להמציא הכול מחדש: על הקשר בין הורות ליצירתיות

ההורות של המאה ה-21 דורשת התנהלות יצירתית עם הילדים שמתווים יחד עם ההורים את הרוטינות המשפחתיות. זה לא אומר שההורים מוותרים על עקרונותיהם אלא שהם בוחרים כמה ערכים מהותיים שהם השלד שעליו מוסיפים את יתר הכללים שיוצרים משפחה

יהודית כ"ץ
יהודית כץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמא, אבא ושני ילדים שוכבים על השלג
מגיל אפס יש כללים ויש ערכים, ורוב ההורות נתקעת על כללים ולא על ערכים. כלל זה משהו שאני אומר לאחרים לעשות אבל לרוב לא מקיים בעצמי, בעוד שערך הוא חלק ממניקרדיט: Stephen Lux / Cultura Creative /
יהודית כ"ץ
יהודית כץ

משפחת דורון היא משפחה לא שגרתית במיוחד. עד כמה לא שגרתית? לדוגמה, כחלק מפילוסופיית החיים שלהם הם עוברים דירה לעיר ולשכונה אחרת אחת לארבע שנים. ייתכן שזה נשמע לכם מבהיל אבל ד"ר אייל דורון, מומחה לפיתוח חשיבה יצירתית ומחבר הספר "להמציא מחדש - הורות וחינוך במאה ה- 21", מתאר חוויה אחרת לגמרי: "מה שחשוב זה לראות בעיניים, להרגיש ולחוות ביחד. זה גם מה שאני אומר להורים, שאין שום בעיה לעשות ניסוי וטעייה - אפשר ללכת לבית ספר ולדייק את החוויה. אם זה לא מתאים אפשר לעבור כיתה, ואפשר גם לעבור בית ספר.

"אנשים מתייחסים למעברים כאלה כאילו זו החלטה שהתוצאה שלה סופית, 'מה, הוא יהיה תקוע עכשיו שלוש שנים באותו המקום?'. הוא לא תקוע שם, בעוד חודש אתם יכולים לקום וללכת".

איך הילדים שלך מתמודדים עם החלפת מקום, חברים וסביבה בתדירות כזו?

"זה נעשה בשיתוף איתם ויש לזה רוטינות. אנחנו, ההורים, תמיד בוחרים איתם את המקום הבא והם מחכים למעבר. אחרי שהחלפנו את מקום המגורים שלנו אנחנו שומרים על קשרים מהעבר, כדי שלא תהיה חוויה של ניתוק חד. להורים ישראלים זה נשמע כמו מעשה מטלטל, הם תוהים איך לומדים שכונה חדשה, כמה מהר מתאקלמים. אלא שלצד כל שינוי יש יציבות, ולדעתי היופי הוא למצוא את השילוב. 

"אני חי באופן הזה, וזה הכי Walk the Talk. אני לא יכול לדבר על גמישות מחשבתית וחשיבה יצירתית בלי לחיות חיים כאלה. יכול להיות שאני עושה דברים יותר קיצוניים מהאדם הרגיל אבל לי זה נראה טבעי, ואני חושב שכל אדם שקורא את זה יכול ומוכרח להתחיל לחשוב ככה. זאת המשימה שלי, שתבינו שהעולם עומד להתהפך עליכם ושאין סיבה שלא תזוזו".

אז בוא נתחיל מההתחלה. מה זה בכלל יצירתיות? כשאני חושבת על יצירתיות, אני חושבת על חיבור בין עולמות תוכן שונים שיוצרים משהו חדש שיש לו ערך. אם אין לזה ערך, אני לא חושבת שאקרא לזה יצירתיות.

"זו באמת אחת הגישות להגדרה של יצירתיות. היא נקראת 'פרודקט', תוצר. הראו לי משהו שנולד בעולם, פועל, מוכיח את עצמו ויעיל ואז אקרא לו יצירתי. אני בעד הגישה הזו מפני שאני חושב שיש הבדל בין אמנות לבין חשיבה יצירתית.

