למה זה גרוע לומר לילד "גאון"

נוטים להפריז במחמאות? כדאי שתפסיקו. אתם מסבים לאהובים שלכם נזק

יהודית כ"ץ
יהודית כץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איך החמיאו לציורים שלכם כשהייתם ילדים?
איך החמיאו לציורים שלכם כשהייתם ילדים?קרדיט: Pixabay
יהודית כ"ץ
יהודית כץ

״מדהים. מהמם. מושלם. גאונה. נסיכה״
ככה נראה רפרטואר המחמאות המודרני שלנו.
אם אנחנו רוצים להגביר את הביטחון העצמי של האהובים עלינו ולא להוריד אותו, אז כדאי שנעצור ונבדוק. בינתיים - אנחנו מובילים לתוצאה ההפוכה.

אז מדוע המחמאות שלכם מזיקות?
אתם מגזימים ומאבדים כל פרופורציה במחמאה.
אתם פשוט מחמיאים על הדבר הלא נכון.

מחמאות שלא ניתנות בצורה נכונה עשויות ליצור רף שקשה לעמוד בו
מחמאות שלא ניתנות בצורה נכונה עשויות ליצור רף שקשה לעמוד בוצילום: LibreStock

נתחיל מהמקרה שבו אתם פשוט מגזימים כדי שמישהו ירגישו טוב עם עצמו, שיעלה לו קצת הביטחון. קודם כל, תנו לאנשים קצת יותר קרדיט. הם כנראה יודעים להבחין בעצמם בין תוצאה בינונית לאיכותית, מתי השבחים שלכם כנים ומתי הם ריקים מתוכן. אנחנו פשוט מורידים מהאמינות שלנו ומעוצמת המחמאות שלנו בעתיד.

אבל לפעמים אנשים לוקחים את המחמאות המוגזמות שלנו ברצינות, בעיקר כשמדובר בילדים. איך זה משפיע עלינו כשאנחנו מקבלים מחמאות מוגזמות?
החוקר והפסיכולוג אדי ברומלמן חקר בדיוק את זה. ילדים התבקשו לצייר ציור בהשראת יצירה של ואן-גוך. באופן אקראי, חצי מהילדים קיבלו על הציור שלהם מחמאה מופרזת (״וואו! ציור פשוט מדהים בצורה יוצאת דופן״) וחצי מהילדים קיבלו מחמאה חיובית ועניינית (״ציור יפה״). לאחר מכן הילדים היו צריכים לבחור אחת משתי משימות - לצייר ציור קליל או ציור מורכב. לילדים הודגש: ״אם תבחרו את הציור המורכב אולי יהיה לכם יותר קשה ותעשו יותר טעויות אבל תלמדו יותר. אם תבחרו את הציור הפשוט יהיה לכם קל יותר, תעשו פחות טעויות אבל גם תלמדו פחות״.

מסתבר שהילדים שקיבלו הערכה חיובית קצרה ועניינית קודם לכן נטו לבחור בציור המורכב ואילו הילדים שקיבלו מחמאות מופרזות נטו לבחור בציור הפשוט. זה היה נכון בעיקר עבור ילדים בעלי ביטחון עצמי נמוך יותר, בדיוק אותם ילדים שעבורם אנחנו מרגישים צורך להעצים את השבחים שלנו.

כשאנחנו מקבלים מחמאות מופרזות - ״העבודה שלך מושלמת״ - נוצר אצלנו סטנדרט גבוה, כל כך גבוה שמפחיד לסכן אותו. אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להוכיח לאחרים שאנחנו עומדים ברף הזה. אם ניקח על עצמנו אתגר ונעשה טעויות אולי כבר לא נהיה כאלו ״מדהימים״. נוצר אצלנו לחץ שבסופו של דבר עשוי למנוע מאתנו לבחור בהזדמנויות מאתגרות שיכולות באמת לקדם אותנו. המחקר מסביר איך בדרך זו שבחים מוגזמים יכולים לפגוע בנו.

חשבו על עצות נפוצות להגברת הביטחון - להחמיא לעצמנו כל בוקר מול המראה, לומר לילדים שלנו כמה הם מוכשרים. כל יום אנחנו מרעיפים אחד על השני אין-סוף מחמאות ריקות, שטחיות. מעבר להנאה הרגעית, האם אנחנו עוזרים למי שאנחנו אוהבים בטווח הארוך?

מהיום נסו לשאול את עצמכם - האם המחמאות שאתם נותנים ״נאמנות למציאות״?

מעבר למידת ההגזמה של המחמאה, נשאלת השאלה על מה בכלל כדאי להחמיא? כאן אנחנו מגיעים לטעות השנייה שלנו. מה הבעיה בשבחים כמו ״אתה מהמם״, ״את מושלמת״ ו״אתם ילדים גאונים״?. מחמאות כאלו בדרך כלל מתייחסות למרכיב שהוא לא לגמרי בשליטה שלנו - כמו כישרון, גאונות, יופי, הצלחה והישגים. הבן שלכם לא שולט בכמה הוא גאון, חברה שלכם לא שולטת בכמה היא מושלמת ובן הזוג שלכן לא שולט בכך שזכה בתחרות. אנחנו נוטים להחמיא פחות על הדרך שנעשתה כדי להגיע ליעדים ולמאמץ שהופגן כדי לבטא את הכישרון, למרות שאלו בדיוק הדברים שכן תלויים בנו. בצורה כזו, החברה שלנו לומדת לחבר בין התוצאה הסופית או תכונות שהן מחוץ לשליטתנו לבין האישור החברתי.

