כתבה למנויים בלבד
מתוך "הסוחר מוונציה" בבימויו של אברהם עוז. בוונציה לא היה "חומר ראיות חסוי"
מתוך "הסוחר מוונציה" בבימויו של אברהם עוז. בוונציה לא היה "חומר ראיות חסוי" צילום: טל יצחקי

ואם במקום ונציה תכתבו תל אביב

גרסתו של אברהם עוז למחזה "הסוחר מוונציה" מזכירה ששנאת הזרים לא נולדה בישראל, אך ששנאת התרבות חזקה בה מאי פעם

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

המחזה הזה, עבורי, הוא בגדר חידה. כל הזמן חשבתי שיש כאן משהו חשוד! לא ייתכן ששייקספיר, הגדול מכולם, ייפול במלכודת הגזענות החשוכה כפי שמתגלה ב"הסוחר מוונציה", המחזה הנורא, שבגרסה מחודשת שלו צפיתי לאחרונה בתל אביב. אז קראתי את הטקסט, והתחלחלתי. אם היה כאן צל של הגינות, חשבתי, היה צריך לזרוק את המחזה הזה לסל האשפה של ההיסטוריה ולתת לו להירקב בתהום הנשייה. אך מה לעשות, צרכני התרבות הם בסך הכל מאמינים אדוקים, לא פחות ממאמיני שאר הדתות, וכאשר מופיע בפניהם טקסט דוחה שכזה, הם מנסים בכל מאודם להסביר בדרכים מפותלות שהדברים הם לא בדיוק כפי שהם נראים; ושאם ייבחן הטקסט בשנית, הדברים ייראו ממש אחרת. שאם...

לקריאת הכתבה המלאה
לרכישה
כבר יש לכם מינוי? התחברו