איך אתם פותרים בעיות בזוגיות שלכם? - תיאוריית הקשר - הבלוג של עמליה רוזנבלום - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך אתם פותרים בעיות בזוגיות שלכם?

המטפלת המשפחתית וירג'יניה סאטיר אפיינה ארבעה טיפוסים בעייתיים של התמודדות עם לחץ רגשי. נסו להבין איזה מהם מתאר אתכם

תגובות
זוג מתנשק בכניסה למטרו בפריז
MARTIN BUREAU / AFP

"הבעיות שלנו אינן הבעיה, ההתמודדות שלנו היא הבעיה" (Problems are not the problem; coping is the problem) מי שהגתה את המשפט הטריוויאלי אך העמוק הזה היא וירג'יניה סאטיר, "אם הטיפול המשפחת,," שלרגל יום העצמאות בחרתי בה להדליק את המשואה של הבלוג הזה.

סאטיר נולדה בארצות הברית לפני קצת יותר ממאה שנה, והותירה את חותמה על תחום הטיפול המשפחתי גם בלי שכתבה הרבה. היא היתה בת לאם שהשתייכה לפלג רדיקלי בנצרות, שהאמין שאמצעי הריפוי הלגיטימי היחידי למחלות הוא תפילה. הנקודה הזו נעשתה מוחשית כשווירג'יניה בת החמש לקחתה בדלקת התוספתן. אמה סירבה לקחת אותה לרופא, אבל אביה עשה זאת בניגוד לדעתה. בסופו של דבר, הרופאים הצליחו להציל את חייה של הילדה אך העיכוב בטיפול גרם לכך שהיא נאלצה להישאר בבית החולים כמה חודשים.

אין צורך בהשכלה פסיכואנליטית עמוקה כדי להבין מדוע סאטיר החליטה כבר בגיל חמש שהיא תגדל להיות "חוקרת יחסי הורים-ילדים". היא אכן למדה הוראה ולאחר מכן עבודה סוציאלית, ובהמשך ייסדה מכון לחקר הנפש בפאלו אלטו שבקליפורניה. סאטיר זיהתה וקיטלגה ארבעה סגנונות מובחנים של תקשורת בעייתית ומודל אחד בריא של תקשורת בין אישית, כשכל אחד מהסגנונות הללו בא לידי ביטוי בעיקר במצבי לחץ.

1. הטיפוס המְרַצֶּה: בשעת לחץ, המְרַצים נוטים להשקיע בהרגעת אחרים. לא מדובר בהרגעה שנובעת מכוח פנימי, אלא כזו שכל מטרתה היא חיפוש הסכמתם של האחרים והשגת אישור חיצוני. המרצים מונעים על ידי פחד מדחייה ומנטישה, ומהחשש לעורר כעס אצל אחרים או להיקלע לעימות בין אישי.

וירג'יניה סאטיר
William Meyer, Wikimedia CC

תזהו אותם על פי הנטייה שלהם להתנצל ללא הרף, העובדה שהם לעולם לא מתנגדים, האופן המרגיז שבו הם הולכים על ביצים, וההסבר המקדים שהם נותנים לדבריהם כשהם מבקשים להדגיש שהם ממש ממש מקווים שלא תבין אותם לא נכון, ומזכירים שאין להם כוונה לפגוע באיש. באופן טבעי, אנשים כאלה עלולים למצוא את עצמם חיים עם בני זוג נרקיסיסטיים, ובמקביל מפיצים סבל בעצמם על ידי התנהגות פסיבית אגרסיבית.

2. הטיפוס המְחַשֵּׁב: במצבי לחץ המְחַשבים מתנתקים מרגשותיהם ומנסים להגיב לאיום באופן שהוא כביכול הגיוני ומבוקר. בטיפול זוגי ממוקד רגש הם קרויים הנמנעים, ואפשר לזהות אותם לפי התשובות היבשות והמחושבות שלהם, ולפי נטייתם לדבר בהפשטה ("מה לעשות, במצבים כאלה ברור שבן אדם לפעמים רוצה להיות לבד") ולהתעלם מטבעם של רגשות ("אבל העצב שלך לא מוצדק"). החבר'ה האלה מפחדים מהבעת רגשות, ומרגישים יותר בנוח כשהם חיים בתוך ראשם.

