הנסיך וסינדרלה: עשרים שנה אחר כך - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנסיך וסינדרלה: עשרים שנה אחר כך

בסרטים משכנעים אותנו שהאהבה מוחקת את הבדלי המעמדות בין בני הזוג, אבל במציאות הבדלי מעמדות משפיעים על הקשר הזוגי מאוד ועלולים לחבל בו

תגובות
הנסיך הארי ומייגן מרקל
CC, Mark Jones, Wikipedia

מה המשותף לסרטים הרומנטיים "טיטאניק", "ריקוד מושחת", "היפהפיה והיחפן", "גבירתי הנאווה", "יפה בוורוד", "אישה יפה", ו"סינדרלה", מעבר להיותם סרטים שמתאימים לוולנטיין דיי הקרב ובא? הרבה מאוד. למעשה, לכולם יש תמה מרכזית אחת: מלחמתה של האהבה הרומנטית בהבדלי מעמדות.

ומה ההבדל בין הסרטים האלה לבין המציאות? ההבדל הוא שבהוליווד האהבה תמיד מנצחת, ובכך מסתיים הדיון בהבדלי מעמדות. בסיפורי האהבה הקולנועיים אין דבר שיכול להכשיל אהבה רומנטית. כל ההבדלים בין בני הזוג, ההבדלים בסגנון שלהם, בחינוך שקיבלו בבית ובמערכת החינוך הפורמלית והטעם השונה שלהם – כל אלה מוצגים בסרטים כבחירה, ובכל מקרה חום האהבה מאדה אותם במהירות.

הסרטים הללו מסתיימים לרוב בפתרון אחד מתוך שניים אפשריים: אפשרות אחת היא שהאישה מקבלת קורס מזורז בנימוסים והליכות, ובעזרת החן הטבעי שלה והעובדה שהיא מוצלחת יותר משאר הנשים במעמד הנמוך שלה מתקבלת לשורות המעמד הגבוה. בפתרון האחר שני בני הזוג מתקרבים זה לזו ומוצאים משבצת ביניים לעמוד עליה ביחד.

הבעיה היא שברור לנו שסרטים כאלה הם פנטזיה, אבל לא ברור לנו באיזה חלק בדיוק נמצא הגרעין הפנטסטי. מעטים חושבים בבהירות על כך שהמסר הברור של הסרטים הללו הוא שאפשר למחוק את הבדלי המעמדות כמו שהגלים מוחקים קו שציירנו במקל על החול. בגרסת הפנטזיה, מרגע שהגיבורים התגברו פעם אחת על הבדלי המעמדות ביניהם, ההבדלים הללו נמחקים בלי להותיר סימן.

אבל איפה הסרט שיראה לנו את חייהם של סינדרלה והנסיך אחרי עשר שנים, כשלנסיך מתחשק להמשיך להפליג ביאכטה שלו, ומבחינת סינדרלה אם הוא לא עובד אז לפחות שיטפל בילדים, אבל מבחינת הנסיך זה "רגע, אז בשביל מה יש לנו כאן את כל המשרתים האלה?". ומה עם ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר? מה יקרה כשההורים שלו ירצו להוריש לו כסף אבל יחששו שאשתו ההמונית תבזבז הכול ולכן יתעקשו לרשום את הכסף על שם הנכדים? ובכן, זה כבר סרט שהייתי רוצה לראות.

הרהרתי בנושא הזה במשתה החתונה המפואר של משפחת המהרג'ות של ג'איפור, שעליו כתבתי ברשימה הקודמת. ראיתי שם שבניגוד למיתוסים ההוליוודים, וגם בניגוד למקובל בישראל, בהקשר החברתי שבו התקיימה החתונה נראה שאיש כמעט לא מעלה על דעתו להינשא מחוץ למעמד הסוציו-אקונומי שלו.

