הדבר המגעיל ביותר שאנחנו עושים ביחסים - תיאוריית הקשר - הארץ

הדבר המגעיל ביותר שאנחנו עושים ביחסים

גוסטינג, היעלמות חד צדדית מכל ערוצי התקשורת המחברים אותנו לאדם אחר, היא פעולה הרבה יותר פוגענית ממה שאנחנו מתארים לעצמנו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ghosting
קבלת הסבר על הדחייה מאפשרת לנו להתארגן מחדש באופן שיצמצם את הסיכון שנחווה את החוויה הכואבת הזו שובקרדיט: CC Pixabay
עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום

 כולנו עשינו את זה מתישהו בחיינו. אנחנו שונאים שעושים לנו את זה, אבל כולנו עושים את זה. גם אני הייתי שם, למרות שכשמישהי עשתה לי את זה רציתי ללכת לבית שלה עם פח נפט וגפרורים. אני מדברת על גוסטינג (Ghosting): להיעלם מכל ערוצי התקשורת המחברים בינינו לבין אדם אחר שיש לנו איתו איזושהי מערכת יחסים (חברתית, מקצועית או זוגית).

הפעם הראשונה שזה קרה לי היתה עם מגושרת שיום אחד הפסיקה לענות להודעות שלי. לקח לי זמן להבין שלא סתם נעלמו סימני הווי הכחולים מההודעות ששלחתי לה - היא פשוט חסמה אותי באנשי הקשר. היא לא היתה אישה לבבית במיוחד מלכתחילה, ובסופו של דבר היה נחמד מאוד לא לראות את השם שלה על הטלפון. ובכל זאת, הסתובבתי כמה ימים טובים עם מועקה עמומה ודי בהלם על האופן שבו היא הוציאה אותי מחייה, בלי לכבד אותי אפילו בהודעה ובהסבר (אתם יודעים, "אחרי כל מה שעשיתי בשבילה?!", וכו').

מצד שני, אני מודה שגם אני עשיתי את זה. גם הפעם בהקשר מקצועי. זה היה קשר שהתחיל סביר אבל הפך לתחרותי במידה לא הגיונית, ובסופו של דבר אילץ אותי להשקיע יותר מדי זמן בצמצום הנזקים שגרמה התחרות איתה. בעיצומה של אחת האפיזודות הללו קראתי לבן שלי את הספר "אנונימוס בלפי הגדול" שכתב סבא שלו. הגענו לקטע שבו אנונימוס בלפי, שאוהב מאד לבלף, מספר שפגש דרקון ביער. ואיך הוא יצא מהמפגש המצער הזה? הוא אמר לדרקון: "אתה לא ראית אותי, אני לא ראיתי אותך", והתרחק מהמקום.

ברגע הזה הבנתי את גדולתו של הגוסטינג, אף שבאותו הזמן אפילו לא ידעתי שיש לזה שם. פשוט הפסקתי להתייחס להודעות שלה, מזמינות כמרתיעות. ואני נאלצת להודות שזו היתה חוויה חיובית ומעצימה, כלומר ביקרתי גם בצד השני של ההתנהגות הנלוזה הזו ואני מבינה את האטרקציה.

כשמדובר במערכות יחסים שיש בהן אהדה וקרבה לפחות לזמן מה, אני לא ממליצה על האסטרטגיה של אנונימוס בלפי. היעלמות חד צדדית, ללא התראה וללא הסבר עלולה להסב הרבה מאוד כאב לצד השני. אמנם אי אפשר להשוות בין מחירים נפשיים שאנשים שונים משלמים, אבל אני מעזה לומר שהמחיר שמשלם זה שעושים לו גוסטינג גבוה יותר מזה שהיה משלם הנעלם לו היה מעז להביע באופן מפורש ומנומק (יחסית) את הסיבות שבגינן הוא החליט לסיים את הקשר.

מבחינת מי שחותך את הקשר בצורה הברוטלית הזו, פעמים רבות הצעד הזה מרגיש הרבה יותר פסיבי ולכן מעיק פחות על המצפון. אם אני צריכה להגיד למישהי שאני לא רוצה להמשיך ולהתראות איתה זה עניין אקטיבי שמצריך ממני הכנה, מודעות והסכמה להכיל תגובה כלשהי. אבל אם אני פשוט נעלמת, אני יכולה לדחוק את הקשר איתה ואת הציפיות שלה ממני לשולי התודעה שוב ושוב. אבל האמת היא שאם נחשוב על זה לעומק, ברוב המקרים שבהם אנשים עושים גוסטינג הם לא באמת חוסכים לעצמם דרמה איומה. בקודים של היום, מרביתנו מסוגלים להגיב בבגרות יחסית למישהו שמאכזב אותנו, וזהו. כלומר תהיה גבר, תכיל הודעת ווטסאפ אחת משתלחת, ואיזה יופי - העניין מאחוריך.

