האמת על באמת: איך תהיו יותר אותנטיים? - על פסיכולוגיה חיובית ואושר - הבלוג של יהודית כץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האמת על באמת: איך תהיו יותר אותנטיים?

אנחנו בונים לעצמנו הגנות מפני העולם החיצוני ולומדים מוקדם בחיינו מה מותר ומה אסור להגיד ולעשות. אבל כדי לבנות מערכות יחסים עמוקות ולחוש שייכות עליכם להיות נאמנים לעצמכם

תגובות
אנשי הלב השלם - למה אנחנו לא אותנטיים?
unsplash

ברוני וור (Bronnie Ware) עבדה כאחות במוסד לחולים סופניים באוסטרליה. על אף שעבודה מהסוג הזה נשמעת די מדכאת, וור מספרת שהשיחות עם החולים הנוטים למות גרמו לה להעריך מחדש את החיים, לקבל פרספקטיבה רחבה יותר ולחשוב על חייה מחדש. בבלוג שלה ובספר חמש החרטות הגדולות של העומדים למות היא מתארת את תובנותיהם של האנשים שהגיעו עד הסוף, השילו כל מעטפת של נראות חיצונית ושל רושם והסתכלו למוות - ולחיים שחיו - עמוק בעיניים. החרטה שחזרה שוב ושוב אצל אוכלוסיית הגוססים הייתה: "הלוואי שהיה לי אומץ לחיות את חיי באופן שנאמן לעצמי, ולא כפי שציפו ממני אחרים".

גם אנחנו, אלה שנותרו להם עוד כמה שנים לחיות, יכולים להבין שחיים אותנטיים הם דבר חיובי. מה יכול להיות רע בהתנהגות שמתאימה לאמונות ולערכים שלנו, מעגל חברים שממלא אותנו באנרגיה והימנעות משקרים, מאי דיוקים ומאירועים שנואים? אבל מתברר שהדרך אל האותנטיות המיוחלת רצופה ברגעי "לא נעים לי".

כשהאמת לא נעימה, כשמישהו עלול להיפגע או כשיש סיכוי שאנחנו נצא פחות טוב אנחנו מעדיפים לעגל פינות, להמציא שקר קטן לבנבן, לשים את הלב שלנו על "השתק", לנשוך שפתיים ולהגיע לאירוע שאנחנו לא רוצים להשתתף בו.

בפודקאסט הדו שבועי שלי אירחתי את אחד האנשים האהובים עליי בעולם, אחי הגדול דוד כץ. דוד הוא יזם שהקים יחד עם איתן לויט חברה מצליחה לעיצוב הבית, והוא גם אחד האנשים הכי אותנטיים שאני מכירה. אם חיים אותנטיים מעניינים אתכם ואין לכם רגע פנוי להאזין, הנה עיקרי השיחה בינינו. 

דוגרי, מה זאת אותנטיות?

אותנטיות היא מושג פסיכולוגי-פילוסופי המתייחס למצב שבו הפרט חש שהוא מתנהג ופועל באופן נאמן למחשבותיו ולרגשותיו הפנימיים למרות השפעות חיצוניות מנוגדות. בעברית פשוטה: אותנטיות היא להיות אתם עצמכם ולשקף את מחשבותיכם ללא צנזור. זהו הוויתור המודע על הניסיון לנהל את האופן שבו אנשים אחרים תופסים אתכם, כלומר את "מה יגידו". זוהי גם המוכנות להיות פגיעים, עניין לא קל ליישום: המשחק הזה של לשדר "עסקים כרגיל" ו"הכול בסדר", הניסיון להיות נחמדים לכולם ולשמור על יחסים טובים עם כל מכר שיש לכם לא תמיד עומדים בקו אחד עם מה שאתם מרגישים, חושבים או מאמינים בו.

אם חשבתם שאומר לכם: "אל תדאגו, אמרו את כל האמת ורק את האמת ואנשים סביבכם יתאגדו יחד וירימו אתכם באוויר בהערכה", צר לי לאכזב. ברוב המקרים החששות שלנו אמיתיים. אנשים לא תמיד אוהבים לשמוע שהם עשו טעות, ושאנחנו פחות בקטע של מסיבות רועשות גם אם הם המארגנים שלהן. אותנטיות היא תכונה מקטבת - היא עושה פלאים למערכות יחסים שבנויות מאנשים שמעריכים אותה, והורסת קשרים אחרים עם אנשים שכל פרצי הכנות האלה עושים להם רע.

למה לי אותנטיות?

