כתבה למנויים בלבד
נשיא ארה"ב טראמפ ורה"מ נתניהו, בשנה שעברה
נשיא ארה"ב טראמפ ורה"מ נתניהו, בשנה שעברה צילום: JONATHAN ERNST/רויטרס

מילא טראמפ, אבל מה נתניהו חושב שיקרה כאן?

איש לא מצפה מנשיא ארה"ב להבין את משמעות פעולות העונשין שלו נגד הפלסטינים. הוא חושב שיוכל להוריד אותם על הברכיים - הימין צוהל "אמן" אבל הם לא יילכו לשום מקום. בסוף, אנחנו אלה שנישאר עם בוצה רעילה ומדינה דו-לאומית

המהלכים האחרונים של דונלד טראמפ מכניסים את הימין הישראלי לטראנס. הממשל האמריקאי הנוכחי מגשים את החלומות הכי הרטובים של הימין הישראלי בכלל ושל בנימין נתניהו בפרט: נטרול הרשות הפלסטינית, מחיקת אבו-מאזן ויורשיו, חיסול סופי של רעיון שתי המדינות, ייבוש המקורות הכלכליים של מיליוני פלסטינים, הנצחתם כאנשים שקופים וחסרי זכויות ואף מלה על ירושלים.

טראמפ מסמן בשקדנות V על כל סעיף במצע הלא כתוב של נתניהו, בהשראת ואולי גם בהוראת הפטרון המשותף של שניהם. הוא לא פוסח על שום סעיף והאיש בירושלים אומר "אמן" בסוף כל משפט. השגרירות בירושלים, סגירת משרדי אש"ף בוושינגטון, חיסול אונר"א, ביטול הסיוע הכלכלי ללמוסדות בריאות פלסטינים, הודעה על ביטול מעמד הפליטות של הפלסטינים. ובעיקר קידוש משוואת הסחיטה באיומים: ידברו - יקבלו; לא ידברו - שייחנקו". היועץ הנמרץ של טראמפ לביטחון לאומי הלך אפילו עד איום לחסל את מעמד בית הדין הבינלאומי בהאג. הכל כלול.

אלא שיש בעיה עם העניין הזה. כי טראמפ וגם נתניהו ילכו מתישהו, ואילו אנחנו והפלסטינים נישאר בדיוק במקום שבו אנחנו נמצאים ונטבע בבוצה הרעילה שישאירו אחריהם. מבחינתם, העיקר שאין עם מי לדבר. אין חלום ישראלי עתיק ומתוק יותר מהקביעה שאין פרטנר. ובעצם, דווקא יש: מכולם, דווקא החמאס נותר בן השיח היחיד של ישראל בצד הפלסטיני, אירוניה מרה שרק נתניהו ושותפיו מסוגלים לייצר. בצפון, אסד חוזר לגדר המערכת בחסות הידיד הרוסי הישן שלו והחדש שלנו, יחד עם איראן שמוברגת היטב גם לסורי וגם לרוסי. שאלתם מה טראמפ הולך לעשות בנדון? ובכן: כלום. בטח לא משהו שנוגע לנו.

ובאמת, מה יותר הגיוני מפתרון בעיית הפליטים מאשר הכרזה שאין פליטים? כי אם הם לא פליטים, למה שיגיעו להם זכויות של פליטים? ומה יותר הגיוני מחיסול סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים אם בעצם אין פליטים? ולמה שארה"ב תממן בתי חולים במזרח ירושלים אם ממילא אלה שנזקקים לשירותיו הם בפועל תושבי ירושלים וסביבותיה? זו בדיוק המדיניות של הממשל הנוכחי. כולם תושבי ירושלים המאוחדת לנצח נצחים.

