פולנית שוטפת: איך להתמודד עם תוקפנות פסיבית? - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פולנית שוטפת: איך להתמודד עם תוקפנות פסיבית?

אנשים שמפגינים תוקפנות פסיבית בונים על כך שתבינו את הרמז אבל הסוד להתמודדות אתם טמון בהתעלמות מהמניפולציה

תגובות
מתוך סדרת הטלוויזיה האמריקאית "המשרד"
AP

אחת המגננות הרגשיות המזיקות ביותר במערכות יחסים היא הגנת התוקפנות הפסיבית (פסיב-אגרסיב). תוקפנות פסיבית עלולה להתפתח כשאדם גדל בסביבה שבה כל הבעת כעס או ניסיון לשמור על הגבולות זוכים לתגובה קשה מאוד מהסביבה. ההשפעה ההרסנית של בית הגידול הבעייתי היא שבבגרותו אדם כזה מתקשה להביע את תוקפנותו (הבריאה) בצורה ישירה, הוא אינו מקבל אחריות על החלקים התוקפניים שלו (שקיימים אצל כל אחד מאתנו), קשה לו להגיד "לא" והוא אינו יודע איך למתוח גבול.

מאחר שהוא עדיין צריך לשמור על עצמו כדי לשרוד, האדם הזה מפתח מגוון דרכים עקיפות (פסיביות) כדי לבטא את התנגדותו לאירועים בסביבתו שאינם מוצאים חן בעיניו, או בשביל להשליט את הסדר שהוא מעוניין בו על סביבתו. הבעיה היא שבדרך כלל הדרכים הללו מביאות את הסביבה להגיב כלפיו בתוקפנות, תוצאה שמצד אחד היא רצויה מפני שהוא מעדיף שאחרים יזוהו עם תוקפנות, אבל גם יש לה השלכות שליליות על קשריו החברתיים.

בין הדרכים הללו בולטות האמירות התוקפניות-פסיביות. אמירות אלה כוללות דיבור בצורה מעורפלת, האשמת אחרים מאחורי גבם, תלונה כרונית, שימוש בסרקזם, גלגולי עיניים ורמיזות עגמומיות, מה שמכונה בישראל "פולנית". כדי להבין כיצד אפשר להתמודד עם אמירות של אנשים הסובלים מתוקפנות פסיבית, אני רוצה לנתח את מבנה התקשורת המילולית של החברים האלה.

נדמיין שני חברים שקבעו פגישה. אדם מחכה לחברו בני, אלא שבני מאחר. אם אדם  מסוגל לשאת את התוקפנות שלו עצמו ולדבר באופן ישיר הוא יגיד לבני: "האמת שזה קצת הרגיז אותי שהייתי צריך לחכות לך". הדיבור הגלוי מזמין בתגובה דיבור ישיר מצדו של המאחר, שיכול להסביר את עצמו, להתנצל או להתעמת עם העובדות. בכל מקרה, ביטוי כעס פשוט מהסוג הזה בדרך כלל יביא לשיפור הקשר בין שני החברים ולהתקרבות ביניהם.

כעת נדמיין שאדם נוהג בתוקפנות פסיבית. במצב כזה, כשחברו מאחר הוא לא יהיה מסוגל לבטא את מורת הרוח שלו בגלוי ובמקום זאת יפתח פער בין הרובד הגלוי של דבריו (הטקסט), לבין הרובד הסמוי של דבריו (הסבטקסט) ויגיד, למשל: "אני מבין שהיה לך משהו יותר חשוב לעשות". אדם בונה על זה שבני יבין את הסבטקסט, את ההאשמה הסמויה, ושבתגובה לכך יתקוף אותו בחזרה. בני יכול להגיב באמירה כמו: "למה אתה תמיד מבקר אותי? עד שסוף סוף יצאנו לבלות, למה אתה הורס?".