יש המון סיבות להתרחק מאותנטיות כמו מאש. היא מכריחה אותנו להניח את הלב שלנו על השולחן, לעמוד מאחורי מילותינו ולומר אמת שלעתים אינה נעימה ולהסתכן בכך שאנשים יחשבו עלינו דברים שאיננו רוצים שיחשבו, שיגיבו בצורה שאיננו מצפים לה או שפשוט יבחרו לעזוב אותנו. מה יצא לנו אם נוותר על השליטה המתוכננת בהעברת המסרים שלנו ונאמר את מה שמתאים לערכים ולאמונות שלנו? טוב ששאלתם:

1. שלום לבינוניות: אותנטיות היא תכונה שנכנסת אל תוך קרביה של מערכת יחסים וחוצה אותה לשניים. ישנם כאלה שיאהבו אתכם בזכות האומץ והפתיחות, ואילו אחרים יכריזו על ניתוק. חברות שנבנתה על מרכיבים שאינם כנות היא חברות לא אמיתית, פשוט מפני שחבריכם לא הכירו אתכם באמת. הם אהבו גרסה מכובסת, מהונדסת ומצונזרת של מי שאתם. בעוד שחברויות מסוימות ייפגעו, חברויות אחרות ייעשו משמעותיות ועמוקות יותר.

2. מדיניות הביטולים הליברלית: כמה כיף לדעת שהחבר שלכם מתרגש לקראת המפגש המתוכנן שלכם, שהוא ממתין בציפייה לערב ושאין אירוע אחר שהוא היה מעדיף להיות בו. אז זהו, שלפעמים זה לא המקרה. לעתים הוא ממש לא רוצה להיות שם (או גרוע מכך, לא היה רוצה להיות אתכם). דוד המציא את "מדיניות הביטולים הליברלית", שאומרת: "היה היכן שאתה רוצה להיות". אמנם זה נשמע אנוכי בשמיעה ראשונה, אבל המדיניות הזאת היא דו כיוונית. שני הצדדים יכולים לבחור שהם עייפים ביום מסוים בלי להתנצל, להתרפס או להמציא תירוצים. מדיניות כזאת משחררת אתכם מעול ה"לא נעים" ומבטיחה שכשאתם כבר נפגשים עם אנשים הם רוצים להיות שם.

3. החופש להגיד לא והרווחים שבסירוב: אנשים רבים חוששים מהמילה הקטנה בעלת שתי האותיות שמתחילה בלמ"ד ונגמרת באל"ף. הם בטוחים שאם יעזו לומר "לא" השמים יפלו והחברות תסתיים. כדי להתמודד עם חוסר הנוחות שבסירוב הם משתמשים בתירוצים חיצוניים שונים: אכלו להם את הכלב והם לא יכולים לבוא, המטפלת בדיוק התחתנה והתגרשה, או שהם לקו לפתע פתאום במחלה חשוכת מרפא שתיעלם בדיוק מחר בבוקר. במצב כזה, לא רק שמערכת היחסים סובלת מחוסר אותנטיות ושנוצרת תחושת שלא לגיטימי פשוט להיות עייף, או לא לאהוב את כל סוגי האירועים והאנשים, אלא שחוסר האותנטיות מחלחל פנימה ופוגע במוטיבציה ובתחושת השליטה הפנימית.

בניסוי שנעשה באוניברסיטת אוקספורד הראו שנבדקים עמדו ביעדים שהציבו לעצמם כשסירבו במילים "אני לא" הרבה יותר טוב מאשר כשאמרו "איני יכול" (כלומר "אני לא מפסיד אימון" לעומת "אני לא יכול להפסיד אימון"). שימוש אותנטי בשפה מעורר את תחושת השליטה העצמית שלנו וגורם לנו להיות מחויבים הרבה יותר למילים שאנחנו אומרים. [האזינו גם לפודקאסט בתכנית "חושבים טוב" בנושא תקשורת פתוחה, שקרים וכנות] 

4. בואו נדבר על פגיעות: אחד הדברים שהכי מפחידים אותנו הוא להודות בפגיעות. איננו אוהבים לומר שאין לנו את כל התשובות, או להעניק לאחרים פריט מידע שהם יכולים להשתמש בו נגדנו. אנחנו חוששים שמעשינו יקבלו פרשנות אחרת מזו שתכננו, לכן אנחנו שומרים את הקלפים קרוב לחזה. לפעמים אנחנו אפילו לא משתפים בדברים טובים שקורים לנו, כמו היריון חדש, מפני שאנחנו חוששים מהפלה עתידית שתיאלץ אותנו להודות שהחדשות הטובות כבר אינן רלוונטיות. זו הסיבה לכך שנשים חוות מגוון חוויות במהלך החודשים הראשונים להיריונן, אבל מנותקות לגמרי מהחברים הקרובים שעדיין לא יודעים מה מתרחש.

החוקרת ברנה בראון מדברת בהרצאת TED על בושה ועל כמה היא אנושית: "ישנם שלושה דברים שלמדתי לגבי בושה במהלך המחקר שלי: כולנו חשים אותה, אף אחד מאיתנו לא אוהב לדבר על זה והבושה משתלטת באופן מיוחד על אנשים שמנסים להסתיר אותה". אותנטיות היא ממש צוהר לפגיעות ואם אתם אומרים את מה שאתם מרגישים אתם נעשים פגיעים יותר. פגיעות יכולה להוליד בושה וחרדה, אבל גם שמחה, השלמה ותחושת שייכות. בראון גילתה שאנשים שמסוגלים להפגין פגיעות הם אלה שגם נהנו מערך עצמי גבוה יותר וחוו תחושת השלמה. היא מכנה אותם "אנשי הלב השלם" (The Hole Hearted People).

