צרות של עשירים (ושל הילדים שלהם) - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צרות של עשירים (ושל הילדים שלהם)

הורים בעלי פריביליגיות כלכליות חוששים שהילדים שלהם יצאו מושחתים ולא ידעו להעריך את מה שיש להם. זו דאגה טבעית והגיונית, אבל יש מה לעשות בעניין

תגובות
דונלד ואיוונקה טראמפ
Pablo Martinez Monsivais/אי־?

הרבה פעמים הייתי רוצה שיהיה לי יותר כסף. מה רע בלטוס במחלקת העסקים של החיים? אבל יש תחום אחד שבו לא הייתי מתחלפת עם לקוחותיי האמידים ביותר, והוא השאלות החינוכיות שהם טרודים בהן. הורים עשירים חוששים שהילדים שלהם יגדלו להיות מושחתים, ואני יכולה להבין את החשש הזה.

הדאגה הזו בולטת קצת יותר בקרב הורים שעשו את הכסף בעצמם, אם כי היא מתקיימת גם בקרב הורים שבמשפחותיהם יש כסף כבר כמה דורות. האחרונים נתמכים לפעמים על ידי מסורות משפחתיות שעוזרות להם להחליט איך להתנהל עם הכסף ואיך לחנך את הדור הצעיר, אבל להורים שהם מתעשרי היי-טק למשל אין הרבה מה ללמוד בהקשר זה מהוריהם שהיו חוקרים במכון וייצמן, לצורך העניין. הורים שעשו את הכסף שלהם במו ידיהם גם גדלו, בהגדרה, במשפחה ממעמד כלכלי שונה מזו שהילדים שלהם גדלים בה. על פניו, בלתי אפשרי מבחינתם לשחזר עבור ילדיהם את ההקשר המשפחתי-כלכלי שבו התהווה הדרייב שלהם להצלחה פיננסית.

האתגר של הורים אלה גדול לא רק בגלל היעדר מסורת משפחתית של התמודדות עם כסף, ולא רק בגלל הפער העצום בין הילדות שלהם לבין הילדות של צאצאיהם, אלא גם מפני שפעמים רבות הם לא עצרו לחשוב איזו דוגמה הם נותנים לילדים בזמן שהרוויחו את כל הכסף הזה. הם לא עצרו לבדוק, כדוגמה קונקרטית וכמשל, אם בסופרמרקט הם נותנים לילדים שלהם כל דבר שהם מבקשים או מצפים מהם לבחור בין החטיף הזה לחטיף ההוא. הורים כאלה עלולים לעבור התעוררות מטלטלת כשיום אחד ישמעו את הילד שלהם מדבר על כסף בצורה, שמבחינתם, סותרת את הערכים שהם מקווים להנחיל לו.

הבעיות שתיארתי עד כה חוברות, כמובן, לבעיה שכבר כתבתי עליה בהקשר הזוגי והיא שכחברה אנחנו מתקשים מאוד לדבר בגילוי לב ובישירות על כסף. אם אנחנו לא מדברים על זה עם החברים שלנו, ולא מדברים על זה עם בני הזוג שלנו, אפשר להבין שאנחנו מתקשים לדבר על כסף עם הילדים שלנו. האבסורד הוא שאפילו בבתים ליברליים, שבהם ההורים מדברים עם הילדים בפתיחות יחסית על סקס ועל סמים, לא מדברים איתם על כסף והנושא נותר לוט בערפל.

האחריות ניקי ופריס הילטון
אי־פי

לכל הערפל, הסתירות הפנימיות והיעדר המשנה הסדורה יש שתי תוצאות עיקריות: האחת היא שהילדים יודעים הרבה יותר ממה שההורים חושבים על הפריביליגיה הכלכלית המשפחתית, והאחרת היא שהילדים מנותקים מהמציאות לחלוטין ולא יודעים להעריך את ההבדל בין מחירו של חטיף לבין מחירו של סושי, או שהם חרדים לעתידם הכלכלי גם כשנהג מסיע אותם לבית הספר במכונית שעולה מיליון שקל.

