תזונה נכונה למוח: מצמצמים את הג'אנק פוד של המידע

התעוררתם בבוקר ומאותו הרגע המוח שלכם מוצף, מותקף ומופצץ בכמויות עצומות של מידע. מרגישים מבולבלים ועייפים? עצרו רגע, חשבו על הדברים ועשו מאמצים להקטין את העומס הקוגניטיבי

יהודית כ"ץ
יהודית כץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנשים עם טאבלט וטלפון סלולרי
הצפת מידע. אנחנו יודעים שתזונה נכונה תורמת לבריאות הגוף אבל פחות מקפידים על כמות ואיכות המידע שבו אנחנו מאכילים את המוח שלנוקרדיט: Andre Penner / AP
יהודית כ"ץ
יהודית כץ

"יש לי שתי תשוקות גדולות, לאוכל ולמידע. הילדים שלי אומרים שאחת התשוקות הללו גלויה יותר לעין...". כך נפתחת הרצאת ה-TED שכותרתה "Information is Food" של החוקר ג'יי.פי רנגאסוומי מאוניברסיטת סאות'המפטון. מאחורי הבדיחה הזו מסתתר רעיון רציני מאוד: רנגאסוומי החל לחשוב על מידע כעל מזון שאנחנו מגישים למוח שלנו, ויצא למסע שבו גילה עוד ועוד הקבלות בין תעשיית המזון לבין תעשיית הידע.

פעם, כשרצינו לאכול משהו לארוחת צהריים, היינו צריכים לעבוד קשה. ממש קשה. למשל, ללקט ביערות ימים על גבי ימים עד שמצאנו מספיק אגוזים ובננות טובים לאכילה, ובלילות לצאת לציד עם יתר חברי השבט. עברו הרבה שנים, ואז היינו צריכים לעבד את השדות ולשתול בהם זרעים חודשים ארוכים לפני שיכולנו להפיק מהם אוכל, והעברנו שעות ארוכות בטחינת החיטה, בפשיטת עור הפרה ובהתססת הבירה. היום אנחנו לוחצים על כפתור וכל האוכל שבעולם מגיע אלינו. לכן, לא מפליא שקו המותניים שלנו, ושל האנושות כולה, התרחב.

באותו האופן, גם כמויות המידע מאיימות להציף אותנו. בעבר היינו יושבים מול המדורה ומקשיבים לזקן השבט מספר מעשיות ששמע מאבות אבותיו. מאוחר יותר הגיע הדפוס, והספרים היו יקרים ונדירים ורובנו עדיין לא ידענו לקרוא. לאט לאט הם נכנסו אלינו הביתה ואז הגיעו גם הרדיו והטלוויזיה, אבל בכל זמן נתון היתה רק תוכנית אחת ולא היה בשביל מה לזפזפ. היום לא צריך ללכת לספרייה או לכוון את האנטנה: המידע מפציץ אותנו גם כשאנחנו יושבים בכורסה, משחקים עם הילד בגן שעשועים, מחכים בתור לדואר או מנסים להירדם.

אנחנו כבר יודעים שכדי לשמור על הגוף שלנו אנחנו צריכים לאכול הרבה פירות וירקות ומעט שומנים וסוכרים. רובנו מקפידים לברר מהו הערך התזונתי של המוצרים שאנחנו קונים בסופר ומשתדלים להתרחק ממאכלים מזיקים. אבל מה בדבר המוח שלנו? גם עבורו צריך לדאוג לתזונה בריאה יותר, שאין בה ג'אנק פוד או מידע עודף שרק מעמיס עליו. זה הזמן לעשות סדר גם ב-Feed האינטלקטואלי שלכם.

טובעים בים המידע

כולנו מרגישים שאנחנו עסוקים מאוד, וזה לא רק נדמה לנו. אם בעבר סוכני נסיעות טיפלו בחופשה השנתית שלנו, זבנים בחנות עזרו לנו למצוא בדיוק את הפריט שחיפשנו ומזכירות הקלידו עבורנו מכתבים ומסמכים, הרי שהיום אנחנו עושים את כל אלה בעצמנו, וזה נוסף על המשרה ה"אמיתית" שלנו.

המוח שלנו לא רק ממלא סוגים שונים ומרובים של משימות, אלא גם מותקף כל העת בסוגים שונים של מידע - חדשות עיתונאיות אמיתיות ומומצאות וקשקשת בפייסבוק, בטוויטר ובווטסאפ. רק המאמץ להבחין בין מידע חשוב שצריך לשמור לבין השטויות שאפשר לשכוח גוזל משאבים רבים. המוח שלנו מוצף, מותקף ומופצץ באלפי פריטי מידע ביום, אז מה הפלא שרובנו מתרוצצים בעולם מבולבלים ומודאגים?

