כתבה למנויים בלבד
BDS
צילום: אי־פי

מדוע ישראל בעצם אוהבת את BDS

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

למדינת ישראל יש מערכת יחסים סימביוטית עם תנועת החרם הבינלאומית הפועלת נגדה. מבין הסוגים המוכרים של סימביוזה — צוותאות בעברית — יחסיה של ישראל עם ה־BDS נופלים לקטגוריה של הדדיות, מיוטיואליזם בלעז. שני הצדדים תלויים זה בזה ומפיקים תועלת זה מזה: לישראל יש עניין לנפח את ממדי הסכנה הנשקפת מתנועת החרם, ותנועת החרם מתעצמת מההשפעה המוגזמת שישראל מייחסת לה. המודל לחיקוי של ה־BDS הוא משטר הסנקציות שהוטל על דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, אף שעצם ההשוואה מעמיד את הגירסה האנטי־ישראלית במקומה. כשהגיע לשיאו, באמצע שנות ה–80, החרם נגד דרום אפריקה הקיף את רוב מדינות העולם וכלל סנקציות מסחריות, פיננסיות,...

לקריאת הכתבה המלאה
לרכישה
כבר יש לכם מינוי? התחברו