אהבה זה כואב: מהו וגיניזמוס וכיצד מטפלים בו

בדיקה גינקולוגית, שימוש בטמפונים וקיום יחסי מין הם דברים שרוב הנשים עושות בחייהן. אבל ישנן כאלה שסובלות מווגיניזמוס, התכווצות בלתי רצונית של שרירי הנרתיק, ולכן נמנעות מהדברים האלה. שיחה על בריאות וזוגיות עם דנה, שטיפול מתאים שינה את חייה אחרי שנים רבות של כאב

עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיצב של זוג מקיים יחסי מין בתערוכה "סקס ואבולוציה" במוזיאון במונסטר, גרמניה
וגיניזמוס הוא נושא מושתק שעטוף בשכבות של אשמה ובושה. כאב נשי לא פוקד גברים ולכן הוא לא מדובר כלל, ולכן קשה לקבל אבחנה ואחריה גם טיפולקרדיט: INA FASSBENDER / REUTERS
עמליה רוזנבלום
עמליה רוזנבלום

חג האהבה, שחל ב-14 בפברואר, הוא יום שבו אנשים אוהבים להפגין את חיבתם לבני ובנות הזוג שלהם באמצעות פרחים, בלונים, שוקולדים ובילויים משותפים. לפעמים זה נגמר גם בסקס, אקט נעים (כל עוד הוא נעשה בהסכמה) שממצה את הקשר הזוגי הקבוע או הזמני.

אלא שלא כל הנשים נהנות ממין. אחת מהן היא דנה (שם בדוי), שסבלה שנים מכאבים חזקים בכל פעם שקיימה יחסי מין. היום היא בת 35, מנהלת מוצר בחברת היי-טק וגרה עם בן זוגה והכלבה שלהם בדירה תל אביבית טיפוסית, "כזו עם תקרות גבוהות, מרצפות מצוירות ורטיבות בקיר שצמוד לאמבטיה", היא אומרת בחיוך.

דנה סבלה שנים רבות מתופעה בשם וגיניזמוס - התכווצות בלתי רצונית ומתמשכת של שרירי פתח הנרתיק שלא מאפשרת לעשות פעולות שגרתיות כמו החדרת טמפונים, בדיקה גינקולוגית נרתיקית וקיום יחסי מין בחדירה. הגורם יכול להיות פיזיולוגי, למשל בעיה מבנית בקרום הבתולין או דלקות באזור, או מקור נפשי, לדוגמה טראומה מינית מהעבר.

באופן טבעי, הווגיניזמוס השפיע קשות על יכולתה של דנה ליהנות מיחסי מין, ובהתאמה גם ליהנות ממערכות יחסים זוגיות. היא עברה דרך ייסורים עד שהצליחה להתגבר על הבעיה, ומאז חשוב לה לדבר עליה ולהסביר לנשים הסובלות שיש פתרון לסבלן.

איך גילית שאת סובלת מווגיניזמוס?

"הרבה שנים ידעתי שמשהו לא בסדר. בכל ניסיון לחדירה הרגשתי כאב מפלח. זה היה כאב חד שנועל ומקשיח את הגוף, ומכווץ את הרגליים. גם המגע הכי עדין ומתחשב הרגיש כמו סכינים בתוכי. ידעתי שאני לא מצליחה להחדיר טמפון ושיחסי מין הם כאב בלתי נסבל, אבל לא הצלחתי לקבל הסבר. החברות לא הבינו על מה אני מדברת ורופאי נשים המליצו לי 'להשתחרר'. נתקלתי במונח וגיניזמוס לראשונה רק בגיל 27, באמצעות אבחון עצמי באינטרנט. אחרי שמונה שנים של סבל ובושה זה היה רגע של הארה. הבנתי שלכאבים ולתסכול שאני חווה כל חיי הבוגרים יש שם ויש קהילה. הבנתי שאני לא משוגעת".

אם זו תופעה כל כך נפוצה, איך רופא הנשים שלך לא אבחן?

"זו שאלת מיליון הדולר כמובן".

