יהודית כ"ץ
יהודית כץ
ילדה לומדת רובוטיקה
סקרנות בכל גיל. מחולל העניין שלנו הוא הפתעות, דברים שלא מסתדרים עם ההיגיון הישר ודברים שסוטים מהנורמהקרדיט: Getty Images IL
יהודית כ"ץ
יהודית כץ

כששואלים אנשים מה דעתם על התנהגות של ילדים, הרבה פעמים הם יאמרו שילדים קטנים גורמים בעיות גדולות - ציורים על הקיר, צלחות שבורות, ארון מבורדק עם תפוזים במגירת הגרביים או חולצה מלוכלכת במקרר. כל זה עוד לפני שמזכירים את הנטייה שלהם להשתמש במילה אחת קטנה אינספור פעמים: "למה השמיים כחולים?", "למה מכוניות נוסעות על גלגלים?", "למה החיפושיות כל כך קטנות?" או "למה לאנשים יש שיער בצבעים שונים?".

עבור רבים מאתנו הדברים האלה נתפסים כמטרידים, אלא שפרופ' ניל דה-גראס טייסון, אסטרופיזיקאי ואסטרונום אמריקאי, דווקא רואה בכך התחלה של קריירה אקדמית. "ילדים הם מדענים מלידה", הוא מסביר בהרצאה שנשא. "הם תמיד מנסים לתלוש עלים של פרח ולבדוק מה קורה לעצמים שנופלים.

"פעמים רבות זה יכול להיות מעצבן. אבל מדען בוגר הוא ילד שמעולם לא התבגר. כשילד מוציא ביצה מהמקרר ומתחיל להקפיץ אותה באוויר, התגובה הראשונה של הוריו היא: 'תחזיר את זה מיד למקום, הביצה עלולה להישבר!'. סלחו לי, זה ניסוי לגילוי חוזקה של קליפת הביצה, זה ניסוי פיזיקלי. תנו לילד לגלות שהביצה עלולה להישבר. כשילד מוציא מחבתות וסירים ומתחיל לנגן, וההורים אומרים לו: 'מספיק עם הרעש הזה', באותו הרגע הם הרסו ניסיון ליצור מוזיקה".

אל"ף-בי"ת של סקרנות

יצא לכם לחשוב פעם מהי סקרנות? ההגדרה לסקרנות היא התנהגות של בני אדם ושל בעלי חיים שנועדה לגשר על פערים בידע והיא מקדמת מחקר, למידה והתקדמות. זוהי אחת התכונות שקיבלנו במתנה מאמא טבע אי שם בראשית האבולוציה, ומכיוון שהתכונה הנהדרת הזאת גרמה לראשוני האנשים לגלות היכן מסתתר עדר של צבאים, איפה יש מפל מים ומה קורה בעקבות חיכוך של אבני צור היא הועברה הלאה לכל הצאצאים.

התבוננות על תינוקות מגלה שהם יצורים סקרנים כבר בגילאים צעירים מאוד. פרופ' לורה שולץ מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) חקרה את הנושא ומצאה שאפילו ילדים בני שנה וחצי מגלים סקרנות כלפי עצמים חדשים בסביבתם, מצליחים לזהות שמשהו לא בסדר בצעצוע שאמור להשמיע קול ונשאר דומם, ומנסים להפעילו בדרכים חדשות כדי "לתקן אותו".

כשהזאטוטים גדלים, יחסי הכוחות עם הסקרנות נעשים מורכבים יותר. אנשים מבוגרים לא יתפעלו מכל טפטוף גשם ולא יתעכבו אפילו רגע אחד לגלות מה גורם לביצה הנוזלית להפוך מוצקה אחרי בילוי במחבת. גרוע מכך, אני מניחה שיצא לכם אפילו להשתעמם, להירדם או לחלום בשיעור אחד לפחות בתיכון או באוניברסיטה. פסיכולוגים מסבירים שיש איזון עדין בין סקרנות לידע: כשאנחנו יודעים מעט אנחנו לא סקרנים, וכשאנחנו יודעים המון אנחנו לא סקרנים. הסקרנות שלנו מתעוררת כשיש פער בין מה שאפשר לדעת לבין מה שאנחנו יודעים בפועל.