דבר נפלא נוסף שקורה כשמאפשרים לפגיעות להיכנס לשיח הוא שלפתע פתאום כולם מרגישים הרבה יותר נוח לשתף בעצמם. כשמישהו סומך עלינו אנחנו מרגישים פחות מאוימים וקל לנו לספר ולשתף בנבכי הנפש שלנו. הרבה יותר פשוט להתמודד כשהסביבה תומכת, אבל הסביבה לא תוכל לעזור לכם אם לא תשתפו אותה במה שקורה לכם. [קראו עוד על מה לעשות כדי לא לחיות חיים שיש בהם חרטה]

אותנטיות: מדריך למשתמש

אם חשקה נפשכם במידה הגונה של אותנטיות בחייכם, תוכלו להשתמש בעקרונות הבאים:

1. ערכו היכרות עם עצמכם: הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להיות נאמן לעצמך, הוא לדעת מי הוא אותו "עצמך". מהם הדברים שגורמים לכם אושר? מהם הערכים שאתם מאמינים בהם? מהם העקרונות שאתם פשוט לא מסוגלים להפר? מיהם האנשים שעושים לכם טוב? אילו אירועים אתם אוהבים ואילו ממש לא? אחרי שתדעו טוב יותר מי אתם ומה מתאים לכם, תוכלו לתקשר את אותם קווי מתאר גם לאחרים.

2. שנו את אופן החשיבה: אנשים רבים מאמינים שיש משחק סכום אפס בין נחמדות לאותנטיות - או שאתם אמיתיים וכנים, או שאתם נחמדים. אותנטיות אינה תירוץ להיות אדם מגעיל, ובהחלט אפשר לדבר בצורה כנה ופתוחה בלי לפגוע ברגשותיהם של אחרים. צריך זמן ותרגול, אך זה לגמרי אפשרי. אחת הדרכים להסביר אותנטיות בצורה מכבדת היא להסביר את מעשיכם: "אני לא מגיעה למסיבה כי אני ממש סובלת במקומות רועשים וצפופים". אפשר גם להתייחס לרגשותיו של הצד האחר, או למה שהוא יכול לחשוב: "אני חוששת שתחשוב שאינך חשוב לי, אבל זה ממש לא נכון".

3. הפסיקו לקחת אחריות על תגובות של אחרים: כשאנחנו חושבים על שיחה בעייתית, על ביקורת או על סירוב אנחנו מנסים לנחש איך יגיב הצד השני. אם הוא יכעס, ייפגע או ייעלב. הנבואה, כידוע, ניתנה לשוטים ולכן אין לנו באמת יכולת לצפות את התגובה של הצד השני, וגם לו הייתה לנו אנחנו לא יכולים לקחת גם את האחריות לתגובתו. אם מישהו יבחר להתפרץ אחרי שיחה אותנטית וכנה זו הבחירה שלו, ושלו בלבד.

4. אל תחכו למחר: נכון, כשצריך להעביר מסר לא נעים, או כזה שאיננו בטוחים איך יתקבל על ידי הצד השני, נהוג לחשוב "מחר בבוקר יהיה הזמן המושלם לעשות זאת", או מחרתיים, או בעוד שבוע, או חודש או עשור. אנחנו דוחים ודוחים, ממתינים לרגע המושלם ובינתיים חיים עם שקרים קטנים. עיכוב פוגע באותנטיות, מפני שבינתיים העברתם רגעים יקרים בחוסר אמינות. לפעמים זה מידע שיכול ממש לפגוע בצד השני. למשל, אם אתם יודעים שלא תגיעו לחתונה של חבר אל תמתינו לבוקר האירוע כדי לבשר לו על העניין.

5. צרת רבים, חצי נחמה: לפעמים אנחנו שוכחים שהחברים, בני הזוג והמשפחות שלנו שייכים לאותו זן של בעלי חיים וכולנו אנושיים. אנחנו בטוחים שהבעיות שלנו בלעדיות לנו וחוששים לשתף בדברים שקורים לרבים אחרים ברחבי העולם וגם לאלה שגרים בדלת ממול. השתמשו בגישה חומלת, החוויות האנושיות שלכם אינן דבר שיש להתבייש בו. [קראו עוד על חמלה עצמית ואיך לתרגל אותה] 

במהלך חיינו אנחנו בונים לעצמנו הגנות מפני העולם החיצוני ומפני תגובותיו. אנחנו לומדים לחיות על פי חוקי משחק חברתיים ומפנימים מהר מה מותר ומה אסור להגיד. דווקא שחרור העכבות - כל עוד זה נעשה בצורה נעימה, מכבדת ומוקירה - יכול להוביל לבניית מערכות יחסים עמוקות וחזקות יותר, לשיתוף הדדי, לתחושת שייכות ולתחושה הנפלאה שחשים כשאנחנו נאמנים לעצמנו.

יהודית כץ מתמחה בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי

עריכה: הדר אזולאי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#