"לדוגמה, את מבקרת במוזיאון וצופה בתמונה. ייתכן שאת לא מבינה אותה ואז יגידו שזאת בעיה שלך, או שזו בעיה של האמן או של שניכם, אבל בכל מקרה זו אמנות. בחשיבה יצירתית אין דבר כזה. צריך להגיע באופן היעיל, הקצר והמדויק ביותר מ-A ל-B. אני מחויב לתוצאה, לשורה התחתונה. אותו הדבר בחיים: יש ויכוח? אז מהי הדרך הכי יצירתית, יעילה ומהירה לפתור אותו? מהי הדרך הכי מהירה ויעילה לחברה הזו להמציא את עצמה מחדש? אני ממקם חשיבה יצירתית במונחים של פתרון בעיות".
[קראו עוד על פעולה יצירתית]

אבא מציג ספר תמונות לתינוק
ככל שהילדים מתבגרים הם הופכים להיות שותפים ביצירת המשפחה. הם ממציאים את הרוטינות המשפחתיות יחד עם ההורים צילום: Unsplash

ביצירתיות יש משהו פגיע מעט, אני אומרת לו. כשאתה חושב אחרת ומציג את הרעיון בפומבי, קשה לאנשים להתמודד עם זה. במקרה שלי, אם יש לי רעיון חדש אני יודעת שהוא יכול להיות מדהים אבל יכול להיות כישלון נוראי, כלומר אני לא תמיד יכולה לדעת אם זה יצליח או לא. נראה לי שהבחירה ביצירתיות מגיעה עם תג מחיר. 

אם כבר דיברת על פתרון בעיות יצירתי, הילד שלי, בן שנתיים, לא מוכן לצחצח שיניים. 

"לא בעיה. את יכול לעשות איתו תחרות, או להשתמש באפליקציות עם מוזיקה או צבעים שבה המברשת של המצחצח המהיר ביותר נצבע, אתם יכולים לעשות פרצופים מול המראה, אפילו פרצופים שאסור לעשות ליד השולחן. את נותנת לילד שלך פריבילגיות שהוא לא קיבל לפני שצחצח כמו שצריך. את משתמשת במניפולציות שובבות כדי לקדם את העניין. מה הבחירה הזו משדרת? היא משדרת כיף וקלילות, ואצל הילד נטבע הרעיון שבכל פעם שנתקלנו בבעיה מצאנו משחק אחר בשביל לפתור אותה".

לא תמיד יש זמן לעשות דבר כזה, אתה יודע. ברוב הימים אני משתמשת בשיטה הזו, אבל יש ימים שבהם אני חייבת לצאת מהבית עכשיו ואיו לי זמן לשירים, לאורות, לצבעים ולאפליקציות.

"אז תראי, אני אגיד לך משהו חשוב מאוד בהורות. מגיל אפס יש כללים ויש ערכים, ורוב ההורות נתקעת על כללים ולא על ערכים. ההבדל בין כלל לבין ערך הוא שכלל זה משהו שאני אומר לאחרים לעשות אבל לרוב לא מקיים בעצמי, בעוד שערך הוא חלק ממני.

"אז אני שואל אותך, האם צחצוח שיניים הוא ערך? מפני ש.לא לגעת בחשמל זה ערך. לא במובן של value, זה לגמרי ערך מפני שגם את לא נוגעת בחשמל. לא לרוץ לכביש זה ערך, כי את לא רצה לכביש וגם הילד שלך לא ירוץ לכביש. גם אם לא יהיה לך זמן הוא לא ירוץ לכביש, וגם אם לא יהיה לך זמן בחשמל הוא לא ייגע. הרבה מהבעיות נפתרות בכך שגם את וגם הילד שלך מבינים שלא נוגעים בחשמל, ואם צחצוח שיניים הוא ערך בשבילך אז גם על צחצוח שיניים אי אפשר לוותר. 

"מה שחשוב להבין הוא שאני לא יכול להחליט על 200 דברים כאלה, לכן אני בוחר חמישה-שבעה נושאים שעבורי הם ייהרג ובל יעבור. 'אל תיגע בחשמל, אני לא משחק איתך בעניין הזה', והילד מבין את זה מוקדם מאוד. אבל זה שמור למספר מצומצם של דברים. את צריכה לשאול את עצמך אם צחצוח שיניים הוא כזה. נגיד שהחלטת שכן, אז לפעמים יהיה לך זמן לשחק איתו ופעמים אחרות הוא פשוט יצחצח שיניים. That’s it.

"האם הילד שלך יבכה אם תזיזי את היד שלו מהשקע? זה ממש לא משנה, מפני שזה חשוב לך. אותו הדבר עם צחצוח שיניים, פשוט תחליטי שזה החשמל שלך ואז הכל ברור מאוד. לכן כל הורה צריך להבין מה הערך שלו. אלא שזה ממש לא פשוט. הורים צריכים לעשות דיאטה מהירה, טוטאלית ודחופה במספר הכללים בבית, שהם הרבה יותר גרועים מבית ספר, כי אין זמן לערכים ואין אפשרות לאכוף את מה שבאמת צריך".

אייל דורון בהרצאה
אייל דורון בהרצאה. "אני לא יכול לדבר על גמישות מחשבתית וחשיבה יצירתית בלי לחיות חיים כאלה, והמשימה שלי היא שתבינו שהעולם השתנה ושאתם חייבים להתחיל לזוז"צילום: דודו בכר

תן לי דוגמה לכללים שאנשים נתפסים אליהם.

"אל תצפי בטלוויזיה, רק 20 דקות, רק שני פרקים, עזבי את המחשב עכשיו, צריך ללכת לישון בתשע! אלה דברים שכל ההורים מכירים היטב. אנשים מתעסקים בפרוצדורות. ההורות הפכה לרשימת משימות, לאכיפה מתמדת. זה מבאס מאוד, מתיש את כולם ושוחק אותם. זה גם לא טוב לילדים. אי אפשר כל היום לנהל אותם, צריך לתת להם הזדמנות לנהל את עצמם. 

"אני יכול לומר שאצלי זה עובד אחרת. למשל, אתמול התעוררתי ב-02:00 ובתי אלונה בת ה-11.5 היתה בסלון עם חצובה ומצלמה, מצלמת סרטון לאתר שלה. אמרתי לה: 'אלונה, שתיים בלילה', והיא ענתה: 'מה זה שעה, אבא? למה זה חשוב?'. אלה הרגעים שבהם הערכים שלך כל כך עבדו שזה חוזר אליך כמו בומרנג, כי תמיד אמרתי לה: 'כל עוד את קמה ב-07:00 בבוקר ערנית לפעול ולחקור את העולם באנרגיות ובסקרנות, מצדי אל תישני בלילה בכלל'. אם את לא קמה ב-07:00 הערך לא עובד, כי זה הערך, אבל אני לא אעשה לך כיבוי אורות ב-21:00. היא הסתכלה עלי ואמרה: 'אבא, לך לישון, אני ממשיכה פה לערוך את הסרט'". 

"הסתכלתי עליה ושאלתי את עצמי: 'הצלחתי בחינוך של או שנכשלתי?'. והתשובה היא שאני חושב שכן. היא מנהלת את עצמה, היא בחופש, יש לה תשוקה מטורפת לעשות את הדברים שהיא אוהבת. לא מטריד אותה להיות לבד ב-02:00 בלילה כשכולנו ישנים. היא לא מרגישה בודדה, וזה יופי. אני חושב שאנחנו נורא מסבכים את ההורות בהתמודדות עם דברים קטנים מאוד, עם רסיסי מלחמות. זה קורה מכיוון שלא הגדרנו לעצמנו את הערכים הגדולים והחשובים".

מה הורים צריכים לשאול את עצמם?

"הרעיון הוא להתרכז בעיקר,להתמקד בעקרונות הפרקטיים הבסיסיים שנכונים לכל ילד מול כל הורה. אני לא מעוניין לנהל את הילדים שלי כל הזמן אבל במאני טיים, בדברים העקרוניים, אני שם.

"הרבה פעמים אנחנו  מחליטים מה לשוב לנו בהורות, ומחליטים עבור הילדים שלנו מה דרמטי ומה חשוב עבורם. אלא שמה שצריך להיות הוא 'חנוך לנער על פי דרכו', ואני מוסיף 'ועל פי תשוקותיו'. כל ילד הוא משהו אחר, והורה טוב הוא הורה שונה לכל ילד.

"אני לא יכול להגיד להורה מתי להשכיב את הילד שלו, אבל אני כן שאול אותו מה הוויז'ן שלו ומה חשוב לו. וזה החיבור ליצירתיות שעליה דיברתי קודם: ללא דיוק וללא הבחנה בין עיקר לטפל אי אפשר לגשת בכלל לבעיה ולדון בפתרון יצירתי. בניגוד למה שנהוג לחשוב, ככל שהילדים מתבגרים הם הופכים להיות שותפים ביצירת המשפחה. הם ממציאים את הרוטינות המשפחתיות יחד עם ההורים. הילדים שלי הם באמת יוצרים ושותפים של המשפחה, ומדהים לראות את זה. במקום שנהיה שני מבוגרים ושני ילדים אנחנו ארבעה מוחות שפועלים בשיתוף". 