אייזק מורהאוס, שהוא יזם, סופר, מרצה וגם המנכ"ל של חברת "Praxis" ליזמות חברתית, חושב שההמצאות הגדולות, יצירות האמנות החשובות וכל הספרים שבעולם הם תוצאה של סקרנות הרבה יותר מאשר של ידע. לדעתו יזמים אינם יודעים הרבה על השוק הנוכחי ולפעמים מאתרים צורך שאנשים בכלל לא שמו לב שהוא קיים. הם סקרניים ורעבים לידע, אבל ברגע שהם נעשים מומחים והתחום נעשה רווח ורגיל הם מאבדים את העניין והתשוקה.

פרופ' מריו ליביו, אסטרופיזיקאי ומחבר הספר "למה? המסע בעקבות הסקרנות האנושית", מסביר שהסקרנות שלנו לא מתה או נעלמת כשאנחנו מתבגרים. אנחנו עדיין סקרנים, אבל מסתכנים פחות כדי להשיג ידע חדש. ילד יהיה מוכן לנסות ולהתנסות, לשבור ולהרוס כדי להגיע לגילוי. אבל מבוגרים שכבר יודעים דבר או שניים על השלכות ותוצאות מעשיהם ייטו פחות להעז ולהסתכן כדי ללמוד.

מהם הדברים שמסקרנים אותנו במיוחד? פרופ' ליביו מסביר על כך בספר שכתב: דמיינו לעצמכם עדר של כבשים שסועדות את לבן בדשא ירוק וטעים. כולן בעלות צמר לבן ובהיר למעט אחת, השחורה כמו הלילה. מעניין מדוע היא נמצאת שם ואיך היא הגיעה לעדר הלבן!

אם כך, מחולל העניין שלנו הוא הפתעות, דברים שלא מסתדרים עם ההיגיון הישר ודברים שסוטים מהנורמה. כך זה גם כשמתפרסמת כתבה על האישה המבוגרת בעולם ועל הילד שלמד לקרוא בגיל שלוש. עוד דברים שגורמים לנו לפקוח עיניים ולנסות לחפש תשובה הם מקרים של ראיות מעורפלות. זה בדיוק מה שקורה בספרי מתח, בסרטים שהסוף לא ברור בהם, או בצירופי מקרים שבהם אנחנו מנסים למצוא היגיון. יש הסבר אחד ויש גם אחרים, ואנחנו פשוט חייבים להבין היכן מסתתרת האמת.

איך נראית סקרנות במוח?

פרופ' ליביו ממשיך ומסביר שאם סקרנות עתיקת יומין כמו מבנה התא, הרי שהגיוני שיהיה לה בסיס מוחי שאפשר לראות במחקרים שבהם בודקים את הנבדקים בבדיקת דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI).

כשבוחנים את מוחם של אנשים שמסתקרנים ממידע מפתיע, רואים פעילות באזור שנקרא Anterior Cingulate Cortex. אזור זה קשור לרעב ולהתמודדות עם קונפליקטים. הפילוסוף הבריטי תומס הובס נהג לומר שהסקרנות היא התשוקה של הנפש, ובאמת כשמסתכלים במוח המופלא שלנו אחרי התרה של הבעיה או כשהתשובה מתגלה, רואים אזורים אחרים שפועלים. אלה הם גרעין האקומבנס (Nucleus Accumbens), הגרעין הזנבי (Left Caudate) והפוטמן (Putamen). אזורים אלה קשורים למעגלי העונג: הם מתעוררים ופועלים כשאנחנו טועמים מנה טעימה במיוחד, אחרי סקס טוב או בעת הנאה יוצאת דופן. 

