מצפה לכם שיחה קשה? שמונה שאלות שיעזרו לכם להפוך אותה לקשה פחות

מדי פעם אנחנו חייבים לנהל שיחה קשה עם אנשים קרובים לנו. בשביל שלא נצא ממנה בלי הישגים כדאי להתכונן מראש

יהודית כ"ץ
יהודית כץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנחנו צריכים לדבר
אנחנו צריכים לדברקרדיט: pixabay
יהודית כ"ץ
יהודית כץ

גם אם לא יצא לכם לראות את הסרט שובר הקופות "אפולו 13" תוכלו כנראה לצטט את השורה המפורסמת שאמר ג'יימס לוול (טום הנקס בסרט): "יוסטון, יש לנו בעיה". הציטוט הקליט נכנס לרשימת 100 הציטוטים הזכורים ביותר בקולנוע האמריקאי בדירוג שנעשה על ידי מכון הסרטים האמריקאי. מאז ועד היום אפשר לשמוע אנשים שונים מחייכים ומבשרים לקרובים להם שיש בעיה שצריך לבדוק.

פעמים רבות קורה שגם כשכבר החלטנו שיש בעיה במערכת היחסים שלנו עם החברה הטובה, בן הזוג, הבוס או אימא אנחנו דוחים עוד ועוד את ההודעה הדרמטית ואת השיחה שתבוא אחריה. אנשים לא אוהבים לנהל שיחות שיש בהן קונפליקט, מידה של האשמה או בירור. אף אחד מאיתנו לא אוהב שיחות קשות. אנחנו חוששים להחמיר את המצב, לפגוע ביחסים שנרקמו ולהביך את עצמנו. כשאנו דוחים שיחות קשות אנו פוגעים במערכות היחסים ובדימוי העצמי שלנו, וחיים זמן לא מבוטל במציאות שאינה מקובלת עלינו. כמו מבחן מאתגר במיוחד, או פרזנטציה חשובה, אם נהיה מוכנים מספיק נגיע כשאנחנו רגועים ונינוחים נוכל לצלוח שיחות קשות ואפילו ללמוד מהן.

הקוד הגנטי של השיחות הקשות

שילה הין, ברוס פטון ודגלס סטון מאוניברסיטת הרוורד חקרו את המכנה המשותף לכל השיחות והגיעו למסקנה שכל שיחה מורכבת משלושה דברים: החלק העובדתי, הממד הרגשי, ומרכיב הזהות. בחלק העובדתי אנו מספרים לאדם שמולנו מה שקרה במציאות כפי שחווינו אותה. מרכיב זה מכונה נקרא גם ממד ה"מה קרה?": מי אמר למי, מי עשה מה, מי הבטיח ולא קיים. שיחה קשה מתחילה כשהממד העובדתי מקבל עליו מעטפת רגשית. הדברים שנאמרים מעוררים בנו כעס, אכזבה, קנאה או עלבון עמוק הרבה יותר מאשר החלפת מסרים. השיחה נעשית קשה במיוחד כשנכנס לתמונה גם רכיב הזהות, המכיל את כל מה שאנחנו מאמינים לגבי עצמנו ואת האופן שבו אנחנו מגדירים מי אנחנו. ישנו מגוון רחב של זהויות כמו זהות אישית, זוגית, מקצועית, דתית, עדתית ולאומית. כשמישהו מערער על היותנו בני זוג טובים, הורים תומכים, עובדים מוצלחים או בני אנוש אכפתיים all hell breaks loose.

בשביל להבין את ההבדל בין שלושת המרכיבים האלה, נתמקד במשפט נייטרלי אחד: "השעה עכשיו רבע לחמש", זו עובדה ותיאור המציאות. אם המשפט מופיע עם יד על השעון, עיניים כועסות ודיבור מאשים מילים אלה מקבלות גם ממד רגשי. הנעת הידיים, שינוי טון הדיבור, הבעות הפנים, צחוק או לגלוג מעידים על שינוי פיזיולוגי בהתאם לרגש שמתעורר בנו.

