4 סיבות שבגללן אנחנו מפחדים לבקש עזרה, ואיך לעשות זאת נכון - על פסיכולוגיה חיובית ואושר - הבלוג של יהודית כץ - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

4 סיבות שבגללן אנחנו מפחדים לבקש עזרה, ואיך לעשות זאת נכון

רבים יעדיפו לקרוס לפני שיבקשו עזרה מאדם אחר. למה כל כך קשה לנו לעשות את זה

תגובות
נערה עוזרת לנערה אחרת לטפס על גבעה
pexels

אחרי שנים של התמקדות בקריירה, קיבלתי עצה: תפסיקי להיות כל כך עצמאית. למרות שהייתי רגילה לא לבקש עזרה, לקחתי על עצמי את האתגר. למשל, ביקשתי מאנשים הוראות הגעה ומקולגות שיקנו לי אוכל בקפיטריה. לא הבנתי את ערך המשימה המשונה עד שהגיעה תקרית המזוודה בטיסה. הגעתי לשדה התעופה מותשת אחרי לילה דליל בשינה, בדיוק כשהכרוז הודיע על עיכוב נוסף. וכשכבר עליתי לטיסה, הנעתי בקושי את המזוודה הכבדה שלי וניסיתי לאחסן אותה בתא המטען שמעליי. היא הגיבה בקול שבר והידית שלה התנתקה ממנה. "תרצי שאעזור לך?" שאל מישהו. אני, בעלת ההרגלים הטובים, ועיקשת כמו המזוודה - סירבתי. הרמתי אותה שוב, מנסה לדחוף, כשהפעם היה זה האגודל שלי שהתחיל להשמיע רעשים ושלח אותות כאב נוראיים לשארית היד. "אני יכול לעזור?", הוא שאל שוב, ואני מסרבת שוב, מנסה עם היד האחרת, ומפילה את המשקל הכבד מטה. אז לקח האיש את המזוודה, מבלי לבקש רשות, והכניס אותה לתא שמעל ראשי.

"תודה רבה" אמרתי וחייכתי אליו. לפתע נפקחו עיניי והרגשתי שגל של תובנות מציף אותי. הרגע הזה שינה אותי. כשהודיתי לו הרגשתי כיצד אני והוא נעשים קרובים יותר. לא, אנחנו ככל הנראה לא נצעד לעבר השקיעה חבוקי ידיים. אבל אנחנו יותר קרובים אחד לשני כבני אדם. הסיטואציה הזאת לימדה אותי שבקשת עזרה לא רק מספקת את הצרכים שלי, כי אם נותנת לי הזדמנות להתחבר לנשמתו של אדם אחר. הסיפור הנוגע מובא בספרה של מ. נורה קלאבר "Mayday! Asking for help in times of need". קלאבר, שלמדה על בשרה על מעלותיה הטובות של בקשת העזרה, מספרת כי אנחנו נמנעים מלעשות זאת. "למעשה", היא אומרת, "שבעה מתוך עשרה אנשים מודים שהיה נחמד אם היו מקבלים עזרה בשבוע האחרון, אבל איש מהם לא חשב לבקש".

הצורך לבקש עזרה יכול להפוך את האדם הבטוח והחזק ביותר ליצור מפוחד ועצבני. נדמה שההודאה הנוראית שאנו זקוקים לסיוע מפחידה אותנו. אנשים יעדיפו לקרוס מתשישות, להשקיע בדבר מה לילות כימים, ואפילו לסבול מכאבים לפני שיבקשו עזרה. למה קשה לנו לשאול בחיוך "תוכל לעזור לי?". ייתכן שאלה הסיבות לכך:

1. הפחד להעיק

אף אחד מאיתנו לא רוצה להרגיש שהוא מעמיס עוד יותר על חייו הלחוצים של אדם אחר. אנחנו מניחים שאם נבקש עזרה, האדם העוזר יצטרך לוותר על זמנו ומרצו כדי לעזור לנו ובכך יוותר גם על דברים אחרים שרצה להשלים. כשמחשבה שכזו עולה בראשכם, נסו לשאול את עצמכם, לו חבר או מכר או אדם אחר היה זקוק לעזרתכם, האם הייתם כועסים עליו שביקש, אפילו אם פנה אליכם ביום עמוס? כשאנחנו עוזרים לאנשים אחרים אנחנו חשים מועילים, חשובים ומשמעותיים. אזור העונג במוחנו, זה שפועל למשל לאחר סעודה טעימה, פועל גם לאחר סיוע לזולת.

