האם לכישורי המשא ומתן של גברים יש יתרון בגישור לגירושים? - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם לכישורי המשא ומתן של גברים יש יתרון בגישור לגירושים?

אנחנו מחנכים בנות להיות טובות אבל מחנכים את הבנים להיות הכי טובים. ההבדלים האלה מקנים לגברים יתרון בתהליכי גישור לגירושים ובגללו נשים לא עומדות על שלהן ומסכימות להסדרים שלא מתאימים להן

תגובות
דון דרייפר ובטי
Mad Men, AMC, Screen Capture

דמיינו לעצמכם שאתם מגשרים בסכסוך בין אנשים המגיעים מתרבויות שונות ביותר, נקרא להם א' וב'. א' גדל בתרבות שבה הערך החברתי החשוב ביותר הוא להיות נחמד ומקובל על הבריות, ובתרבות זו גם אנשים מבוגרים ממשיכים לשאוף להיות "ילדים טובים".  לעומת זאת, ב' הוא בן לתרבות שמקדשת הצלחה ושבה ילדים שואפים להגיע למקום הראשון בכל מחיר כבר מגיל צעיר.

אתם לא מגשרים נאיביים. אדרבה, אתם מכירים את שתי התרבויות הללו היטב ויודעים שא' למד שלא יפה לשקר, ואם הוא כבר עושה את זה אלה בדרך כלל שקרים לבנים, מהסוג שגורם לאחרים להרגיש קצת טוב יותר עם עצמם. מנגד, אתם יודעים שב' חונך לחשוב שהמטרה מקדשת את האמצעים, ושבמקרה שהוא מהסס לשקר כדי להשיג את מטרתו רומזים לו בסביבתו ש"כולם תחמנים".

והנה השאלה: כיצד ישפיע הידע שלכם על יחסכם למגושרים? האם תתייחסו באותו אופן להצהרותים של צד א' ושל צד ב'? האם אתם אמורים להניח שהם שווי כוחות בכל הנוגע ליכולותיהם לנהל משא ומתן?

אני מאמינה שלא. ובכל זאת, כשזה נוגע לסיטואציה גישורית שמתרחשת באופן יומיומי סביב שולחנות גישור ברחבי הארץ, מגשרים רבים מניחים שאין כל הבדל בין היכולות של צד א' והיכולות של צד ב' לנהל משא ומתן, ושכל הבדל שקיים ביניהם הוא פרטני בלבד ונוגע לזוג עצמו.

מי הם א' וב' ולאילו תרבויות הם משתייכים? אני מניחה שאתם כבר מבינים שאלה הם גברים ונשים. בכל הנוגע ליחס לחוק, נשים וגברים באים מתרבויות שונות בתכלית כך שקיים הבדל עצום בים מספר המעצרים של גברים והמעצרים של נשים בכל קטגוריה של פשע, למעט זנות. הממצא הזה חוזר על עצמו לא רק בכל העולם, אלא גם בתוך כל הקבוצות האתניות ולאורך כל ההיסטוריה שלגביה קיימים נתונים סטטיסטיים. ככל שהפשעים חמורים יותר, כך יורד שיעור הייצוג של נשים במעצרים. בפשעי צווארון לבן, אחוז הנשים המורשעות יורד במדינות מסוימות לכארבעה אחוזים בלבד.

כשנשים פונות לפשע, הן עושות זאת מסיבות שונות מאלה של גברים. מחקר מקיף מאוסטרליה וניו זילנד מצא, למשל, שנשים שנכלאו בגלל הונאה עשו זאת פעמים רבות משום שהתקשו לסרב לדרישות חומריות של בני המשפחה, רצו להיראות כמו האמא המושלמת או הרעיה המושלמת, היו צריכות לפרנס את המשפחה (במיוחד אחרי גירושים), או ביקשו להביע את אהבתן לבן הזוג שלהן באמצעות מתנות חומריות. המוטיבציות בקרב גברים היו אחרות: תאוות בצע, חובות של הימורים, רצון להציל עסק כושל והגדלת ההשפעה על הזולת. 