כמעט משעשע לראות שההורים מופתעים עד עמקי נשמתם מכל אחד מהביטויים הללו. כך או כך, זהו מצב לא תקין של פער משמעותי שעלול להשפיע לרעה על הילדים: הילד שיודע שהוריו עשירים אבל הם עצמם לא מודים בכך וגם הילד שלא מבין בשום אופן איפה נמצאת המשפחה ביחס לעולם מסביב גדלים במציאות שבה הם לא יכולים לסמוך על הוריהם שיתווכו להם את המציאות כפי שהיא.

קשה לגדל ילדים ערכיים בהתחשב בפערים האלה. חינוך לערכים לא יכול להיות מושתת על פערים באמון, גם אם אלה נועדו להגן על הילדים. הפרדוקס הוא שהורים עשירים חוששים לספר לילדיהם כמה כסף יש למשפחה, מפחד שמרגע שהמידע ייחשף נשמת הילדים תיהרס באחת, וכבר לא יהיה טעם לנסות לחנך אותם בהקשר זה.

מניסיוני בעבודה עם לקוחות אמידים רבים, הפתרון טמון ביצירת תשתית נפשית, תקשורתית וקוגניטיבית, שהיא למעשה יצירת שפה, שתאפשר התחלה של שיחה רצינית על כסף עם הילדים, בהתאם לגילם. כמו תמיד בהורות, הצעד הראשון בדרך לפרישת התשתית הזו כרוך בהתבוננות עצמית.

להרבה הורים ברור אילו ערכים הם רוצים להנחיל לילדיהם ביחס לכסף, אבל הם לא מקפידים על הערכים שלהם עצמם. אם כך, הצעד הראשון הוא לבדוק שיש התאמה בין מה שאתם, ההורים, מצפים מהילדים שלכם להאמין בו לבין מה שאתם חיים לפיו. לדוגמה, אם אתם מטיפים לילדיכם שמותרות אינן הדבר החשוב בחיים בעוד שחיי היומיום שלכם הוא חגיגה של צרכנות, קחו בחשבון שהילדים לא יפספסו את הפער, ולא רק מפני שילדים הם גלאי אמת רגיש במיוחד. המציאות פשוטה בהרבה: ילדים נוטים להתעלם ממה שאנחנו אומרים, ולהפנים בעיקר את מה שאנחנו עושים.

אחרי שכל אחד מכם עשה את החשבון נפש שלו תצטרכו ליישר קו ולדבר בגלוי על הערכים שאתם רוצים להקנות לילדים בנוגע לכסף, על החששות שלכם בהקשר זה, על הסתירות שאתם מזהים בין הערכים שלכם לבין האופן שבו חייכם מתנהלים בפועל ועל השאלות שהכי מלחיצות אתכם כשאתם מדמיינים את השיחה עם הילדים. יישור הקו הוא עניין קריטי, מכיוון שילדים הם כמו גשם שמיטיב למצוא את הסדקים, לחדור בעדם ולגרום נזקים.  

השלב הבא הוא לנהל את השיחה עם הילדים. אפשרות טובה לעשות זאת היא לנסות לתרגם את הערכים שלכם לשפה קונקרטית, ולהבין מה יכולה להיות משמעותם בכל קבוצת גיל - על הדרך לעשות זאת אכתוב ברשימות הבאות. ועד אז, בדיחה שאבא שלי אהב במיוחד.

הברון רוטשילד הראשון היה ידוע כקמצן גדול, ואילו בנו היה רוטשילד הנדבן הגדול והידוע.

יום אחד שאלו את רוטשילד האב: "שמנו לב שאתה, שהנך באמת עשיר, לא אוהב לתרום מכספך. אבל הבן שלך, שאין לו עדיין כסף משלו, הוא נדבן גדול. איך אתה מסביר את זה?".

"ההסבר פשוט", ענה רוטשילד האב: "אבא שלו זה רוטשילד, אבל לא אבא שלי".

 

 

 

 

 

 

 

מ



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#