כשאנו נמנעים מלבקש עזרה, אנחנו לא רק מתמודדים עם הקושי לבדנו, אלא גם מונעים מאנשים לסייע כשיש להם אפשרות לעשות זאת. בספרה "Brave" מסבירה מגי וורל שלכל אחד מאיתנו יש בנק של כישורים ויכולות שהוא נהנה לחלוק עם סובביו. בקשת סיוע וקבלתו מחזקות את החיבור בין שני הצדדים ויוצרות ביניהם קשר אמיץ שבו ניתן לבקש ולקבל מענה לצרכים.

2. הפחד לאבד שליטה

כשאנו מבקשים מחבר גבוה יותר להוריד צנצנת מהמדף, אנחנו בעצם אומרים לו - אני לא מסוגל להגיע אליה ללא עזרתך. או כך לפחות רבים מאמינים. לדידם, בקשת עזרה יכולה להתפרש ככישלון, שכעת מצריך את התערבותו של גורם זר. כשהם מבקשים עזרה הם חשים שהם כבר לא שולטים בסיטואציה, ומישהו אחר מנווט את השתלשלות העניינים.

מחקר מעניין מאוניברסיטת הארוורד בדק את הנטייה שלנו להאמין כי בקשת סיוע תגרום לאחרים לראות אותנו באור מחמיא פחות, וגם ניסה לברר עד כמה היא נכונה. הנבדקים התבקשו לענות על שבע שאלות IQ, שיקבעו עד כמה הם חכמים בסקאלה של 1-7. לסטודנטים גם הוצע תשלום: חצי מהנבדקים קיבלו דולר עבור כל תשובה נכונה. החצי השני תוגמל לפי הערכת עמיתם למילוי השאלות. לנבדקים ניתנה גם האפשרות לשלוח הודעה לעמית לתרגיל שכבר סיים את המטלה. ההודעה יכלה להיות לבבית, כגון "אני מקווה שהלך לך טוב", או לכלול בקשה כגון "האם תוכל לעזור לי?". נמצא ש-73.5% מהנבדקים שקיבלו תשלום לפי טיב התשובות, שאלו שאלות. לעומת זאת רק 32.7% מאלה שקיבלו תשלום לפי הערכת העמית העזו לשאול. החוקרים הסבירו שאנשים מניחים ששאילת שאלות תפחית מערכם, ולכן אלה שתוגמלו באמצעות הערכת עמית שאלו פחות שאלות.

חוקרים מסבירים שכשאנו מבקשים עצה או עזרה מאדם אנחנו למעשה מחמיאים לו על היותו בעל ידע וכישורים. האדם שבחרנו להיעזר בו חושב שאנחנו כנראה חכמים אם בחרנו דווקא בו. אז אם חשבתם "אם אבקש, אתפס כפחות חכם" אתם בהחלט יכולים להירגע. חשוב גם לזכור שבקשת עזרה מעידה על כך שאתם נמצאים בקשרים טובים עם אנשים מעניינים וחשובים, וכי בקשת העזרה אינה באה לבדוק "מי טוב יותר" אלא היא משימת צוות לפתרון בעיות [קראו עוד על האומץ להיות פגיע].

3. הפחד מלהיות חייב טובה

שלדון קופר מהסדרה "המפץ הגדול" אוהב לחלק מתנות. החלק האהוב עליו בחלוקת המתנות הוא הסימון הבלתי נראה מעל ראש מקבל המתנה שמעיד על יחסי הכוחות 1:0. אני נתתי לך, עכשיו אתה חייב לי. גם אנחנו בחיינו מרגישים לפעמים שאם מישהו עוזר לנו אנחנו חייבים לו, וכעת נצטרך להמתין בדריכות עד שנוכל לפרוע את החוב. אם אתם בטוחים שבעת קבלת סיוע מתעוררת לחיים יד הרושמת את הדבר לדיראון עולם, עצרו רגע ונסו לחשוב: האם האדם המדובר באמת זוכר את כל אותם מעשים? האם אתם זוכרים? אם הוא מחזיק באמתחתו היסטוריה של האשמה, רישום חובות ומניפולציות, אתם יכולים לחפש לכם עוזר אחר. אחרי שקיבלתם עזרה, נסו להתמקד בצד הנותן. אל תאמרו "אני חייב לה", כי אם "כמה טוב שאני נמצא בקשר עם אדם אדיב כמוה". הכרת התודה תעודד אתכם להיטיב עם העוזרים גם בלי שמישהו יזכיר לכם את זה [קראו עוד על דפוסי חשיבה שפוגעים בכם]. 