3. הטיפוס המֵסִיחַ: זהו הסגנון השלישי, ובעיני גם הההמשגה המעניינת ביותר. במצבים של לחץ רגשי, המסיחים מגיבים בצורה בלתי צפויה, לא רלוונטית ולא קשובה, ובכך מפריעים לעצמם ולאחרים לשמור על קשר עם רגשותיהם.

המסיחים נוטים לקפוץ במהלך שיחה משמעותית מנושא אחד למשנהו. הם חסרי מנוח לא רק בחשיבה שלהם אלא גם פיזית, ופעמים רבות הם נראים מבוהלים, נוירוטיים ובלתי יציבים. סאטיר הדגישה שאלה הם אנשים שקשה לעקוב אחרי מה שהם אומרים, ושלוקח זמן לפעמים להבין עד כמה התנהגותם משבשת את היחסים ואת הניסיון לעזור להם להתמודד עם הקשיים הפסיכולוגיים שלהם.

PsychotherapyNet

4. הטיפוס המאשים: בטיפול זוגי ממוקד רגש נזהה את המאשימים בתור הרודפניים. מדובר בחמודים שנוטים לחפש ואף למצוא את מקור הבעיה שלהם אצל אחרים. הם נוטים לשלוט באחרים, או לפחות שואפים לכך. סאטיר זיהתה אותם בתור סובלים מהפרעה נרקיסיסטית. ככאלה, הם לא מסוגלים לשאת את התחושה שהם אחראים על המצוקות שלהם, ואם נשאל אותם (וגם אם לא) נגלה שמדובר בחבורה של קדושים מעונים, שנפלה קורבן לאחרים שאינם מתייחסים אליהם כראוי.

אתרע מזלם של המאשימים להיות מוקפים באנשים שחושבים שהמאשימים ניחנים בזיכרון מעוות, שמכוון כולו להגן על האגו השברירי שלהם. לכן אפשר להבין מדוע הם מסרבים להתנצל בפני אלה שהם פוגעים בהם (הרי המאשימים הם הקורבנות האמיתיים בסיפור).

5. הטיפוס המאוזן: את הסגנון החמישי והמיטיב סאטיר המשיגה בתור המאוזן, או מפולס, מלשון פלס. אנחנו, המאוזנים, מביעים את עצמנו באופן אסרטיבי. משמעות הדבר היא שאנחנו מתקשרים ומתנהגים באופן ישיר ופשוט, ושיש הלימה בין התוכן שאנחנו מביעים לבין האני האותנטי שלנו. אנחנו יודעים להקשיב הקשבה פעילה, בין היתר משום שנוח לנו עם עצמנו ולכן קל לנו להיות בשקט. וכשאנחנו בוחרים לדבר, אנחנו עושים זאת בצורה שאנשים באמת מסוגלים להבין אותנו. זה קשור לכך שאנחנו, המאוזנים, מבקשים קודם כל להבין ורק אחר כך להיות מובנים, כאלה אנחנו. לכן גם קל לנו להיות פגיעים ליד אחרים. אנחנו יודעים שלהיות פגיע מול אחרים זהו דבר אמיץ מעין כמותו, שיקרב אלינו את הזולת. אנחנו לא חוששים מעימות אישי, הרי זו ההזדמנות שלנו לצמיחה אישית.

                                                    * * *

טוב, בסדר, אני לא יודעת מה לגביכם, אבל אני בטוח לא מאוזנת. גם אם מאוזנים קיימים רק באגדות, אני חבה לסאטיר את האפיוניים הקיצוניים אך השימושיים של בעיות בתקשורת בין אישית, ואת האידיאל המופשט של תקשורת עניינית, או לפחות של סגנון התקשורת המיטבי עבור המטפל, שהיא המשיגה בעבודתה, ושהשאיפה אליו חיונית בדרך לכינון מערכות יחסים אינטימיות בטוחות ובוגרות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#