננות יש ללופ שתי פאזות, אם לא יותר, שבמהלכן הם גם מחליפים תפקידים. באמצעות התבוננות אמיצה בדפוס ולא בתוכן הצליחו מורן ורוני לזהות את הפאזה החיובית לכאורה של הלופ דווקא כנקודה השברירית שבה עליהם להעז, להיחשף ולהסתכן יותר מבחינה רגשית*. לכן חשוב להבחין בין התרככות של המגננות, שמאפשרת לכל אחד מבני הזוג לקחת אחריות על כאביו ולנסות להביע את צרכיו בצורה שונה, לבין שינויי התנהגות שנגרמים מייאוש.

* מורן ורוני לקחו בעלות כה עמוקה על הדפוס שלהם, עד שהם ביקשו ממני לפתח עבורם תרגיל שיעזור להם להילחם בו והסכימו לשתף בו את הקוראים בפוסט הבא.

עמליה רוזנבלום

עמליה רוזנבלום | |תיאוריית הקשר

אני מטפלת זוגית וסופרת, בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה חברתית, התפתחותית וקוגניטיבית מאוניברסיטת הניו סקול בניו יורק. בימים אלה יצא לאור ספרי החדש "זמן שאול" (כתר), שעוסק בפחד לגלות שהחלק הטוב ביותר של חיינו מאחורינו, בחרדה שכל מה שאנחנו חושבים על עצמנו אינו נכון, ובהבנה שברגע שאדם שוקל לעשות עסקה עם השטן, הוא למעשה כבר חתום עליה.

אתם מוזמנים לצפות ב"פינת היחסים" שלי ששודרה בחדשות הלילה של ערוץ 2, לבקר באתר שלי www.amaliarosenblum.com וכמובן לפנות אליי במייל

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