כתבה למנויים בלבד

התלוננו לפני 17 שנה

זה שנים יש מידע רב על מוקדי זיהום חמורים של מי התהום, אבל הממשלות עשו עד כה מעט מאוד כדי לטפל בהן

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

נציבות המים פירסמה לאחרונה את ממצאי בדיקת זיהום מי התהום שביצעה באזור תל אביב. מדובר בעבודה הנמשכת שלוש שנים, ובמהלכה נחשף היקף נרחב של זיהום הולך ומתפשט, שגרם כבר לסגירת כמה קידוחי מים.

חשיפת בעיית הזיהום ראויה לשבח, אבל נציבות המים ומשרדי ממשלה נוספים מבליטים בממצאים שהם מציגים לאחרונה דווקא את הפער הגדול הקיים בין בעיות הזיהום ובין ההתמודדות עמן. מדובר במוקדי זיהום חמורים ביותר שיש עליהם מידע רב יחסית, אבל עד היום נעשה מעט מאוד כדי לטפל בהם.

דוגמה מובהקת למצב זה היא זיהום הדלק שנגרם בבסיס חיל האוויר באזור אשדוד. נציבות המים בדקה את בעיות הזיהום לפני 17 שנה, אחרי שתושבים באזור התלוננו על הימצאות דלק סילוני במי השתייה. הנציבות הגדירה את היקף הבעיה כחריג גם בקנה מידה עולמי. זיהום זה לא טופל עד היום ולאחרונה מסרה נציבות המים כי היא מבקשת לשקם את האקוויפר באמצעות חברות המתמחות בכך, ולשם כך מתנהלים מגעים עם משרד הביטחון לביצוע סקר.

באזור רמת השרון יש זיהום רחב היקף של מי תהום, שנגרם בין השאר על ידי מפעלי תע"ש הפועלים באזור. גם במקרה הזה לא גילו המשרד לאיכות הסביבה ונציבות המים פעלתנות רבה ורק הליך משפטי של תושבי רמת השרון, שעתרו לבית משפט בתל אביב בדרישה לטפל בבעיה, הביא לזירוז הטיפול. סוף סוף הוחלט על תקציב לביצוע בדיקה מקיפה של בעיות הזיהום באזור והאמצעים לטפל בהם.

במישור רותם בנגב ידעו הרשויות שקיימת בעיה של דליפת שפכים ממפעלי תעשייה אל מי התהום. למרות זאת לא בוצעו במשך שנים רבות פעולות האכיפה הנדרשות ומי התהום הומלחו. כעת נאלצת נציבות המים לפעול להקמת מתקנים להתפלת מים באזור כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם.

במקרה של הזיהום בתל אביב ניכרת הצטברות יוצאת דופן של מיסמוס החלטות, חוסר תיאום בין הרשויות ובזבוז משאבים שלא לצורך. המשרד לאיכות הסביבה ונציבות המים ניהלו מאמצים מקבילים של בדיקת סיכונים מבלי שהיו מתואמים. לטענת נציבות המים, איפשר המשרד לאיכות הסביבה פעולות הנדסיות בשטח המזוהם, שרק החריפו את בעיית התפשטות החומרים המזהמים. נציבות המים לא הצליחה לבצע קידוחי מחקר באזור אחרי שמתקני הקידוח שאותם הזמינה לא פעלו לטענתה כנדרש. שתי ועדת הוקמו על ידי הממשלה לבדיקת נסיבות הזיהום, ובהן ועדת חקירה ציבורית בראשות השופט בדימוס יעקב שמעוני, אולם ועדה זו חדלה לפעול אחרי שלא הוסדרו חוזי העבודה של חבריה.

האחריות לבעיית הטיפול בזיהום המים שייכת בעיקר לדרג של שרים ומנכ"לי משרדים. אין זו אחריותם של הדרגים המקצועיים, שברוב המקרים נאלצים לעקוב אחר בעיות הזיהום ולטפל בגורמים המזהמים באמצעים דלים ביותר. הדלות מתבטאת, למשל, בעיכוב פרסום מידע, כי אין תקציב להדפסת הדו"חות.

אם יש לממשלה כוונה לספק לתושביה מים באיכות גבוהה, עליה להכיר בעובדה שקיימים כיום מוקדי זיהום רבים שעלות הטיפול בהם (משלב המחקר ועד השיקום והקמת מתקני טיהור) עשויה להגיע למאות מיליוני דולרים. מדובר בתשתית חיונית שאינה נופלת בחשיבותה מכבישים, אזורי תעשייה, או מתקנים ביטחוניים שבהם מושקעים מדי שנה סכומי כסף גדולים.

הממשלה חייבת להשקיע סכומי כסף גדולים בשיקום זיהומי מים, אבל במקביל צריכה לעשות זאת גם התעשייה. אחד הרעיונות שעלו בארגונים סביבתיים הוא לחוקק בישראל חוק דומה לזה הקיים בארה"ב, שעל פיו מחויבת התעשייה להשקיע כסף בשיקום אתרים שזיהמה. ייתכן שאפשר להשתמש במנגנון דומה לזה שכבר פועל בישראל ונקרא "קרן לשיקום מחצבות". לקרן זו מופרשים סכומי כסף גדולים מחברות הכרייה והחציבה (יש בה כמה מאות מיליוני שקלים) וחלקם כבר נוצל לביצוע עבודות שיקום נרחבות.