פלסטינים אוספים אוכל שסיפקה אונר"א, רפיח
פלסטינים אוספים אוכל שסיפקה אונר"א, רפיח צילום: AFP

צהלת הימין למופע האימים

טראמפ טוען שהוא אמן ה"דיל". שאין בעיה שאי אפשר לפתור בעסקה. הוא כמובן מכיר את זה על בשרו, כי בעצמו נהנה כמה פעמים (ע"פ הפרסומים) מהגנה מפני נושים כשחברות שלו פשטו רגל. הבעיה היא שלנו לא תעמוד הגנת סעיף 11 לחוקה האמריקאית, אותה חסינות ששמורה לפושטי רגל. את החובות שהוא ישאיר לנו כאן אנחנו ניאלץ לכסות בעצמנו.

נניח שאנחנו מבינים את אלה בימין שעומדים כאן ומריעים למה שטראמפ עושה לפלסטינים. כי, אתם יודעים נו... הם ערבים, אש"ף זה ארגון טרור והם רוצים לזרוק אותנו לים. וגם נניח שאונר"א הוא ארגון מיושן ומושחת. ונניח שאבו-מאזן סרבן, עקשן, טרוריסט (לפחות טרוריסט מדיני) ואפילו מכחיש שואה. ונניח שמגיע לישראל שכל השגרירויות הזרות יעברו לירושלים ושכל מוסדות הבריאות של הפלסטינים ייסגרו מחר בבוקר. נניח. ואחרי שאמרנו את כל זה: מה הם חושבים שיקרה ביום שאחרי? מחר בבוקר? בעוד חודש? בעוד שנה? בעוד עשור?

מה נתניהו חושב שיקרה ביום שאחרי? מה עובר בראשו של ראש הממשלה, לכאורה למדן ואיש ספר ובפועל בנו של היסטוריון, כשהוא מריע לתעלולים של טראמפ ואנשיו? הוא הרי יודע איפה הוא חי ואיפה אנחנו חיים ומבין היטב היכן טראמפ לא חי. מה לדעתו תהיה התוצאה של שרשרת המהלכים האלה? מה החזון שלו? מהי התוכנית הגדולה? לא, לא של טראמפ כמובן, של נתניהו. מה ה-Master Plan שלו? מה החזון של הימין הישראלי בכלל? מה נתניהו חושב שיקרה עם מיליוני הפלסטינים שיושבים לצדנו ובתוכנו בלי תעסוקה, בלי מקורות הכנסה, בלי תעשייה, בלי רפואה, בלי מסחר, בלי מוצא אל הים, בלי נמלי תעופה. מה יעלה בגורל מיליוני בני האדם האלה? ואיך גורלם ישפיע עלינו?

ונניח, רק נניח, שטראמפ משלים את הקדנציה הנוכחית ואפילו נבחר שוב. ונניח שנתניהו יצליח למרוח את החקירות וההכרעות המשפטיות שלו לעוד ארבע-חמש שנים. איפה נהיה אנחנו בסוף התקופה הזו? בעוד שלוש, ארבע, שש שנים? על מי ייפול נטל הדאגה למיליוני האנשים האלה? רמז: לא על טראמפ. הפלסטינים לא מעניינים אותו היום והם לא יטרידו אותו גם בעתיד. והאמת שגם אנחנו לא ממש מעניינים אותו. לא ממש. לא באמת.

נתניהו בטקס פתיחת שגרירות ארה"ב בירושלים, במאי
נתניהו בטקס פתיחת שגרירות ארה"ב בירושלים, במאי צילום: קובי גדעון / לע"מ

הימין הישראלי משכנע את עצמו שטראמפ עושה את העולם למקום טוב יותר. הפעולות המופקרות שלו מתאימות לחזיונות הכי מוטרפים של הימין. לרסיס-בישבן-בנט יש את תוכנית ההתרגעות; מירי-רגע-רגע-רגע-רגב שולחת את חנין זועבי לעזה; מוטי-די-ניין-יוגב שולח את הח"כים הערבים לירח עם כרטיס בכיוון אחד; סמוטריץ'-700-ליטר-בנזין מקדם את תוכנית הדילול שלו. וכולם בעצם אומרים טרנספר בלי להגיד את המלה המפורשת. והנה שוב עולה רעיון הקונפדרציה עם ירדן, וכמובן - בלי לשאול את הירדנים (שמצידם גם ככה בקושי שורדים).

