כתבה למנויים בלבד

קברה של אדלאיד קרפסי ואני

פציעת בני ומות אבי השפיעו על הבנתי את המשוררת הזו, וכשאני כותבת על קברה עלי לחקור את הרעב שלה לחיים ואת העימות שלה עם המוות

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

יש משוררים נודעים שכותבים עליהם בזכות שיעור קומתם, או יופיו של קברם שאין להכחישו, או יצירתם שתישאר חקוקה לעד בדברי הימים. אדלאיד קרפסי אינה אחת מהם. היא משוררת שנוכחותה המצמררת נכנסה לחיי ואילצה אותי להכיר בקיומה.כאשר בני נפצע ושהה במחלקת הילדים של בית החולים "סטרונג ממוריאל" ברוצ'סטר, ניו יורק, יכולתי להשקיף מבעד לחלון חדר המשחקים ולראות את קברה של אדלאיד קרפסי. היא היתה בדיוק בת 36 במותה בשחפת ב-1914. בני, שהיה רק בן חמש, לא היה יכול להגיע לחלון ולראות את התזכורת למוות שבחוץ, והיה עתיד להחלים מהניתוח הנוירולוגי בידו. אבל היו ילדים אחרים במחלקה שלא היו עתידים להחלים לעולם. בלילה הייתי שומעת...

לקריאת הכתבה המלאה
קנו מינוי
כבר יש לכם מינוי? התחברו