שיחה קשה באמת תתחיל ברגע שאחד המשתתפים יאמר בעוקצנות: "אתה תמיד מאחר ומזלזל בזמנם של אחרים". כשמישהו נוגע בממד הזהות שלנו, בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על עצמנו, אנו חשים צורך להתגונן והשיחה נעשית נעימה הרבה פחות. מובן שלא כל פגיעה בממד הזהות תהיה קטלנית. אם מישהו האשים אתכם שאתם בשלנים גרועים, ואתם גם ככה נוהגים להתבדח על הכישרון שלכם בשריפת חביתות, לא יקרה דבר.

שמונה שלבים לניהול שיחה קשה

ביקשתי להבין איך אפשר לפתוח נושאים כואבים, להעלות הסתייגויות וביקורת ולנהל שיחות קשות ולשם כך נפגשתי עם עו"ד מיכאל צור שמתמחה בניהול משא ומתן ובתקשורת."הדבר החשוב ביותר הוא ההכנה לשיחה", כך הוא מספר. "יש דו שיח שאנחנו מנהלים עם עצמנו הרבה לפני שאנחנו שמים את הדברים על השולחן. יש שמונה שאלות שעוזרות לנו להתכונן לשיחה כדי לסיים אותה במקום טוב יותר ממה שהתחלנו ולהשיג את היעדים שהצבנו לעצמנו לפניה". [כך תיצרו תקשורת טובה יותר עם הילדים שלכם] 

1.למה אנחנו פה? בדקו עם עצמכם: מהי מטרת השיחה? מדוע התכנסנו כאן? למה חשוב לכם לנהל את השיחה הזאת? מה אני מנסה להשיג בשיחה הזאת, העלאה בשכר? עזרה בעבודות הבית?

אל תחכו ימים ארוכים שבהם אתם חווים התנהגות לא הולמת, איחורים או זלזול כדי ליזום שיחה. ככל שתאריכו את השהות במרחב הלא נעים, כך יצופו יותר רגשות ואמוציות במהלך השיחה, הטונים יעלו ואתם תעברו במהירות לקווים מאשימים שיפגעו בממד הזהות של הצד השני (אחרי הכול, הוא לא איחר רק פעם אחת, זה ממש דפוס).

2.מהי התרומה שלי למצב הזה? אנשים מגיעים לשיחות קשות עם קֵייס שבנו תקופה ארוכה וטיעונים מנצחים לכך שהם קורבן מסכן של הנסיבות ושל הצד הפוגע. שנו את אופן החשיבה שלכם וחשבו על "תרומה" במקום על "האשמה". מהי התרומה שלכם לעניין? האם עשיתם משהו שיכול היה להוביל אתכם לכאן? צריך לזכור שאתם נמצאים במערכת היחסים הזו מבחירה. כשיש לנו תרומה ואחריות המוטיבציה לשינוי באה גם מאתנו, מפני שאנחנו רוצים לעשות את זה טוב יותר. כשאנחנו מסבים את ממד הבחירה והאחריות האישית אל עצמנו אנחנו יכולים לראות שכשהשיחה מגיעה להצפת הבעיות היא נעשית להוטה ומתלהמת פחות.

3. אילו הייתי בנעליו, מה הייתי אומר? אנחנו רואים את העולם דרך משקפת שמתאימה באופן מושלם לזוג העיניים שלנו. משחק התפקידים שבו בודקים "איך הייתי מגיב לו הייתי במקומו?" מאפשר לנו לעזוב מנטלית את הטיעונים שלנו ולהתחבר לטיעוניו של אדם אחר. בעזרת התרגיל הזה אפשר לקבל תמונה כוללת יותר של הדברים ולעבור לגישה מורכבת יותר לגבי הבעיה. פעמים רבות נגלה שאין כאן מניע אישי להרע לנו, או כוונת תחילה. הסתכלות כזו מאפשרת לנו לגשת לבעיה מנקודת מבט של למידה משותפת ולא של ויכוח נצחני.

4. אילו רגשות עלולים לעלות בי לקראת השיחה ובזמן שהיא מתקיימת? שיחה קשה מערבת רגשות תמיד. הוא אמר לי, אני אמרתי לו ואיך זה גרם לי להרגיש. אם אני יודעת מראש שאחווה עצב, תסכול או כעס יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד איתם כשהם מגיעים. אפשר אפילו לציין בפני האדם שמולנו: "הנושא הזה גורם לי עצב", או "זה מכעיס אותי מאוד". הרגשות יהיו שם בכל מקרה, אז תנו להם את המקום שמגיע להם.

