כתבה למנויים בלבד
דוד אלעזר (דדו), הרמטכ"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים
דוד אלעזר (דדו), הרמטכ"ל בזמן מלחמת יום הכיפורים צילום: איתן הריס / לע"מ

חידת "האמצעים המיוחדים"

אנא הזינו את מספר הטלפון הנייד כדי לקרוא את הכתבה המלאה ללא תשלום
אנא הזינו קידומת ומספר טלפון נייד ברצף
כבר רשומים? התחברו
אנא הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
הזינו את הקוד שקיבלתם ב-SMS
לא קיבלתם SMS? לחצו לשליחת הקוד פעם נוספת

ביום הכיפורים הקרוב תציין מדינת ישראל 45 שנה לאירוע הטראומטי ביותר בתולדותיה — מתקפת הפתע המצרית־סורית ב–1973. 45 שנים מאפשרות על פי רוב פרספקטיבה היסטורית מאוזנת על אירועים כאלה. לא כך במקרה הזה. במרכז הדיון על המלחמה עומד המחדל המיוחס לראשת הממשלה אז, גולדה מאיר, לשר הביטחון משה דיין, ולרמטכ"ל דוד אלעזר. אף על פי שהיה בידיהם מידע מודיעיני מצוין על הפריסה המאיימת של צבאות מצרים וסוריה בחזית התעלה וברמת גולן, והיו התרעות על כוונתם לתקוף, הם נמנעו מגיוס נרחב של כוחות המילואים עד בוקר יום המלחמה. ועדת אגרנט, שהיתה הגוף המוסמך היחיד שחקר את שיקוליהם בעניין זה, פסקה בדו"ח החלקי שהוציאה ב–1975, כי...

לקריאת הכתבה המלאה
לרכישה
כבר יש לכם מינוי? התחברו