כדי לבדוק איך הגענו למצב הזה, ומה עושים כדי להוריד מעט את העומס המנטלי ולשחרר את המוח נפגשתי לשיחה עם ד"ר תומר בקלש, חוקר ומרצה באוניברסיטת בן גוריון, המתמחה בהתנהגות צרכנים, מייעץ לחברות גדולות ומטפל ש"מנסה להוריד את המסקנות של חקר המוח אל הכביש". הכתבה הזו מבוססת על השיחה, שאפשר להאזין לה בפודקאסט "חושבים טוב".

הראש שלכם מתפוצץ? אולי אכלתם יותר מדי אינפורמציה

אני אוהבת סרטים אבל יש לי בעיה: בשנים האחרונות השתלטו על הענף מתחמי הקולנוע הענקיים. הם משתרעים על פני שטח עצום ויש בהם המוני חנויות, שלטי חוצות, פרסומות מתחלפות, דמויות ענק מתוך סרטים ועוד ועוד. עבורי, ואולי גם עבורכם, כל ביקור במקום כזה הוא הפרעת קשב אחת גדולה, עומס חושי מטורף. אחרי כמה דקות במקום כזה המוח שלי רק רוצה להוריד את התריס ולתת לעצמו קצת מנוחה.

מתברר שלכל אחד מאיתנו יש כמות מסוימת של מידע שהוא יכול להכיל, או Optimal Stimulation Level (הרף האופטימלי לגרייה חושית, OSL). בממוצע, אצל גברים הרף הזה גבוה יותר מאשר אצל נשים, כלומר הם "פחות רגישים להצפה חושית", כפי שמנסח זאת ד"ר בקלש. כשאנחנו עוברים את הרף הזה נוצר עומס קוגניטיבי שמתבטא בשלל דרכים: אנחנו סובלים כל הזמן מסטרס, קשה לנו להירדם בלילה, אנחנו עצבניים, נרגזים ולא פעם מתפרצים על הילדים או על בני הזוג, וכל הזמן בטוחים ששכחנו משהו ממש ממש חשוב (מי לא חזר הביתה לוודא שנעל את הדלת וסגר את ברז הגז?).

וזהו סוף הזיכרון

אחד הדברים שנמצאים בסיכון לנוכח העומס המנטלי הוא זיכרון העבודה שלנו. בגדול, זהו המקום שבו נשמרים השלבים שעלינו לבצע כדי להשלים משימה כלשהי. לדוגמה, זיכרון העבודה שלכם עסוק ברגע זה בחיבור משמעותה של השורה הקודמת למשמעותה של השורה שאתם קוראים ברגע זה, ושומר אותן כדי לחבר אליהן גם את הבאה בתור. בו בזמן, אתם מחזיקים בספר ההוראות הפנימי עוד כמה דברים - המייל מהבוס שעדיין לא קראתם, השיר שהמצאתם כדי לא לשכוח לקנות היום חיתולים, והמחשבה על הביצה במחבת שעוד מעט נשרפת וצריך ללכת לכבות את הכיריים. [קראו עוד על המסתורין של הזיכרון]

יש כל כך הרבה דברים לזכור ולחשוב עליהם, אלא שבניגוד לזיכרון לטווח ארוך, זיכרון העבודה שלנו מוגבל מאוד ויכול להכיל בכל עת בין חמישה לתשעה פריטים. אנחנו מצדנו מתעקשים להתעלם מהמגבלה הזו: "בטח, אני יכולה לכתוב כתבה, לדבר בטלפון על משהו אחר, לצפות בחצי עין בסרטון מעניין ביוטיוב וגם לתכנן רשימת מוזמנים ליום ההולדת של בן הזוג!". הבעיה היא שאנחנו משקרים לעצמנו: אנחנו לא עושים הכול במקביל אלא עוברים במהירות בין משימות. ומכיוון שלא נתנו לאף אחת מהן את מלוא תשומת הלב, רואים את זה בתוצאות.

רשתות חברתיות
כמויות המידע מאיימות להציף אותנו ולגרום למוח שלנו עומס קוגניטיביצילום: Unsplash

אז הבנתם את הבעיה, ועכשיו הפתרון - מחר בבוקר תשליכו את הטלפון לפח הקרוב ותצאו ליער לחבק עצים... צחוק בצד, דווקא יש מה לעשות כדי להוריד את העומס הקוגניטיבי - והנה הרשימה.

לעצור את הזרם: מה אפשר לעשות נגד הצפת המידע (Overload)

סננו את כמות המידע שאתם צורכים - אפשר להגדיר לתיבת המייל מסננים שימנעו מכם לבזבז זמן על דואר זבל, לצאת מקבוצות ווטסאפ שגוזלות דקות עבודה יקרות ולבטל התראות מאתרי חדשות שרק מעצבנות אתכם.

עברו ממולטי טאסקינג ליוניטסקינג - עשו רק דבר אחד בכל פעם. אם אתם חייבים לעשות כמה דברים באותו הזמן השתמשו בחלקים שונים של המוח: הליכה תוך כדי דיבור, כתיבה תוך כדי שתיית שייק פירות וצפייה בטלוויזיה תוך כדי קיפול כביסה.