כשאנחנו סקרנים כלפי משהו, אנחנו מבקשים להבין איך הוא עובד, מה מיוחד בו או לענות על שאלה שמשגעת אותנו. יש תחושה קצת מציקה של קונפליקט ויש צורך לפתור אותו. כשאנחנו מבינים סוף סוף מהו הפתרון, אנחנו מרגישים תחושת סיפוק. קצת כמו שרלוק הולמס אחרי פרשיית רצח טובה.

משחק של תשומת לב

סקרנות היא הסיבה לכך שהעולם שלנו מלא בפיתוחים מרשימים ושגבולות הידע נפרצים בכל פעם מחדש. סיפוק הסקרנות הוא עניין מהנה וכיפי, ונראה שהסקרנות היא גם אחת מחמש תכונות האופי שמנבאות אושר. אז איך אפשר להשיג עוד ממנה?

לדבריו של הפסיכולוג האמריקאי מיהאי צ'יקסנטמיהאיי (Csikszentmihalyi), צריך רק לפקוח את העיניים ולהתבונן. צ׳יקסטמיהאיי, מחלוצי המחקר בתחום הזרימה והיצירתיות, מסביר שיש קשר ישיר בין משאבי הקשב שלנו לבין העניין שלנו בעולם: כדי להתעניין במשהו אנחנו צריכים למקד את הקשב שלנו בו. אי אפשר להתעניין בסרט כשבדיוק פותרים תשחץ, ואי אפשר להאזין למוזיקה וליהנות ממנה באתר בנייה רועש. כדי להסתקרן, להתעניין ולפתח את החשיבה צריך לעשות מאמץ אקטיבי ולהיות מודעים לסביבה שלנו.

אם הסקרנות לבדה לא שכנעה אתכם להביט בעולם בצורה ממוקדת, אולי המחקר של פרופ' אלן לנגר יעשה זאת. היא אספה קבוצה של אנשים ושאלה אותם: "מה אתם ממש ממש שונאים?". חלק מהם ענו: "אנחנו מתעבים מוזיקת ראפ", אחרים אמרו שהם לא מצליחים לסבול אמנות מודרנית, משחקי כדורגל או אופרה. אחרי שאספה את רשימת הפעולות המעצבנות/המדכאות/המשעממות/השנואות (מחקו את המיותר), היא הביטה בנבדקים בחיוך ואמרה: "עכשיו עשו בדיוק את זה".

אבל הם לא עשות זאת סתם כך. פרופ' לנגר חילקה את הנבדקים לארבע קבוצות. חברי הקבוצה הראשונה היו צריכים פשוט לצלוח את הפעילות שדיווחו שהם שונאים. הקבוצה השנייה התבקשה להבחין בדבר אחד חדש בפעילות הלא אהודה, הקבוצה השלישית התבקשה להבחין בשלושה דברים חדשים, והקבוצה הרביעית בשישה.

נמצא שככל שהנבדקים נדרשו לאתר יותר פרטים חדשים בפעילות שהם שונאים (סידור שחקני הכדורגל על המגרש, חריזה בשירי הראפ, או מעברי צבע בציורים מופשטים), כך הם אהבו יותר את הפעילות שהייתה קודם לא אהובה. במילים אחרות - סקרנות תגרום לנו לחבב אפילו משימות שאנחנו ממש לא אוהבים. יש בכוחה לגרום גם לתחומי חיים שאין לנו נגיעה אליהם, אנשים שלא היינו מתחברים אליהם או פעולות שנעשה רק עם אקדח לרקה למהנות הרבה יותר. אפשר לעשות את התרגיל הזה בקלות גם בבית - לנסות לחפש דברים חדשים ומפתיעים כדי להגביר סקרנות וחיבה אליהם. המיקוד שתקדישו יגרום לכם אפילו ליהנות מהתהליך. [קראו עוד על איך תעזור לכם הסקרנות לשנות הרגלים]

ילדה בוחנת זחל צבעוני על ענף
עין בוחנת על יצור מעניין. ילדים הם מדענים מלידה, ומדען בוגר הוא ילד שמעולם לא התבגרצילום: Getty Images IL

הצד האפל של הסקרנות

סקרנות היא לא רק השתוקקות לידע, מדע מפותח, השראה חוצת גבולות, אמנות מהפכנית ויזמות. יש לה גם צד פחות פוטוגני - זאת הסקרנות שגורמת לנו להרגיש רע. אתם יודעים, אותה תכונה מעצבנת שגורמת לאנשים להחרים את הטלפון של בני הזוג שלהם ולהציץ בהודעות, לבדוק מה קורה במייל של הקולגה מעבר לכתף שלה או לנסות להוציא באובססיביות מידע אישי ממכר רחוק.

