כל האמת ורק האמת: הצעד החשוב ביותר לשיקום היחסים אחרי רומן - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל האמת ורק האמת: הצעד החשוב ביותר לשיקום היחסים אחרי רומן

שיקום מבגידה דורש החלמה מהפגיעה במרחק הרגשי ובתחושת האמון. אלא שגם אם אפשר לגשר על המרחק הרגשי, השבר באמון עלול להיות קטלני ליחסים

תגובות
ביצה מתוקנת מתוך הסדרה תיקון של עליזה אולמרט
עליזה אולמרט, מתוך הסדרה תיקון

 אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות זוגות המנסים לשקם את הזוגיות שלהם אחרי בגידה היא: "כמה זמן זה יימשך?". זו שאלה טובה, משתי סיבות לפחות: קודם כול, זהו תהליך קשה ומכאיב שבמהלכו נחשפות אמיתות קשות שלפעמים הוסתרו במהלך שנים רבות של קשר, ויש צורך לגעת באזורים נפשיים רגישים מאוד.

הסיבה השנייה לכך שזו שאלה מוצלחת קשורה למקרים שבהם בני הזוג מתחילים לגלות זה את זו מחדש במובן הרומנטי, הרגשי או המיני. אם שני בני הזוג מעוניינים להיאבק על הקשר, פעמים רבות הם מתקרבים במהירות ובאינטנסיביות שלא חוו כמותה שנים. פתאום יש המון שיחות, או שאולי יש הרבה סקס, ומשהו טוב וחזק קורה ביניהם. למרות זאת יש תחושה שמשהו שבור, ובמקרים אלה הניגוד בין ההתקרבות לבין השבר עלול לייאש ולהעלות את השאלה: "האם אי פעם נצליח לעבור את המשבר הזה?".

הנקודה שאותה אני מנסה להעביר לזוגות במצב הרגיש והכאוב הזה היא שהפער בין המקום הקרוב לבין המקום השבור טבעי לגמרי, ולמרות העובדה שהוא בלתי נסבל עבורם הם לא צריכים להתייאש בגללו: השבר נוצר בגלל קיומם של שני צירים מרכזיים בשיקום מבגידה - ציר המשיכה/דחייה (או קרבה-מרחק) וציר האמון/חוסר אמון.

טווחי הזמן שנדרשים בשביל לנוע על הצירים האלה מקוטב אחד לאחר שונים מאוד. אם הבוגד רוצה להישאר בתוך הקשר ולבנות אותו, השיקום מציר המשיכה/דחייה יהיה מהיר למדי. יש לכך כמה סיבות, והמרכזית שבהן היא שאם אנחנו מרגישים שבן הזוג חוזר להימשך אלינו זה משפיע עלינו מיד. עם זאת, הצד הנבגד יודע שגם המשיכה שלו לבן הזוג אינה עקבית, וזה מפני שהתנועה על ציר המשיכה/דחייה בתוך זוגיות היא דינמית.

הנבגד יודע שהוא עצמו לא תמיד מתנהג באופן שמושך את בן זוגו ושגם הוא נמשך לפעמים לאנשים אחרים. לכן, כשמתחילה להתפתח קרבה רגשית או גופנית בין בני זוג לאחר בגידה, הזוגיות יכולה לעבור בקלות יחסית מקוטב הדחייה לקוטב המשיכה.

התקופה הקריטית ביותר מבחינת שיקום האמון היא התקופה שמייד אחרי שהרומן התגלהאסתר פרל

זה נשמע טוב, אלא שתנועה זו אינה מאיצה את התזוזה על ציר האמון. אמון נבנה לאט מאוד, בעזרת בדיקות מרובות ואטיות שגם בתחילת הקשר נמשכו הרבה זמן והיו מורכבות מרגעים רבים. אין סיבה לחשוב ששיקום האמון אחרי בגידה יהיה קצר יותר ממשך הזמן שנדרש לבני הזוג כדי לתת אמון זה בזו מלכתחילה, והגיוני שהתהליך יהיה אפילו ממושך יותר.

