כתבה למנויים בלבד
אורלי זילברשץ בצילומי הסרט "הדקדוק הפנימי", על פי ספרו של דויד גרוסמן, "ספר הדקדוק הפנימי". דמות קולנועית מצמררת
אורלי זילברשץ בצילומי הסרט "הדקדוק הפנימי", על פי ספרו של דויד גרוסמן, "ספר הדקדוק הפנימי". דמות קולנועית מצמררת צילום: דניאל צ'צ'יק

איך מוצגות אמהות רעות בספריהם של גרוסמן, פרנטה ורביניאן?

אמהות נושאות ברוב המכריע של נטל גידול הילדים ולכן לא מפתיע שהן גם נושאות כמעט באופן מוחלט באשמה ובאחריות לכל מה שמשתבש בחיי ילדיהן, אומרת ציפי גוריון־מורדי, עורכת, כותבת ומרצה על ספרות עברית ומוזיקה ישראלית, שמשרטטת קווים לדמותה של האם הרעה בספרות

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

חמשת הספרים המומלצים: 1. ספר הדקדוק הפנימי / דויד גרוסמן. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 1991 2. חייבים לדבר על קווין / ליונל שרייבר, תירגמה מאנגלית: ענת ויינשטיין. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, דביר, 2005 3. מטילדה / רואלד דאל, תירגמה מאנגלית: יעל ענבר. הוצאת זמורה־ביתן, 2000 4. אהבה מטרידה / אלנה פרנטה, תירגם מאיטלקית: אלון אלטרס. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 2009 5. סמטת השקדיות בעומריג'אן / דורית רביניאן. הוצאת עם עובד, 1995 נפתח באמא שאותה הגדרת "האכזרית ביותר בספרות העברית ובכלל" — הינדה מ"ספר הדקדוק הפנימי" של דויד גרוסמן. מה עושה אותה זכאית לתואר? ציפי גוריון־מורדי: נראה...

לקריאת הכתבה המלאה
קנו מינוי
כבר יש לכם מינוי? התחברו