מיטת גינקולוג
נשים עם וגיניזמוס לא יכולות לעשות פעולות פשוטות כמו החדרת טמפון, קיום יחסי מין או בדיקה גינקולוגית. יש לכך סיבות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות, ואיפול מתאים משפר את המצבצילום: Kichigin / Shutterstock.com

דנה מספרת שבשנים שלפני האבחון העצמי היא הלכה לחמישה רופאים שונים, ולמרות הבושה שחשה סיפרה להם בפירוט עד כמה כואב לה כל ניסיון לקיים יחסי מין. למרות העובדה שאף אחד מהרופאים לא הצליח להשלים בדיקה גינקולוגית עם המטופלת ה"בעייתית", כולם עמדו על כך שהכול בראש שלה. "הראשון אמר לי שאני לא מספיק מנוסה ושזה יעבור לי", היא מגחכת, "השני המליץ לי לשתות כוס יין לפני סקס והשלישי רשם משחה מאלחשת. לא רק שלא קיבלתי אבחון, גם הוסבר לי שהכול תקין פיזיולוגית ושאין אצלי שום בעיה. אני רוצה לחשוב שהיום המודעות גבוהה יותר, בקרב רופאים לפחות, מפני שהנשים שסביבי לא ממש מנהלות שיח בנושא".

למה לדעתך לא מדברים על זה?

"צפיתי ב-15 עונות של 'האנטומיה של גריי', 20 עונות של 'חוק וסדר מדור מיוחד' ושמונה עונות של 'האוס'", היא צוחקת. "ראיתי מאות פרקים שבמרכזם תופעה רפואית מיוחדת או פגיעה מינית ותוצאותיה, ומעולם לא היה פרק על וגיניזמוס. לעומת זאת, שני פרקים שלמים הוקדשו לתסמונת איש העץ, מחלה עם שכיחות של אחד למיליון שבה יבלות על הגוף נראות כמו שורשים וענפים".

דנה צודקת, וגיניזמוס אינו עניין סקסי אלא נושא מושתק שעטוף בשכבות של אשמה ובושה. "באופן אירוני, אשמה ובושה הם גם בדרך כלל הסיבה לכך שווגיניזמוס נוצר", היא מחייכת בעצב. ההיסטוריה האישית שלה הבהירה לה היטב שאף אחד לא שש לדבר על כאב נשי.

במחקרים שנעשו בשני העשורים האחרונים הנתונים משתנים ועומדים על 17%-5% מהנשים בעולם. גם אם הממוצע הוא שאשה אחת מכל עשר נשים סובלת מכאבים כאלה, זהו מספר עצום. "אסור לשכוח שכאב נשי לא פוקד גברים ולכן הוא לא מדובר כלל", אומרת דנה. "את יכולה לדמיין לעצמך עולם שבו גבר אחד מכל עשרה סובל מכאבים ביחסי מין ואף אחד לא שומע על זה או מוצא פתרון?".

אחרי האבחון העצמי, דנה קראה על הנושא רבות. היא גילתה שהרבה מאוד נשים חשות כאב בחדירה ברמות שונות בגלל מצבים כמו וגיניזמוס, וסטיבוליטיס (דלקת מבוא העריה), וולוודיניה (כאב כרוני בפות) ואנדומטריוזיס (מחלה דלקתית כרונית). בחיפושיה היא מצאה קבוצות פייסבוק סגורות המאגדות נשים המתמודדות עם צורות שונות של הבעיה (לאחת הקבוצות קוראים בשם הנהדר "פחות אבל עוד כואב").

"הבנתי שיש מספר מצומצם של רופאות בכירות המתמחות בתחום וקבעתי תור לאחת מהן", היא מספרת. "חיכיתי לתור כמעט חצי שנה, אבל אני שמחה שהתעקשתי מפני שהמפגש עם הרופאה שינה את חיי. היא אישרה אחרי בדיקה קצרה שאכן מדובר בווגיניזמוס, כלומר הכאב אמיתי, והסבירה שאפשר לטפל בי. היא הדגישה כמה פעמים שיחסי מין לא אמורים לכאוב כלל".

