מתגרשת? כך תגני על עצמך מהרבנות ומחוקרים פרטיים - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתגרשת? כך תגני על עצמך מהרבנות ומחוקרים פרטיים

החלטת בג"ץ בדבר "הבוגדת" תחזק את מרוץ המסכויות ואת השימוש בחוקרים פרטיים, אבל יש דרך שפויה להישאר בהליך גישור ולהתגרש בכבוד

תגובות
חלוקת רכוש בגירושים
ליאו אטלמן

בשבוע שעבר רעש הציבור הדמוקרטי בישראל, ובצדק. בג"ץ, שאמור לפקח על בתי הדין הרבניים, פעל בניגוד לתקדימים משפטיים וגיבה החלטה שלפיה חלוקת רכוש בין בני זוג במהלך גירושים יכולה להתבסס על תפיסתו של ה"אשם" בפירוק הנישואים. מהלך זה זכה לתגובות רבות, ואני רוצה להתמקד כאן בהשלכות שעלולות להיות לפסק הדין הזה עבור נשים השוקלות גירושים ועבור ילדיהן.

אתחיל בכך שהחלטת בג"ץ מעצימה את מה שמכונה "מרוץ הסמכויות". בישראל קיימים שני סוגי ערכאות העוסקות בעניינים הנוגעים לגירושים: בתי הדין הרבניים ובתי המשפט לענייני משפחה. כל זוג המבקש להתגרש יכול לבחור לאיזו ערכאה לגשת. בפועל, בן הזוג שפונה ראשון לערכאה שיפוטית קובע היכן יידונו הנושאים שבמחלוקת. זהו צעד זה הרה גורל מפני שייתכנו הבדלים תהומיים בין האופן שבו כל אחת מהערכאות תפסוק בנושאים שונים.

פסק הדין של בג"ץ מעצים את מרוץ הסמכויות משום שהוא מציג דוגמה להבדלים תהומיים אלה. בני הזוג לא הסכימו על האופן שבו נכון לחלק את דירת המשפחה. התיק נדון ברבנות ושם נקבע שהאישה לא תקבל מחצית מדירת המשפחה משום שהיו לה יחסים עם גבר שאינו בעלה. אלא שאם הייתה פונה לבית המשפט לענייני משפחה, התוצאה הייתה הפוכה מזו שהתקבלה ברבנות ושאושרה על ידי בג"ץ - בית המשפט היה פוסק להעביר לידיה מחצית מהדירה. הבדל תהומי.

פסק הדין הרבני שאושר כעת על ידי בית הדין של המדינה יגרום לכך שנשים ש"בגדו" בבעליהן ייעשו מאמצים גדולים על מנת שהתיק שלהן לא יידון בבית הדין הרבני. הן ייאלצו להזדרז לפנות לעורך דין ולפתוח את תהליך הגירושים בבית המשפט לענייני משפחה כדי להימנע מכך שהבעל יתחיל את התהליך ברבנות. בהילות זו מנוגדת לאינטרסים שלנו כחברה, ובוודאי מנוגדת לאינטרס של ילדים להורים שמתגרשים. אנחנו רוצים שנשים וגברים ישתתפו בסבלנות ובתום לב בהליך גישור.

הרצון הזה נמצא בבסיס יוזמת "גישור חובה", ששואפת לצמצם את הנזקים הנפשיים שעלולים להיגרם בעקבות עימות משפטי בין בני זוג במהלך גירושים. הבעיה היא שנשים שחרב הרבנות תלויה מעל ראשיהן אינן יכולות להסתכן בהשתתפות בהליך גישור קדם משפטי, מהסוג שזוגות מגיעים אליו מרצונם הטוב לפני שהם ניגשים לערכאה משפטית. נשים שחוששות לאבד את כל רכושן עלולות להידחק למצב שבו הן לא נותנות סיכוי נוסף ליחסים בטיפול זוגי.

הסכנה הנוספת הטמונה בפסק הדין הזה היא חזרתם של החוקרים הפרטיים לזירה האישית. פסק הדין מבוסס על כך שהאישה קיימה יחסי מין עם גבר שאינו בעלה. לכן המהלך השיפוטי הזה יחזיר לבתי הדין הרבניים את הפרקטיקה של שימוש בחוקרים פרטיים במטרה לעקוב אחרי אנשים, ובעיקר נשים, לפגוע בפרטיותן ולצלם אותן כדי להביא ראיות על התנהגותן.

שאלה משפטית

הפרקטיקה האלימה של הפעלת חוקרים פרטיים הייתה בנסיגה בעשור האחרון בזכות שתי פסיקות משמעותיות. הראשונה היא פסיקתו של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, שהביאה לכך שצילומים "מפלילים" לא תמיד נחשבים לראיה קבילה משום שהם פוגעים בפרטיות. הפסיקה השנייה היא של שופטת בג"ץ מרים נאור שייתרה את השימוש בראיות כאלה משום שביקשה להעביר מסר שיפוטי שלפיו בגידה אינה נחשבת לשיקול לגיטימי בחלוקת רכוש.

והנה, בתקופת שיא של מקרי אלימות נגד נשים בישראל מסתמן שובו של השימוש בחוקר פרטי על כל הכיעור, המציצנות והתוקפנות שיש בכך. זהו מהלך שעלול לעודד אלימות פיזית נגד נשים, והוא אינו מאפשר לאנשים שמתגרשים לבנות את חייהם מחדש ולהמשיך לשתף פעולה כהורים לטובת ילדיהם.

על רקע ההשלכות הקשות האלה חשוב לי להדגיש שישנו פתרון שמאפשר לנשים להישאר בכל זאת בתהליך הגישורי תוך צמצום הסיכון עבורן. אני ממליצה תמיד להתחיל את תהליך הגישור בחתימה של שני הצדדים על הסכם שבו הם מאשרים שגם אם הגישור יתפוצץ הם מתחייבים לפנות רק לבית המשפט לענייני משפחה. אפשר לכתוב בכתב יד או להדפיס על דף בשני עותקים ואז לחתום עליהם, לרשום את התאריך ולשמור בצד.

בהסכם פשוט זה בני הזוג כותבים במפורש שמוסכם עליהם בית המשפט לענייני משפחה יהיה הסמכות הבלעדית שתוכל לדון בכל הנושאים הקשורים בגירושיהם. הם יכולים לפרט בכמה מילים שהם כוללים בזה את ענייני המשמורת והסדרי הראייה של הילדים, את ענייני המזונות, ובגלל מקרים כמו זה שאנחנו מדברים עליו גם את כל ענייני הרכוש והממון. יש מגשרים שאף ממליצים לכתוב בהסכם זה שבני הזוג מסכימים שאיש מהם לא יפנה לבית הדין הרבני בנושאים המפורטים ולא יטען לסמכות שיפוט אחרת מזו שהם מסכימים עליה בהסכם שעליו הם חותמים.

אני מאחלת לכם שלא תגיעו למצבים קשים ושניפגש ברבנות רק כדי לרקוד על המדרגות.  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#