4. הפחד מדחייה

יום בהיר אחד ביקשנו מקולגה לעזור לנו עם המערכת החדשה שהותקנה במשרד. "לא", קרא הבחור בקול ושב לנעוץ אפו במחשבו. זהו, אנחנו מחליטים בינינו לבין עצמנו. הוא לא מחבב אותנו, ואנחנו לעולם לא נבקש ממנו עזרה שוב. פעמים רבות לאחר שמסרבים לעזור לנו אנחנו מאמינים כי נקבל את אותה התגובה גם בפעם הבאה ונמנעים מלבקש.

פרנק לין, פרופ' להתנהגות ארגונית מאוניברסיטת סטנפורד, שלח את הסטודנטים שלו לעשות את אחד הדברים המפחידים לאדם; לבקש עזרה. הוא ביקש מהנבדקים להסתובב ברחבי הקמפוס ולבקש שלל טובות מהעוברים ושבים: משיחה דרך מכשיר הסלולר שלהם, מילוי שאלונים, וליווי לחדר הכושר בקמפוס. הנבדקים שיצאו למשימה היו פסימיים מאוד לגבי מידת הנכונות של סטודנטים אחרים לעזור. למעשה הם העריכו שיצטרכו לבקש מ- 50% יותר אנשים לסייע להם ממה שקרה בפועל. "מי היה מאמין שיש בקמפוס אנשים נחמדים כל כך" היתה התגובה הכללית. התוצאות הללו שוחזרו כשמתנדבים באגודה לסיוע לחולי לוקמיה ולימפומה בארה"ב נשאלו כמה אנשים יהיה עליהם לפגוש לפני שיצליחו להגיע למכסת הגיוס שלהם, ומה תהיה התרומה הממוצעת. המתנדבים העריכו שיצטרכו לפנות ל-50% יותר ממספר האנשים שפנו אליהם בסופו של דבר. הם העריכו שהתרומה הממוצעת תהיה 17 דולר, אך בפועל היא נעה בין 30 דולר לאלף דולר ויותר.

אחרי שהחלטתם שזה לגמרי בסדר לבקש עזרה, הנה כמה עצות טובות שיהפכו את הבקשה שלכם אפקטיבית ונעימה יותר:

1. היו ספציפיים ודעו מה לבקש -  גם אם תזעקו בזעקות שבר שרע לכם, לא בטוח שאנשים סביבכם ידעו מה עליהם לעשות כדי לעזור. הגדירו את הבעיה בבירור ככל הניתן. "עבר עליי יום קשה, יעזור לי מאוד אם תעשה את הקניות בערב". הראו אכפתיות גם כלפי העוזר שלכם. שאלו "מתי יהיה לך נוח לעזור לי?", או "אולי יש משהו אחר שאתה מעדיף לעשות?".

2. שאלו בצורת SMART - הרבה בקשות מנוסחות לא נכוו, וכתוצאה מכך לא מביאות לעזרה הנחוצה. בקשה טובה כוללת מרכיבי SMART: ספציפיות (Specific), משמעות (Meaningful), עידוד לפעולה (Action-oriented), אמת (Real), ומוגבלות בזמן (Time-bound). בפעם הבאה שאתם מבקשים מהילדים שלכם לסדר את החדר ועדיין מוצאים כאוס, נסו את הנוסח הבא: "חמודי, שים את הבגדים בכביסה או בארון, זרוק את הניירות לפח והחלף מצעים. זה יחסוך לך זמן אחר כך, וגם ישמח אותי. ובשביל הכיף, בוא נראה אם תספיק לעשות את זה עד שאחזור בערב".

3. אל תניחו שאתם יודעים מה אנשים אחרים חושבים - הערכת חסר של המוכנות לעזור היא טעות נפוצה. לא תוכלו לדעת מה אנשים אחרים חושבים או מרגישים עד אשר תשאלו אותם.

4. צרו תרבות של עזרה בכל מקום שבו אתם נמצאים; בבית, במשרד ועם חברים, השרו אווירה שבה בקשת עזרה היא דבר שבשגרה. חייכו וסייעו למי שצריך ובקשו עזרה בעצמכם בכל פעם שאתם צריכים. הקפידו לומר לאנשים סביבכם כמה עזרתם סייעה לכם ועד כמה אתם מעריכים אותם על כך [האזינו גם לפודקאסט בנושא התמודדות עם קשיים]. 

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות