כתבה למנויים בלבד
הפגנה מול בית ראש הממשלה ביולי האחרון. יש התנגדות
הפגנה מול בית ראש הממשלה ביולי האחרון. יש התנגדות צילום: אמיל סלמן

שונאים את נתניהו? אתם עוזרים לו!

העובדה שנתניהו מקבל מהשמאל ציון "בלתי מספיק" באופן קטגורי גורמת לכך שהוא, מצביעיו ומצביעיו הפוטנציאליים מתכנסים עוד יותר בד' אמותיה של קבוצתם הפוליטית

חברי, יקי הפשטיין, עיתונאי "מקור ראשון", אמר לי פעם: "כל מה שימנים צריכים זה שיאהבו אותם. אם תחבקו אותם כשהם מקבלים החלטות שמתאימות לעמדותיכם במקום לבקר ולעקוץ כל הזמן - הם יחתמו על הסכם שלום גם במחיר שיכאב להם". ואכן, הנטייה של השמאל לבקר באופן אוטומטי כל מהלך של הממשלה, מכיוון שזו לכאורה האופן שבו אמורה לנהוג אופוזיציה לוחמת, גובה מחיר. דוגמה לכך היה ניתן לראות רק לאחרונה בהחלטתו של בנימין נתניהו לחתום על הסכם הפסקת אש עם חמאס. השמאל בחר להישאר נאמן לפתגם החז"לי: "שמאל דוחה וימין מקרבת".

מחקרים שניסו לבחון מה מניע אותנו מבחינה מוסרית, ולמה בכל כך הרבה מקרים אנחנו מתנהגים באופן שונה ממה שההיגיון המוסרי מורה לנו, הצביעו על כך שלעתים קרובות המוסר שלנו הוא ביטוי של תחושה קבוצתית, "רוח הקבוצה". כך לדוגמה נמצא כי הגורם שמכתיב יותר מכל את העמדות שלנו בסוגיות עקרוניות ובענייני דיומא, הוא עמדת המחנה הפוליטי שלנו ולא טיעונים לוגיים כבדי משקל. גורם זה חזק יותר אפילו מהעקרונות המוסריים שלפיהם אנו מגדירים את עצמנו.

לדוגמה, כשנשאלו הנבדקים (אמריקאים) עד כמה הם תומכים בתכנית הממשל לאפשר חלוקת בונוסים שמנים למנהלים בכירים, אלה שנמנים על השמאל הכלכלי היו אמורים, כמקובל, להתנגד, ואלה שבצד הימני להפגין תמיכה. אלא שהחוקרים הראו שאם נאמר לנבדקים שדמוקרטים או רפובליקאים תמכו בתכנית הזו, זה מה שבפועל השפיע יותר מכל על עמדתם.

העובדה שמוסר מושפע כל כך ממניעים קבוצתיים, מעבירה במידה רבה את מוקד הדיון לפסיכולוגיה של קבוצות. מחקרים רבים מראים כי שנאה ואיום מצד קבוצה הנתפשת בעינינו "חיצונית" לזו שלנו יגרמו לנו להתקרב לקבוצה שלנו, שכן היא מספקת לנו תמיכה והגנה גם אם אלה סמליות בלבד. מכיוון שעמדות מוסריות הן במקרים רבים ביטוי של זהות קבוצתית, הרי ששנאה וביקורת מוגזמת מקבוצת החוץ, יגרמו גם למאמינים הגדולים ביותר בהיגיון מוסרי, להתכנס בד' אמותיה הרעיוניות של קבוצתם.

מפגינים בתל אביב נגד הירי במפגינים בעזה, מאי 2018
מפגינים בתל אביב נגד הירי במפגינים בעזה, מאי 2018 צילום: מוטי מילרוד

לכן, כשנתניהו מותקף משמאל באופן אוטומטי על כל החלטה שלו, בין אם היא מנוגדת או עולה בקנה אחד עם עמדות השמאל, מה שחשוב בעצם היא העובדה שהוא לעולם מקבל מהשמאל את הציון "בלתי מספיק". כמובן שהטחת הביקורת בנתניהו אינה מכוונת רק כלפיו אלא מיועדת גם לאוזני מצביעיו הפוטנציאליים, אבל זוהי ביקורת פיפיות: שכן היא מעודדת באופן אוטומטי ובלתי מודע התבצרות של ראש הממשלה והתבצרות של מצביעיו בקבוצה הרעיונית שלהם.

אם לקחת מאותה אמירה של הפשטיין שעמה פתחתי: ייתכן שחיזוקים חיוביים לראש הממשלה כשהוא מבצע צעדים המתאימים לאידאולוגיה של השמאל, היו מקדמים צעדים נוספים מכיוונו. אלא שלא בטוח שמבקריו משמאל מסוגלים לכך. אחרי הכל, גם הם בסך הכול קבוצה.

מחקרים נוספים בנושא ניתן למצוא כאן, כאן וכאן.

יאיר בן דוד
יאיר בן דוד
מידה טובה

איך בני אדם מקבלים החלטות מוסריות? האם לגברים ולנשים מוסר שונה? למה במקרים רבים המעשים שלנו שונים מהעמדות המוסריות שלנו, ולמה אנחנו מצפים מאחרים להתנהגות מוסרית אחרת ממה שאנחנו מצפים מעצמנו? ומתי נסמוך על מחשבים ורובוטים שיקבלו החלטות מוסריות בשבילנו?

המחקר הפסיכולוגי מנסה לספק תשובות לשאלות הללו. בבלוג אפרוש בפני הקוראים מחקרים בתחום ואנסה לספר, באופן חלקי לפחות, את סיפור הפסיכולוגיה של המוסר בשנים האחרונות.

____________________

יאיר בן דוד הוא חוקר בתחומי הפסיכולוגיה התפתחותית והפסיכולוגיה של המוסר באוניברסיטת תל אביב.