5. מהו הכפתור האדום מבחינתך? אסטרטגיה טובה היא להתכונן לגרוע מכול עוד לפני שהקטסטרופה מופיעה. מהו הדבר הנורא ביותר שיוכל להיאמר על ידי הצד השני, מה הדבר שיגרום לכם לומר "שוברים את הכלים ולא משחקים"? האם זה המשפט "אני לא אוהבת אותך יותר?", או "תצטרכי ללמוד לחיות עם זה?". התכוננות לדבר שיקפיץ אתכם וידחוף אתכם לעזוב את השיחה תעניק לכם עוד שתי שניות של מרווח נשימה. התכוננתם לנורא מכול, חשבתם מה תעשו כשהוא מגיע, והנה הוא מאיים קצת פחות.

6. מה פתאו"ם? פורום, תזמון אווירה ומקום הם ארבעה דברים שצריך לחשוב עליהם לפני שמנהלים שיחה קשה. פורום - מי האנשים שצריכים להיות בשיחה, אווירה - כיצד נייצג אווירה נעימה ונינוחה, תזמון - מתי נכון יהיה לקיים את השיחה ומקום - היכן.

לכל אחת מהשאלות השפעה מכרעת על טיב השיחה שלנו. לא כדאי לנהל שיחות קשות בטלפון, כי אין לנו יכולת לראות הבעות פנים ותנועות ידיים. ככלל, ככל שהנושא מורכב יותר כדאי לשאוף למרחק קרוב יותר. לא כדאי לנהל שיחות בלחץ של זמן ויש ליצור אווירה מרגיעה במקום ניטרלי שגורם לשני הצדדים להרגיש נינוחים ובטוחים. מעבירים את הטלפון הנייד למצב שקט, מציבים את את הכיסאות כשהם קרובים ופונים זה לזה ולא מעבר לשולחן ודואגים לכך שהבגדים נוחים ונעימים.

7. איך פותחים את השיחה? שיחה קשה אינה מאפשרת אלתור. חשוב לפתוח קודם כול בגישה סקרנית ולאסוף מידע על האופן שבו הצד השני חווה את הסיטואציה. "מה שלומך?", "איך אתה חווה את מערכת היחסים שלנו?", "מה את חושבת על העבודה שאני עושה כאן?". התחילו בשימוש במילה "אנחנו" וציינו עובדה שאין עליה מחלוקת: "אנחנו עובדים יחד כבר תקופה ארוכה", למשל. השתמשו בשאילת השאלות כדי לקרב אליכם את הצד השני. והכי חשוב - הקשיבו באמת. אם תעניקו לאדם שמולכם מרחב דיבור הוא יעשה זאת גם כשאתם תדברו. יכול להיות שהמידע שתאספו ישנה את מה שחשבתם, או שתשים את המחדל הגדול בפרופורציה. [קראו עוד על איך להיות מקשיבים טובים יותר] 

8. מה המטרה שלנו כעת, אחרי שדיברנו? יכול להיות שהגענו לשיחה עם מטרה ברורה ותוך כדי הדיבור והבנת הצד השני החלטנו שישנה מטרה אחרת. ייתכן גם שנקודת יעד נותרה זהה עבורנו אך הבנו שהיעד הזה אינו מוסכם על הצד השני. עשינו את ההכנה לפני שקיבלנו הצצה לעולמו של הצד השני, וכעת יש מקום לבחון את המטרות יחד איתו. אחרי שפרשנו את משנתנו צריך לשאול: איך ממשיכים מכאן הלאה, מה אנחנו עושים אחרת. שאלה טובה היא: "מה אתה מציע?" מפני שאנחנו פותחים את הדיון ומאפשרים מציאת פתרון מוסכם ומתאים לשני הצדדים.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי

יהודית כ"ץ

יהודית כץ | |על פסיכולוגיה חיובית ואושר

לפודקאסט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