כתבה למנויים בלבד

המופע של "סאן לאקס" יגרום לכם לשמוט לסת

לאט לאט התחיל "סאן לאקס" למלא את החללים במעשי כשפים, לחשים וסימנים בחול. זו היתה סדנה לאמנות הפיתוי, נקייה ממאצ'ואיזם מסריח ומשנות אור של העמדת פנים. ערב מדהים בבארבי ת"א

נתחיל מהסוף: לסת שמוטה. צמרמורות, התעלוּת, תדהמה, סף דמעות. הרגשה מחודשת שהכל אפשרי, שאפשר לעשות מוזיקה חופשית לחלוטין מכל דרישה, ציפייה או תווית. אקסטזה של הצטרפות למי שעומד על הבמה ויוצא לשיט אל חופים שלא נודעו. לראות שלושה גברים על הבמה מנגנים מוזיקה שהיא בעת ובעונה אחת פראית ושבורה, אצילית ושברירית. לראות שלושה גברים על הבמה חפים מכל גינון ארכאי של גבריות־רוק מעופשת. יש כמה דברים שנהוג לרדת עליהם בקביעות טקסית. הסאונד בבארבי, למשל, או הקהל הישראלי, שנתפס כפרובינציאלי לא משנה מה יעשה. אם יילך לראות סינדי לאופר הוא רודף נוסטלגיה עבש. אם יילך ל"סאן לאקס" הוא רודף טרנדים פאתטי. לא...

לקריאת הכתבה המלאה
קנו מינוי
כבר יש לכם מינוי? התחברו