קרדיט: Bright Side

הרבה יותר קשה להיות מצדו השני של המתרס. למה? יש לזה הרבה סיבות. אחת מהן היא שההפך מאהבה אינו שנאה וכעס אלא אדישות. לכן, כל עוד מישהו מתייחס אלינו באופן אקטיבי ומביע רצון להתרחק מאיתנו, אנחנו עדיין מרגישים שמץ של רגש כלפינו, גם אם הרגש הזה שלילי. אבל כשלא מתייחסים אלינו בכלל, אנחנו מבינים שהאדם באמת לא מעוניין בנו. זה יכול לעזור לנו לקבל את הדין אם יש לנו הפרעה רגשית, כמו הפרעת אישיות גבולית, אבל עבור רובנו העלבון הזה אינו נחוץ ואנחנו לא נרדוף אחרי מישהו שלא רוצה אותנו (או שנרדוף קצת, עד קצה הרחוב, אבל אין חשש שנבשל את ארנבת המחמד שלו).

אחת הנקודות המחרפנות במיוחד בגוסטינג הוא היעדרו של הסבר. זה יכול להישמע כמו תירוץ: "יאללה, באמת, תודי שמה שפוגע בך זו הדחייה ולא האופן שבו היא נעשתה". אבל זה לא נכון! אנחנו יצורים חברתיים, וקשרים חברתיים משמעותיים הם דבר חיוני להישרדות שלנו. זו הסיבה לכך שהמוח שלנו עסוק בשמירה על מקומנו החברתי. מכך נגזר שדחייה היא עניין מכאיב ומבהיל מאוד, אבל פירוש הדבר הוא שעל מנת שיוכל להשיב לעצמו את האיזון, המוח צריך גם למצוא את ההסבר לדחייה.

קבלת הסבר כזה מאפשרת לנו להתארגן מחדש באופן שיצמצם את הסיכון שנחווה את החוויה הכואבת הזו שוב, בין אם המסקנה תהיה שעדיף להימנע מלהיכנס לקשרים מקצועיים עם מישהי שמנהלת תביעה משפטית מול שני השותפים הקודמים שלה, ובין אם המסקנה היא שלא כדאי לשלוח מיילים לאמא של הבחור שאת יוצאת איתו אחרי שביליתם ביחד פעמיים.

מכיוון שאין לנו את המידע הזה, המהלומה שאנחנו סופגים מתרחבת פנימה אל תוך רקמות הנפש הרכות שלנו. לא רק שאנחנו תוהים על משמעותו של הקשר שחשבנו שהיה לנו, אלא שהגוסטינג גם גורם לנו גם להטיל ספק בעצמנו וביכולתנו לקרוא נכון את הסביבה ואת הסימנים החברתיים שאנחנו מקבלים, ולשלוט באלה שאנחנו משדרים.

בשורה התחתונה: בפעם הבאה שמישהו עושה לכם גוסטינג, אני מציעה לחסום אותו מיד באנשי הקשר ולהעלים אותו מחייכם. במעשה הזה הוא נתן לכם הרבה מידע יקר ערך עליו, וטוב שזה קרה עכשיו מאשר שיקרה בהמשך. זה באמת מעיד עליו יותר מאשר עליכם. ובפעם הבאה שאתם עומדים לעשות גוסטינג למישהו אחר, באמאש'כם, תתגברו על עצמכם.

עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום |תיאוריית הקשר

אני מטפלת זוגית, מגשרת לגירושין ומרצה. כמטפלת אני עובדת בגישת EFT, ומוסמכת  לטפל ולהדריך מטפלים בגישה זו על ידי ICEEFT, האגודה הבינלאומית למצוינות בטיפול זוגי ממוקד רגש. יש לי דוקטורט בפסיכולוגיה חברתית, התפתחותית וקוגניטיבית מאוניברסיטת הניו סקול בניו יורק.EFT היא גישת הטיפול הזוגי היעילה והנחקרת ביותר בעולם. בבלוג זה אני מנסה להנגיש תיאוריות פסיכולוגיות שיכולות לעזור לנו להתמודד עם בעיות נפוצות בזוגיות ובמערכות יחסים במשפחה. 

בקליניקה שלי אני מדריכה מטפלים ב EFT, מייעצת לזוגות וליחידים שמבקשים לשפר את הדינמיקה המשפחתית שלהם, ומגשרת בין בני זוג המעוניינים להתגרש בהצלחה, ולשמור על קשר בריא. בימים אלו אני אורחת קבועה ב"פינת היחסים"של חדשות הלילה של ערוץ 2. אתם מוזמנים לבקר באתר שלי www.amaliarosenblum.com

מוזמנים לפנות אליי במייל

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