והם מתבגרים?

"כן, בן 11.5 ובת 11.5, זה ממש גיל ההתבגרות בישראל. אבל גם אנחנו עדיין מתבגרים.אצלנו בבית ברור שההורים צריכים להתפתח והילדים צריכים להתפתח, וכולם מתפתחים ביחד. יש איזו מחשבה משונה ומעוותת אצל הורים שהם צריכים לגדל את הילדים. וזו מחשבה בעייתית - אתם לא גדלים בעצמכם? אני לא יכול להתעסק בכל דבר של אלונה או של איתמר מפני שאני צריך להתעסק גם בעצמי, אז בואו נזוז ביחד.

"זה לא אגואיזם אלא הבסיס, והילדים אוהבים את זה. לפעמים הם רוצים לבד, לפעמים ביחד, לפעמים רוצים שנעשה דברים עבור עצמנו. הם אוהבים לראות אותנו מתפתחים. אני מקפיד להביא אותם לעבודה, לקחת אותם איתי לחו"ל, לחשוף אותם לעשייה שלי ולהתייעץ איתם באמת, לא באופן מניפולטיבי רק בשביל להראות שאני עושה את זה.

"אני לומד מהם המון, אבל אני לא מתבלבל. ברור לי שיש מישהו שיגיד לא לגעת בחשמל ושזה יהיה אני. יש לי חמישה עד שבעה ערכים שקבעתי לעצמי, ושאותם אני אוכף. ובתוך הדבר הזה, שהוא היררכי, יש דבר הרבה יותר שטוח והרבה יותר שווה, שהוא העבודה שבתוך זה אנחנו מולידים את היומיום המשותף שלנו".
[קראו עוד על סקרנות ושינויי הרגלים]

איך כל זה מתחבר ליצירתיות?

"אני מחלק את היצירתיות לארבעה חלקים. החלק הראשון הוא דיוק עצמי - מה כן ומה לא, על מה מוותרים ובמה מתמקדים. אחר כך יש גמישות מחשבתית, שבה בוחנים פתרון בעיות ב-20, 40 וגם 60 דרכים.

"השלב השלישי נוגע במחשבותינו ובהנחות היסוד שלנו. עולות הרבה שאלות שהבסיס שלהם הוא 'מי אמר ש?'. למשל, מי אמר שמשפחה צריכה לטייל יחד? מי אמר שצריכים לאכול ביחד כל ערב? מי אמר שאמא טובה חוזרת הביתה מוקדם? מי אמר שאמא טובה מכינה אוכל ביתי? ולבסוף, איך אנחנו מייצרים רוטינות, מנגנונים ומודלים חדשים במשפחה שלנו?

"אלה שאלות מהסוג שאני אשאל אותך כאדם פרטי, כאדם בזוגיות, כאדם במשפחה, בתור בן אדם שמוביל עסק. התשובות עליהם יעזרו לך לדייק, להגמיש, להפוך את נקודת המבט ולבנות מנגנונים. זה תהליך שהתוצאה שלו היא חיים יותר יצירתיים".

חשוב לי מאוד להחזיק בראש את הרעיון שלפיו יש עוד אפשרויות. אני לא רואה אותן כרגע, אני לא תמיד יודעת מה הן יהיו ולא תמיד קל למצוא אותן, אבל הן שם. זה בסדר להיתקע ולהרגיש לרגע שאין לך אפשרויות ומתי יגיע הרעיון, אבל הוא יגיע. אפשר לעצור שנייה, לקחת הפסקה ממשהו, לחזור אליו, להתייעץ עם אנשים, אבל לזכור שבטוח אין רק דרך אחת לפתור בעיה.

"נכון. זה State of Mind של האופן שבו אני שואב השראה, שואל שאלות, מדייק את עצמי, מחבר אחרת, ממציא המצאות ומגלה תגליות. זו השקפת העולם שצריכה לחצות לרוחב כל מרחב בחיים שלנו".

יהודית כ"ץ

יהודית כץ | |על פסיכולוגיה חיובית ואושר

לפודקאסט

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