עוד עניין שצריך להתחשב בו הוא שבניגוד ליכולתו של הנבגד להבין שבן הזוג שלו נמשך לאדם אחר, פעמים רבות הנבגד אינו מסוגל להבין איך בן זוגו הצליח לשקר לו לאורך זמן ולא יכול לדמיין שהוא עצמו היה מסוגל מבחינה רגשית למעול באמונו של בן הזוג באופן דומה.

בדיוק בגלל זה, הרכיב שהכי קשה לנבגד להתאושש ממנו הוא מה שקרה בתקופה שחלפה מרגע התגלות הרומן לראשונה ועד שנודעה לו האמת כולה. זו תקופה קריטית, שלרוע המזל הרבה פעמים מתרחש בה - לא במזיד - משהו שאני מכנה "הפיגוע השני" (על שם פיגועי הטרור שהיו מורכבים משני מטענים באותו מקום). בתקופה רגישה זו המשבר כבר על השולחן, כלומר הרומן התגלה. מבחינתו של הנבגד, אם הצד השני לא מספר לו את האמת, את כל האמת ורק את האמת - אין על כך מחילה. הוא מאמין שלבוגד אין בשלב זה שום תירוץ ושום מנגנון הכחשה שהוא יכול להתעטף בהם כדי להסביר את המעילה המודעת והקטלנית באמון.

הבוגדים לא מבינים מה בעייתי בכך שלקח להם זמן לחשוף את כל העובדות, משום שמבחינתם הגילוי ההדרגתי של הסיפור קשור לכך שהם היו במצב כאוטי, פחדו לפגוע בבני הזוג וכדומה. הם מרגישים שהנבגדים נטפלים לנקודות קטנות משום שהם אינם מרפים משאלות כמו: "איך זה שאמרת שאת לא בקשר איתו יותר אבל התברר לי שנפגשת איתו עוד פעמיים אחרי שגיליתי?", או "איך זה שאמרת לי שרק התנשקתם, ואחר כך גיליתי שגם שכבת איתה?", או "איך זה שאמרת לי שזה היה קשר של חצי שנה, ובהמשך סיפרת לי שזה התחיל לפני שנתיים?".

שאלות אלה אמורות להיות בטלות בשישים לעומת הבגידה המרכזית, אבל הן לא. הסיבה לכך היא שהן נוגעות לאמון. אציין גם שתת-קטגוריה של הפגיעה הזו באמון היא האופנים שבהם הנבגד מרגיש מחולל: זה יכול להיות פיזי, טריטוריאלי, מיני, מנטלי או פיננסי, אבל ברוב המקרים החילול הוא אלמנט שהנבגד נפגע ממנו בצורה הרבה יותר קשה מאשר מעצם העובדה שבן הזוג שלו נמשך רגשית ופיזית לבן אדם אחר. הנקודה המכאיבה שהנבגד עלול להתקשות להרפות ממנה יכולה להיות: "אבל איך העזת לשלם עליה בכסף שלנו?/לקחת אותו למלון שלנו?/לדבר איתה עלי?".

במילים אחרות, בניגוד למה שנדמה לנו, דרגת המימוש המיני של הקשר החיצוני היא לא מה שקובע את גודל הנזק אלא דרגת הפגיעה באמון שבהחלט יכולה להיות אינדיקציה לקושי הצפוי בשיקום. עצתי היא שאם בגדתם, ספרו כמה שיותר מהר את כל מה שבני הזוג שלכם רוצים לדעת ובכך תימנעו מ"הפיגוע השני" שעלול להיות קטלני ביותר ליחסיכם. ולשני הצדדים אני רוצה לומר שהפער בין הקרבה הרגשית או הפיזית לבין הפער שקיים ביניכם בעניין האמון הוא טבעי ביותר, וגם אם הוא מתסכל ומכאיב אל תתייאשו אלא המשיכו לנסות להתחבר מחדש. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#