לינה דנהאם חוותה כאבים עזים במשך 13 שנים עד שאובחן אנדומטריוזיס

הרופאה המליצה לדנה על פיזיותרפיה של רצפת האגן וטיפול רגשי. הפיזיותרפיסטית שלה הייתה עדינה ומכילה, ועזרה לה לחזק את השרירים באזור ולשפר את השליטה בהם. הטיפול כלל מפגשים שבועיים במהלך ארבעה-חמישה חודשים, עבודה עם ביו-פידבק ועבודה עצמית עם מרחיבים נרתיקיים (על מנת לתרגל גם בבית).  

השלב האחרון בתהליך הריפוי של דנה התרחש בזוגיות שלה. "בן הזוג שלי היה מדהים וסבלני. בפעם הראשונה בחיי הצלחתי ליהנות מסקס, דבר שלא חשבתי שיקרה אי פעם. מאז עברו ארבע שנים ויש לנו חיי מין מוצלחים ומגוונים". הוא גם הגבר הראשון שלו סיפרה על המקור להיווצרות הווגיניזמוס: "אצלי הסיבה היא פגיעה מינית שעברתי. זו הייתה שיחה קשה, ואין ספק ששנינו היינו נבוכים, אבל הוא הגיב בצורה אכפתית ואוהבת וידענו לבנות מתוך זה קשר ארוך ויציב.

"עד שהייתה לי אבחנה, לא היו לי מילים והסברים ולכן לא סיפרתי לאיש. האמת היא שגם לא היו לי מערכות יחסים ארוכות מספיק בשביל להרגיש בטוחה לספר. לא שלא רציתי זוגיות, הייתי יוצאת עם בחורים נחמדים ומקווה שהפעם זה יהיה שונה. ניסיתי עזרים כמו חומרי סיכה, שמן שקדים, ג'וינטים, יין אדום, ויסקי, מדיטציה, משחת עזרקאין ועוד. אבל בלי טיפול אמיתי לא היה שינוי.

"כל פעם כזו גרמה לי להרגיש קצת יותר מקולקלת. זה הוביל אותי לדחות מצבים אינטימיים ככל האפשר, וכשהם הגיעו רק חיכיתי שיסתיימו. הרגשתי שסקס זה משהו שאני חייבת 'לתת', חייבת 'לסבול', כדי שמישהו יאהב אותי. אבל המחיר היה גבוה מדי והקשרים היו מסתיימים מהר מאוד".

הווגיניזמוס שלך נוצר כתגובה לטראומה מינית. זה תמיד ההסבר לתופעה?

"לא תמיד, אבל במקרה שלי יש קשר מובהק. הפעם הראשונה שלי היתה איומה. לא אכנס לפרטים, אבל הסכמה ועדינות לא היו חלק ממנה. יש עוד המון גורמים אפשריים, נפשיים ופיזיולוגיים, לכאבים בחדירה. למשל חינוך מיני לקוי, מסרים שליליים בנוגע למין, פחד מכאב, קרום בתולין עבה, זיהומים ופטריות חוזרות ובעיות עצביות. כל אחת והסיפור שלה".

ההמלצה של דנה לאשה שמתמודדת עם קשיים דומים היא חד משמעית: "אם את חווה כאבים זה לא בראש שלך וזה לא תקין. מגיע לך ליהנות מחיי מין טובים. מניסיוני, עם הטיפול הנכון זה אפשרי. אל תתביישי לספר לרופא ולבקש עזרה, ואם הרופא אומר לך שאין לך כלום תחליפי אותו".

עמליה רוזנבלום

עמליה רוזנבלום | |תיאוריית הקשר

אני מטפלת זוגית וסופרת, בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה חברתית, התפתחותית וקוגניטיבית מאוניברסיטת הניו סקול בניו יורק. בימים אלה יצא לאור ספרי החדש "זמן שאול" (כתר), שעוסק בפחד לגלות שהחלק הטוב ביותר של חיינו מאחורינו, בחרדה שכל מה שאנחנו חושבים על עצמנו אינו נכון, ובהבנה שברגע שאדם שוקל לעשות עסקה עם השטן, הוא למעשה כבר חתום עליה.

אתם מוזמנים לצפות ב"פינת היחסים" שלי ששודרה בחדשות הלילה של ערוץ 2, לבקר באתר שלי www.amaliarosenblum.com וכמובן לפנות אליי במייל

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