מה עושים עם הסקרנות השלילית הזאת? ייתכן שלמחקר הבא יש תשובה. חוקרים מאוניברסיטת שיקגו ומבית ספר לעסקים בוושינגטון ניסו להבין עד כמה רחוק מגיעה הסקרנות האנושית. החוקרים קנו חפיסה של עטים והכניסו לחלקם יחידת שוקר קטנה, כך שכל מי שנוגע בהם מקבל שוק חשמלי לא נעים (אבל גם לא מזיק). הם הראו את הערימה לנבדקים והזהירו אותם: "חלק מהעטים האלה מחשמלים". נוסף על האזהרה הכללית, חולקו הנבדקים לשתי קבוצות: חברי קבוצה אחת קיבלו הנחיות מדויקות לגבי אילו עטים עלולים לגרום להם להרגיש עקצוץ בקצה האצבעות, בעוד שחברי הקבוצה השנייה לא קיבלו את הפירוט החיוני הזה.

לאחר ההנחיות השאירו החוקרים את הנבדקים מול העטים ו... לא ביקשו מהם לגעת בהם. על אף שהנבדקי לא קיבלו הוראה לשחק בעטים ולהתחשמל (או שלא), כולם חשו צורך לשלוח יד. אלה שלא ידעו אילו עטים גורמים לחשמול נגעו ביותר עטים בהשוואה לאלה שידעו אילו הם העטים הבעייתיים. במחקר המשך לאותו ניסוי ביקשו מהנבדקים לדמיין את התחושה הלא נעימה של הזרם החשמלי. הפלא ופלא - כשהנבדקים דמיינו את התוצאה השלילית, הם נמנעו מלאסוף להם כלי כתיבה. אם כן, פתרון אפשרי לחטטנות ולמציצנות האנושית היא לנסות לחשוב על ההשלכות שיגיעו אחר כך.

סקרנות היא הדרך שלנו לפגוש את העולם כשאנחנו נרגשים, מתעניינים וחוקרים. היא התשובה לאדישות, לשעמום ולאפטיות. בניגוד למה שאתם אולי חושבים, סקרנות היא ממש לא רק מנת חלקם של ילדים. נסו להכניס קצת ממנה לחייכם כבר היום, ומי יודע -  אולי תגלו את החברים ואת בני הזוג שלכם מחדש, אולי תתחילו לחבב משחקי כדורגל ואולי תמציאו את המצאת המאה.

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי

עריכה: הדר אזולאי

יהודית כ"ץ

יהודית כץ | |על פסיכולוגיה חיובית ואושר

היי! אני יזמית, יועצת, מאמנת ומרצה המתמחה בתחום הפסיכולוגיה החיובית (חקר האושר) ופסיכולוגיה פרקטית מבוססת מחקר. מטרתי להנגיש את היישום של מחקר אקדמי מבוסס ופרקטי לחיים חסינים וטובים יותר. במקור אני מגיעה מתחום הפסיכוביולוגיה, מדעי המוח ומחקר קליני נוירו-פסיכיאטרי. בהמשך התפתחתי באימון פסיכולוגי ובטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). ברב זמני אני מלווה פרטים, חברות ומוסדות בתהליכים המקדמים אושר, שינוי הרגלים, מערכות יחסים, שביעות רצון בעבודה וחוסן ומקליטה את הפודקאסט הנשמע ״חושבים טוב״.

לאתר האישי

לפודקאסט

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