כתבה למנויים בלבד

לחלום ולבצע

תזמורת הנוער המוסיקלי היהודי-ערבי מנגנת ביחד זה שנתיים, למרות ואולי בגלל האינתיפאדה. "המשבר העצום במדינה לא משתקף בתזמורת", אומר המנצח ויסאם ג'וברן

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

שני צ'לנים ושלושה נגני עוד, נגנית בקאנון ושתי חלילניות, נגנים בכינורות ערביים ומערביים וגם בכלי הקשה, נשיפה ופסנתר - מסכנין ורמת גן, שפרעם ומודיעין, הרצליה, נצרת וכפר כנא. התזמורת הרב-תרבותית הזאת, על גוניה המוסיקליים והאנושיים המיוחדים, היא "תזמורת הנוער המוסיקלי היהודי-ערבי": שם ארוך לאנסמבל צעיר, שחבריו וחברותיו בני העשרה התקבצו כדי לנגן ביחד.

המוסיקה היא שדירבנה אותם לכך מלכתחילה. ואולם המוסיקה, ככל אמנות שפועלת בשדה חברתי, היא גם פוליטית: בין שהיא מפארת את האל בקתדרלות בימי הביניים ובין שהיא מלווה הצגת תיאטרון בארמון של לואי ה-14, מצדיעה למנהיג גדול בסימפוניה "ארואיקה" או מחפשת אחר הגדרה לאומית במהפכות "אביב העמים". כאן היא משקפת את ההחלטה הנחרצת של בני שתי תרבויות לחיות ולנגן בצוותא, למרות הרוח הרעה המנסה להפריד ביניהם.

"התפישה של התזמורת היא רב-תרבותית, אבל לא רק כחזון אלא גם מבחינה מעשית", אמר המנצח ויסאם ג'ובראן לפני שטס השבוע להולנד עם התזמורת, למסע קונצרטים שיסתיים היום בקונצרט חגיגי באולם ה"קונצרטחבאו" באמסטרדם. "כאן החולמים הם גם המבצעים. ומפני שלאנסמבל כזה, שהוא ייחודי מבחינת הרכב הכלים האקזוטי, אין יצירות מקוריות כתובות, צריך להלחין לו כאלה, או לעבד. כל מה שעושים צריך להתאים ביחד ולכך צריך לפחות שניים. ערבי או יהודי לבד לא היו יכולים להתחיל דבר כזה".

לשם כך חבר ג'ובראן למלחין רונן שפירא. "שנינו רב-תרבותיים: אני גדלתי על מוסיקה ערבית אבל למדתי ניצוח וקומפוזיציה מערביים במוסקווה ובהוכשולה - בית הספר הגבוה למוסיקה בברלין, ורונן גדל גם הוא על מוסיקה מזרחית, ולמד בארצות הברית. לכן השיתוף הזה הוא לא רק עניין חיצוני, אלא בעיקר פנימי".

תזמורת הנוער היהודי-ערבי נולדה מסדנאות ומחנות קיץ מוסיקליים של תנועת "נוער מוסיקלי בישראל", ענף של התנועה העולמית בשם זה, ביוזמת מנהלה מאיר ויזל. למחנות הקיץ זימן ויזל בני נוער יהודים וערבים, ומינה את ג'ובראן ושפירא להדריך אותם. "זה התחיל מניסויים", אומר ג'ובראן, "הקשבנו למצוי, ומתוכו מיצינו את האפשרויות. מהר מאוד הרעיון הזה נהפך לחלום - לא רק מוסיקלי, אלא גם פוליטי. אפשר להגיד שהוא מתגשם, כי היחסים בין הנגנים מצוינים, ולא היו ביניהם שום סכסוכים ורוח רעה מאז שהתחלנו לעבוד לפני שנתיים. המשבר העצום במדינה לא משתקף בתזמורת, אף שאנחנו עובדים בתקופה הקשה ביותר. המשפחות ששולחות את הילדים לאנסמבל מאמינות בחיים ביחד, והתמיכה הזאת מקלה על הקשיים שכולנו תקועים בהם".

האם התזמורת היא בועה המנותקת מהמציאות, אם כך? או אולי דווקא להיפך, משקפת את המציאות?

"היא חלק מהמציאות, אין מציאות אחת. יש מציאות דומיננטית, חסרת תקווה. אבל זו לא המציאות היחידה והסופית. יש הרבה אנשים שמאמינים בשיתוף פעולה, בקיום משותף, וגם פועלים בהתאם. הקול שלהם הוא אמנם לא הקול הרם כרגע, אבל הם קיימים. ולאנשים האלה יש הרבה תקווה".

ניצוח על התזמורת הוא רק חלק מחייו האמנותיים של ג'ובראן. כנגן עוד הוא מופיע ברסיטלים, ומנגן באנסמבל היהודי-ערבי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. כמשורר הוא נקרא מעל במות רבות:

שיריו תורגמו לעברית בידי ששון סומך וראובן שניר לכתב העת "הליקון" ולפסטיבלי השירה בירושלים ובמטולה. הוא מרצה במדרשה למורים למוסיקה בתל אביב. מכיוון שתואר הדוקטור שלו מברלין אינו מוכר בישראל, הוא משלים אותו במחלקה למוסיקולוגיה באוניברסיטת בר אילן. בין כל אלה הוא גם מלחין, ויצירותיו ועיבודיו - עם אלה של רונן שפירא - הם הגרעין הרפרטוארי של התזמורת. "אנחנו מנגנים שופן בעיבוד לכלים ערביים", הוא אומר, "וגם יצירות קלאסיות ערביות, ולא רק שנינו כותבים - גם מלחינים אחרים, כמו אביה קופלמן ויוני רכטר, כבר שלחו פרטיטורות. הדלת פתוחה לכל מי שרוצה לכתוב להרכב".

המסע הנוכחי של התזמורת בהולנד מתקיים מטעם ארגון בינלאומי חדש שהוקם שם, "מוסיקה במזרח התיכון", הפועל בחסות אונסק"ו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות המוסיקה. פעילויותיו נקבעות על ידי פורום של מוסיקאים מהארצות המשתתפות. מישראל מכהן בו מאיר ויזל, מירדן מנהל הקונסרבטוריון של עמאן, מנהל האופרה של דמשק ונציגים מלבנון, מצרים והרשות הפלשתינית. הפורום כבר התכנס פעמיים באווירה ידידותית בהולנד ובאיסטנבול, והנציג הירדני אף התארח בביתו של ויזל כמה ימים.

על מה מדברים בפגישות?

ויזל: "הנושא המרכזי הוא הפקת פרויקטים מוסיקליים, שלפי דעתנו נחוץ לקדמם במזרח התיכון. יש רשימה ארוכה: מורים בפריפריה, שיתוף פעולה יהודי-ערבי, מוסיקאים צעירים נזקקים. הקונצרט הוא אחד מהאירועים שנועדו לגייס כספים לשם כך".