ושוב הם סופרים את שלל מדינות ערב וכל העולם האיסלאמי כמחוז חפץ של העם הפלסטיני, שלדעתם הוא בכלל פיקציה. וגם לא מזיזה להם התחזית על המדינה הדו-לאומית ובעצם הרב-לאומית בין הירדן לים, מסיבה פשוטה אחת: ממילא אין ולא תהיה להם כוונה לקבל את מיליוני הפלסטינים כאזרחים ישראלים שווי זכויות. והרי חוק הלאום מוכיח שגם את ערביי ישראל הם לא ממש מקבלים כאזרחים שווי זכויות. אז תהיה מדינת אפרטהייד - מה אכפת להם? זה ממילא מה שהם מקיימים בפועל בשטחים הכבושים. ובניגוד לטראמפ, הם יודעים מה יש כאן עכשיו ואיך זה ייגמר. וממש לא אכפת להם. יעלה כמה שיעלה. מלחמות נצח? פיגועים המוניים? מלחמה כוללת? קטן עליהם.

ולכולם כבר נמאס

הימין צודק לשיטתו: הסכסוך המקומי הקטן שלנו לא מעניין עוד את העולם ובוודאי שלא את ממשל טראמפ. גם לא את המצרים ובטח שלא את הסורים והסעודים. הבעיה עם התיאוריה של הימין היא, שוב, היום שאחרי. כי כל זה אומר שבמוקדם או במאוחר נישאר כאן לבדנו עם מיליוני הפלסטינים. בלי אמריקה, בלי האו"ם, בלי מדינות ערב ובסוף גם בלי האיחוד האירופי. כי לכולם כבר נמאס מאיתנו ובסופו של דבר יימאס לכולם גם הסכסוך שלנו.

אבל יש בעיה קטנה: המיליונים האלה לא יילכו לשום מקום. ואם יילכו, זה יהיה אלינו פנימה. אנחנו נהיה שבעה-שמונה מיליון יהודים (נניח יהודים) ובתוכנו מיעוט כמעט שווה בגודלו לרוב המידלדל: מיליון וחצי ערבים ישראלים (על תנאי) ועוד שלושה-ארבעה מיליון פלסטינים כבושים ונטולי זכויות. וזה ממש לא משנה כמה שגרירויות יהיו בירושלים וכמה טראמפ יענה וירעיב אותם - הם לא ייכנעו. כי במצבם ממילא אין להם מה להפסיד. כי גם אם נניח שיהיו מוכנים להקשיב למגה דיל שלו - מה יהיו צפויים לקבל? לא מדינה, לא מוסדות שלטון, לא צבא, לא משטרה, לא בירה, לא נמל ימי, לא נמל תעופה, לא תעשייה. לא כלום. בטח לא זכויות אזרח ולא זכויות בכלל. אז מה יש להם להפסיד?

נתניהו יודע היטב מה הולך להיות כאן. הוא יודע על מה הסכסוך, מהם מקורותיו ולאן אנחנו עלולים להידרדר. נתניהו מבין מצוין לאן אנחנו הולכים. ודווקא בגלל שהוא יודע ומבין - מותר לחשוד בו שהוא פועל כך בזדון. בכוונה תחילה. שהוא עושה הכל בשביל שהוא יהיה האחרון. שאחרי שהוא יילך לא תישאר כאן אבן על אבן.

טובי פולק
טובי פולק
אמרתי לכם

אומר כמעט כל מה שהוא חושב, כותב כמו שמדבר, מדבר כמו שכותב.

על חברה אחרת, על פוליטיקה ממארת, על חמלה שאבדה, על נתיבי בריחה.

עיתונאי, כותב, עורך וחושב מאז תחילת שנות ה-80 של המאה שעברה.

איש חדשות, אקטואליה, ספורט וכל מה שמחבר ביניהם.