הפסיכולוגית והחוקרת קארול דואק מבדילה בין דפוס חשיבה מקובע לדפוס חשיבה מתפתח. אנשים עם חשיבה מקובעת מאמינים שהאינטליגציה קבועה, שהכישורים האישיים והבין-אישיים שלנו לא יכולים להשתנות יותר מידי. אם אנחנו חכמים ומוכשרים אז כנראה שנצליח ואם אנחנו צריכים להתאמץ - אנחנו בעצם לא כאלו מוצלחים. ברגע שאנחנו תופסים מאמץ כחוסר יכולת - למה שנרצה להתאמץ?
מצד שני, מי שדוגל בדפוס חשיבה מתפתח מאמין שהיכולות משתנות לאורך כל חיינו, בהתאם למה שאנחנו עושים וחושבים. בתפיסה כזו אנחנו מאמינים שמאמץ והשקעה מובילים להצלחה בעבודה, בלימודים או במערכות היחסים שלנו. עם גישה כזו, מאמץ הוא סימן חיובי להתקדמות.

כשאנחנו משבחים על כישרון או על תוצאה שאינם במאה אחוז בשליטתנו, אנחנו מטפחים דפוס חשיבה קבוע. כשאנחנו משבחים על מאמץ והשקעה אנחנו מטפחים דפוס חשיבה מתפתח. מחקר מרתק מתואר בספרה של דואק וממחיש את זה בצורה נהדרת:
ילדים בני עשר עשו מבחן מאתגר שבו כמעט כולם הצליחו. הם חולקו לשתי קבוצות באופן אקראי. קבוצה אחת קיבלה שבחים על תוצאות ועל גורמים פנימיים שאינם תלויים בהם: ״כל הכבוד, איזה ילד חכם, איזו אינטליגנטית!״. ילדי הקבוצה השנייה קיבלו שבחים על הדרך שעשו - על מה שהיה תלוי בהם: ״כל הכבוד, השקעת הרבה, עבדת כל כך קשה!״. לאחר מכן ביקשו מהילדים לבחור בין שני מבחנים: מבחן מאתגר שיהווה עבורם הזדמנות ללמוד ומבחן פשוט שיפתרו בקלי קלות. בקבוצת הניסוי הראשונה - ״הילדים האינטליגנטים״  - רוב הילדים בחרו את המבחן הפשוט. בקבוצה השנייה - ״הילדים שהשקיעו מאמץ״ - יותר מ- 90% מהילדים בחרו במבחן הקשה. זה לא נגמר כאן. בשלב השלישי של המחקר כל הילדים קיבלו מבחן מעל לרמת גילם, כאשר החוקרים התעניינו בתגובה שלהם אליו. בקבוצת ה״החכמים״ הגיבו בייאוש מהיר, עצבים, בכי והפסקת המבחן. ה״מתאמצים״ השקיעו זמן רב יותר בפתרון ואף אמרו שנהנו מהאתגר שהמבחן הציב בפניהם. השיא של המחקר היה בשלב האחרון, שבו כל הילדים קיבלו מבחן נוסף, באותה רמת קושי של המבחן הראשוני שעשו. קבוצת ״החכמים״ הגיעה לציון נמוך ב-20% בהשוואה למבחן המקורי. קבוצת ה״מתאמצים״ הגיעה לציון גבוה ב-30% בהשוואה למבחן הראשוני. מחמאה אחת על מאמץ או על כישרון יצרה תבנית חשיבה מסוימת אצל הילדים.

חשבו איך המחמאות שאנחנו נותנים ומקבלים כל חיינו משפיעות על התפיסה שלנו את עצמנו, את ההצלחה שלנו ואת התעוזה שבה אנו ניגשים לאתגרים חדשים בחיינו. איך אתם מעריכים את עצמכם ואחרים בעבודה? בלימודים? במערכת היחסים? האם אתם מעריכים מאמץ, יצירתיות, מחשבה? או כישרון ותוצאות בלבד?

כשאנחנו תופסים את ההצלחה שלנו כתלויית מאמץ - אנחנו רוצים להשקיע. אך כשאנחנו תופסים את עצמנו כפוקנציה של התוצאות או הכישרונות שלנו, אנחנו עלולים לחשוש אפילו לנסות, כי אולי ניכשל?

למלים שאנחנו בוחרים לומר יש השפעה חזקה. בפעם הבאה שאתם רוצים לתת לאדם אהוב מחמאה - היזכרו במחקרים ועשו זאת בחוכמה. החמיאו אחרת. קודם כל - רדו מהמלים המוגזמות. שבחו אותו על מה שעשה שהיה תחת שליטתו - המאמץ או הדרך שלו, ופחות על הכישרון או האינטליגנציה שלו. קשרו את המחמאה לסיבה, לערך, לאסטרטגיה שהאדם שאתם אוהבים יוכל ליישם שוב כשירצה להצליח.

___
יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי.

יהודית כ"ץ

יהודית כץ | |על פסיכולוגיה חיובית ואושר

היי! אני יזמית, יועצת, מאמנת ומרצה המתמחה בתחום הפסיכולוגיה החיובית (חקר האושר) ופסיכולוגיה פרקטית מבוססת מחקר. מטרתי להנגיש את היישום של מחקר אקדמי מבוסס ופרקטי לחיים חסינים וטובים יותר. במקור אני מגיעה מתחום הפסיכוביולוגיה, מדעי המוח ומחקר קליני נוירו-פסיכיאטרי. בהמשך התפתחתי באימון פסיכולוגי ובטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). ברב זמני אני מלווה פרטים, חברות ומוסדות בתהליכים המקדמים אושר, שינוי הרגלים, מערכות יחסים, שביעות רצון בעבודה וחוסן ומקליטה את הפודקאסט הנשמע ״חושבים טוב״.

לאתר האישי

לפודקאסט

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