על פניו, למטפלת זוגית שמגיעה מתרבות פחות מעמדית באופן מוצהר, הדבקות במעמד נראית מגבילה. אבל יש לזה עוד צד: נישואים בתוך אותו מעמד מצמצמים באופן מובנה את ההבדלים בין בני הזוג, ובכך מקלים את העומס שעמו הזוגיות צריכה להתמודד. לכולם ברור כמה מוציאים ועל מה, איך חוגגים יום הולדת, אם חוסכים לילד לאוניברסיטה או לא, אם קונים לו מכונית, וגם מה נכון להגיד במוזיאון, לאילו מסעדות הולכים, לאיזו קייטנה שולחים את הילדים ועוד. אבל כל אלה עניינים שטחיים. השפעת המעמד החברתי על הזוגיות אינה עוצרת בשאלות כגון אם זה המוני לנפוש במלון "הכל כלול", או אם זה מוסרי לחיות מכספי ההורים בלי לעבוד. 

מנקודת מבטי כמטפלת זוגית ישנם שני דברים מרתקים נוספים, משמעותיים הרבה יותר: האחד הוא העובדה שהבדלים מעמדיים בתוך קשר זוגי אינם מוגדרים באופן מוחלט וברור. בסרטים זה פשוט יותר - הוא איש עסקים והיא זונה. אלא שבחיים התמונה מורכבת יותר. למשל, בישראל יש הרבה אצולות: אצולת המפלגה, אצולת הכסף, אצולה אינטלקטואלית, אצולת הבוהמה, אצולה עירקית, אצולה חיפאית, אצולה ירושלמית וכו'. זה לא נגמר. כמו סיפור במיתולוגיה היוונית, לכל אי קטן יש מלך משלו. העניין הזה מעלה חיוך לגבי העיסוק של המיעוט היהודי הדחוי בהשתייכות מעמדית, שמביאה אותנו לדמיין קונספט כמו "אצולה רמת גנית". חוץ מזה, כשאנשים מתחתנים לרוחב מבחינה מעמדית, כלומר בין האצולות הללו, לא תמיד ברור למתבונן מבחוץ מי מבני הזוג גר למעלה בזוגיות ומי לן בקומת המשרתים.

הנקודה המעניינת השנייה היא האופן שבו שיוך מעמדי בתוך הקשר משפיע על האסטרטגיות הרגשיות שבהן משתמשים בני הזוג כדי להשיג לעצמם את התנאים הנפשיים הרצויים להם בקשר. כתבתי כאן לא פעם על כך שמנקודת המבט של טיפול זוגי ממוקד רגש, האסטרטגיות המרכזיות משתייכות למשפחת הרודפנות והביקורת או למשפחת הניתוק וההתכנסות.

לאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט מתוך הסרט טיטאניק
ללא קרדיט

ישנם הסברים פסיכולוגיים עמוקים והסברים אבולוציוניים להבדלים האלה, אבל אני חושבת שהנקיטה ברודפנות או בניתוק קשורה גם לתחושת הביטחון המעמדי בקשר. במקרים רבים אני רואה שבן הזוג ששייך למעמד הנמוך יותר - בעיני בני הזוג, לא בעיניי! - הוא זה שנוטה לרדוף ולבקר את בן הזוג השני. בהתאם לכך, בן הזוג שמעמדו גבוה יותר בתוך הקשר נוטה להתמודד באמצעות התנתקות והתרחקות.

ההבדל הזה נעשה קצת מובן יותר אם חושבים על כך במושגים של כוח: כעס הוא רגש מעצים. לכן, אפשר להבין שמי שמרגיש חלש מגן על עצמו באמצעות כעס. לעומת זאת, החזק עלול לחשוש משימוש בכעס כדי לא להזיק יותר מדי לבן הזוג שלו, ולכן בוחר בהתרחקות.

אם ההשערה שלי נכונה, היא מסבירה גם מדוע בתקופה שבה יותר נשים מטפסות במעלה הסולם המעמדי באמצעות עבודה, מגיעות לטיפול יותר נשים שמווסתות את עצמן רגשית באמצעות שקיעה בעבודה, בספורט או בסוג אחר של התנתקות, כלומר בסגנון שנחשב עד לא מזמן לגברי מובהק. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#