נתונים אלה מעוררים הרבה מחשבות, אבל במדור זה אני מתמקדת בשאלה אחת: מה משמעותם כשזה נוגע לגישורים לגירושים? ברשימה מוקדמת יותר הצבעתי על הבדלים מגדריים שמשפיעים על האופן שבו גברים ונשים מייצגים את עצמם בהליכי גישור. שם טענתי שבמשפחות רבות נשים אחראיות על השיח הרגשי, ואילו גברים ממונים לנהל את המשאים והמתנים של היחידה המשפחתית עם העולם שבחוץ - מהמוסכניק, דרך בעל הבית ועד הבנק. אחת התוצאות של חלוקת התפקידים הזו היא שנשים רבות מגיעות לשולחן הגישור כשהן מצוידות בטיעונים רגשיים רבים, בדיוק בנקודה בזמן שבה לצד השני יש מוטיבציה מינימלית לדאוג שהן יהיו שבעות רצון מבחינה רגשית. במקביל, גברים רבים מגיעים לשולחן הגישור אחרי שבמשך שנים שייפו את כישורי המשא ומתן שלהם. לכן נוצרת פעמים רבות האשליה בחדר הגישורים שלפיה גברים הם רציונליים ונשים הן רגשניות.

אם נתייחס לכל הנקודות האלה, השאלה שצריכה להישאל היא: האם גברים נמצאים בסיכון גבוה יותר לנהוג בחוסר תום לב בגישורי גירושים מאשר נשים? ואם כן, מה אפשר לעשות בשביל להפוך את התהליך לבריא יותר?

כדי לענות על כך, אני מבקשת להציג את דבריה של הפסיכולוגית הפמיניסטית קרול גיליגן, שהסבירה כיצד תפיסות המוסר של גברים ושל נשים מושפעות באופן עמוק מההקשר הפטריארכלי שבו הם גדלים. היא הראתה שגברים מרכיבים מפה מנטלית שמציבה יחסים בין אישיים בסדר היררכי, ושופטים את רמת המוסריות של פעולה זו או אחרת ביחס לעקרונות מופשטים של צדק. נשים, לעומת זאת, שופטות את רמת המוסריות של פעולות ביחס לתרומה של פעולה זו או אחרת לקשרים בין אישיים, לטיפול ולאחריות כלפי אחרים.

נשים נותנות משקל גבוה לאחריות ביחסים בין אישיים בבואן לקבל החלטות מוסריותBig Think

בקיצור, אנחנו מחנכים בנות להיות טובות אבל מחנכים בנים להיות הכי טובים. אנחנו מתגמלים בנות על כך שהן ילדות טובות, כלומר מתנהגות יפה לאח הקטן, עושות שיעורי בית ולא משקרות. באותו הזמן, אנחנו מתגמלים בנים על כך שהם הכי טובים, כלומר, כשהם מגיעים לתוצאות הכי מרשימות, לראש הפירמידה. באופן הזה אנחנו מכוינים בנות להתנהגות מוסרית יותר וגם רומזים לבנים שהמטרה מכשירה את האמצעים.

כשגבר ואישה שעברו את הזובור הפטריארכלי הזה מגיעים להליך של גישור לגירושים, הם עלולים למצוא את עצמם במצב בעייתי ולא מאוזן שיפגע  בשניהם ובילדיהם. הגבר כבר לא רואה את האישה כחלק מהתא המשפחתי שלו, והוא יכול לחוש שכל האמצעים כשרים על מנת "לנצח" אותה בהסכם הגירושים, כאילו מדובר בתחרות ספורט. אישה לא תעמוד על שלה מכיוון שהיא נרתעת מכך שתיראה כ"ילדה לא טובה" בעיני הבעל או בעיני המגשר. המגשר שלא מתחשב באפשרות שהגבר והאישה שלפניו הם לא אדם וחווה אלא יצורים שמחשבותיהם, התנהגותם ומצפונם עוצב על ידי כוחות חברתיים ופוליטיים, עלול לכוון אותם ליצירת הסכם שלא משקף בצורה אמיתית את המשאבים שלהם ולא עונה על הצרכים שלהם.

הפתרון ברמת המגשר נעוץ גם בחידוד הפרספקטיבה המגדרית בזמן ניהול הסכם גישור, באופן שיבוא לידי ביטוי גם בפתרונות פרקטיים שמקלים על הצדדים להתנהל בשקיפות וגם לבטא את הצרכים שלהם בחופשיות. אבל האחריות הגדולה יותר היא שלנו כחברה לגדל בנים שחרדים פחות מכישלון, שחשופים לפחות השפלות ובוז כשהם לא מצליחים לטפס לצמרת העץ הפטריארכלי, ושמצליחים לממש את הפוטנציאל המוסרי שלהם מתוך עמדה שמחוברת לאחרים ולוקחת אחריות עליהם, ולא כזו שמנסה להביס אותם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#