המשפט הזה יהיה מפלתו של בני. אדם, שמלכתחילה לא הרגיש בנוח עם התוקפנות שלו, הצליח לגרום לבני להיות התוקפני. וברגע שבני הוא התוקפני, אדם התוקפני-פסיבי יכול להתחבא מאחורי העובדה שבני הגיב לסבטקסט ולא לחלק המוצהר של הנאמר. ההתגוננות התוקפנית-פסיבית הקלאסית של אדם במקרה כזה תהיה: "מה אתה רוצה? למה אתה תוקף אותי? מה כבר אמרתי? בסך הכול ציינתי שהבנתי שאם אתה מאחר אז כנראה היה לך משהו יותר חשוב לעשות. זאת בכלל לא הייתה האשמה".

איך יוצאים ממצב כזה?

יש כמה דברים שאפשר לעשות כדי לצמצם את החבלנות של אינטראקציה עם אדם שנוהג בתוקפנות פסיבית, אבל ברשימה הנוכחית אתמקד רק בעיקרון אחד: לא להגיב לסבטקסט אלא רק לחלק הגלוי של מה שנאמר. נישאר עם הדוגמה שלנו. אם אדם אמר לבני: "אני מבין שהיה לך משהו יותר חשוב לעשות", טוב יעשה בני אם יעמיד פנים שהוא לא מבין את הרמיזה ולא שומע את ההאשמה אלא יתייחס אך ורק למה שבאמת נאמר. לצורך העניין, כל אחת מהתשובות הבאות תוציא אותו ממלכודת התוקפנות הפסיבית: 1. "האמת שהיה לי משהו ממש חשוב לעשות במשרד". 2. "האמת שלא היה לי שום דבר ממש חשוב לעשות". או 3: "לא הבנתי, למה אתה מתכוון?".

האפשרות השלישית היא המועדפת עלי ואני ממליצה עליה כברירת המחדל למתקפה תוקפנות פסיבית. דמיינו את המצבים הבאים:

1. אמירה תוקפנית-פסיבית: "את בטוחה שכדאי לך להזמין את הקינוח הזה?"

סבטקסט: "את שמנה ויש לי ביקורת על סגנון האכילה שלך"

תגובה נכונה: "לא ממש הבנתי, למה את מתכוונת?"

2. אמירה תוקפנית-פסיבית 2: "אוקיי (גלגול עיניים), תעשה מה שאתה מבין"

סבטקסט: "אתה טועה ואני כועס על כך שאתה לא מקבל את דעתי".

תגובה נכונה: "לא הבנתי, למה אתה מתכוון?"

3. אמירה תוקפנית-פסיבית 3: "למה את עושה מזה כזה עניין?"

סבטקסט: "אני מרגישה שאת מאשימה אותי וזה מרגיז אותי. אני לא מתכוונת להתנצל, למעשה את מכעיסה אותי וזו בעיה שלך שיש לך רגישות יתר".

תגובה נכונה: "סליחה, לא הבנתי, למה את מתכוונת?"

אם נחזור לדוגמה שלנו, כל אחת מהתשובות האלה ("היה לי משהו יותר חשוב"/"לא היה לי משהו יותר חשוב") ובראשן התשובה "לא הבנתי, למה אתה מתכוון?" מייצרת לאדם בעל התוקפנות הפסיבית רק שתי אפשרויות לתגובה: האחת היא לרדת מהעץ, כלומר לחזור בו מהחלק התוקפני של האמירה שלו ולהגיד משהו בסגנון: "לא התכוונתי לכלום, סתם, עזוב, בדיחה, הכול בסדר", כלומר לוותר על הסבטקסט. האפשרות האחרת היא לקבל אחריות על הכעס ולהגיד באסרטיביות משהו דומה לזה: "התכוונתי להגיד שזה מעליב אותי שאתה כל פעם מאחר לפגישות שלנו", שזו כבר אמירה הרבה יותר בריאה שאפשר להתמודד איתה ושלא מוציאה מהכלים.

בשורה התחתונה: 

בכל מקרה שמישהו מדבר אליכם ב"פולנית" ומעורר בכם רגשות אשם או תגובה רגשית שלילית חזקה אחרת, לא כדאי להגיב מיד. מול תוקפנות פסיבית צריך לא להגיב אלא לחשוב, מפני שאם מאבדים שליטה נופלים למלכודת שהניח האדם שמולכם. זכרו את זה ושננו מעכשיו ועד הארוחה המשפחתית הבאה: "לא הבנתי, למה את מתכוונת?".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#