טפחו את עצמכם - כן כן, כולנו כבר יודעים ששינה, תזונה ופעילות ספורטיבית חיוניות לבריאות שלנו. מה שעוד כדאי לדעת הוא שהן חשובות גם למוח, ואחרי הכול, גם אם אפשר לחיות לא רע עם כמה קילוגרמים עודפים, מוח מתפקד היטב הוא דבר שכולנו מעוניינים בו.

העריכו מקורות אינפורמציה - אל תניחו לכל אחד לבלבל לכם את המוח. העדיפו מקורות מידע אמין ואיכותי, שלא יעמיס זבל בכמויות על הקופסה שבין האוזניים שלכם.

פשוט להתנתק: מורידים את העומס החושי (Over Sense)

תרגלו "לבדיות" (התבודדות) - כשאנחנו לבד, ללא גירויים חיצוניים, מתרחש מעין ריסטרט למוח שלנו. וממש כמו במחשב, תהליך זה עוזר לו לנקות את עצמו משאריות מיותרות ולפעול ביעילות רבה יותר.

קחו הפסקה, רק טוב ייצא לכם מזה - זוכרים את אייזק ניוטון? האגדה מספרת שהוא פשוט ישב מתחת לעץ ואז נפל עליו תפוח, דבר שהוביל לכך שהוא פיתח את רעיונותיו על הכבידה. ייתכן שאם ניוטון היה גולל בפיד הלא נגמר בטלפון הנייד שלו הוא לא היה חושב מחשבות מעמיקות אלא מעלה תמונה של התפוח לאינסטגרם ושוכח מזה.

צאו לטבע - הקיפו את עצמכם במראות ובקולות מרגיעים ומנחמים של ים, מים ועצים, במקום בביפים, בקליקים ובסרטוני פרסומת רועמים שקופצים עליכם מהמסך. [קראו עוד על ההשפעות המדעיות של היציאה לטבע]

הקפידו על תנומת צהריים - עשר דקות של שינה בצהריים שוות ערך לשעה וחצי של שינה בלילה. זוהי דרך מצוינת לרענן את עצמכם ולהתייצב רעננים בפני כל מה שיביא איתו החצי השני של היום.

לבחור שלא לבחור: הימנעו מעומס ההחלטה (Over Choice)

צמצמו את מספר ההחלטות שאתם מקבלים - אפשר היה לחשוב שריבוי אפשרויות הוא דבר טוב, אבל מה שקורה בפועל הוא שאתם עומדים בסופרמרקט ומבלים עשר דקות שלמות בבחירת אחד מ-35 סוגי השמפו שעל המדף. לא חבל על הזמן ועל המאמץ?

תרגלו "אינקובציה" - קחו זמן לחשוב על דברים, אל תשלפו מהמותן. גם אם הבוס לוחץ עליכם ורוצה תשובה מעכשיו לעכשיו, זכרו שההחלטה שלכם תהיה טובה יותר אם יהיה לכם מספיק זמן לגבש אותה בנחת.

המתים המהלכים עם האייפון

מגפה, אומרת ויקיפדיה, היא "התפשטות מהירה של מחלה בקרב אוכלוסייה". עומס קוגניטיבי והצפת מידע הם מגפה של ממש - לא רק מכיוון שכולנו סובלים מהם, אלא גם מפני שאנחנו מסייעים להפיץ אותם. אנחנו שולחים אינספור הודעות, כותבים פוסטים, מעבירים סרטונים וממליצים על סדרות. אין פלא שכולנו מרגישים כל הזמן את הצורך להתעדכן ולעקוב אחרי כל מה שקורה. [קראו עוד איך תפיסת הלחץ שלנו משפיע על אחרים]

יהודית כץ עוסקת בפסיכולוגיה חיובית. לאתר האישי

עריכה: הדר אזולאי

יהודית כץ | |על פסיכולוגיה חיובית ואושר

היי! אני יזמית, יועצת, מאמנת ומרצה המתמחה בתחום הפסיכולוגיה החיובית (חקר האושר) ופסיכולוגיה פרקטית מבוססת מחקר. מטרתי להנגיש את היישום של מחקר אקדמי מבוסס ופרקטי לחיים חסינים וטובים יותר. במקור אני מגיעה מתחום הפסיכוביולוגיה, מדעי המוח ומחקר קליני נוירו-פסיכיאטרי. בהמשך התפתחתי באימון פסיכולוגי ובטיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). ברב זמני אני מלווה פרטים, חברות ומוסדות בתהליכים המקדמים אושר, שינוי הרגלים, מערכות יחסים, שביעות רצון בעבודה וחוסן ומקליטה את הפודקאסט הנשמע ״חושבים טוב״.

לאתר האישי

לפודקאסט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